ואין קשר בין היחס של הבעל לאשתו ולתינוק אחרי לידה למידת ההתחברות שלו.

אשתו אחרי לידה.

הוא חייב חייב לתמוך בה ולעזור כמה שאפשר, להיות בשבילה.

לטפל בתינוק *שלו*!! (זה שפיזית אשתו היתה בהריון ופיזית אשתו ילדה- זה רק טכני מהותית התינוק של שניהם! גם שלו! שיתבגר!)

לא רק של האשה.

התינוק של שניהם.

גם אם הוא לא "מתחבר לתינוק"....

ולגלות סוד - יש נשים שגם להן לוקח זמן להתחבר לתינוק... ועדיין הן עושות הכל, כי זה 

פשוט לא קשור.

והגיוני שלוקח זמן לעכל מה זה להיות אבא, אבל שוב, אין קשר בין זה לבין תמיכה באשתו אחרי הלידה.

מה הקשר ללא לתמוך ולעזור (שונאת את המילה "לעזור" לאשה -הלו זה בית וילד משותף...)?

ומצטרפת למה  ש"רקלתשוהנ" אמרה

בצורה שעוזרת לו, ולא לנו...

ובשביל זה צריך לדבר, לשתף, להגיד מה יעזור...

וגם אם בן הזוג עזר בצורה שפחות טובה לנו - בשום  ואופן לא לצעוק... להגיד תודה ולהעריך כי זה באמת לא מובן מאליו, ואם מתאים להגיד באותו זמן בצורה נעימה ועם אלף מחמאות אמיתיות! מכל הלב!

ואם לא אחרי כמה ימים להעיר - וזאת עבודה ולומדים את זה....

ומנסיון - זה אפשרי בהחלט

יצא כמה פעמים שבעלי פינק אותי בצורה שפחות אהבתי ובחיים לא חטף על זה צעקות - מה פתאום הוא חשב עלי ורצה לעשות לי טוב! לרוב אני פשוט מודה ומחמיאה ומעירה בקטנה ובאהבה...

היה לי יותר קל להחזיק אותה בלי לחשוש שהיא תתפרק לי בידיים

בכל הקטע של חוסר רגישות לאשה ולצרכים שלה - לא מובן מה עובר על הבן אדם. הלימוד זכות היחיד שאפשר להפוך בו הוא שיש משפחות שהתרבות שלהם היא שלידה ותינוק זה עסק שקשור רק לנשים, והגברים בכלל צריכים לשמור מרחק כי הם עלולים למחוץ את התינוק כשהם מחזיקים אותו. אולי הבעל רגיל לתרבות כזו או שהוא ראה כך אצל חברים/משפחה והוא לא שם לב שמבחינת אשתו לא כך הם פני הדברים. 

אבל לגבי השם אני דווקא מצליח להתחבר לקושי לבחור לשם. מאיפה איש קטן כמוני אמור לבחור ליצור אחר שם. על בסיס איזה נתונים אני אמור לקבל את ההחלטה הזו ולמה שאני ירגיש שאני מתחבר לשם מסוים שאתמול היה נראה לי יפה וקסום. אני לא מצדיק את התחושה הזו, אבל אני לא חושב שאפשר להגדיר אותה כתחושה מוזרה. 

באמת, בשביל ילד בשבוע ראשון נראה שהוא ממש בעניין של לקחת חלק עם הילדים.

אני ממש אוהב את הילדים ולעשות איתם הכל, אבל התחלתי עם דברים כאלו הרבה אחריו...

בכלל, להיות אצל ההורים שלך מבחינתו זה ממש ממש לא פשוט כנראה. מבחינתי לפחות זה ממש קשה. אבל שחררתי. 

אז אולי תנסו למצוא כמה דקות לשבת בנחת לזכור שאתם עדיין נשואים ואת לא רק אמא?

