באמונה שלימה כי הרבי מלך המשיח חי וקיים והוא עומד לגאול את עם ישראל בכל רגע. בין היתר נאמר כי חסידים אלו גרועים רח"ל יותר מאנשי היבסקציה ימ"ש ועוד פנינים האמורים לגדוע את גל ה"אחדות" העובר על אנ"ש בחודשים האחרונים, ולפלג את חב"ד לשני מחנות.
ב'כתבה המלאה' 18 נקודות למחשבה למי שהתבלבל לרגע מחשכת הגלות. מתוך 'בית משיח'.
א. מהי הדרך?
דרכה הסלולה והיחידה של חב"ד היא - תורתם של רבותינו נשיאנו, ובנוגע לזמננו - תורתו של הרבי נשיא דורנו משיח צדקנו. כל המעוניין לדבר על דרך סלולה זו, יתכבד ויצטט מקורות אלו, ויציע את הסברתו למשמעותם.
אמנם, כאשר עוקפים נקודת מוצא זו ומנהלים דיון ללא מובאות וללא ציטטות - אין לכך שום קשר לחב"ד ולדרכה.
ב. יורים חץ ומסמנים עיגול
הדבר חמור שבעתיים כשהוא נעשה בצורה דמגוגית, לאמור: מציגים באופן מכוון "שיטה" מסויימת באורח נלעג ומגוכח - ואז מסתערים בשצף קצף כדי לתקוף אותה.
ג. אשרינו, יש קיצוניים
אם זה לא מספיק, אוחזים בטאקטיקה חמורה פי כמה: כדי לצבור נקודות בדעת הקהל, מציגים מקרים חריגים לחלוטין, שאינם יכולים להיחשב בשום אופן אפילו לא כתופעות שוליות שבקצה-קציה של ההולכים בשיטה זו.
בצורה זו, קל יותר לדבר בהכללה על "פריצת גדרי ההלכה" כביכול, ונחסך המאמץ להתייחס עניינית לנושאים שיש למישהו אינטרס לא להתווכח עליהם.
ד. גול עצמי
טענה מרכזית הייתה החרדה הגדולה לכבודו של הרבי, ועד כמה חמור לגרום ל"ליצנות" מדבריו הקדושים.
ועתה נחשוב מעט: הניתן בכלל לאמוד את הנזק שנגרם, לדוגמה, למבצע הרישום למוסדות חב"ד כתוצאה מהדברים שלו-עצמו? שונאינו מנדינו התאמצו תמיד לשכנע הורים מתלבטים שחב"ד "משיחיים" "כופרים" וכו' - מעתה אין עליהם אלא לצטט את הדברים החמורים שהושמעו ע"י אחד מקרב המחנה, ולהפטיר "אז למה תכניס את בנך למקום הסכנה"...
למותר לציין, כי אף פעולה של הקיצונים שבמשיחיסטים, לא גרמה לנזק שיכול אפילו להתקרב לכך.
ה. כה אמר המשיחיסט
ככל הנראה, נוצל הדובר ע"י מוליכי-שולל, כדי לחזק שיטה המנוגדת בתכלית לדעתו שלו: הוא מדמה בנפשו כי דיבר רק על ה"שליט"א" ועל "חי וקיים" - אך דיבורו בהכללה על ה"משיחיסטים", גרם בדעת הקהל להבנה, היפך דעתו האמתית, כי הדברים מתייחסים לכל הנושא שהרבי נשיא דורנו והוא יגאלנו!!
הדבר נעשה בתיחכום ע"י חבר "מקורבים" היודעים לעשות את מלאכתם, שאכן רצו שהעולם-גולם יבין כדעתם הקיצונית, כאילו הקביעה שהרבי יגאלנו שקולה כשבתאות ר"ל (כך הבין, למשל, ר"מ בישיבה תיכונית ששאל על כך את אחד מאנ"ש), שהמכריזים 'יחי' הריהם כביכול פותחים פתח לפריצת גדרי ההלכה, ועוד ועוד.
