אחרי לידהבדרך 123
אשמח להתייעצות .
אני שבוע אחרי לידה ראשונה ב"ה
מראש אמרתי לבעלי שאנחנו הולכים להורים שלי
כי אני מאוד חוששת וצריכה תמיכה
הוא הסכים לא בלב שלם כי הוא רוצה את הפינה שלו ..
היום הוא כבר אומר לי שהוא רוצה לחזור.
במהלך כל השבוע הוא היה חצי פעיל עם התינוקת .. שלח תמונות שלה , התלהב
ניסה לקלח פעמיים ופה ושם החליף טיטול..
הוא חזר לבית שלנו כמה פעמים לימים שלמים והגיע אלינו חזרה ב23 בלילה לפעמים ..
הוא עובד מהבית ויש לו יום וחצי חופשיים שהוא מקדיש אותם לכולל ..
במהלך השבוע יש לו גם שיעורים וכו ..
מרגיש שהוא לא מבין שהמצב השתנה
שהוא פועל מתוך הנוחות שלו .
אני מרגישה שהוא לא רגיש אליי ולמצב
אני מניקה אותה ונשארת ערה בלילות והכל כזה לא ברור עדיין כי היא לא נרדמת
ובבוקר הוא משאיר את החדר הפוך זורק בגדים על הרצפה
כאילו הוא חושב שהתינוקת זה צעצוע
אומר לה שלום וכו וזהו ממשיך בשלו .
אנחנו גרים ליד ההורים שלו
ופשוט לא בא לי לחזור הביתה .
אפילו על השם שלה הוא משגע אותי .
החלטנו על שם ובשבת אמרתי הגומל בביהכ ושיתפנו את המשפחות
יום למחרת הוא אומר שהוא כבר לא מחובר לשם הזה והוא רוצה לשנות.
ואני לא ידעתי אפילו איך להגיב לזה
מרגיש לי שזה חוסר אחריות

בנוסף, המשפחה שלי ממש ממש טרחה לארגן לנו הכל לחדר
קנו הכל במיוחד
ועיצבו וסידרו שיהיה לנו הכי נוח בעולם .
המשפחה שלו לעומת זאת קנתה שוקולדים ומארז בגד גוף
ובקושי באו לבקר .
בא לי להיות עם אנשים שתומכים ודואגים לי


אשמח לעצות .
תודה
את יודעת מה הבעיה שלנו הגברים? שלי לפחות. לא אדבר בשם כולם.די שרוט
לוקח לנו קצת יותר זמן להקשר לתינוק החדש.

זה לא כמוכן הנשים שיש לכן 9 חודשים של "זמן איכות" עם הפרשות כימיות של הורמונים אימהיים וחיבור לעובר, אנחנו צריכים זמן הסתגלות.

אני יודע שלי אישית עבור כל תינוק חדש שנולד לקח לי בערך חודש רק להתחיל להקשר אליו.
היום הם כל חיי הילדים. אבל כשהם היו תינוקות, הייתי צריך את זמן העיכול הזה.
זה אתה בלבד. זה לא כל הגברים....קפה הפוך

ואין קשר בין היחס של הבעל לאשתו ולתינוק אחרי לידה למידת ההתחברות שלו.

אשתו אחרי לידה.

הוא חייב חייב לתמוך בה ולעזור כמה שאפשר, להיות בשבילה.

לטפל בתינוק *שלו*!! (זה שפיזית אשתו היתה בהריון ופיזית אשתו ילדה- זה רק טכני מהותית התינוק של שניהם! גם שלו! שיתבגר!)

לא רק של האשה.

התינוק של שניהם.

גם אם הוא לא "מתחבר לתינוק"....

ולגלות סוד - יש נשים שגם להן לוקח זמן להתחבר לתינוק... ועדיין הן עושות הכל, כי זה 

פשוט לא קשור.

 

והגיוני שלוקח זמן לעכל מה זה להיות אבא, אבל שוב, אין קשר בין זה לבין תמיכה באשתו אחרי הלידה.

 

ממש לא עוזר תגובתך.יהודה224
כמו ש"את" חושבת שצריך להבין אותה בתוך הסיפור הזה גם אותו צריך להבין ברור לי שהוא אובד עצות והוא מבין "מאד" שהמצב השתנה הוא רק לאיודע איך מכילים את העניין הזה
@די שרוט צודק במליון אחוז
יש עניין אחד שלתת זמן להתחבררקלתשוהנ
ולקבל את זה שלא מיד מאוהבים בתינוק. סבבה לגיטימי.

זה לא קשור בשום צורה לזה שגם האבא צריך לתת כתף, אבל מה זה לתת כתף, לשחרר כמה שיותר את אשתו שהיא יולדת שזה חולשה איומה, בטח לידה ראשונה, סובלת כנראה מדברים פיזיים נוספים מציקים שתמיד מגיעים יחד, עייפה מתה כי היא קמה בלילות ועד שהיא ישנה היא ישנה גרוע כי האוזניים שלה קופצות מעל ציוץ של התינוק, וגם היא צריכה להתרגל וגם היא מפחדת כנראה לצריכה לעכל כל מיני דברים.

אין קשר בין הדברים
אם לא מחוברים לתינוק עדיין צריך לטפל בו, ועדיין צריך לטפל באשתו כמה שהוא יכול ולהקל עליה כמה שהוא יכול.
יכול להיות שהוא עוזר ככל שהוא יכול לא תמיד זה מספקיהודה224
את צרכי האשה המלאים.
יכול להיות שהוא מבין שהיא אצל הוריה אז היא לא זקוקה לעזרתו ויכול להיות שהוא גם שואל אותה אם זה בסדר שהוא יוצא והיא עונה לו שכן ושומרת את התסכולים לאחר מכן
נכוןרקלתשוהנ
צודק
צריך לדבר כדי להסביר מה הצרכים.
אני מבינה לחלוטין שלוקח זמן להתחבר לתינוקקפה הפוך

מה הקשר ללא לתמוך ולעזור (שונאת את המילה "לעזור" לאשה -הלו זה בית וילד משותף...)?

 

ומצטרפת למה  ש"רקלתשוהנ" אמרה

ובהחלט לוקח לנו ללמוד לתמוך ולעזור בצורה המדוייקת..יהודה224
למשל פעם הבאתי לאשתי אוכל ליד המיטה (כשמשכיבים את הילדים לישון) והיא יותר התעצבנה בגלל שהילד ראה אותי מביא והיא חששה שזה יביא לו תיאבון..
לפעמים אתה רגיש וגם חוטף צעקות... כך שלא תמיד מה שנקרא רגישות אצלך נקרא רגישות אצל מישי אחרת..
לכולנו לוקח זמן איך לתמוך ולעזור לבן זוגקפה הפוך

בצורה שעוזרת לו, ולא לנו...

ובשביל זה צריך לדבר, לשתף, להגיד מה יעזור...

וגם אם בן הזוג עזר בצורה שפחות טובה לנו - בשום  ואופן לא לצעוק... להגיד תודה ולהעריך כי זה באמת לא מובן מאליו, ואם מתאים להגיד באותו זמן בצורה נעימה ועם אלף מחמאות אמיתיות! מכל הלב!

ואם לא אחרי כמה ימים להעיר - וזאת עבודה ולומדים את זה....

ומנסיון - זה אפשרי בהחלט

יצא כמה פעמים שבעלי פינק אותי בצורה שפחות אהבתי ובחיים לא חטף על זה צעקות - מה פתאום הוא חשב עלי ורצה לעשות לי טוב! לרוב אני פשוט מודה ומחמיאה ומעירה בקטנה ובאהבה...

 

נכון, גם בעלי היה ככהציפור מתוקה
גם בילד הראשון וגם בשני.
הוא גם ממש פחד להחזיק אותו ולטפל בו, הם באמת ממש קטנים ואני מבינה את זה לגמרי!
התינוק שלנו בן 3 חודשים ורק עכשיו הוא התחיל להחליף לו טיטולים מידי פעם, לקלח לבד הוא עדיין ממש מפחד.
אבל הוא משוגע על שניהם ברמות😍

ולפותחת-
יכול להיות שהוא מרגיש קצת מיותר כי את אצל המשפחה שלך וכנראה עוזרים לך שם, ואת עסוקה עם התינוקת וגם אמרת שקצת לו נעים לו שם..
אני לא אומרת שזה בסדר כן? מבינה ממש את הבאסה, זה לא אמור להיות ככה.

קחי אותו לשיחה וממליצה לך להגיד מה מפריע לך אבל לא בטון מאשים.
ועוד משהו תמקדי אותו בדיוק מה את מצפה ממנו.
אפילו דברים קטנים, זה ממש יכול לעזור.

לקח לי זמן להבין את זה אבל גם לבעל לפעמים קשה אחרי הלידה, גם הוא עבר משהו, זה קשה לראות את אישתך סובלת.. ואין לך אפשרות להקל עליה.
תני לו קצת זמן.. בנתיים תיעזרי במשפחה שלך ובעזרת השם כשתחזרו הביתה רוב הסיכויים שזה ממש ישתפר.

אם זה לא במקום מה שכתבתי- תזרקי לפח

בהצלחה! תגדלו אותה בנחת❤️


המזל שלי שהילדה הגדולה היתה יחסית יציבה גופניתה-מיוחד

היה לי יותר קל להחזיק אותה בלי לחשוש שהיא תתפרק לי בידיים

את אחרי לידה, צריכה לנוח לדאוג לעצמך ולתינוק.היא יושבה בחלון
אם תתחילי להכיל גם אותו ולהיות בעצמך בלי תמיכה זה מסלול ישיר לדיכאון.
כל כך כואב לקרוא כאלה דברים. מייאש.אורה שחורה
כמה חוסר רגישות לאשה שלך שצריכה אותך יותר מהכל.
כמה התעלמות הורגת.
הצער והאכזבה זה פתח לעולם של בעיות.
ב"ה זכית שיש לך משפחה תומכת אבל זה לא תחליף לאיש שלך.
אני מאמינה שבעז"ה הוא איש טוב ובטח אוהב אותך מאוד,
כנראה הוא פשוט לא מבין מה עובר עליך.
אולי תכתבי לו מכתב שמסביר מה את מרגישה
בלי לא להוכיח אותו,
ובלי לכעוס.
תכתבי נקי מהלב
וברגע שאת כותבת- תשחררי, עכשיו זה בידיים שלו,
תבחרי לאהוב ולסלוח.