ועזרה מהמשפחה שלך בוודאי מבורכת, את צריכה אותה בלידה ראשונה (וגם בהמשך...)

ובלי קשר מציע לא לעשות השוואות בין המשפחות. זה לא עושה טוב..

מזל טוב לכם...

לבעלך לא נוח שם. מאד הגיוני שהוא הולך וחוזר מאוחר . לא נעים לו שם!!!

בזה שהחלטת ללכת להורים שלך בעצם אמרת לו - אני לא סומכת עליך מספיק שתטפל בי ותדאג לי. אני רוצה מישהו אחר - הוא תופס מרחק...

לגבי הפער בין המשפחות - זה עניין של אופי לא עניין ששל תומכים או דואגים. הלכת למשפחה שלך - דאגו לך למקות לנוחות בשביל זה הלכת. מה ציפית? שיסדרו לך אצל חמיך וחמותך חדר כשאת לא שם?

בקושי באו לבקר נשמע לי יותר מפעם אחת. את כולה שבוע אחרי לידה. מתוכם נניח יומיים בבית חולים. הם הגיעו פעמיים ב4 ימים זה המון!

ובכללי לא באים לבקר ולשגע יולדת כי רוצים לתת לה לנוח. זה ממש לא נשמע שזה חוסר דאגה או אכפתיות אלא התחשבות ולתת לך לנוח

עכשיו, זה לא ח''ו ביקורת עלייך, מנסה להראות לך איך זה נראה מהצד השני

מאד תפסתי מרחק - הרגשתי לא רלוונטי. השארתי אותה שם וחזרתי לכולל... באתי לשבת. התגעגעתי מאד אבל הרגשתי חסר רלוונטיות

בלידה השניה חזרנו הביתה והייתי הרבה יותר נוכח עשיתי הכל כי היה ברור שסומכים עלי ולא בונים על מישהו אחר. זה נותן את הכוח ואת המוטיבציה

מה הוא ילד קטן??

זה גם לא נוח לעשות הרבה דברים ובכל זאת עושים (ולגלות סוד? גם להיות בהריון, צרבות, בחילות, הקאות ובכלל לידה זה לא נוח ובכל זאת האשה עוברת את זה)

אשה אחרי לידה - בעלה צריך לתמוך בה, רגשית וטכנית. הוא הרי התחייב גם - לדאוג לכל צרכיה.

אם שם טוב לה  - הוא צריך להיות שם בשבילה, לשמח אותה, לדאוג לה. היא עברה לידה בשבי שניהם! 

נכון, זה לא נוח תמיד, נכון אין פרטיות - אז מה?? אנחנו אנשים בוגרים (ובמקרה הזה גם כבר הורים) ויכולים שלא יהיה לנו נוח, בשביל שלבן זוג יהיה טוב או בכלל בשביל הזוגיות והמשפחה שלנו.

ולהיות אצל ההורים זה לא כי היא אומרת שהיא לא סומכת על בעלה. אשה אחרי לידה קשה לה לתפקד,, היא צריכה לדאוג לתינוק ולעצמה (כמה שאפשר) - ובעלה צריך לדאוג לה ולתינוק. ולהיות אצל ההורים  - לא צריך לכבס, לבשל וכו'.

מה הקשר ללא לסמוך על הבעל? וגם טכנית לפעמים הוא בעבודה או לא נמצא ולא יכול לעזור - ואז ההורים או אחים יכולים לתת יד.

כי ללדת זו בחירה משותפת וזו הדרך. ללכת להורים זה ממש לא שלב חובה בלידה

הוא התחייב לדאוג לה. היא הולכת במוצהר שמישהו אחר ידאג לה - שתשחרר אותו.

לא תמיד זה חוסר פרטיות. לפעמים  זה עניין של יחסי אנוש, של מורכבויות אחרות.