- אז כדאי ראשית כל להבהיר: הדובר הינו "משיחיסט" קיצוני בעצמו. הוא התבטא ברבים, בעל-פה ובדפוס, וגם לאחר ג' תמוז, כי האמונה שהרבי הוא מלך המשיח והוא יגאלנו בדורנו - היא מרכיב מהותי ומחייב במשנת הרבי, עובדה בלתי ניתנת לשינוי באופן מוחלט, וציר מרכזי באמיתות כל תורת החסידות החל מהבעל-שם-טוב.
מבחינתו של "העומד על משמר היהדות" ד"ר ברגר הנודע לשמצה, ה"כפירה" שלו היא בדיוק כמו של קוראי שיחת הגאולה - בהבדלים דקים, שנופחו בראיון, אם יש צורך בפירסום העניין, והאם "חי וקיים" או שמא "משיח מן הקמים לתחיה". חוץ מזה, הכל אותו דבר. דין "והוא יגאלנו" כדין הדגלון.
ו. הרבי = הלכה
חשוב להדגיש כיסוד הענין: האמונה בדברי הרבי, היא היא האמונה בהלכה. גדרו של משיח הוא - החזרת שלימות הלכות התורה, וכל מילה ממילותיו משמעותה - חיזוק ההלכה על פי שולחן-ערוך. אין כאן נסיון בדיעבד "להתאים" את דברי הרבי להלכה - אלא אדרבה: על היסוד והעיקר של "אמת הוי' לעולם" ו"דבר הוי' זו הלכה" - מושתת כל מבצע משיח, האמונה בנביא הדור ובנבואתו, הצורך למלא את הוראותיו, כולל עידוד ה"יחי" וכן הלאה,
- וכולל מה שנפסק בפסק-דין עליו חתמו עשרות רבנים ומורי-הוראה עוד לפני ג' בתמוז, אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא מלך המשיח, וחלה עליו שבועת התורה "שלא יכבה נרו לעולם ועד".
ז. עצם בלתי מתחלק
מהי באמת הנקודה העיקרית, שהושמטה במתכוין ממצגת-השוא של הדרך הסלולה?
ובכן: אי אפשר לחלק חילוקים ולעשות "צוויי דינים" בנושא של בשורת הגאולה. הרבי דיבר כחטיבה אחת על העובדה שדורנו, דור השביעי, הוא דור הגאולה, שנשיא דורנו הוא המשיח היחידי שבדורנו.
- בדברים אלה די ומספיק (גם לולי התבטאויות ספציפיות נוספות) כדי לקבוע, שכל הנאמר במקורות היהדות ובשיחות הרבי על עניינו של משיח - חל על הרבי עצמו, כולל הענין של "חיים נצחיים כנשמה בגוף ללא הפסק בינתיים", "חיים שאל ממך נתת לו, אורך ימים עולם ועד".
קל-וחומר כאשר יותר מפעם אחת התייחס הרבי ישירות לנושא זה, שעוברים ללא הפסק בינתיים לגאולה (וכאמור, כל התבטאויות אלה לא הובאו כלל, ולא הוצע להם כל פירוש אחר).
הנסיון "לפרק את החבילה", ולקבוע שפרט אחד - בדווקא, פרט אחר - לאו דווקא, ופרט נוסף - הוא דווקא לאו, מוביל לכיוון אחד בלבד: בעצם אין כאן שום דבר מוכרח ומוחלט; כל מה שלא יסתדר לנו נפרשו ברוחניות בלבד, או כאיחול לבד.
הדובר הנכבד יכול לברר שאכן כך - והיפך מדעתו - היא הדעה של רבים ממנצלי לקחו, לצערנו.
לאידך, כל ההסברים שהדובר יתן על ההכרח להאמין בבשורת הגאולה בדורנו - נאמץ גם כהסבר על הענין של "חי וקיים".