מזל טוב, בעז"ה המון שמחה נחת מהקטנה❤
סבלנותהעני ממעש
לגבי קריאת שם- מוזר
דווקא זה החלק הכי פחות מוזריאללה די

בכל הקטע של חוסר רגישות לאשה ולצרכים שלה - לא מובן מה עובר על הבן אדם. הלימוד זכות היחיד שאפשר להפוך בו הוא שיש משפחות שהתרבות שלהם היא שלידה ותינוק זה עסק שקשור רק לנשים, והגברים בכלל צריכים לשמור מרחק כי הם עלולים למחוץ את התינוק כשהם מחזיקים אותו. אולי הבעל רגיל לתרבות כזו או שהוא ראה כך אצל חברים/משפחה והוא לא שם לב שמבחינת אשתו לא כך הם פני הדברים. 

אבל לגבי השם אני דווקא מצליח להתחבר לקושי לבחור לשם. מאיפה איש קטן כמוני אמור לבחור ליצור אחר שם. על בסיס איזה נתונים אני אמור לקבל את ההחלטה הזו ולמה שאני ירגיש שאני מתחבר לשם מסוים שאתמול היה נראה לי יפה וקסום. אני לא מצדיק את התחושה הזו, אבל אני לא חושב שאפשר להגדיר אותה כתחושה מוזרה. 

אם יש מישהו חיצוני שיכול לדבר איתו כדאי מאוד. רב או חברהיא יושבה בחלון
בנוסף בטח גם הוא עובר משהו
הסתגלות וכו' וגם התמודדות לגברים אחרי לידה לא מדוברת אז הוא יכול לפנות לגורם מקצועי
נראה ליפרצוף כרית
קודם כל, באסה, לא נעים.... קשה... את גיבורה....
לוקח לאישה להתאושש מלידה לפחות חודש וחצי! את לא מרגישה טוב וגם מטפלת בתינוק ראשון, ואת צריכה עזרה!

מעשית, נראה לי שהוא מרגיש שאת מרכז הענינים
כי את היולדת ומניקה וכו' וקצת מרגיש' בצד... יש מצב?

אולי תקדישי לו קצת צומי לבעלך? לשוחח איתו וכו'? בדרך נעימה אולי תזמיני משלוח של ארוחה ממסעדה לשניכם בהפתעה?

באמת עדיף שתהיי תקופה אצל הורייך עד שתתאוששי, בפרט שהוא חוזר מאוחר
אם הוא מעדיף בבית, ואם הם לא גרים 3שעות ממכם.. אולי תיסעי אליהם ותהיי שם במשך היום ותחזרי ללון בבית?

תינוק ראשון, לוקח זמן להתרגל
זה המון שינויים בבת אחת - אמהות, תינוק, הנקה לתפקד בעבודות בית תוך כדי, עייפות וחולשה אחרי לידה, לקום בלילה,
בקיצור - מגיע לך להתאושש

האם מתאים לך בית החלמה? זו גם אופציה אם בא לך...

לגמרי סבלנות..אני עם 5 ילדים..כל ילד הוא נהיה יותר אבאאור123456
בהתחלה הוא היה ממש מנותק ..לאט לאט התחבר יותר ויותר
הוא נשמע לגמרי בסדר !Dynamite
הלכת למשפחה שלך כדי שהם יעזרו לך . לא ?
אז הנה תבקשי מהם עזרה. מה את רוצה ממנו?

ותקשיבי בשביל שבוע ראשון וילד ראשון והוא כבר קילח והחליף טיטולים נשמע שהוא יהיה אבא טוב .

ואת לא הולכת לישון טוב בתקופה הקרובה גם כי את מניקה . תהני 😆

ומזל טוב שיהיה
מסכים...כלכלן

באמת, בשביל ילד בשבוע ראשון נראה שהוא ממש בעניין של לקחת חלק עם הילדים.

אני ממש אוהב את הילדים ולעשות איתם הכל, אבל התחלתי עם דברים כאלו הרבה אחריו...

בכלל, להיות אצל ההורים שלך מבחינתו זה ממש ממש לא פשוט כנראה. מבחינתי לפחות זה ממש קשה. אבל שחררתי. 

אז אולי תנסו למצוא כמה דקות לשבת בנחת לזכור שאתם עדיין נשואים ואת לא רק אמא?

ועזרה מהמשפחה שלך בוודאי מבורכת, את צריכה אותה בלידה ראשונה (וגם בהמשך...)

 

ובלי קשר מציע לא לעשות השוואות בין המשפחות. זה לא עושה טוב..

 

מזל טוב לכם...

סבלנותבוריס
א. קודם כל מזל טוב קיבלתם מתנה חדשה לשנה חדשה, מי יתן ותחזרי לאיתנך במהרה ולך ולרך שלום.

ב. לימוד זכות על בעלך לפעמים קשה לגברים להתרגל למציאות החדשה אבל זה יעבור עם הזמן. אני יכול להעיד על עצמי שנכנסתי לדכאון אחרי הלידה של הגדולה שלנו(דכאון אחרי לידה לאבות לא נדיר כמו שזה נשמע) ובמקרה שלנו הייתי יותר פעיל מאישתי עם התינוקת בחודשים הראשונים היא הניקה אותה בלבד כי היא פחדה לגעת בה יותר מדי אני עשיתי את השאר (חיתולים מקלחות בגדים וכו).

ג. כרגע את צריכה לדאוג לעצמך במיוחד שזה ילד ראשון, אם יש לך עזרה אצל אמא שלך תישארו שם עד שתרגישי בטוחה לחזור (לא צריך להגזים כי תמיד יותר נח עם אמא לידך אבל מתישהו צריך לקפוץ למים).

ד. תני לבעלך את המקום שלו ובו בזמן תנסי לחבר בינו לבין הילד, אם זה משחקים אם זה מקלחת אם זה להאכיל מחלב שאוב. תחברי בינהם אבל גם בלי לחץ אם זה אומר שהוא צריך את המקום שלו ולהיות בבית עם עצמו אז שיעשה את זה.

ה. אולי ישמע טיפשי אבל תראי לו שאת עדיין אישתו, אם זה לשבת ביחד כמה רגעים על קפה, לשבר ביחד וברגע שתרגישי שאת יכולה תשאירי את התינוק אם סבתא ותצאו קצת ביחד להתאוורר זה יעשה לשניכם טוב. במרבית המקרים אחרי לידה ראשונה האישה הופכת להיות אמא במשרה מלאה והבעל מרגיש קצת דחוק הצידה, קצת כמו ילד אחרי שנולד לו אח (כן זה ילדותי גברים הם ילדים בתחפושת של מבוגרים).

ו. שוב מזל טוב והמון בהצלחה
נראה ליבת 30
שלבעלך אין שמץ של מושג מה את באמת מרגישה ומה המשמעות של לידה.
כשאני נזכרת היום בחודש שאחרי הלידה הראשונה שלי אני נחרדת...אין מה להשוות בין ההבנה של בעלי אז וההבנה שלו בילד השישי. וכנגזרת מההבנה, את התפקוד והתמיכה.
הוא כנראה לא מבין כמה לידה מפרקת לך את הגוף, ולא מבין מה המשמעות של תמיכה בשלב הזה.
את יכולה להסביר לו, לא בטוח שהוא יבין לגמרי.
והכי חשוב, תסבירי לו בצורה הכי פשוטה מה הצורך שלך.

לגבי השם, תניחי לזה עכשיו. זו בת, אין לחץ. תרגעו קצת ואז תחליטו ביחד.
רק אומר יש לך עזרה מהמשפחה שלךנחשון מהרחברון

לבעלך לא נוח שם. מאד הגיוני שהוא הולך וחוזר מאוחר . לא נעים לו שם!!!

 

בזה שהחלטת ללכת להורים שלך בעצם אמרת לו - אני לא סומכת עליך מספיק שתטפל בי ותדאג לי. אני רוצה מישהו אחר - הוא תופס מרחק...

 

לגבי הפער בין המשפחות - זה עניין של אופי לא עניין ששל תומכים או דואגים. הלכת למשפחה שלך - דאגו לך למקות לנוחות בשביל זה הלכת. מה ציפית? שיסדרו לך אצל חמיך וחמותך חדר כשאת לא שם?

בקושי באו לבקר נשמע לי יותר מפעם אחת. את כולה שבוע אחרי לידה. מתוכם נניח יומיים בבית חולים. הם הגיעו פעמיים ב4 ימים זה המון!

 

ובכללי לא באים לבקר ולשגע יולדת כי רוצים לתת לה לנוח. זה ממש לא נשמע שזה חוסר דאגה או אכפתיות אלא התחשבות ולתת לך לנוח

 

עכשיו, זה לא ח''ו ביקורת עלייך, מנסה להראות לך איך זה נראה מהצד השני

אצלנו כשהלכנו להורים אחרי הלידהנחשון מהרחברון

מאד תפסתי מרחק - הרגשתי לא רלוונטי. השארתי אותה שם וחזרתי לכולל... באתי לשבת. התגעגעתי מאד אבל הרגשתי חסר רלוונטיות

בלידה השניה חזרנו הביתה והייתי הרבה יותר נוכח עשיתי הכל כי היה ברור שסומכים עלי ולא בונים על מישהו אחר. זה נותן את הכוח ואת המוטיבציה

אז לבעלה לא נוח שםקפה הפוך

מה הוא ילד קטן??