היא ביקשה ללכת לשם שיעזרו לה? שיפנקו אותה. זכותו ללכת צעד אחורה

וכן זה אומר שהיא לא סומכת שהוא יכול לדאוג לה. הנקודה מאד ברורה - את רוצה שמישהו אחר ידאג לך? אל תקטרי שהוא לוקח מרחק ולא מרגיש צורך

ללכת להורים זה לא שלב חובה בלידה.

אבל, אם ליולדת, יהיה נוח אצל ההורים שלה - והם החליטו שהולכים

בעלה לא אמור להיעלם ולא לעזור.

שיקום בלילות, שיסדר, שיפנק, שיחליף טיטולים, שיקשיב לה, שישמע את הבכי שלה, שיתמוך, שיספוג את כל המרמורים וההורמונים שיש אחרי הלידה, שיהיה שם בשבילה. הוא אוהב אותה נכון?

לאף בעל בשום מצב אין שום זכות "ללכת אחורה" תגיד מה היא חבר שלו בכיתה? זאת אשתו!!!!

אם מתאים להם כזוג, ללכת אחרי הלידה הבית שלהם , מה שאומר שהבעל צריך לדאוג לכביסות, נקיון, שטיפות כלים, בישול, בנוסף לטיפול לתינוק ולתמיכה הנפשית והפיזית באשתו- מעולה. 
אם לא - זה גם עוזר לו ומקל עליו...

כל הזמן הנשים מסבירות למה אישה שונה וצריך להתחשב בצרכים שלה - תקבלו גם לגברים יש את איך שהם עובדים וגם את הצרכים שלהם יש להבין

הוא אוהב אותה. והיא אמרה לו מבחינתו אתה לא יכול לדאוג לי כמו ההורים שלי אני רוצה ללכת אליהם ולא להשאר איתך לבד בבית'

את יכולה להכחיש את זה אבל ככה ה עובד. תראי כל הגברים אומרים לך כאן את אותה הנקודה מכיוונים שונים

הבעל מתנהג נורמלי גם אם לדעתך זה לאא נורמלי.

ולגבי זה שזה עוזר לו - הוא לא רוצה!!

כמו את בעלי, אחים שלי, גיסים וכו' ויש לי אחיות גדולות ככה שראיתי מה זה נשים אחרי לידה מגיל קטן...

אף אחד מהם, אף אחד, לא היה ככה אחרי לידה.

בעלי היה חוזר אחרי יום עבודה - דקה לא התעכב וישר חזר אלי למשמרת שניה - להחליף לתינוק להכין לי אוכל, לשמוע אותי בוכה לו שעתיים, להראות לי שהוא איתי למרות שנסע לעבודה.

(וגם במהלך חופשת לידה - היה חוזר מהעבודה ב7 בערב אומר לי לעזוב הכל ומטפל בתינוק...)

זה שיש פה בפורום 3 גברים שאומרים את זה זה לא מייצג בכלל...

(כמו שגם שהסיטואציות שיש כאן לא מיצגות)

אני לגמרי יודעת שלגברים יש צרכים אחרים - אני חיה עם אחד כזה, ומשתדלת לספק לו אותם באהבה.

אם היתי כותבת ישירות לפותחת השאלה- היתי מציגה בנוסף גם שגבר אחרי לידה גם עובר, וצריך להבין, ולשתף ויכולה לכתוב על זה פוסט ארוך מאד וכו'

אבל כל זה נחמד וטוב, אבל התינוק צריך לאכול, להחליף לו טיטול וכו' - צריך לדאוג לו פיזית - וההורים שלו צריכים לספק לו את זה.

אז יופי שלגבר יש צרכים, כמו שלאשה יש צרכים (נניח לאכול או ללכת לשירותים -שני דברים שאם תשאל כל אשה שניה ברחוב אחרי לידה באיזה שעה היא מגיעה לזה ביום, התשובה הממוצעת במקרה טוב תהיה 4 אחה"צ) יש להם תינוק לטפל בו... 