ח. אמת תורנית מוצקה
כאמור, המשך חיי נשיא-הדור = המשיח-שבדור בגופו, המוכרח מצד עצם בשורת הגאולה, ומצד התבטאויות נוספות מפורשות של הרבי (כמו גם מהקביעה שבכל דור יש נשיא דור נשמה בגוף) - הנו אמת תורנית ברורה ומוצקה, לה קיימות מקבילות ברורות בתורה ובהלכה, החל מחז"ל ודרך ספרי גדולי ישראל במשך הדורות (כמובא ב"ילקוט מקורות" של הרב שלמה מאיעסקי, כולל אפשרות שיקיימו מצוות בגופם וכיו"ב), עד לתורת הרבי (בביאוריו לדברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת", ועוד, שחלקם הובאו בגליון זה).
אמת זו אינה זקוקה לכל תוספות ומגרעות, בדמות תיאורים נלעגים על "ברח מהארון" וכיו"ב, המזכירה סגנון משכילי הבז לכל אגדות התלמוד ברוח זו.
ט. "נסיון בלבד".
סוף ציטוט
גם הביטוי "המאורע שאירע אינו אלא נסיון לעיני בשר בלבד" - יסודו בדברי הרבי עצמו, וגם עובדה זו הועלמה במתכוין.
ברור שהרבי לא התכוין כאן למבואר באיגרת הקודש סימן כז, אלא לגישה שלפעמים קביעת התורה היא בניגוד למה שנראה במציאות.
האם יש לכם הסבר אחר לדברים?
יו"ד. יסוד עקבי
האמונה "הפאנאטית" בכל דברי חז"ל כפשוטם ומשמעם, קל-וחומר בעניינים הנוגעים למעשה, היא לא דיוק לשון ב"שולי הגליון" נידח - אלא יסוד עקבי וברור בתורת הרבי. כך בנוגע לכינים המתהוים מן העיפוש, כך בנוגע לאורך העיבור של נחש, כך בנוגע לכל הסתירות בין התורה למדע (אף אלה המבוססות על צפיה), וכך בנוגע לשורה ארוכה של נושאים.
י"א. התורה מגדירה את המציאות
וההסבר לכל זה, הוא [לא כדברי הדובר, שצריכים "לחדש שיטה" שדברים מסויימים הם דמיון, ומכאן לדעתו הדרך קצרה לביטול התורה כולה חלילה. אלא להיפך]:
יש מציאות אותה אנו רואים בעינים, והתורה רק מצוה עלינו כיצד לנהוג באותה מציאות. אמנם, יש מקומות בהם התורה עצמה מגדירה את המציאות. כך מודיעה התורה, למשל, ש"יעקב לא מת" (בגופו, ולכן על פי הלכה אינו מטמא, כביאור הרבי); כך מודיעה לנו התורה, למרות שמבחינת המדע הדבר לא ניתן לבחינה, שהשמש סובבת סביב הארץ שלעולם עומדת; כך מודיעה התורה שכינים מתהוים מן העיפוש, למרות שבמסרק סמיך רואים ביצי כינים. לפעמים פסק-דין על פי תורה אף משנה מציאות טבעית, כדברי הירושלמי על הפסוק "לא-ל גומר עלי", שכאשר בית-הדין מעברים את השנה, משתנה תהליך ההתבגרות הטבעי של הגוף ("בתולי' חוזרין").
נקודה זו התבארה בהרחבה בספרו של ראש ישיבת חב"ד בנתניה הרב אורנשטיין "האמונה השלימה", ושם תמצאו את כל המקורות הרלוונטיים.
י"ב. תיאוריית השינויים
אז מה כן יכול להרוס את גדרי ההלכה? השיטה ההפכית, שצריכים להתייחס לכל לראש למציאות, ואת התורה צריך להתאים למה שרואים. שברגע שהמציאות משתנית, יש לבחון האם חלק מהדברים הם "קביעת עובדה", או שמא המלצה היפה לשעתה בלבד.