זה גם לא נוח לעשות הרבה דברים ובכל זאת עושים (ולגלות סוד? גם להיות בהריון, צרבות, בחילות, הקאות ובכלל לידה זה לא נוח ובכל זאת האשה עוברת את זה)

אשה אחרי לידה - בעלה צריך לתמוך בה, רגשית וטכנית. הוא הרי התחייב גם - לדאוג לכל צרכיה.

אם שם טוב לה  - הוא צריך להיות שם בשבילה, לשמח אותה, לדאוג לה. היא עברה לידה בשבי שניהם! 

נכון, זה לא נוח תמיד, נכון אין פרטיות - אז מה?? אנחנו אנשים בוגרים (ובמקרה הזה גם כבר הורים) ויכולים שלא יהיה לנו נוח, בשביל שלבן זוג יהיה טוב או בכלל בשביל הזוגיות והמשפחה שלנו.

 

ולהיות אצל ההורים זה לא כי היא אומרת שהיא לא סומכת על בעלה. אשה אחרי לידה קשה לה לתפקד,, היא צריכה לדאוג לתינוק ולעצמה (כמה שאפשר) - ובעלה צריך לדאוג לה ולתינוק. ולהיות אצל ההורים  - לא צריך לכבס, לבשל וכו'.

מה הקשר ללא לסמוך על הבעל? וגם טכנית לפעמים הוא בעבודה או לא נמצא ולא יכול לעזור - ואז ההורים או אחים יכולים לתת יד.

 

עובדה זה לא ככהנחשון מהרחברון

כי ללדת זו בחירה משותפת וזו הדרך. ללכת להורים זה ממש לא שלב חובה בלידה

 

הוא התחייב לדאוג לה. היא הולכת במוצהר שמישהו אחר ידאג לה - שתשחרר אותו.

לא תמיד זה חוסר פרטיות. לפעמים  זה עניין של יחסי אנוש, של מורכבויות אחרות.

 

היא ביקשה ללכת לשם שיעזרו לה? שיפנקו אותה. זכותו ללכת צעד אחורה

 

וכן זה אומר שהיא לא סומכת שהוא יכול לדאוג לה. הנקודה מאד ברורה - את רוצה שמישהו אחר ידאג לך? אל תקטרי שהוא לוקח מרחק ולא מרגיש צורך

עובדה זה ככהקפה הפוך

ללכת להורים זה לא שלב חובה בלידה.

אבל, אם ליולדת, יהיה נוח אצל ההורים שלה - והם החליטו שהולכים

בעלה לא אמור להיעלם ולא לעזור.

שיקום בלילות, שיסדר, שיפנק, שיחליף טיטולים, שיקשיב לה, שישמע את הבכי שלה, שיתמוך, שיספוג את כל המרמורים וההורמונים שיש אחרי הלידה, שיהיה שם בשבילה. הוא אוהב אותה נכון?

 

לאף בעל בשום מצב אין שום זכות "ללכת אחורה" תגיד מה היא חבר שלו בכיתה? זאת אשתו!!!!

 

אם מתאים להם כזוג, ללכת אחרי הלידה הבית שלהם , מה שאומר שהבעל צריך לדאוג לכביסות, נקיון, שטיפות כלים, בישול, בנוסף לטיפול לתינוק ולתמיכה הנפשית והפיזית באשתו- מעולה. 
אם לא - זה גם עוזר לו ומקל עליו...

 

תתבגרי. גברים ונשים עובדים אחרתנחשון מהרחברון

כל הזמן הנשים מסבירות למה אישה שונה וצריך להתחשב בצרכים שלה - תקבלו גם לגברים יש את איך שהם עובדים וגם את הצרכים שלהם יש להבין

 

הוא אוהב אותה. והיא אמרה לו מבחינתו אתה לא יכול לדאוג לי כמו ההורים שלי אני רוצה ללכת אליהם ולא להשאר איתך לבד בבית'

 

את יכולה להכחיש את זה אבל ככה ה עובד. תראי כל הגברים אומרים לך כאן את אותה הנקודה מכיוונים שונים

 

הבעל מתנהג נורמלי גם אם לדעתך זה לאא נורמלי.

 

ולגבי זה שזה עוזר לו - הוא לא רוצה!!

אני מכירה גברים אחריםקפה הפוך

כמו את בעלי, אחים שלי, גיסים וכו' ויש לי אחיות גדולות ככה שראיתי מה זה נשים אחרי לידה מגיל קטן...

אף אחד מהם, אף אחד, לא היה ככה אחרי לידה.

 

בעלי היה חוזר אחרי יום עבודה - דקה לא התעכב וישר חזר אלי למשמרת שניה - להחליף לתינוק להכין לי אוכל, לשמוע אותי בוכה לו שעתיים, להראות לי שהוא איתי למרות שנסע לעבודה.

(וגם במהלך חופשת לידה - היה חוזר מהעבודה ב7 בערב אומר לי לעזוב הכל ומטפל בתינוק...)

זה שיש פה בפורום 3 גברים שאומרים את זה זה לא מייצג בכלל...

(כמו שגם שהסיטואציות שיש כאן לא מיצגות)

אני לגמרי יודעת שלגברים יש צרכים אחרים - אני חיה עם אחד כזה, ומשתדלת לספק לו אותם באהבה.

אם היתי כותבת ישירות לפותחת השאלה- היתי מציגה בנוסף גם שגבר אחרי לידה גם עובר, וצריך להבין, ולשתף ויכולה לכתוב על זה פוסט ארוך מאד וכו'

אבל כל זה נחמד וטוב, אבל התינוק צריך לאכול, להחליף לו טיטול וכו' - צריך לדאוג לו פיזית - וההורים שלו צריכים לספק לו את זה.

אז יופי שלגבר יש צרכים, כמו שלאשה יש צרכים (נניח לאכול או ללכת לשירותים -שני דברים שאם תשאל כל אשה שניה ברחוב אחרי לידה באיזה שעה היא מגיעה לזה ביום, התשובה הממוצעת במקרה טוב תהיה 4 אחה"צ) יש להם תינוק לטפל בו... 

 

יש את מי שמספק לאשה את כל צרכיהנחשון מהרחברון

המשפחה שלה שם ודואגת להכל למה את מכניסה לכאן התינוק אוכל, מישהו מחליף לו טיטול, (וגם האבא) מטפלים בילד.

 

היא אמרה מפורש שהולכים להורים שלה כי היא חוששת וצריכה תמיכה או בעברית - היא לא סומכת עליו.

 

מטפלים בתינוק, מטפלים באשה. עושים את זה בצורה שמראים לגבר שלא סומכים עליו ולא צריכים איתו ואז בוכים שהוא הולך אחורה

תמיכה מהוריםקפה הפוך

זה לפעמים רק הכביסה, הבישולים, הידיעה שאפשר ללכת לשירותים כי יש משהו בבית שיכול לשמוע את התינוק אם יתעורר פתאום

בעיקר שהבעל נמצא בעבודה...

 

ואתה באמת לא מבין למה אשה צריכה תמיכה מבעלה? האדם שהיא הכי אוהבת? לא משנה איפה הם נמצאים?

אני מבין אבל אני מבין כמה זה מעליב אמירה כזונחשון מהרחברון

שהולכים להורים כי לא סומכים.

בטח איך שהיא הציגה את זה בשאלה.

 

אני מבין את הרצון לתמיכה אבל אי אפשר לדרוש אותו בצורה כזו

תקראי שוב את ההודעה שלהיהודה224
ותראי שהוא עובד מהבית(כנראה גם נח לו באיזה שהוא מקום להיות בפינה שלו)
ציטוט: אמרתי לו שהולכים להורים שלי והוא הסכים
לא בלב שלם ( במילים אחרות קבעתי לו שהולכים והוא הסכים כי לא ממש רצה לריב על זה)
זה לא יפה שאת לוקחת צד ממש מובהק בלי לנסות להסביר לה שיש פה עוד צד וגם בו וברצון שלו להיות בפינה שלו ראוי להתחשב..
הבנתי שהוא עובד מהביתקפה הפוך

אבל היא רשמה שסיים ב11 בלילה וזה לא נשמע שזה היה בסדר מבחינתה.

וגם מדובר על שבוע אחרי הלידה - הרבה בעלים שאני מכירה לוקחים חופש באותו שבוע, או לפחות עובדים את המינימום האפשרי (היא רשמה "ימים שלמים" - אנחנו בתוך שבוע מהלידה כן? לא אחרי חודש שזה הגיוני)

 

אני לא לוקחת צד, רק התרעמתי על זה שנשמע שזה בסדר שהבעל לא תומך ונמצא עם אשתו

לא הוא לא עבד עד 11נחשון מהרחברון

אלא הוא 'ברח' עד 11 כי לא נוח לו אצל ההורים שלה.

אם היו בבית ולא הולכים כמו שהיא הכריחה אותו היה עוזר לה בבית כי הוא לא הולך לעבודה

ועוד משהו קטןקפה הפוך

לפעמים אכן אין ברירה והבעל צריך לעבוד גם יום אחרי הלידה.

קורה.

מבינה לחלוטין.

אבל  - יש דרך.

האם זה "וואי אני מזה מצטער, אני חייב לעבוד וואי וואי איזה סיוט זה אחרי הלידה אני כל כך מבין אותך וכואב לך" - מתקשר אליה במהלך היום, מתענין, שואל, חוזר הכי מוקדם שיכול, אפילו עם שוקולד שהיא אוהבת ומתנצל, וכו' - תאמין לי אף אשה לא תכתוב כזה הודעה אם הוא מתנהג ככה...