המשפחה שלה שם ודואגת להכל למה את מכניסה לכאן התינוק אוכל, מישהו מחליף לו טיטול, (וגם האבא) מטפלים בילד.

היא אמרה מפורש שהולכים להורים שלה כי היא חוששת וצריכה תמיכה או בעברית - היא לא סומכת עליו.

מטפלים בתינוק, מטפלים באשה. עושים את זה בצורה שמראים לגבר שלא סומכים עליו ולא צריכים איתו ואז בוכים שהוא הולך אחורה

זה לפעמים רק הכביסה, הבישולים, הידיעה שאפשר ללכת לשירותים כי יש משהו בבית שיכול לשמוע את התינוק אם יתעורר פתאום

בעיקר שהבעל נמצא בעבודה...

ואתה באמת לא מבין למה אשה צריכה תמיכה מבעלה? האדם שהיא הכי אוהבת? לא משנה איפה הם נמצאים?

שהולכים להורים כי לא סומכים.

בטח איך שהיא הציגה את זה בשאלה.

אני מבין את הרצון לתמיכה אבל אי אפשר לדרוש אותו בצורה כזו

אבל היא רשמה שסיים ב11 בלילה וזה לא נשמע שזה היה בסדר מבחינתה.

וגם מדובר על שבוע אחרי הלידה - הרבה בעלים שאני מכירה לוקחים חופש באותו שבוע, או לפחות עובדים את המינימום האפשרי (היא רשמה "ימים שלמים" - אנחנו בתוך שבוע מהלידה כן? לא אחרי חודש שזה הגיוני)

אני לא לוקחת צד, רק התרעמתי על זה שנשמע שזה בסדר שהבעל לא תומך ונמצא עם אשתו

אלא הוא 'ברח' עד 11 כי לא נוח לו אצל ההורים שלה.

אם היו בבית ולא הולכים כמו שהיא הכריחה אותו היה עוזר לה בבית כי הוא לא הולך לעבודה

לפעמים אכן אין ברירה והבעל צריך לעבוד גם יום אחרי הלידה.

קורה.

מבינה לחלוטין.

אבל  - יש דרך.

האם זה "וואי אני מזה מצטער, אני חייב לעבוד וואי וואי איזה סיוט זה אחרי הלידה אני כל כך מבין אותך וכואב לך" - מתקשר אליה במהלך היום, מתענין, שואל, חוזר הכי מוקדם שיכול, אפילו עם שוקולד שהיא אוהבת ומתנצל, וכו' - תאמין לי אף אשה לא תכתוב כזה הודעה אם הוא מתנהג ככה...

אם התחושה שלה זה שהוא "נעלם לימים שלמים" - כאן הבעיה.

התחושה שלה שהוא "נעלם לימים שלמים" היא תחושה נוראית שאשה יכולה להרגיש לבעלה. לא רק אחרי לידה...

וגם אחרי לידה שהגוף מפוצץ הורומונים וכל הפרופורציות משתנות - אסור שתהיה תחושה כזאת.

הייתי שם, אחרי לידה, ועם כל הכאבים והדברים, וכן היו ימים שבעלי חזר מאוחר כי הוא עבד ואז הלך לבית שלנו לסידורים דחופים או להביא לי בגדים ולכן חזר מאוחר - לא היתה לי אף פעם הרגשה שאני לבד, שהוא לא איתי, שהוא "נעלם" לי. תמיד הרגשתי שהוא איתי, שהוא מעריץ אותי שילדתי, שהוא ידאג לי לכל מה שאני צריכה.

(וידעתי שגם לו לוקח זמן לעכל את הלידה - ראיתי את זה עליו, וזה לא סתר את ההרגשה שלי שהוא יהפוך עולמות בשבילי)

כאן כואב לי עליה. וכאן הבעיה מבחינתי.