לא צריכים ללכת רחוק, די אם בוחנים לאן נושבת הרוח אצל ה"לא משיחיסטים" המוצהרים. כל התשובות על הפרדה בין גברים לנשים באירועים "אינם שייכות לענייננו כלל"; העיסוק במיהו יהודי ושלימות הארץ אבד עליו הכלח (ודברים ברוח זו נאמרו יותר מפעם אחת ע"י ה"נואם המרכזי" במלוה מלכה שלהם); ובכלל, יש קשיים בגידול זקן, בגדרי הצניעות, בהמנעות מלימוד באוניברסיטה, ועוד ועוד. לבושתנו ולחרפתנו.
י"ג. רבם דקרו
אולי החמור יותר מכל הוא: הנסיון "להגן על כבוד" הרבי, תוך תקיפת "השיטה" ("ולא את האנשים חלילה"... ואם לא היה מדובר בדיני נפשות ממש גם אני הייתי צוחק) - מביא לתוצאה הפוכה לחלוטין:
הכל מודים שלפני ג' תמוז כולם הבינו את השיחות, כפי שכיום מבינים אותם ה"משיחיסטים" - כולל הדובר בעצמו, כפי שהתבטא ברבים וגם בדפוס. מבלי משים נטען כאן, שהרבי יכול לומר דברים שמתפרשים באופן ברור וחד-משמעי באופן מסויים, ודברים אלה עלולים אחר כך, חלילה, להביא לתוצאה של...
י"ד. במה חסיד לא מאמין
היה פעם עיתון חב"די, "בטאון חב"ד". הוא נסגר ע"י הרבי לאחר שהתפרסם שם סיפור תמוה על אדמו"ר הזקן, אשר בנסיון לתקן את התמהון שבו כתבה המערכת "תיקון", עליו כתב הרבי: "כפי הנדפס קודם התיקון - הסיפור הוא לתאר עד היכן מגיעה גדולתו של אדמו"ר הזקן וכו' [שהש"ך הגיע לבקש ממנו שלא יאכלו מהבהמה בניגוד לדעתו. המעתיק], ובא התיקון והפך הקערה על פי', שברגע אחרון הציל הש"ך את אדה"ז שלא וכו' [שכאילו הבהמה הייתה אכן טריפה, בניגוד לפסק הראשון של אדה"ז. המעתיק] והיפך סיום הסיפור!"
וחסיד אמתי דאדה"ז גם לא יאמין לאפשריות ענין כזה".
ואנן נענה אבתרי': חסיד אמתי של הרבי שליט"א לא יאמין לאפשרות כאילו הרבי במשך תקופה ארוכה יתבטא בצורה שתתפרש במובהק לכיוון אחד, ואחר כך יצטרכו את ההסברים המלומדים של בעלי הדרך הסלולה כדי שלא נטעה בהלכה כתוצאה מכך...
ט"ו. לא תקום פעמיים צרה
הנושאים הרגישים ביותר גוייסו כדי לסלול את הדרך החדשה - השואה, היבסקציה; בכזו קרירות מקפיאת-דם, כאילו מדובר על משהו שאנשים החיים איתנו לא חוו. אין גבול?!
ט"ז. חילוק פשוט
ובמקום שאין רגש, גם השכל עשוי לטעות. אדמו"ר האמצעי אומר שבזמנו "בטלו השמדות ולא יהיו עוד" - אז כיצד, שואל הרבי, התרחשה השואה? והרי הרבי לא עונה, מוסיף הדובר-הכותב, שהכל היה רק דמיון וכו'.
אבל הרבי כן עונה, "שמכאן הוכחה נוספת . . שההשמדות דהשואה הוא ענין בפני עצמו, שאינו בגדר עונש ותיקון" (ויחי תנש"א הערה 116).
וזו בדיוק התשובה גם כאן: ג' תמוז אינו הענין דהסתלקות, אלא הענין שמשיח "נגלה ונכסה". חד וחלק.
ח"י. רפואה שלימה
ובאזניים מהדהדת עדיין צעקת הדובר בסיום הרמב"ם בחורף תשנ"ד, עם אותו טון החלטי, באותה תקיפות ובמלוא הבטחון העצמי: "דער רבי איז געזונט - די וועלט איז קראנק"! [= הרבי בריא, העולם חולה]. אבל אל דאגה, הרופאים אומרים שהעולם עוד יבריא.
