מרגיש בודד.
אולי אני אלך
יום אחד
באמת להתבודד.
מפחד לחזור,
ששוב אהיה בודד
ואז לא עשיתי כלום...
באלי לדבר עם מישהו
אני צריך מישהו שיקשיב
אולי בעצם זה אתה
אלוקים שלי?
אני לא רוצה
שזה יהיה אתה
אני רוצה
שמישהו כמוני
מוחשי ואנושי
יבין,
או לפחות ינסה
כי אין לי חברים
כאלה אמיתיים
שלא רק צוחקים
כאלה שמדברים
על אמת
שהכל פתוח
ואין מה להסתיר
ורציתי לדבר איתו היום
אבל קשה לפתוח
וקשה למצוא אותו לבד
כי לו יש חברים.
לפעמים אני גם רוצה
להרגיש אהוב,
להרגיש שכיף לי
במקום מסוים
לפחות אחד
אם לא כמה.
כי אין לי
עם מי לדבר על זה
אין לי למי לשפוך
עם מי 'לשחנש'.
שונא את המילה הזאת.
היא גורמת לי לקנא
לרצות לחזור אחורה
ולעשות בחירות אחרות
שאולי היו מצילות אותי
מביאות לי חברים..
לא היו מוציאים אותי
מכל השיח
מכל הדיבורים
מכל הטיולים
מכל המשחקים
הצחוקים
הבדיחות
היחס,
כי זה סך הכל
כל מה שאני רוצה
קצת יחס,
שמישהו ישאל מה קורה
ואוכל לענות לו לגמרי בכנות
במקום שזה יתפוצץ
בזמנים שלא צריך
במקומות שלא כדאי.
כי מה שבסוף דפק אותי
זה הרצון שלי לעבוד אותך
(ועוד כמה ילדים)
אז תן לי כוחות
להתמודד מול הים
של כל הלחצים
וכל האכזבות
כי אני רק בן אדם
והנפש שלי
לא גדולה כל כך,
היא לא מסוגלת לעכל
היא לא מסוגלת להכיל
את כל מה שעובר בי
את כל מה שעובר עלי
כי שנינו יודעים
כמה עובר עלי
לפחות אתה,
אני לא בטוח יודע
על הכל
אני מקווה לפחות
שזה לא חלק קטן מדי
ממה שעובר
כי אני לא יודע
איך אחזיק מעמד.
אז אני מבקש ממך
אם זה לא קשה
לעזור לי קצת
כי זה מתחיל
להיות כבד
על הלב
על המח
על הנשמה
ויש לי רק אחד
מכל אחד.
בוא תציל אותי.

העולם איבד את זה סופית?

אוף, בא לי להתחתן (אולי אפילו אני רוצה)

במחנה שאלתי את הרב מה עושים במקרה שאוהבים מוקדם מדי, לא חשבתי לשאול מה עושים במקרה שמדובר רק בצד אחד..

איך הלב דופק, בדיוק כשנכנסתי גם את פה