ולכן כל הדיבורים הנכונים על הצרכים של הבעל, ושגם הוא עובר איזה משברון אחרי הלידה וכו' - הם טובים, וצריך לדעת אותם, אבל עדין הוא צריך לעזור ולתמוך באשתו שלשניה אחת, גם בתוך הכאב הכי גדול  - לא תרגיש שהוא לא שם, שהוא נעלם, שהוא לא איתה.

(היא גם כתבה שהוא מטפל קצת בתינוק -אבל שוב אין רגש אין תחושת שותפת וממילא החלפת הטיטול לא עוזרת להרגשה שלה...)

וגם אם עשו טעות - והוא לא רוצה להיות אצל ההורים שלה - הוא לא צריך "לברוח" - צריך לדבר, לשתף, להסביר, למצוא את הפתרון - ולדעתי אחרי לידה הבעל צריך "לוותר" יותר לאשה - כי היא עברה לידה. לידה זה אירוע שאפשרי שיתסיים במוות, אומרים עליו הגומל - הצרכים שלה פה גוברים.

וגם בהלכה ליולדת יש הלכות ספציפיות ואחרות כי זאת מציאות אחרת מהמציאות היומיות, ובהכרח גם המציאות הזוגיות צריכה להתגמש ולהתאים לה. 

וגם לה אמליץ לדבר איתו להסביר לו מה עובר עליה, להסביר לו מה היא צריכה, מה ישמח ויעשה לה טוב וכו'

אם בעל יספר

שאשתו אחרי הלידה

מתקלחת שעתיים (כי יש לה טחורים אוקי? לא מפינוק) והתינוק בעריסה צורח וצורח והיא לא מאכילה אותו או מרדימה אותו או מחבקת אותו כי זה מה שהתינוק צריך

או 

שכואב לה בתפרים, אז היא לא מסוגלת לקום מהמיטה- והתינוק צורח וצורח וצורח ורעב.

זה בדיוק מה שגבר עושה שהוא נעלם לאשתו עד 11 בלילה בלי סיבה מוצדקת ומוסכמת על שניהם.

רק כי לא נעים לו אצל ההורים שלה. רק כי יש לו צרכים אחרים. רק כי עוד לא התחבר עדיין לתינוק...

סוד - האשה לרוב לא תתקלח למרות הכאבים, לא תישן או תנוח למרות הכאבים, תקום, תתיישב למרות התפרים הכל בשביל לדאוג לתינוק שלה. ולא תאכל עד שהתינוק ישן והיא תהיה רגועה שטוב לו... מה עם הצרכים שלה?

הם הלכו להורים שלה בדיוק בשביל זה - שהם יטפלו בתינוק ובאמא כי היא לא סומכת על בעלה שיעשה את זה

אני הלכתי להורים שלי, לא בשביל שיטפלו בתינוק...

וסמכתי על בעלי יותר מאשר על עצמי.

היה לי כיף שהיה מי שדאג לי לכביסה, לארוחות, לסביבה עם עוד אנשים שלא כל היום אדבר לקירות.. וגם כשהיתי הולכת לשירותים שיהיה מי שישמע את התינוק...

אני יודעת לטפל בתינוק לבד... 

התמיכה היא בעיקר פיזית מה שמסביב

מראש אמרתי לבעלי שאנחנו הולכים להורים שלי
כי אני מאוד חוששת וצריכה תמיכה
הוא הסכים לא בלב שלם כי הוא רוצה את הפינה של

היא מודיעה לו מה עושים.

הוא עובד מהבית היא לא לבד.

כן החליף טיטולים כן קילח

לא טוב לו שם.

לה לא טוב שהוא לא מתייחס איך שהיא רוצה.

רק היא צודקת???

בזמן שהבעל בעבודה , אבל שהוא חוזר ברור שהיא מצפה ממנו

וגם יותר מזה

הבעל צריך לצפות מעצמו זה התינוק שלו בסוף...