ב'כתבה המלאה' 18 נקודות למחשבה למי שהתבלבל לרגע מחשכת הגלות. מתוך 'בית משיח'.
א. מהי הדרך?
דרכה הסלולה והיחידה של חב"ד היא - תורתם של רבותינו נשיאנו, ובנוגע לזמננו - תורתו של הרבי נשיא דורנו משיח צדקנו. כל המעוניין לדבר על דרך סלולה זו, יתכבד ויצטט מקורות אלו, ויציע את הסברתו למשמעותם.
אמנם, כאשר עוקפים נקודת מוצא זו ומנהלים דיון ללא מובאות וללא ציטטות - אין לכך שום קשר לחב"ד ולדרכה.
ב. יורים חץ ומסמנים עיגול
הדבר חמור שבעתיים כשהוא נעשה בצורה דמגוגית, לאמור: מציגים באופן מכוון "שיטה" מסויימת באורח נלעג ומגוכח - ואז מסתערים בשצף קצף כדי לתקוף אותה.
ג. אשרינו, יש קיצוניים
אם זה לא מספיק, אוחזים בטאקטיקה חמורה פי כמה: כדי לצבור נקודות בדעת הקהל, מציגים מקרים חריגים לחלוטין, שאינם יכולים להיחשב בשום אופן אפילו לא כתופעות שוליות שבקצה-קציה של ההולכים בשיטה זו.
בצורה זו, קל יותר לדבר בהכללה על "פריצת גדרי ההלכה" כביכול, ונחסך המאמץ להתייחס עניינית לנושאים שיש למישהו אינטרס לא להתווכח עליהם.
ד. גול עצמי
טענה מרכזית הייתה החרדה הגדולה לכבודו של הרבי, ועד כמה חמור לגרום ל"ליצנות" מדבריו הקדושים.
ועתה נחשוב מעט: הניתן בכלל לאמוד את הנזק שנגרם, לדוגמה, למבצע הרישום למוסדות חב"ד כתוצאה מהדברים שלו-עצמו? שונאינו מנדינו התאמצו תמיד לשכנע הורים מתלבטים שחב"ד "משיחיים" "כופרים" וכו' - מעתה אין עליהם אלא לצטט את הדברים החמורים שהושמעו ע"י אחד מקרב המחנה, ולהפטיר "אז למה תכניס את בנך למקום הסכנה"...
למותר לציין, כי אף פעולה של הקיצונים שבמשיחיסטים, לא גרמה לנזק שיכול אפילו להתקרב לכך.
ה. כה אמר המשיחיסט
ככל הנראה, נוצל הדובר ע"י מוליכי-שולל, כדי לחזק שיטה המנוגדת בתכלית לדעתו שלו: הוא מדמה בנפשו כי דיבר רק על ה"שליט"א" ועל "חי וקיים" - אך דיבורו בהכללה על ה"משיחיסטים", גרם בדעת הקהל להבנה, היפך דעתו האמתית, כי הדברים מתייחסים לכל הנושא שהרבי נשיא דורנו והוא יגאלנו!!
הדבר נעשה בתיחכום ע"י חבר "מקורבים" היודעים לעשות את מלאכתם, שאכן רצו שהעולם-גולם יבין כדעתם הקיצונית, כאילו הקביעה שהרבי יגאלנו שקולה כשבתאות ר"ל (כך הבין, למשל, ר"מ בישיבה תיכונית ששאל על כך את אחד מאנ"ש), שהמכריזים 'יחי' הריהם כביכול פותחים פתח לפריצת גדרי ההלכה, ועוד ועוד.