אם התחושה שלה זה שהוא "נעלם לימים שלמים" - כאן הבעיה.

 

אין סיכוי אפילו קל שבקלים אצלךיהודה224
שהיא קצת טועה... או קצת שופטת את המציאות בצורה קצת קשה מידי סביב התהליך של הלידה
אין סיכוי שהוא בסדר מבחינתך??
לאקפה הפוך

התחושה שלה שהוא "נעלם לימים שלמים" היא תחושה נוראית שאשה יכולה להרגיש לבעלה. לא רק אחרי לידה...

וגם אחרי לידה שהגוף מפוצץ הורומונים וכל הפרופורציות משתנות - אסור שתהיה תחושה כזאת.

 

הייתי שם, אחרי לידה, ועם כל הכאבים והדברים, וכן היו ימים שבעלי חזר מאוחר כי הוא עבד ואז הלך לבית שלנו לסידורים דחופים או להביא לי בגדים ולכן חזר מאוחר - לא היתה לי אף פעם הרגשה שאני לבד, שהוא לא איתי, שהוא "נעלם" לי. תמיד הרגשתי שהוא איתי, שהוא מעריץ אותי שילדתי, שהוא ידאג לי לכל מה שאני צריכה.

(וידעתי שגם לו לוקח זמן לעכל את הלידה - ראיתי את זה עליו, וזה לא סתר את ההרגשה שלי שהוא יהפוך עולמות בשבילי)

 

כאן כואב לי עליה. וכאן הבעיה מבחינתי.

 

ולכן כל הדיבורים הנכונים על הצרכים של הבעל, ושגם הוא עובר איזה משברון אחרי הלידה וכו' - הם טובים, וצריך לדעת אותם, אבל עדין הוא צריך לעזור ולתמוך באשתו שלשניה אחת, גם בתוך הכאב הכי גדול  - לא תרגיש שהוא לא שם, שהוא נעלם, שהוא לא איתה.

(היא גם כתבה שהוא מטפל קצת בתינוק -אבל שוב אין רגש אין תחושת שותפת וממילא החלפת הטיטול לא עוזרת להרגשה שלה...)

 

וגם אם עשו טעות - והוא לא רוצה להיות אצל ההורים שלה - הוא לא צריך "לברוח" - צריך לדבר, לשתף, להסביר, למצוא את הפתרון - ולדעתי אחרי לידה הבעל צריך "לוותר" יותר לאשה - כי היא עברה לידה. לידה זה אירוע שאפשרי שיתסיים במוות, אומרים עליו הגומל - הצרכים שלה פה גוברים.

וגם בהלכה ליולדת יש הלכות ספציפיות ואחרות כי זאת מציאות אחרת מהמציאות היומיות, ובהכרח גם המציאות הזוגיות צריכה להתגמש ולהתאים לה. 

 

וגם לה אמליץ לדבר איתו להסביר לו מה עובר עליה, להסביר לו מה היא צריכה, מה ישמח ויעשה לה טוב וכו'

 

 

 

ומענין מה תהיה התגובהקפה הפוך

אם בעל יספר

שאשתו אחרי הלידה

מתקלחת שעתיים (כי יש לה טחורים אוקי? לא מפינוק) והתינוק בעריסה צורח וצורח והיא לא מאכילה אותו או מרדימה אותו או מחבקת אותו כי זה מה שהתינוק צריך

או 

שכואב לה בתפרים, אז היא לא מסוגלת לקום מהמיטה- והתינוק צורח וצורח וצורח ורעב.


 

זה בדיוק מה שגבר עושה שהוא נעלם לאשתו עד 11 בלילה בלי סיבה מוצדקת ומוסכמת על שניהם.

רק כי לא נעים לו אצל ההורים שלה. רק כי יש לו צרכים אחרים. רק כי עוד לא התחבר עדיין לתינוק...

 

סוד - האשה לרוב לא תתקלח למרות הכאבים, לא תישן או תנוח למרות הכאבים, תקום, תתיישב למרות התפרים הכל בשביל לדאוג לתינוק שלה. ולא תאכל עד שהתינוק ישן והיא תהיה רגועה שטוב לו... מה עם הצרכים שלה?

 

לגלות לך סוד?נחשון מהרחברון

הם הלכו להורים שלה בדיוק בשביל זה - שהם יטפלו בתינוק ובאמא כי היא לא סומכת על בעלה שיעשה את זה

ממש לא בהכרחקפה הפוך

אני הלכתי להורים שלי, לא בשביל שיטפלו בתינוק...

וסמכתי על בעלי יותר מאשר על עצמי.

 

היה לי כיף שהיה מי שדאג לי לכביסה, לארוחות, לסביבה עם עוד אנשים שלא כל היום אדבר לקירות.. וגם כשהיתי הולכת לשירותים שיהיה מי שישמע את התינוק...

אני יודעת לטפל בתינוק לבד... 

התמיכה היא בעיקר פיזית מה שמסביב

 

תראי מה היא כתהנחשון מהרחברון

מראש אמרתי לבעלי שאנחנו הולכים להורים שלי
כי אני מאוד חוששת וצריכה תמיכה
הוא הסכים לא בלב שלם כי הוא רוצה את הפינה של

 

היא מודיעה לו מה עושים.

הוא עובד מהבית היא לא לבד.

כן החליף טיטולים כן קילח

 

לא טוב לו שם.

לה לא טוב שהוא לא מתייחס איך שהיא רוצה.

רק היא צודקת???

 

 

וחוץ מזה - לפעמים העזרה היא באמתקפה הפוך

בזמן שהבעל בעבודה , אבל שהוא חוזר ברור שהיא מצפה ממנו

וגם יותר מזה

הבעל צריך לצפות מעצמו זה התינוק שלו בסוף...

היום אני נותנת לבעלי נניח לקלח אותו דוקא בגלל שבמהלך היום הוא בעבודה ואני מטפלת בתינוק - אז לתת לו שיריגש חלק בטיפול ובגידול , ובעלי לא מוותר גם שאני אומרת לו שאני אעשה - למה שיותר זה הבן שלו אז מה עם הוא עייף או רעב?

הוא עובד מהבית!!! הוא בבית!!!!נחשון מהרחברון


היא רשמה שהואקפה הפוך

חזר רק ב 11 בלילה, זה לא נשמע שזה זמן רגיל שהוא מסיים לעבוד...

וגם - שיש לו יומייים וחצי חופשיים ושיעורים

אני לא יודעת איך אצלך, אצלי שבוע הראשון אחרי הלידה בעלי לקח חופש מכל העיסוקים שלו (עבודה ולימודים) כדי לתמוך בי, רק אחרי שבוע - התחיל לעבוד והשתדל לחזור הכי מוקדם שהוא יכול.

 

ממה שהיא כתבה זה לא נראה שהוא לקח חופש או שינה את סדר היום בשבילה.

ושוב זה פרשנות

אני קוראת אשה שזועקת שבעלה יראה אותה. 

תאמין לי, שאם הוא יהיה שם פיזית, ישמע אותה  - גם אם לא יחליף טיטול אחד, היא לא תתלונן...

 

הוא הלך הביתה.נחשון מהרחברון

אםם הם היו בבית היה עוזר לה בבית.

זה היה כתגובה על כך שקפה הפוך כתבה שהוא לא בבית אז בגלל זה הלכו להורים

התקופה מייד אחרי לידה ועוד ראשונהשירוש16
היא מלאת אתגרים וקשה.
גם כשהיו 2 הורים, אחות, ובעל שעזרו בלי סוף, תמכו ונתנו - היה קשה. מאוד קשה.
קל וחומר כשהבעל משתמט מהאחריות שלו האישית.

היא לא הצהירה שבעלה לא יכול לעזור לה - אתה הגעת למסקנה הזאת לבד מבלי לשאול את הפותחת.

אני ובעלי הלכנו להורים שלי אחרי הלידה כי באמת הייתי צריכה את העזרה שלהם (עם כל הכבוד לבעל, אין לו ידע והמלצות בנושא הנקה, הפרשות וכאבי אחרי לידה - בשביל זה יש אמא).
זה לא נתן לבעלי תחושה שהוא לא רצוי. להפך. הוא מאוד שמח שיש מישהו שיכול לעזור לי בזמן שהוא בעבודה, כשהוא חזר הבייתה הוא מייד לקח את התינוק לידייו. למשך שעות.. גם בלילה..

אתה הגעת למסקנה מתוך התחושה האישית שלך, אתה לא יודע אם בעלך מרגיש אותו דבר.
כשמחליטים ללכת להורים ביחד, אז הולכים ביחד.אורה שחורה
גם כשאחד עושה את זה למען השני,
גם אם זו החלטה שהם לקחו למורת רוחו.
הם כגוף אחד נשארים אחרי הלידה אצל ההורים.
אני מבינה שלא נוח לו, באופן אישי גם אני מעדיפה את הבית שלי הפרטיות שלי אחרי לידה, אבל הם ביחד בסיפור הזה, זה לא הגיוני וחסר רגישות שהוא ינטוש את אשתו.
את קוראת לזה לנטוש אותהנחשון מהרחברון

הוא קורה לזה להתאוורר כשיש לה עזרה ודואגים לה.