היום אני נותנת לבעלי נניח לקלח אותו דוקא בגלל שבמהלך היום הוא בעבודה ואני מטפלת בתינוק - אז לתת לו שיריגש חלק בטיפול ובגידול , ובעלי לא מוותר גם שאני אומרת לו שאני אעשה - למה שיותר זה הבן שלו אז מה עם הוא עייף או רעב?

חזר רק ב 11 בלילה, זה לא נשמע שזה זמן רגיל שהוא מסיים לעבוד...

וגם - שיש לו יומייים וחצי חופשיים ושיעורים

אני לא יודעת איך אצלך, אצלי שבוע הראשון אחרי הלידה בעלי לקח חופש מכל העיסוקים שלו (עבודה ולימודים) כדי לתמוך בי, רק אחרי שבוע - התחיל לעבוד והשתדל לחזור הכי מוקדם שהוא יכול.

ממה שהיא כתבה זה לא נראה שהוא לקח חופש או שינה את סדר היום בשבילה.

ושוב זה פרשנות

אני קוראת אשה שזועקת שבעלה יראה אותה. 

תאמין לי, שאם הוא יהיה שם פיזית, ישמע אותה  - גם אם לא יחליף טיטול אחד, היא לא תתלונן...

אםם הם היו בבית היה עוזר לה בבית.

זה היה כתגובה על כך שקפה הפוך כתבה שהוא לא בבית אז בגלל זה הלכו להורים

הוא קורה לזה להתאוורר כשיש לה עזרה ודואגים לה.

לא ברור הכלל שהוא במקום של לנטוש ולהשאיר לבד. הוא מרגיש צורך להתאוורר ולמצוא את המקום שלו בשקט כשהשוא יודע שיש מישהו שמטפל באשה ובילד 

כל עוד לא דיברו על זה מפורשות והיא הסבירה לו את התחושה שלה - ממש לגיטימי

בכ"מ לא החליטו ללכת ביחד. היא קבעה לו

וזה פשוט כבר מביך לקרוא את מה שאתה כותב בשרשור הזה. אשה צריכה את בעלה גם אם היא מלכת אנגלית ויש לה משרת שאחראי על לשטוף לה את הבוהן השמאלית כדי שהיא לא תתאמץ. וזה לא קשור לאם היא סומכת עליו או לא. אני עדיין לא סומכת על בעלי לפעמים שהוא ידאג לי כמו שצאיך, ו-תחזיק את עצמך חזק- זה בחיים לא גורם לו להפסיק לנסות! ואם הוא מרגיש לא בנוח הוא מוזמן ללדת פעם הבאה. באמת. ללכת הביתה כמה שעות להתווארר זה נכון והגיוני אבל הלו- ימים שלמים? בשבוע הראשון? משאיר לה בלאגן? גם אם היא מדמיינת מגזימה הורמונלית ולא יודעת מה בשלב הזה התפקיד שלו זה להכיל את זה וזהו. 

ולא, אישה אחרי לידה היא לא סיעוית ואני ממש לא חושב ככה. מוזמנת לשאול את אשתי, עברה כבר 2 לידות.

היא עשתה בחירה (בעיני גרועה מאד) להחליט לבעל איפה להיות ולא לספור את הרצון שלו. זכותו לברוח להתאוורר כמה שהוא רוצה כל עוד היא לא נפגעת מזה במישור הפיזי (שיש מי שדואג לה אם היא צריכה משהו) לדאוג לצורך הנפשי שלה זה חשוב מאד מאד גם בסיטואציה הזאת אבל אני מאד מבין למה הוא הולך. היא לא מתחשבת בצורך הנפשי שלו והוא חייב להתחשב בשלה.

אתן חיות בסרט שאתן מלכות ואנחנו משרתים.