- אז כדאי ראשית כל להבהיר: הדובר הינו "משיחיסט" קיצוני בעצמו. הוא התבטא ברבים, בעל-פה ובדפוס, וגם לאחר ג' תמוז, כי האמונה שהרבי הוא מלך המשיח והוא יגאלנו בדורנו - היא מרכיב מהותי ומחייב במשנת הרבי, עובדה בלתי ניתנת לשינוי באופן מוחלט, וציר מרכזי באמיתות כל תורת החסידות החל מהבעל-שם-טוב.
מבחינתו של "העומד על משמר היהדות" ד"ר ברגר הנודע לשמצה, ה"כפירה" שלו היא בדיוק כמו של קוראי שיחת הגאולה - בהבדלים דקים, שנופחו בראיון, אם יש צורך בפירסום העניין, והאם "חי וקיים" או שמא "משיח מן הקמים לתחיה". חוץ מזה, הכל אותו דבר. דין "והוא יגאלנו" כדין הדגלון.
ו. הרבי = הלכה
חשוב להדגיש כיסוד הענין: האמונה בדברי הרבי, היא היא האמונה בהלכה. גדרו של משיח הוא - החזרת שלימות הלכות התורה, וכל מילה ממילותיו משמעותה - חיזוק ההלכה על פי שולחן-ערוך. אין כאן נסיון בדיעבד "להתאים" את דברי הרבי להלכה - אלא אדרבה: על היסוד והעיקר של "אמת הוי' לעולם" ו"דבר הוי' זו הלכה" - מושתת כל מבצע משיח, האמונה בנביא הדור ובנבואתו, הצורך למלא את הוראותיו, כולל עידוד ה"יחי" וכן הלאה,
- וכולל מה שנפסק בפסק-דין עליו חתמו עשרות רבנים ומורי-הוראה עוד לפני ג' בתמוז, אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא מלך המשיח, וחלה עליו שבועת התורה "שלא יכבה נרו לעולם ועד".
ז. עצם בלתי מתחלק
מהי באמת הנקודה העיקרית, שהושמטה במתכוין ממצגת-השוא של הדרך הסלולה?
ובכן: אי אפשר לחלק חילוקים ולעשות "צוויי דינים" בנושא של בשורת הגאולה. הרבי דיבר כחטיבה אחת על העובדה שדורנו, דור השביעי, הוא דור הגאולה, שנשיא דורנו הוא המשיח היחידי שבדורנו.
- בדברים אלה די ומספיק (גם לולי התבטאויות ספציפיות נוספות) כדי לקבוע, שכל הנאמר במקורות היהדות ובשיחות הרבי על עניינו של משיח - חל על הרבי עצמו, כולל הענין של "חיים נצחיים כנשמה בגוף ללא הפסק בינתיים", "חיים שאל ממך נתת לו, אורך ימים עולם ועד".
קל-וחומר כאשר יותר מפעם אחת התייחס הרבי ישירות לנושא זה, שעוברים ללא הפסק בינתיים לגאולה (וכאמור, כל התבטאויות אלה לא הובאו כלל, ולא הוצע להם כל פירוש אחר).
הנסיון "לפרק את החבילה", ולקבוע שפרט אחד - בדווקא, פרט אחר - לאו דווקא, ופרט נוסף - הוא דווקא לאו, מוביל לכיוון אחד בלבד: בעצם אין כאן שום דבר מוכרח ומוחלט; כל מה שלא יסתדר לנו נפרשו ברוחניות בלבד, או כאיחול לבד.
הדובר הנכבד יכול לברר שאכן כך - והיפך מדעתו - היא הדעה של רבים ממנצלי לקחו, לצערנו.
לאידך, כל ההסברים שהדובר יתן על ההכרח להאמין בבשורת הגאולה בדורנו - נאמץ גם כהסבר על הענין של "חי וקיים".