 

לא ברור הכלל שהוא במקום של לנטוש ולהשאיר לבד. הוא מרגיש צורך להתאוורר ולמצוא את המקום שלו בשקט כשהשוא יודע שיש מישהו שמטפל באשה ובילד 

 

כל עוד לא דיברו על זה מפורשות והיא הסבירה לו את התחושה שלה - ממש לגיטימי

 

בכ"מ לא החליטו ללכת ביחד. היא קבעה לו

טוב משום מה אתה חושב שאחרי לידה אישה היא סיעודיתתיתיל

וזה פשוט כבר מביך לקרוא את מה שאתה כותב בשרשור הזה. אשה צריכה את בעלה גם אם היא מלכת אנגלית ויש לה משרת שאחראי על לשטוף לה את הבוהן השמאלית כדי שהיא לא תתאמץ. וזה לא קשור לאם היא סומכת עליו או לא. אני עדיין לא סומכת על בעלי לפעמים שהוא ידאג לי כמו שצאיך, ו-תחזיק את עצמך חזק- זה בחיים לא גורם לו להפסיק לנסות! ואם הוא מרגיש לא בנוח הוא מוזמן ללדת פעם הבאה. באמת. ללכת הביתה כמה שעות להתווארר זה נכון והגיוני אבל הלו- ימים שלמים? בשבוע הראשון? משאיר לה בלאגן? גם אם היא מדמיינת מגזימה הורמונלית ולא יודעת מה בשלב הזה התפקיד שלו זה להכיל את זה וזהו. 

 

אז חבל שאת מחליטה מה אני חושבנחשון מהרחברון

ולא, אישה אחרי לידה היא לא סיעוית ואני ממש לא חושב ככה. מוזמנת לשאול את אשתי, עברה כבר 2 לידות.

 

היא עשתה בחירה (בעיני גרועה מאד) להחליט לבעל איפה להיות ולא לספור את הרצון שלו. זכותו לברוח להתאוורר כמה שהוא רוצה כל עוד היא לא נפגעת מזה במישור הפיזי (שיש מי שדואג לה אם היא צריכה משהו) לדאוג לצורך הנפשי שלה זה חשוב מאד מאד גם בסיטואציה הזאת אבל אני מאד מבין למה הוא הולך. היא לא מתחשבת בצורך הנפשי שלו והוא חייב להתחשב בשלה.

אתן חיות בסרט שאתן מלכות ואנחנו משרתים.

 

יש הדדיות. אם לגיטימי שהיא תעשה מה שטוב לה על חשבונו (ללכת להורים שלה) לגיטימי שהוא יעשה מה שטוב לו על חשבונה (ללכת להתאוורר בבית לבד ימים שלמים)

 

האם זה תקין? לא. בזוגיות תקינה שני הצדדים מנסים להתחשב בצד השני למרות שזה על חשבונם.

 

כאן היא לא ספרה אותו, קבעה עובדות בשטח לא סופרת את זה שהוא לא רצה לבוא מראש, היא פשוט הודיעה לו. לא סופרת את זה שהוא רוצה לחזור. מתעלמת לגמרי מהצרכים הנפשיים שלו - היא לא יכולה לבוא בטענות שהוא מתעלם מהצרכים הנפשיים שלה.

 

 

בכלליפרצוף כרית
אני ממש מבינה אותך

מצד שני, בכללי נשים צריכות יותר חברה מגברים, (על פי רוב), 'תשעה קבין..... '

ולכן כל אחד צריך לבוא לקראת השני


ולכן גבר צריך להבין את אשתו שלפעמים משעמם לה בבית לבד איתו, כן-היא מעדיפה להיות קצת בחברת המשפחה שלה - מה יש?!
אני בתור זוג צעיר, או זוג עם תינוק, די התחרפנתי משעמום ( ----ממש חשתי בדידות אפשר לומר---)
כשבעלי הלך לתפילה או שבת לבד
(כשיש ילדים כבר יותר אקשן)

עם האחיות והאמא יותר אקשן של בנות... זה משהו אחר..... יותר תוסס....

צריך איזון בחיים, מצד שני אולי שגם האישה לעתים תוותר להיות בבית כשהגבר רוצה?


בדיוק.נחשון מהרחברון

ולכן ההחלטה ללכת להורים שלה צריכה להתקבל ביחד לא שהיא מחליטה למרות שהוא לא רוצה להיות שם.

 

עכשיו היא החליטה, יש לזה משמעות ושתישא בתוצאות

כואבפרצוף כרית
צריכים לוותר, להתגמש.....
או למצוא דרך ביניים

אם כל אחד עקרוני על המטרות שלו, לא יהיה שלום....
וחבל על החיים האלו, אפשר ליהנות מהם....
ה' יעזור......


עבודת חיים של כולנו....
ברור שצריך כפי שכבר כתבתי כאן פעמייםנחשון מהרחברון

זה לא מצב אידיאלי. אבל היא לא יכולה לבוא אליו בטענות שהוא עושה מה שהיא עושה.

 

הם צריכים לדבר ולמצוא דרך בניים שיהיה לשניהם טוב. ושניהם יתגמשו. אבל היא לא יכולה לעשות מה שבא לה ולצפות שרק הוא יתגמש

לנטוש. כן. זה חוסר רגישות מטורף. וגם התגובות שלך.אורה שחורה
הוא הסכים. אמנם לא בלב שלם אבל הסכים.
בוא נגיד שאשתך שתחי' רוצה לנסוע לר"ה להורים שלה
ואתה רוצה להורים שלך.
ובסוף היא הסכימה להורים שלך לא בלב שלם.
נראה לך סביר והגיוני שתסעו והיא לא תתיחס אליך או תעלם לך שם ותחזור רק בלילה?
אני בשוק מהדברים שכתבת בשרשור הזה
גם אם אשתך ב"ה עברה 2 לידות בלי עזרה
והיא סופרוומן ולא כאב לה כלום וב"ה שרק תמשיך ככה בטוב ובנעימים.
אבל זה לא ערובה ללידות הבאות שלה
וזה לא משליך על הרגשה של אף אחת אחרת
כולנו שונות וכל לידה היא שונה.
וזה שהם בחרו ללכת להורים אחרי לידה זה על מנת לאפשר לה לנוח אחרי הלידה וגם לו, לטפל בתינוק בנחת בלי לבשל לכבס לנקות.
גוף של כל אשה, וניוז פלאש נחשון- גם של אשתך- זקוק למנוחה אחרי לידות.
גם אם זה לא נראה לך או לה למראית עין
(בלידות הראשונות לא נחתי לרגע אחרי הלידה, קמתי נהגתי ניקיתי בישלתי הפכתי את הבית סחבתי. אחר כך זה התנקם בי ולמדתי בדרך הקשה לנוח כשצריך. תהיה גבר תן לה לנוח)
וכן יש כאלה סיעודיות אחרי לידה, ויש כאלה שהנפש שלהן צריכה לנוח.
ומה זה לא נוח לו לישון אצל ההורים שבועיים?
אם היא סחבה תינוק באי נוחות פסיכית 9 חודשים,
הוא מסוגל לסבול שבועיים בבית מלון של השויגער ולהתנהג כמו בן אדם.

היא צריכה אותו עכשיו
היא עברה חודשים של הריון, והיא עברה לידה (אם ישך כוח ואומץ- לך תקרא קצת בהו"ל סיפורי לידה ותראה איזה חויה משמעותית מכוננת והרבה מאוד פעמים גם טראומתית זה לאשה) אז שישים מכנסיים של ילד גדול ויתמוך בה.
קודם כל אשתי סופרוומן חד משמעיתנחשון מהרחברון

לא סותר שהיא קיבלה הרבה עזרה ממני ומהמשפחה.

 

עכשיו אגיד ברצינות. הוא הסכים כמו שכל בעל שאשתו מציבה לו עובדות מסכים - בלית ברירה אחרת היו רבים.

היא הודיעה לו. לא היה שם שיח.

 

ועם כל זה הוא כבר אמר שהוא רוצה לחזור - לקח את הסכמתו חזרה.

 

כן הגיוני שהוא יעלם.

 

נכון שזה לא כדאי והלוואי והוא יצליח להיות רגיש... וברור שזה מה שנכון שהוא יעשה.

 

אבל היא לא יכולה לא להבין מאיפה זה בא לו ולדרוש את זה

 

ברור שאשתי היתה צריכה עזרה וגם ברור שהיא קיבלה אותה.

 

אבל היא לא יכולה להחליט עבורו נגד מה שהוא רווצה ולהתלונן שהוא בורח מזה.

 

ראוי שהוא יתעלה מעל זה אבל מאד ברור למה הוא עושה את זה

 

אחרי לידה רצון האישה קודם.סמיילי12
כשהגבר ילד בע"ה בפעם הבאה הוא יחליט איפה.
וברצינות, כל עוד לא חווית לידה אני לא חושבת שאתה יכול להבין בכלל מה עובר בגוף..זה לא רק פיזי. זה נפשי.
זה עומס מטורף.
ותפקיד הבעל הוא להיות שם. בין אם אצל ההורים שלה בין אם בבית.
ההורים שלה והאחים שלה לא מחליפים אותו. את התמיכה הרגשית שהוא נותן. את הלמידה יחד של התינוק החדש, בטח אחרי לידה ראשונה!
עזרה אחרי לידה היא לא רק טכנית.

אז נכון, יש אילוצים, צריך לצאת לעבודה וכד'. אבל לא לחגוג. האישה הביאה את הילד של שניכם. הגוף שלה עבר טלטלה מזעזעת. מן הראוי שהגבר יצא קצת מחוסר הנוחות שלו ויבוא לקראתה.
גם לאישה לא נעים הטחורים התפרים הבכי הגודש הלילות ללא שינה
שיתגבר על עצמו ויתבגר. ינשום עמוק ויהיה איפה שאשתו מבקשת.
הוא לא ילד קטן. והוא לא מסכן כי 'הכריחו' אותו והלכו נגד רצונו.
גם רצון האישה שהגוף שלה יהיה ללא כאבים. היא אשכרה כואבת בשביל ילד של שניהם!!!! היא נתנה את הגוף שלה 9 חודשים בשביל ילד. גם לה לא היה נוח 9 חודשים.זה מה יש.
וזה לא לנצח.



הרב אבינר מסביר: תפקיד האיש בלידה - כיפה

לא מסכיםנחשון מהרחברון

מה נעשה?