יש הדדיות. אם לגיטימי שהיא תעשה מה שטוב לה על חשבונו (ללכת להורים שלה) לגיטימי שהוא יעשה מה שטוב לו על חשבונה (ללכת להתאוורר בבית לבד ימים שלמים)

האם זה תקין? לא. בזוגיות תקינה שני הצדדים מנסים להתחשב בצד השני למרות שזה על חשבונם.

כאן היא לא ספרה אותו, קבעה עובדות בשטח לא סופרת את זה שהוא לא רצה לבוא מראש, היא פשוט הודיעה לו. לא סופרת את זה שהוא רוצה לחזור. מתעלמת לגמרי מהצרכים הנפשיים שלו - היא לא יכולה לבוא בטענות שהוא מתעלם מהצרכים הנפשיים שלה.

ולכן ההחלטה ללכת להורים שלה צריכה להתקבל ביחד לא שהיא מחליטה למרות שהוא לא רוצה להיות שם.

עכשיו היא החליטה, יש לזה משמעות ושתישא בתוצאות

זה לא מצב אידיאלי. אבל היא לא יכולה לבוא אליו בטענות שהוא עושה מה שהיא עושה.

הם צריכים לדבר ולמצוא דרך בניים שיהיה לשניהם טוב. ושניהם יתגמשו. אבל היא לא יכולה לעשות מה שבא לה ולצפות שרק הוא יתגמש

לא סותר שהיא קיבלה הרבה עזרה ממני ומהמשפחה.

עכשיו אגיד ברצינות. הוא הסכים כמו שכל בעל שאשתו מציבה לו עובדות מסכים - בלית ברירה אחרת היו רבים.

היא הודיעה לו. לא היה שם שיח.

ועם כל זה הוא כבר אמר שהוא רוצה לחזור - לקח את הסכמתו חזרה.

כן הגיוני שהוא יעלם.

נכון שזה לא כדאי והלוואי והוא יצליח להיות רגיש... וברור שזה מה שנכון שהוא יעשה.

אבל היא לא יכולה לא להבין מאיפה זה בא לו ולדרוש את זה

ברור שאשתי היתה צריכה עזרה וגם ברור שהיא קיבלה אותה.

אבל היא לא יכולה להחליט עבורו נגד מה שהוא רווצה ולהתלונן שהוא בורח מזה.

ראוי שהוא יתעלה מעל זה אבל מאד ברור למה הוא עושה את זה

מה נעשה?

אני חושב שלכל 'אילוץ' של בן הזוג לעשות את רצוני יש מחיר. 

אני חושב שבזוגיות אידיאלית הם ידברו על ה ויבינו ויבואו אחד לקראת השניה.

בזוגיות של הכתבות והעלמות מרצון הבעל - יש לזה השלכות ושתתמודדד

לא מעניין מה עובר על האישה אם לא מעניין אותה מה עובר על הבעל שלה.

אין כאן 'תחרות מסכנות' ומי שמסכן יותר הוא זה שמחליט. זה ממש לא עובד ככה.

יש זוגיות ויש תקשורת ויש כבוד הדדי. וכל מה שכתבת נכון במצב אידיאלי שהם מדברים ומסכימים על דברים.

וכשאחד מבני הזג רומס את השני מחליט עבורו ומתעלם לחלוטין מהרצונות או מהקשיים  שח בן הזוג שלא יתפלא שרומסים אותו חזרה או שמתרחקים ממנו

זה מה שאת לא מבינה

וגם מה שרשמת בהמשך

את לגמרי צודקת

תקראי את ההודעה של הפותחת

כתבתי את זה כבר כמה וכמה פעמים

אבל אם היא מתנהגת בצורה כזאת זכותו גם להתנהג ככה.

קוראים לזה הדדיות

נמאס לי מהדיון הזה.