ח. אמת תורנית מוצקה
כאמור, המשך חיי נשיא-הדור = המשיח-שבדור בגופו, המוכרח מצד עצם בשורת הגאולה, ומצד התבטאויות נוספות מפורשות של הרבי (כמו גם מהקביעה שבכל דור יש נשיא דור נשמה בגוף) - הנו אמת תורנית ברורה ומוצקה, לה קיימות מקבילות ברורות בתורה ובהלכה, החל מחז"ל ודרך ספרי גדולי ישראל במשך הדורות (כמובא ב"ילקוט מקורות" של הרב שלמה מאיעסקי, כולל אפשרות שיקיימו מצוות בגופם וכיו"ב), עד לתורת הרבי (בביאוריו לדברי חז"ל "יעקב אבינו לא מת", ועוד, שחלקם הובאו בגליון זה).
אמת זו אינה זקוקה לכל תוספות ומגרעות, בדמות תיאורים נלעגים על "ברח מהארון" וכיו"ב, המזכירה סגנון משכילי הבז לכל אגדות התלמוד ברוח זו.
ט. "נסיון בלבד".
סוף ציטוט
גם הביטוי "המאורע שאירע אינו אלא נסיון לעיני בשר בלבד" - יסודו בדברי הרבי עצמו, וגם עובדה זו הועלמה במתכוין.
ברור שהרבי לא התכוין כאן למבואר באיגרת הקודש סימן כז, אלא לגישה שלפעמים קביעת התורה היא בניגוד למה שנראה במציאות.
האם יש לכם הסבר אחר לדברים?
יו"ד. יסוד עקבי
האמונה "הפאנאטית" בכל דברי חז"ל כפשוטם ומשמעם, קל-וחומר בעניינים הנוגעים למעשה, היא לא דיוק לשון ב"שולי הגליון" נידח - אלא יסוד עקבי וברור בתורת הרבי. כך בנוגע לכינים המתהוים מן העיפוש, כך בנוגע לאורך העיבור של נחש, כך בנוגע לכל הסתירות בין התורה למדע (אף אלה המבוססות על צפיה), וכך בנוגע לשורה ארוכה של נושאים.
י"א. התורה מגדירה את המציאות
וההסבר לכל זה, הוא [לא כדברי הדובר, שצריכים "לחדש שיטה" שדברים מסויימים הם דמיון, ומכאן לדעתו הדרך קצרה לביטול התורה כולה חלילה. אלא להיפך]:
יש מציאות אותה אנו רואים בעינים, והתורה רק מצוה עלינו כיצד לנהוג באותה מציאות. אמנם, יש מקומות בהם התורה עצמה מגדירה את המציאות. כך מודיעה התורה, למשל, ש"יעקב לא מת" (בגופו, ולכן על פי הלכה אינו מטמא, כביאור הרבי); כך מודיעה לנו התורה, למרות שמבחינת המדע הדבר לא ניתן לבחינה, שהשמש סובבת סביב הארץ שלעולם עומדת; כך מודיעה התורה שכינים מתהוים מן העיפוש, למרות שבמסרק סמיך רואים ביצי כינים. לפעמים פסק-דין על פי תורה אף משנה מציאות טבעית, כדברי הירושלמי על הפסוק "לא-ל גומר עלי", שכאשר בית-הדין מעברים את השנה, משתנה תהליך ההתבגרות הטבעי של הגוף ("בתולי' חוזרין").
נקודה זו התבארה בהרחבה בספרו של ראש ישיבת חב"ד בנתניה הרב אורנשטיין "האמונה השלימה", ושם תמצאו את כל המקורות הרלוונטיים.
י"ב. תיאוריית השינויים
אז מה כן יכול להרוס את גדרי ההלכה? השיטה ההפכית, שצריכים להתייחס לכל לראש למציאות, ואת התורה צריך להתאים למה שרואים. שברגע שהמציאות משתנית, יש לבחון האם חלק מהדברים הם "קביעת עובדה", או שמא המלצה היפה לשעתה בלבד.
לא צריכים ללכת רחוק, די אם בוחנים לאן נושבת הרוח אצל ה"לא משיחיסטים" המוצהרים. כל התשובות על הפרדה בין גברים לנשים באירועים "אינם שייכות לענייננו כלל"; העיסוק במיהו יהודי ושלימות הארץ אבד עליו הכלח (ודברים ברוח זו נאמרו יותר מפעם אחת ע"י ה"נואם המרכזי" במלוה מלכה שלהם); ובכלל, יש קשיים בגידול זקן, בגדרי הצניעות, בהמנעות מלימוד באוניברסיטה, ועוד ועוד. לבושתנו ולחרפתנו.