 

אני חושב שלכל 'אילוץ' של בן הזוג לעשות את רצוני יש מחיר. 

 

אני חושב שבזוגיות אידיאלית הם ידברו על ה ויבינו ויבואו אחד לקראת השניה.

 

בזוגיות של הכתבות והעלמות מרצון הבעל - יש לזה השלכות ושתתמודדד

אני אגיד את זה רגע בוטהנחשון מהרחברון

לא מעניין מה עובר על האישה אם לא מעניין אותה מה עובר על הבעל שלה.

 

אין כאן 'תחרות מסכנות' ומי שמסכן יותר הוא זה שמחליט. זה ממש לא עובד ככה.

 

יש זוגיות ויש תקשורת ויש כבוד הדדי. וכל מה שכתבת נכון במצב אידיאלי שהם מדברים ומסכימים על דברים.

וכשאחד מבני הזג רומס את השני מחליט עבורו ומתעלם לחלוטין מהרצונות או מהקשיים  שח בן הזוג שלא יתפלא שרומסים אותו חזרה או שמתרחקים ממנו

 

 

אני אגיד את זה רגע בוטהאורה שחורה
כשהוא יוציא אבטיח מהאף נדבר על תחרות מסכנות.
הם לא שווים כרגע,
היא עברה בנס 9חודשים מבורכים אמנם אבל יש מלא תופעות לוואי לברכה הזאת, ואז עברה לידה שזה בכלל מאמץ עילאי של הנפש והגוף, כולה הורמונים ועייפות מצטברת, היא מסתגלת לתינוק ולהנקות ולמצב החדש, הנפלא אך הכובל שלה, היא לא יצאה מכלל סכנה כי לא עלינו יש בעולם סיבוכים אחרי לידה והיא בסכנה של דכאון.
אז היא כרגע בתקופת החלמה גוף ונפש מכל זה והוא צריך לכוון עצמו אליה ולהתנהג בהתאם.
כמובן שיש מקום גם להתחשבות בו וגם עליו עובר משהו.
אבל קודם שיהיה איתה ביחד איפה שהם נמצאים.
לא מעניין. כי זאת לא תחרות מסכנותנחשון מהרחברון

זה מה שאת לא מבינה

ברור שזו לא תחרות. היא היולדת, הוא לא יולדת למיטב הבנתי.אורה שחורה
כששתי נשים יושבות ומספרות על הלידה שלהן ומה הן עברו אז יכולה להיווצר תחושה של תחרות מסכנות.

בין בעל ואשה אין תחרות ולא צריך לדבר במושג הזה.
נכון שגם הוא עובר תהפוכה רגשית וצריך לתת לזה מקום, אבל זה לא בר השוואה בכלל.
במצב הנתון אין הדדיות נחשון.
עכשיו הוא צריך לטפל בה.
ואמוש שלה אמנם מכבסת לה אבל היא חייבת את הגבר שלה.

ונחשון- עם כל הדיבור שלך בשרשור הזה על שיויון בין המינים את יוצאת פמיניסטית מודרנית במקצת הלוא כן?



את אפילו לא קוראת מה שאני כותבנחשון מהרחברון
איך אני יכול לענות לך?
אני לא מגבר על התהפוכות הרגשיות שלו מול שלה. אלא על ההחלטה שלה להתעלם מהצרכים והרצונות שלו. להכריח אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה.

ברור שבמצב תקין הוא צריך לזרום איתה ולשים את הצרכים שלה לפניו
אבל הוא זה שצריך לעשות את זה.
לא היא.

ברגע שהיא מאלצת וכופה אותו לעשות את זה נגד רצונו - שתשתוק. אין לה זכות דיבור על כך שהוא מתחמק מלעשות את מה שהוא לא רצה לעשות מלכתחילה.

כמו ש'פה לקצת' כתבה כאן בשרשור. אם סה בסדר לדאוג לעצמך על חשבון הבן זוג - אז לגיטימי שהוא ידאג לעצמו על חשבונך.



ולכן אני לא מבין למה זה פמיניסטי.
אני לא מדבר על צרכים של גבר לעומת צרכים של אשה.
אני מדבר על אגו מול אגו.

אם את מכריחה אותו לעשות מה שאת רוצה תצפי ליחס דומה


יחס גורר יחס
לצערי אני קוראת...אורה שחורה
הוא הסכים לא בלב שלם זה לא אילוץ ולא כפיה.
היא לא עשתה משהו לא בסדר
הרבה מאוד נשים אחרי לידה ראשונה נחות אצל אמא.
זה לגיטימי.
כרגע אין פה מקום לאגו, יש פה מקום לעשות מה שצריך לטובתה. **כרגע.**
עזוב משהו בסיסי פה אתה לא מבין.

בוא נדבר על מה אתה מכין לשבת חג וזהו,
אני מנחשת שאתה הולך על פאי רימונים ובקר טחון.
תפתח איזה שרשור כי אין לי רעיונות...
א הוא אמר שהוא רוצה לחזורנחשון מהרחברון
והיא לא רוצה. ככה היא כתבה.

זה לגיטימי. לא לגיטימי לכפות את זה.

ופתחתי. יש שם הרבה רעיונות דווקא פאי אין. לא בא לי עומס בצק
זה נקרא רצונות מנוגדיםאורה שחורה
ואם היא תכוף את רצונה לרצונו (מה שאני מאמינה שבדכ במצב טבעי ורגיל אשה עושה לגבר שלה. אבל זה לא מצב רגיל.) אז הוא כופה עליה?
ובחייאת נחש תפסיק לדבר על כפיה, זה כלכך לא שייך.
אם הרצונות מנוגדים השכל הישר וחכמת הלב צריכים להבין שרצונה הוא החשוב כרגע. היא כולה שבוע אחרי לידה.
אבל גם כשהרצונות מנוגדים צריך למצוא את הביחד.
ובכלל כדאי לתחום את זה בזמן כי לא בריא להיות אצל ההורים לאורך זמן.
נראלי מיצונו לא?

ראיתי תשרשור. נראה סבבה ממש וקליל.
עשית לי חשק לפטה.
נחשון אתה עדיין בסדר.
שאבעס
🌾💐פרחים לוונדרוומן שלך
תודה תודה למרות שנשאר חלוקיםנחשון מהרחברון
איך הצלחתי לעשות חשק לפטה?
אז בדיוק בשם הזוגיות והתקשורת והכבודסמיילי12
הבעל אמור להבין שאישה אחרי לידה היא הרבה יותר רגישה והרבה יותר זקוקה. הרבה יותר. ובטח יותר ממנו.
ובעל מכבד ומבין לא יתחיל להתקטנן כי לא נוח לו.
הוא מבין שאשתו עברה דבר מטלטל ולכן מן הראוי שיתחשב בה.

ועוד דבר, אם הבעל רוצה לחזור הביתה שיתחייב להיוץ שם 100%
לא ללכת לעבודה, לכבס לבשל לנקות. להיות בבית כל היום..במציאות של היום זה לא קורה.
ולכן מן הראוי שיקשיב לרצונה של אשתו.

מי אמר לך שהוא לא התחייב לזה?נחשון מהרחברון


לא דיברתי על הבעל הספציפי הזהסמיילי12
אם הפותחת תרצה, היא תענה.
דיברתי בכללי.
כל מילהקפה הפוך

וגם מה שרשמת בהמשך

את לגמרי צודקת

וואו, אני בהלםרק שאלה לי
כשהלכנו להורים אחרי הלידה ה לא כי לא סמכתי על בעלי שיעזור לי, אלא כי גם הוא צריך לנוח, גם הוא היה ער לילות שלמים, וגם לו לא היה כוח רק לבשל-לנקות-לפנק-לטפל באשתו ההורמונלית. זה לא היה רק בשבילי זה היה לגמרי בשבילנו.
אז צריך לבדוק את עניין המיקום, כי אולי באמת לא נוח לו אצל ההורים שלה, אבל זה ממש לא אמירה של "אני לא סומכת עליך".
לא עצם ההליכה אלא איך שהיא נימקה אותהנחשון מהרחברון

תקראי את ההודעה של הפותחת

לידה של ילד ראשון? 9 חודשים הריוןנשוי ושחוק
ערימות של הורמונים וכל מיני כאבים והרגשות הזויות. הקשר של האשה לתינוק שונה משל האבא בגיל הזה הגוף בטראומה וגם הנפש. הוא צריך להיות חכם לא צודק מה הוא בורח?
הוא מראה לה בזה שהוא לא רוצה אותם? שהוא חושב שהכל עליה ולא ישתנה כלום... תסמונת ילד ראשון
ברור שהוא צריך להיות חכם ולא צודקנחשון מהרחברון

כתבתי את זה כבר כמה וכמה פעמים

 

אבל אם היא מתנהגת בצורה כזאת זכותו גם להתנהג ככה.

 

קוראים לזה הדדיות

 

 

נמאס לי מהדיון הזה.

מפסיק בלי נדר להגיב כאןץ אנשים לא קוראים וממשיכים עם אותם שאלות (לא אתה ספציפית, בכללי)

אבל בדיוק... שאין כאן הדדיותנשוי ושחוקאחרונה
קראתי ולא מסכים לא אומר שלא קראתי. היום מדברים בסימטריה, אין כאן סימטריה.
היי שלום לךיהודה224
אני אבא ל2 ובהחלט מזדהה עם בעלך את צריכה להבין שהוא כרגע במקום מאד לא ברור בחייו כי החיים שלכם שהיו סובבים סביב הזוגיות הפרטית שלכם הפכו פתאום לחיים שסובבים סביב יצור קטן ובטח גם צרחן שמסתמא מוציא ממך אי אלו תסכולים שמתגלגלים על ראשו של בעלך
ובנוסף לזה אם תקחי את מה שעובר עלייך כרגע כולל השינויים ההורמונאלים יש סיכוי לא רע שהשיפוט המציאותי לוקה מעט בחסר בימים אלה...
פשוט תני לאבק שישקע ותני לזמן לעשות אותו אבא, אל תלחצי אותו להיות אבא כי זה יוצר בעיות
ותראי איך הדברים מסתדרים לאט
מדהיםמשמעת עצמית
איך כל האחריות עליה.
שהיא תבין
שהיא תכיל
שהיא תחכה בסבלנות.


