כשהוא היה בן שנה וקצת ולא ידענו עדיין כלום על הקשיים שלו נכנסתי להריון עם אחותו המתוקה, שנולדה לפני 3 חודשים.
ועכשיו במקום להתמקד בו ולעזור לו אני מטופלת בתינוקת יונקת (ועוד אחת מאתגרת במיוחד).
אני ממש מרגישה שעשיתי לו עוול עם הלידה שלה. התינוקת לא תורמת לו כלום כרגע ורק גוזלת ממנו משאבים כמו זמן של שנינו ובכלל את אמא. משאבים שהוא צריך כדי להתקדם. אני כמובן משתדלת לתת לו יחס כמה שאני יכולה (אפילו עם התינוקת על הידיים), אבל כמובן שזה לא אותו הדבר.
אני מרגישה רע מכל הכיוונים. גם כי הוא מקבל פחות ממה שהיה מקבל אם היה נשאר בן יחיד וזה פוגע בו (אין טעם לייפות את המציאות - זה פוגע בו שהוא מקבל פחות תשומת לב מאיתנו ובעיקר ממני ופחות זמן אמא), וגם כלפי הקטנה כי אני מרגישה שאם הייתי יודעת מראש שככה זה יהיה עם הגדול בשלב הזה כנראה שלא הייתי נכנסת להריון. וזו מחשבה מכוערת וממש לא הוגנת כלפי התינוקת.