מפסיק בלי נדר להגיב כאןץ אנשים לא קוראים וממשיכים עם אותם שאלות (לא אתה ספציפית, בכללי)

ויולדת יקרה - 

קודם כל מזל טוב גדול על האוצר החדש שתזכו לרוות ממנו רוב נחת

לצערי לא מוצאת כ"כ זמן כרגע לענות באופן ספציפי, אבל רוצה לצרף לך כמה תשובות שכתבתי בעבר על התקופה הזו של אחרי לידה,

ובפרט בפן של זוגיות אחרי לידה, בתקווה שאולי תמצאי בחלק מהדברים קצת עזרה

בהצלחה רבה רבה 

הרבה מאוד מהתשובה נמצא בגוף השאלה - הריון ולידה

פווווווו לנשום! - נשואים טריים

יש כאן כמה נשים שפשוט מחליטות מראש עוד לפני שקראו את הסיפור שהגבר בעייתי.

אנחנו לא מבינים רמזים.

אם אנחנו שואלים בזמן תקוע אם אנחנו יכולים ללכת ואתן אומרות כן ומצפות שנבין שלא - זה לא יעבוד.

אם אתן חושבות שתעשו פרצוף ונבין לבד שאתם רוצות מאיתנו משהו או יותר מכך, שנבין מה בדיוק הדבר הזה שאתן רוצות - שחררו. לא יקרה.

בקושי כשאומרים לנו מפורשות עשר פעמים אנחנו מצליחים להבין חלק. אז ברמזים???

עכשיו, כן אני יודע שקצת הקצנתי אבל זו בעית התקשורת הכי נפוצה בין גברים לנשים. יש להמון נשים את החלום הזה לגבר שיבין אותם בלי שהן יגידו לו. שירגיש אותם. זה קורה. אבל אחרי הרבה שנים של עבודת הכוונה של להסביר בדיוק מה רוצים או מה הפריע (לא בביקורת אלא כשיתוף) של להסביר את הצרכים מיליון פעם. בסוף, אחרי שנים של עבודה מצליחים להגיע לאיזון שמבינים לבד.

אבל במידה מסוימת אני שמח שלאישתי אין הורים.
אם הייתי צריך לישון יותר מ 2-3 לילות בבית לא שלי הייתי משתגע

גם על המיטה שישנתי ברווקות זה יותר מידי בשבילי

לחג את יודעת שזה שתי לילות אז הרבה יותר קל, תארי לך את צריכה לישון בבית ואפילו את לא יודעת כמה זמן

אבל לא שלוש ארוחות למשך חודש

לא עם הכל... 

גם אנחנו בחרנו ללכת להורים בשיתוך פעולה ותוך החלטה שאם לא יהיה לנו טוב - נדבר ונחזור לבית שלנו.

אבל כן, אחרי הלידה בעלי שם את הצרכים שלו מאחורה - יש ילד שנולד והצרכים שלו קודמים. הוא חדש בעולם. ואם הצרכים שלו קודמים - והאשה יכולה לספק לו - נניח הנקה וכו' - אז הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

בסוף אשה אחרי לידה מתאוששת מהליך רפואי (הליך רפואי שאפשר למות ממנו, וגם אחרי לידה חייבים לנוח שהמקום יתרפא), אז כן, הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

זה לתקופה, זה לזמן מוקצב.

וזה לא שבעלי לא עבר תהליך עם עצמו - זה לא סותר.

אבל הוא מבין מה חשוב בחיים, מבין שעברתי לידה, שהגוף עבר טראומה,

וידע לקחת את עצמו אחורה כשצריך... 

אשה צריכה להגיד הגומל אחרי לידה כי היא היתה במצב סכנה...

(יש דעות שגם אחרי נסיעה ברכב, אבל הרוב לא אומרים הגומל אחרי נסיעה ברכב)

אולי התבלבלתי עם משהו אחר...

אז אולי לא....

ומי שנוסע הרבה שיברך פעם בחודש

אז כנראה זכרתי נכון...

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

700 ללילה

נראה מאד יפה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.