יותר מדי נחת.
הוא לוקח את הזמן.
אוהב לדחות.
אוהב לכייף במקום להשקיע בדברים שצריך להשקיע בהם.
הוא מביא את הכיף כשאני מביאה את המשימות.
הוא אוהב לחפור ולדבר כשצריך בעצם לעשות.
ובדיוק מהסיבה הזו, אני תמיד מערבת את המשפחה שלי שהם יותר פלפליים ות'כלסים. ועוזרים לי ומבינים ומתמצאים.
ובודקים, ומרימים טלפון לפה ולשם וצ'יק צ'ק פותרים לי את הבעיה ומקדמים אותי.
בעלי יכול להגיד "מה הבעיה, מזה את מתרגשת"? ולא לעשות כלום בעצם. להיות מסביב ולא באמת לתת לי את הביטחון שהוא מטפל בדברים. נניח יש מוצרים לקנות לבית. או חוקים לבדוק לגבי מטפלת. הוא לא יעיל, הוא לא יבדוק באינטרנט וישקיע בהשוואת מחירים, ובמקום זה הוא יעדיף להתעסק בזוטות כמו לראות טלויזיה או לצאת לבלות.
לפעמים זה מפוצץ אותי ואז אני מערבת אחרים ששואלים נו, מה עשיתם? איך התקדמתם בזה ובזה?
ולא נעים לי לספר שרק אני בעניינים.
וזה סופר מעצבן. מרגישה שאני לבד בזה.
תודה על התגובה!