י"ג. רבם דקרו
אולי החמור יותר מכל הוא: הנסיון "להגן על כבוד" הרבי, תוך תקיפת "השיטה" ("ולא את האנשים חלילה"... ואם לא היה מדובר בדיני נפשות ממש גם אני הייתי צוחק) - מביא לתוצאה הפוכה לחלוטין:
הכל מודים שלפני ג' תמוז כולם הבינו את השיחות, כפי שכיום מבינים אותם ה"משיחיסטים" - כולל הדובר בעצמו, כפי שהתבטא ברבים וגם בדפוס. מבלי משים נטען כאן, שהרבי יכול לומר דברים שמתפרשים באופן ברור וחד-משמעי באופן מסויים, ודברים אלה עלולים אחר כך, חלילה, להביא לתוצאה של...
י"ד. במה חסיד לא מאמין
היה פעם עיתון חב"די, "בטאון חב"ד". הוא נסגר ע"י הרבי לאחר שהתפרסם שם סיפור תמוה על אדמו"ר הזקן, אשר בנסיון לתקן את התמהון שבו כתבה המערכת "תיקון", עליו כתב הרבי: "כפי הנדפס קודם התיקון - הסיפור הוא לתאר עד היכן מגיעה גדולתו של אדמו"ר הזקן וכו' [שהש"ך הגיע לבקש ממנו שלא יאכלו מהבהמה בניגוד לדעתו. המעתיק], ובא התיקון והפך הקערה על פי', שברגע אחרון הציל הש"ך את אדה"ז שלא וכו' [שכאילו הבהמה הייתה אכן טריפה, בניגוד לפסק הראשון של אדה"ז. המעתיק] והיפך סיום הסיפור!"
וחסיד אמתי דאדה"ז גם לא יאמין לאפשריות ענין כזה".
ואנן נענה אבתרי': חסיד אמתי של הרבי שליט"א לא יאמין לאפשרות כאילו הרבי במשך תקופה ארוכה יתבטא בצורה שתתפרש במובהק לכיוון אחד, ואחר כך יצטרכו את ההסברים המלומדים של בעלי הדרך הסלולה כדי שלא נטעה בהלכה כתוצאה מכך...
ט"ו. לא תקום פעמיים צרה
הנושאים הרגישים ביותר גוייסו כדי לסלול את הדרך החדשה - השואה, היבסקציה; בכזו קרירות מקפיאת-דם, כאילו מדובר על משהו שאנשים החיים איתנו לא חוו. אין גבול?!
ט"ז. חילוק פשוט
ובמקום שאין רגש, גם השכל עשוי לטעות. אדמו"ר האמצעי אומר שבזמנו "בטלו השמדות ולא יהיו עוד" - אז כיצד, שואל הרבי, התרחשה השואה? והרי הרבי לא עונה, מוסיף הדובר-הכותב, שהכל היה רק דמיון וכו'.
אבל הרבי כן עונה, "שמכאן הוכחה נוספת . . שההשמדות דהשואה הוא ענין בפני עצמו, שאינו בגדר עונש ותיקון" (ויחי תנש"א הערה 116).
וזו בדיוק התשובה גם כאן: ג' תמוז אינו הענין דהסתלקות, אלא הענין שמשיח "נגלה ונכסה". חד וחלק.
ח"י. רפואה שלימה
ובאזניים מהדהדת עדיין צעקת הדובר בסיום הרמב"ם בחורף תשנ"ד, עם אותו טון החלטי, באותה תקיפות ובמלוא הבטחון העצמי: "דער רבי איז געזונט - די וועלט איז קראנק"! [= הרבי בריא, העולם חולה]. אבל אל דאגה, הרופאים אומרים שהעולם עוד יבריא.