אז מה אם היא אחרי לידה
אולי מניקה
לא ישנה בלילה

זה נראלך הגיוני?
לא טענתי שכל האחריות עליהיהודה224
טענתי שצריך הכלה הדדדית שניהם צריכים להכיל את המצב החדש..
עם כל האמפתיה לה בתור יולדת גם הוא עובר איזשהו משבר קטן ואפשר להבין גם אותו לא רק אותה...
נכון שאנחנו גברים ואנחנו סטטיים ולא דינמיים והורמונליים כמו נשים אבל זה גם עומד לנו לרועץ
(בזמן שהיא מניקה ועושה אוקסיטוצין הגבר לא מבין מה נפל עליו נ.ב בצחוק כמובן)
כי אנחנו לא מבינים מה השתנה ויותר מזה אנחנו בורחים מהשינויים האלה שנראים לנו מפחידים ומאיימים..
זה אתה כותב עכשיו...משמעת עצמית
בתגובה הקודמת לא היה שום רמז להכלה הדדית. תקרא שוב את מה שכתבת.

ציטוטים:

מזדהה עם בעלך את צריכה להבין...

מוציא ממך אי אלו תסכולים שמתגלגלים על ראשו של בעלך 🙄

יש סיכוי לא רע שהשיפוט המציאותי לוקה מעט בחסר בימים אלה... (סירייסלי???)

תני לאבק שישקע ותני לזמן לעשות אותו אבא,

אל תלחצי אותו


אולי חשבת בלב אבל שכחת לכתוב...
זה נשמע אחרת לגמרי.

ואגב, אני מסכימה שכדאי שנשים יסגלו מעט אורל רוח לקשיי ההסתגלות לאבהות.
אבל לפעמים אתם לא מבינים שבתוך כל הכאוס שנקרא לידה אין מקום להכניס אפילו עוד התמודדות פיצפונת אחת!

תחשוב שלא ישנת שבוע. אשכרה לא ישנת. מקסימום שעה פה וחצי שעה שם. אתה גמור. מחוק. פגור מעייפות.

תחשוב שכואב לך ה כ ל. כל הגוף. האיזורים הכי רגישים.

תחשוב שאתה נע בין אופוריה לדיכאון וזה בלתי נשלט.

תחשוב שבנוסף אתה צריך לדאוג 24/7 ליצור קטן שלא מסביר מה הוא צריך ואתה חסר אונים מולו, מתלבט כל הזמן מה עכשיו: להאכיל? להרדים? כן כואבת הבטן? לא?

ואחרי כל זה אתה אמור לחשבן את הנוחות של בן הזוג ולהתמודד עם הקיטורים שלו ולא לקבל ממנו תמיכה.

קצת דמיון מודרך ואתה שם...😌
גברת יקרה ומוערכתיהודה224
תאמיני לי שמה שאני עברתי עם הבת שלי אפילו עוד חמישים שנה את לא תביני בעזרת ה (שתלדי ילדים בריאים ושלמים בעז"ה
תגובתי באה אחרי לא מעט תגובות של נשים שהסבירו לה. שהצדק האבסולוטי הוא אצלה אז באתי לאזן את העניין ולהסביר לה את הצד של בעלה בסיפור מעיניים של גבר ממוצע ... ועכשיו שתיקח את מה שכתבתי ותעשה עם זה בדיוק מה שבא לה
אמן!!משמעת עצמית
שיהיו בשורות טובות והרבה בריאות תמיד!

ואגב,
אין דבר כזה צדק אבסולוטי.
תמיד יש עוד צד...

אמן תודה.יהודה224
בכל מקרה לא אני הצדקתי.... אני רק הוספתי שיש עוד צד לצדק הנשי האבסולוטי המשתקף פה, וניסיתי להוריד את המילה אבסולוטי מהצירוף לצדק...
ואת הבנת מקווה שגם הפותחת תבין בעזרת ה.
המטרה העיקרית זה לצלוח את התקופה הזו ואם מבינים שעוד מעט זמן הדברים יתייצבו יותר זה נותן כח להמשיך..
נכון מאוד.משמעת עצמית
כל יום בפני עצמו.
אישה יקרהנגמרו לי השמות

ויולדת יקרה - 

קודם כל מזל טוב גדול על האוצר החדש שתזכו לרוות ממנו רוב נחת

 

 

לצערי לא מוצאת כ"כ זמן כרגע לענות באופן ספציפי, אבל רוצה לצרף לך כמה תשובות שכתבתי בעבר על התקופה הזו של אחרי לידה,

ובפרט בפן של זוגיות אחרי לידה, בתקווה שאולי תמצאי בחלק מהדברים קצת עזרה

 

בהצלחה רבה רבה 

 

 

הרבה מאוד מהתשובה נמצא בגוף השאלה - הריון ולידה

 

 

פווווווו לנשום! - נשואים טריים

 

 

 

אני קצת אעצבן אותך סליחה מראשיפהכלבנה
קודם כל, מזל טוב. תגדלו אותה בהרבה נחת.

1. את אצל ההורים שלך, ייתכן מאוד שלא נוח לו שם. את החלטת על זה והוא הסכים, ככל הנראה לא בהתלהבות יתרה. השינוי הזה (תוספת תינוק), הוא שינוי גדול לשניכם, רק שלך יותר קל להיקשר לצאצאית היורשת כי גידלת אותה ברחם כמה חודשים וילדת אותה בסבל. נשמע שהוא משתדל- במשך כמה ימים שאת בבית החליף לה טיטולים, שעשע אותה, הצטלם איתה. בסך הכל ניסה לעזור כפי יכולתו. סבלנות.

2. את מקבלת המון עזרה- את גרה אצל הורייך בתקופה הזו, זה לא מובן מאליו (אני למשל גם אחרי הקיסרי הראשון וגם אחרי הקיסרי השלישי הסתדרתי לבד עם הילדים, עם ארוחות, החתלות, חוסר שינה ובעל שחוזר בשעת ערב מאוחרת...), ייתכן והוא חושב שזו מספיק עזרה והוא מיותר במערכה, אם את חושבת אחרת אז תגידי לו את זה. בנחת.

3. אל תעשי השוואות בין הורייך לחמך וחמותך, זה שהם באו לבקר גם לא מובן מאליו, בפרט שאתם גרים אצל הורייך ואולי לא נעים להם להגיע. ככה או ככה הם לא חייבים לבוא לבקר וגם לא חייבים לעזור/לקנות מתנות/לארח, זכותם המלאה.

בהצלחה!
שמח שעוד ועוד כותבים את אותם הדבריםנחשון מהרחברון

יש כאן כמה נשים שפשוט מחליטות מראש עוד לפני שקראו את הסיפור שהגבר בעייתי.

 

 

אחלה תגובהה-מיוחד


כל הגברים פה עושים לי פחד ללדת, אפס הבנה מה זה אישה יולדתהיא יושבה בחלון
תודה לה' שהכרתי בחיים דמויות אחרות
אפס הבנה שלך בגברים .Dynamite
במציאות, לא בגבריםה-מיוחד


בתור גבר אתן לך את הטיפ מספר אחד בתקשורת עם גבריםנחשון מהרחברון

אנחנו לא מבינים רמזים.

אם אנחנו שואלים בזמן תקוע אם אנחנו יכולים ללכת ואתן אומרות כן ומצפות שנבין שלא - זה לא יעבוד.

 

אם אתן חושבות שתעשו פרצוף ונבין לבד שאתם רוצות מאיתנו משהו או יותר מכך, שנבין מה בדיוק הדבר הזה שאתן רוצות - שחררו. לא יקרה.

 

בקושי כשאומרים לנו מפורשות עשר פעמים אנחנו מצליחים להבין חלק. אז ברמזים???

 

עכשיו, כן אני יודע שקצת הקצנתי אבל זו בעית התקשורת הכי נפוצה בין גברים לנשים. יש להמון נשים את החלום הזה לגבר שיבין אותם בלי שהן יגידו לו. שירגיש אותם. זה קורה. אבל אחרי הרבה שנים של עבודת הכוונה של להסביר בדיוק מה רוצים או מה הפריע (לא בביקורת אלא כשיתוף) של להסביר את הצרכים מיליון פעם. בסוף, אחרי שנים של עבודה מצליחים להגיע לאיזון שמבינים לבד.

את האמת1234אנונימי
שאני אישה. עברתי שתי לידות.

ומצד אחד מאוד מבינה אותה, היא אחרי לידה, הכל חדש, הכל כואב. צריך להתאושש ובאמת מגיעה לה כל העזרה.

מצד שני, הבעל הוא בהחלט צד בסיפור.
הם דיברו על זה לפני כן, הוא אמר לה שפחות נוח לו להגיע לשם. אז אפשר להגיד, אתה גם חייב לבוא איתי וגם להרגיש בנוח. ואפשר גם להבין ולהגיד, אוקיי, אני לא רוצה לוותר על העזרה מההורים אחרי הלידה. אבל אני גם רוצה שבעלי ירגיש בנוח ולכן אין לי בעיה שגם ייסע לבית שלנו.

