חלק ב'
הקב"ה הרדים את האדם, וקודם כל השכיח ממנו את כל השעה האחרונה, כך שאת כל הסיטואציה האחרונה הוא כבר לא יזכור כשהוא יתעורר. לאחר מכן הקב"ה לקח מהאדם צלע ובנה ממנה את האשה. איך בדיוק עשה אותה, באיזה אופן?
כנגד הקשיחות של אדם, עשה את הרכוּת והעדינות הנשית, כנגד החוסן הגופני והפיזי של הגבר עשה את החוסן הנפשי של האשה, כנגד זחיחות הדעת של הגבר עשה את הצניעות והענווה של האשה, כנגד שכלו החריף של האדם ודעתו הקרה עשה את הרגש והאינטילגנציה הרגשית של האשה, כנגד האשה הנוחה לכעוס עשה את הגבר הקריר רגשית שלא נותן לרגש להשפיע עליו יותר מדי.
התעורר האדם ומה שהיה בדעתו לפני שהלך לישון שהרגיש שחסר לו משהו, ולא הבין מה. ופתאום אחזה בו ההבנה הכואבת שבאמת נלקח ממנו משהו, הוא באמת חסר. ההרגשה הזאת הייתה חדשה לאדם שהיה רגיל להשלים חסרונות של אחרים וזה היה זר לו, אך הוא התנחם בכך שהוא לפחות הבין מה חסר לו. רגע, בעצם מה חסר לו, איך הוא יכול להשלים את החסרון שלו?
"הקב"ה, מה קרה?". אמר אדם "אני לא מבין".
"מה שקרה הוא", אמר הקב"ה לאדם, "שהרדמתי אותך ולקחתי ממך צלע".
"למה, ה', מקודם הייתי שלם, לא חסר, למה זה טוב?" אמר אדם.
"או, את זה עוד תבין בהמשך, לא הכל אתה יכול להבין ישר". אמר הקב"ה.
"בכל אופן, כשאדם לא חושב רק בעצמו אלא בשיח משותף עם מישהו אחר, הוא צריך להעמיק הרבה יותר, ועצם זה שהוא מוציא מהפה מילים, עוד לפני שהאדם השני יכול לספק לו זווית ראיה אחרת ומסקנות אחרות, הוא כבר יכול להגיע לתובנות ולהבין בעצמו איפה הטעות שלו ומה לא נכון בדבריו, וצריך לחשוב פעמיים, הוא לא יכול להסתפק בלחשוב פעם אחת בלי להעמיק".
"כרגע זה ססמאות בשבילך, כיוון שאתה לא מבין על מה אני מדבר, אבל אתה עוד תראה על מה אני מדבר".
לאדם היה בהתחלה לקבל את המוסר מריבונו של עולם, והלך לעבוד כדי להסיח את דעתו, קצת כאב לו הראש.
אחרי שעבד הלך לעץ החיים לטעום איזה פרי עסיסי אחרי העבודה ולהתענג על טעם הפרי ולהעלות את החול אל הקודש ע"י הברכה שיברך על ההנאה לקב"ה, כהרגלו בקודש לחבר ארץ לשמים.
אדם בירך בכוונה על הפרי מעץ החיים, וטעם מהפרי. אך אותה תחושה עילאית שאפפה אותו תמיד אחרי שטעם מהפרי, הרגשה שבה הרגיש נעלה וסוג של בלתי מנוצח, כאילו הוא נזר הבריאה, ובאמת זה ככה, הוא דואג לכל הבריאה ומעלה אותה לקודש ומטפל בה כראוי ומחבר שמים וארץ, קצת התפוגגה, כאילו הגוף שלו לא מכיל את ההשפעה של הפרי מעץ החיים.
"מה קורה?" חשב לעצמו אדם. "אפילו ההרגשה העילאית הפשוטה שכל הזמן הרגשתי נלקחה?".
כשכואב לו הראש והוא מותש רגשית מהשעה האחרונה שעברה עליו, נשכב אדם לישון מתחת לעץ החיים ונרדם.
בחלום חלם על נחש ששיניו מטפטפות ארס וכל שיני הארס של הנחש נשברות.
מתעורר אדם עם תהיות לגבי החלום המוזר שהיה לו, אך אחרי ששכב לישון וקם רענן עם מחשבה נקייה סילק חלום זה מראשו, ואחרי שעיכל קצת מהדברים שהקב"ה אמר לו ונכנסה בו טיפה ענווה, חשב לעצמו: "רגע, כל הזמן אני דאגתי להרמוניה של החיות וזיווגתי לכ חיה זיווג, חשבתי שבתור נזר הבריאה שדואג לכולם אני המושלם שבאתי לדאוג ולהיות בתפקיד לכל הבריאה שחסרה, אך הנני רואה שעכשיו גם אני חסר, אחרי שהקב"ה לקח ממני את הצלע, אולי זה אומר שגם אני צריך זיווג?".
וכבר שחלפה מחשבה זו בראשו של אדם הבין שזה נכון, והחלו להיות לו פרפרים בבטן.
"אך אני דאגתי לכולם לזיווג, מי ידאג לי לזיווג? מי יראה ויבחין מי יכול להשלים אותי?
איך אדע מי תשלים אותי ותהיה מתאימה לי? וחוץ מזה, אני לא חושב שיש חיה בעולם שתוכל בכלל להשלים אותי ולהיות ברמה שלי בכלל...." חשב אדם.
אך הוא לא הבין עד כמה הוא טעה....
סוף חלק ב'...!!
המשך יבוא...
(נ.ב. סוף הפרק מוקדש לכל השדכנים המסורים שהם בעצמם צריכים שידוך...
בבקשה לא להגיב,פה אשים את כל החלקים של הסיפור בהמשכים בלנ"ד. - לקראת נישואין וזוגיות
!
