סור מרע ועשה טוב כהכנה לגאולה
בפרשתנו מסופר אודות קרבן הפסח הראשון בהיסטוריה היהודית, שכהכנה ליציאת-מצרים שחטו כבש כמצות ה'. אחד ההבדלים בין הקרבת פסח זה (במצרים) להקרבת הפסח בדורות המאוחרים יותר (בבית-המקדש) היה שב'פסח מצרים' הקב"ה ציווה לקחת את הכבש בי' בניסן ("בעשור לחודש") ולהחזיקו בבית עד לערב הפסח ואז לשוחטו, ואילו ב'פסח דורות' יכול כל-אחד לקנות את הכבש בערב פסח ולשוחטו בו-ביום. וכאן נשאלת השאלה: הרי עם ישראל יכול היה לקנות את הכבש ביום שחיטתו, בערב הפסח, ומדוע איפוא ציווה עליהם הקב"ה לקחת כבש ולהחזיקו בבית ארבעה ימים (!) ורק אחרי זה לשוחטו[1] ?
והנה, יחד עם מצות 'דם פסח' ציווה אותם הקב"ה גם על 'דם מילה', ותמוה: מדוע הקב"ה נתן לעם ישראל שתי מצוות דווקא שיהוו כהכנה ליציאת-מצרים ? ממה-נפשך: אם היה זה כדי לבטל את מצבם של "ערום ועריה" (שהיו ערומים מן המצוות) – מצווה אחת גם היתה מספיקה להם, ואם רצה הקב"ה למלאותם ולציידם בזכויות – מדוע הסתפק בשתי מצוות בלבד ?
מבאר הרבי, שלעם ישראל היו שני חסרונות מרכזיים: היה חסר להם ב'עשה טוב' – קיום המצוות, וכן גם ב'סור מרע' – כיוון שנדבק בהם מהרע של מצרים בעובדם עבודה-זרה. ולכן נתן להם ה' שתי מצוות: א. דם מילה – לבוא בברית עם ה' (כנאמר "אות היא ביני וביניכם"), פעולה של 'עשה טוב'. ב. דם פסח – שגרם להם להיות בתנועה של 'סור מרע', היות שעם ישראל היו "שטופים בעבודה-זרה", אזי, כדי לבטל עניין שלילי זה היו צריכים לקחת כבש שהיה העבודה-זרה של מצרים[2] במטרה (א) לשוחטו (ב) לה'. ולכן, עצם לקיחת הכבש במטרה לשוחטו לה' – ניתק אותם מעבודה-זרה.
ועל-פי-זה יובן מדוע ציווה ה' לקחת ולהחזיק בבית את הכבש מספר ימים קודם שחיטתו: כיוון שעם-ישראל לא עבדו עבודה-זרה בצורה חד-פעמית, אלא הם היו "שטופים בעבודה-זרה", כלומר: הם הושפעו משכניהם המצרים ועבדו את הכבש לעיתים די קרובות. לכן, כדי לעקור מציאות גרועה זו עד כדי שתקבע בליבם התנתקות פנימית ומוחלטת מעבודה-זרה (לא די היה אילו היו עושים את המצווה של 'דם פסח' בפעולה חד-פעמית, אלא) היה צורך בפעולה דרסטית, להשאיר את הכבש בביתם לצורך שחיטת מצווה במשך ארבעה ימים[3], כדי שאמונה טפילה זו תיעקר ותינתק מליבם.
ועל-דרך כפי שמצינו בניסיון העקידה שהקב"ה הראה לאברהם את מקום העקידה רק ביום הרביעי מזמן הציווי "קח נא את בנך"[4], והטעם לזה: שלא יאמרו שמכיוון שה' זרזו ובלבלו – לא היה לו זמן לחשוב על-כך ולהתחרט.
***
וההוראה לפועל בעבודת ה': נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ולכן, כשם שההכנה ליציאת-מצרים היתה על-ידי 'סור מרע' ו'עשה טוב', כך גם עתה, כהכנה לגאולה העתידה צריכים אנו לפעול גם ב'עשה טוב': לזַכות יהודים במצוות מעשיות[5], וגם בסור מרע: שיש לקחת את ה'עבודה-זרה' של היום ולהופכם ולנצלם לעבודת ה' ולהפצת התורה (בבחינת "משכו וקחו לכם", כפי ששחטו לה' את האליל של מצרים).
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[1]
ומה שכתב רש"י שהיתה טעונה ביקור ממום ארבעה ימים – אין זה מתרץ,
כי רואים שב'פסח דורות' אין צורך לקנות את הכבש ארבעה ימים קודם שחיטתו למרות
שטעונה ביקור ממום.
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[2]
כפי שמצינו בפר' וארא ש(כאשר משה סירב להישאר במצרים ולזבוח שם את
הכבש, ה'אליל' של מצרים) אמר משה לפרעה: "הן נזבח את תועבת מצרים
לעיניהם ולא יסקלונו" (בתמיהה).
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[3]
ובפרט שהיה זה מסירות-נפש מצידם, כדברי משה הנ"ל: "הן
נזבח.. והם לא יסקלונו?!" [ראה גם לקו"ש ח"א בתחילת השיחה].
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[4]
שהרי משעת "וישכם אברהם בבוקר" ויציאתו מביתו חלפו שלושה
ימים (כנאמר "ביום השלישי וישא אברהם.."), וכיוון שהציווי היה יום קודם
ל"וישכם", הרי שמשעת הציווי חלפו ארבעה ימים.
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[5]
כפתגם בעל-ההילולא אדמו"ר הריי"ץ [על-פי תנא-דבי-אליהו]
על-הפסוק "כי תראה ערום וכסיתו, ומבשרך אל תתעלם": שכאשר רואים יהודי
"ערום" ללא ציצית וללא תפילין, אזי מוטלת עליך המצווה –
"וכסיתו" (לעזור לו בעשיית המצוות).