יש כאן תיאור, שהמשפחה שלה מאוד מאוד מעורבת. עוזרים אחרי הלידה, הכינו את כל החדר לתינוק. מצד אחד יכול להיות בשבילה זה מאוד מאוד עזר ומאוד כיף שהמשפחה כל כך מעורבת. אבל אולי לבעלה זה לא מתאים? גם ככה זה הלם שנולד ילד ראשון. הבעל לא תמיד מוצא את המקום שלו. אז אם המשפחה נכנסת ולוקחת הרבה תפקידים ברור שהוא לא ירגיש שייך.

לפותחת היקרה - לידה זו טלטלה ענקית. גם לך, גם לבעלך. אני מבינה מאוד מאוד את הרצון שלך להתאושש, את הרצון להיות אצל ההורים ואת הרצון שבעלך יהיה שותף. אבל הוא מבחינתו אולי נמצא במקום אחר. אולי זה שאתם אצל ההורים שלך גורם לא להרגיש לא רלוונטי? אולי הוא לא חושב שיש לו מה לעשות שם? אולי הוא בעצמו עוד לא קולט את האחריות, את זה שהוא נהפך להיות אבא.
לידה ראשונה זו טלטלה, ובשביל לעבור את זה בצורה טובה, הדבר הכי הכי חשוב זה תקשורת בין בני הזוג.
את האמת ששום דבר שהוא עושה לא נשמע לי קיצוני, לפי מה שאת מתארת זה לא נשמע לי חוסר רגישות, או חוסר אכפתיות כלפייך. אלא יותר כחוסר תיאום ביניכם וחוסר הבנה של הצרכים אחד של השני.
אתם אל תהפכו להיות ההורים שילמתם להיות ביום אחד, התמונה האידיאלית של משפחה אוהבת שבה אבא ואמא מטפלים יחד בתינוק ושניהם שותפים מלאים לא קורת ביום אחד, ולעפמים גם אל אחרי הרבה זמן.
אתם צריכים לדבר ביניכם, להבין מה הצורך שלכם ל אחד מכם, להיות רגישים אחד כלפי השני ולפי זה להחליט מה אתם עושים ואיפה הכי טוב לכם. זה בסדר להגיד שהדבר הכי חשוב לך כרגע זה עזרה פיזית, ולכן את אצל ההורים. אבל לבעלך זה לא מתאים, אז או שתחליטו לחזור הביתה, או שתקבלי בהבנה שהוא צריך קצת את המקום שלו להשתחרר.
באמת שהכל כמעט זה תקשורת, ודיבור ביניכם. אני יודעת שזה קשה, אבל תנסי גם קצת להסתכל על הצד שלו. לא במבט מאשים, אלא מתוך מבט אוהב וככה תנסי להבין אותו.

ולגבי השוואות, זה אף פעם לא טוב. כל אחד עושה מה שיכול, תקבלו בשמחה
יש לו רב רציני?בסדר גמור
מגיבה קצתפה לקצת
שניכם פועלים מתוך נוחות אישית.
את אמרת (מקווה שזה רק נשמע שהצבת עובדה) שהולכים להורים שלך.
והוא דואג גם לעצמו (אחרי שדאג לך והסכים לא בלב שלם) ויוצא קצת למקום שיותר נוח לו בו.
בעיניי, או ששניכם בסדר או ששניכם לא.
אם זה לא בסדר שהוא דואג לעצמו אז זה גם לא בסדר שאת דאגת לעצמך ולא התחשבת בזה שלא נוח לו שם.
ואם זה בסדר שאת דואגת לעצמך אז זה גם בסדר שהוא דואג לעצמו.

גם אני אחרי לידה חזרתי להורים שלי אבל זה היה בשיתוף פעולה מלא עם בעלי ובהחלטה שברגע שהוא ירגיש צורך לחזור הביתה אנחנו נדבר על זה ונחליט ביחד מה עושים.
אז במצבך, אם היה לי חשוב להישאר שם כנראה שהייתי משחררת אותו קצת למקום שנוח לו בו ומבינה שזה חלק מהמחיר שאני משלמת על הבחירה להישאר אצל ההורים שלי.
אי אפשר שרק הבעל יוותר כי האישה אחרי לידה.
גם הבעל עובר שינוי רציני וגם לו מותר שיהיו לו את הצרכים שלו ולספק לו אותם.

ולגבי החדר ההפוך,
דברי איתו על זה.
זה הפריע לך גם לפני הלידה או רק עכשיו?

ולגבי המשפחות,
מה ציפית? שההורים שלו יבואו להורים שלך לארגן לך את החדר?
אני בטוחה שאם היית חוזרת אליהם הביתה הם היו מארגנים לכם חדר מפנק. אבל אתם אצל ההורים שלך אז הכי הגיוני בעולם שהם אלה שידאגו לחדר....
ואת שבוע אחרי לידה! למה שיבואו לבקר הרבה?
כל הכבוד להם על הרגישות ושהם נותנים לך זמן להתאושש בלי שהם יושבים לך על הראש.
את באמת רוצה שהם יבואו לבקר כל יום וישבו אצלך כמה שעות?
זה נשמע רעה-מיוחד

אבל במידה מסוימת אני שמח שלאישתי אין הורים.
אם הייתי צריך לישון יותר מ 2-3 לילות בבית לא שלי הייתי משתגע

מעניןפרצוף כרית
עבר עריכה על ידי חמודה_ומופרעת בתאריך כ"ד באלול תשפ"א 13:36
ככה גבר מרגיש כשהוא ישן בבית הורי אשתו?
עד כדי כך?
גםבעלי מעדיף להיות בבית, אבל אם טוב לי ליסוע לחג להוריי וכו' הוא שמח שאני שמחה
גם אצל ההורים שלי אני לא יכול לישון יותר מידיה-מיוחד

גם על המיטה שישנתי ברווקות זה יותר מידי בשבילי

לחג את יודעת שזה שתי לילות אז הרבה יותר קל, תארי לך את צריכה לישון בבית ואפילו את לא יודעת כמה זמן

 

למה אבל?פרצוף כרית
כיף להיות בחברת המשפחה וההורים ולקבל עזרה ויותר אקשן וכו', לא כן?
יש לכם כל החיים להיות לבדכם בבית בפרטיות....
מענין מה הנקודה שמפריעה בעיקר.. ....
כיף לאכול בשרה-מיוחד

אבל לא שלוש ארוחות למשך חודש

 

מסכימה בגדול בגדולקפה הפוך

לא עם הכל... 

גם אנחנו בחרנו ללכת להורים בשיתוך פעולה ותוך החלטה שאם לא יהיה לנו טוב - נדבר ונחזור לבית שלנו.

 

אבל כן, אחרי הלידה בעלי שם את הצרכים שלו מאחורה - יש ילד שנולד והצרכים שלו קודמים. הוא חדש בעולם. ואם הצרכים שלו קודמים - והאשה יכולה לספק לו - נניח הנקה וכו' - אז הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

בסוף אשה אחרי לידה מתאוששת מהליך רפואי (הליך רפואי שאפשר למות ממנו, וגם אחרי לידה חייבים לנוח שהמקום יתרפא), אז כן, הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

זה לתקופה, זה לזמן מוקצב.

וזה לא שבעלי לא עבר תהליך עם עצמו - זה לא סותר.

אבל הוא מבין מה חשוב בחיים, מבין שעברתי לידה, שהגוף עבר טראומה,

וידע לקחת את עצמו אחורה כשצריך... 

 

 

 

 

 

 

רק לגבי הנקודה שאפשרהגיבן מנוטרדהם
למות מהתהליך הזה:

הסיכוי למות בתאונת דרכים הרבה יותר גדול מהסיכון שאשה תמות בלידה.

ברור שלידה מוגדרת כחולה וצריכה החלמה.
לפי ההלכהקפה הפוך

אשה צריכה להגיד הגומל אחרי לידה כי היא היתה במצב סכנה...

(יש דעות שגם אחרי נסיעה ברכב, אבל הרוב לא אומרים הגומל אחרי נסיעה ברכב)

וואלהפרצוף כרית
הגומל אחרי נסיעה באוטו?
בחיים לא שמעתי על זה
דברים מענינים לומדים פה חחחח
האמת שחושבת על זה שובקפה הפוך

אולי התבלבלתי עם משהו אחר...

אז אולי לא....

דווקא יש. הרב עובדיה. אחרי נסיעה של 72 דקותנחשון מהרחברון

ומי שנוסע הרבה שיברך פעם בחודש

תודהקפה הפוך

אז כנראה זכרתי נכון...

את רואה, אנחנו יכולים גם להסכים לא חייב להתווכחנחשון מהרחברון


פעם שמעתי משהו כזה שלפי מנהג הספרדים44444
(לפחות בעבר) היה צריך להגיד. בגלל שזה נהפך לכ"כ יומיומי אז אמרו כבר הגומל בהיה"כ בשביל כולם.
שמעתי על על זה לפני 20-25 שנה....

יכול להיות שעכשיו כבר לא נוהגים כך.....
לא בגלל מצב סכנהיהודה224
אלא מדין נפילה למשכב..
גםאדם עםחום ששוכב במטה צריך לבר הגומל..
בודאיפרצוף כרית
בודאי שמשעמם אחרי לידה לבד בבית עם ילד ראשון
את זקוקה לחברה
תלכי להורים כשהוא לא בבית
זה כיף להיות עם אנשים , אם זה מה שעושה לך טוב
אחרי לידה ראשונה- קלאסי....44444
אתם סה"כ שבוע אחרי לידה.....
לוקח זמן להתרגל למצב החדש.

לדעתי תשבי ותדברי איתו ותנסו להגיע לאיזון.
זו לא החלטה לכל החיים- אלא לעכשיו.
תחשבו כבר על הבית ותנסו לחלק מטלות.

זה ילד ראשון ועכשיו אתם לומדים את ההורות.
נכון מאדפרצוף כרית
נשמע קלאסי, לא להבהל
איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמותאחרונה

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון