ואין קשר בין היחס של הבעל לאשתו ולתינוק אחרי לידה למידת ההתחברות שלו.

אשתו אחרי לידה.

הוא חייב חייב לתמוך בה ולעזור כמה שאפשר, להיות בשבילה.

לטפל בתינוק *שלו*!! (זה שפיזית אשתו היתה בהריון ופיזית אשתו ילדה- זה רק טכני מהותית התינוק של שניהם! גם שלו! שיתבגר!)

לא רק של האשה.

התינוק של שניהם.

גם אם הוא לא "מתחבר לתינוק"....

ולגלות סוד - יש נשים שגם להן לוקח זמן להתחבר לתינוק... ועדיין הן עושות הכל, כי זה 

פשוט לא קשור.

והגיוני שלוקח זמן לעכל מה זה להיות אבא, אבל שוב, אין קשר בין זה לבין תמיכה באשתו אחרי הלידה.

מה הקשר ללא לתמוך ולעזור (שונאת את המילה "לעזור" לאשה -הלו זה בית וילד משותף...)?

ומצטרפת למה  ש"רקלתשוהנ" אמרה

בצורה שעוזרת לו, ולא לנו...

ובשביל זה צריך לדבר, לשתף, להגיד מה יעזור...

וגם אם בן הזוג עזר בצורה שפחות טובה לנו - בשום  ואופן לא לצעוק... להגיד תודה ולהעריך כי זה באמת לא מובן מאליו, ואם מתאים להגיד באותו זמן בצורה נעימה ועם אלף מחמאות אמיתיות! מכל הלב!

ואם לא אחרי כמה ימים להעיר - וזאת עבודה ולומדים את זה....

ומנסיון - זה אפשרי בהחלט

יצא כמה פעמים שבעלי פינק אותי בצורה שפחות אהבתי ובחיים לא חטף על זה צעקות - מה פתאום הוא חשב עלי ורצה לעשות לי טוב! לרוב אני פשוט מודה ומחמיאה ומעירה בקטנה ובאהבה...

היה לי יותר קל להחזיק אותה בלי לחשוש שהיא תתפרק לי בידיים

בכל הקטע של חוסר רגישות לאשה ולצרכים שלה - לא מובן מה עובר על הבן אדם. הלימוד זכות היחיד שאפשר להפוך בו הוא שיש משפחות שהתרבות שלהם היא שלידה ותינוק זה עסק שקשור רק לנשים, והגברים בכלל צריכים לשמור מרחק כי הם עלולים למחוץ את התינוק כשהם מחזיקים אותו. אולי הבעל רגיל לתרבות כזו או שהוא ראה כך אצל חברים/משפחה והוא לא שם לב שמבחינת אשתו לא כך הם פני הדברים. 

אבל לגבי השם אני דווקא מצליח להתחבר לקושי לבחור לשם. מאיפה איש קטן כמוני אמור לבחור ליצור אחר שם. על בסיס איזה נתונים אני אמור לקבל את ההחלטה הזו ולמה שאני ירגיש שאני מתחבר לשם מסוים שאתמול היה נראה לי יפה וקסום. אני לא מצדיק את התחושה הזו, אבל אני לא חושב שאפשר להגדיר אותה כתחושה מוזרה. 

באמת, בשביל ילד בשבוע ראשון נראה שהוא ממש בעניין של לקחת חלק עם הילדים.

אני ממש אוהב את הילדים ולעשות איתם הכל, אבל התחלתי עם דברים כאלו הרבה אחריו...

בכלל, להיות אצל ההורים שלך מבחינתו זה ממש ממש לא פשוט כנראה. מבחינתי לפחות זה ממש קשה. אבל שחררתי. 

אז אולי תנסו למצוא כמה דקות לשבת בנחת לזכור שאתם עדיין נשואים ואת לא רק אמא?

ועזרה מהמשפחה שלך בוודאי מבורכת, את צריכה אותה בלידה ראשונה (וגם בהמשך...)

ובלי קשר מציע לא לעשות השוואות בין המשפחות. זה לא עושה טוב..

מזל טוב לכם...

לבעלך לא נוח שם. מאד הגיוני שהוא הולך וחוזר מאוחר . לא נעים לו שם!!!

בזה שהחלטת ללכת להורים שלך בעצם אמרת לו - אני לא סומכת עליך מספיק שתטפל בי ותדאג לי. אני רוצה מישהו אחר - הוא תופס מרחק...

לגבי הפער בין המשפחות - זה עניין של אופי לא עניין ששל תומכים או דואגים. הלכת למשפחה שלך - דאגו לך למקות לנוחות בשביל זה הלכת. מה ציפית? שיסדרו לך אצל חמיך וחמותך חדר כשאת לא שם?

בקושי באו לבקר נשמע לי יותר מפעם אחת. את כולה שבוע אחרי לידה. מתוכם נניח יומיים בבית חולים. הם הגיעו פעמיים ב4 ימים זה המון!

ובכללי לא באים לבקר ולשגע יולדת כי רוצים לתת לה לנוח. זה ממש לא נשמע שזה חוסר דאגה או אכפתיות אלא התחשבות ולתת לך לנוח

עכשיו, זה לא ח''ו ביקורת עלייך, מנסה להראות לך איך זה נראה מהצד השני

מאד תפסתי מרחק - הרגשתי לא רלוונטי. השארתי אותה שם וחזרתי לכולל... באתי לשבת. התגעגעתי מאד אבל הרגשתי חסר רלוונטיות

בלידה השניה חזרנו הביתה והייתי הרבה יותר נוכח עשיתי הכל כי היה ברור שסומכים עלי ולא בונים על מישהו אחר. זה נותן את הכוח ואת המוטיבציה

מה הוא ילד קטן??

זה גם לא נוח לעשות הרבה דברים ובכל זאת עושים (ולגלות סוד? גם להיות בהריון, צרבות, בחילות, הקאות ובכלל לידה זה לא נוח ובכל זאת האשה עוברת את זה)

אשה אחרי לידה - בעלה צריך לתמוך בה, רגשית וטכנית. הוא הרי התחייב גם - לדאוג לכל צרכיה.

אם שם טוב לה  - הוא צריך להיות שם בשבילה, לשמח אותה, לדאוג לה. היא עברה לידה בשבי שניהם! 

נכון, זה לא נוח תמיד, נכון אין פרטיות - אז מה?? אנחנו אנשים בוגרים (ובמקרה הזה גם כבר הורים) ויכולים שלא יהיה לנו נוח, בשביל שלבן זוג יהיה טוב או בכלל בשביל הזוגיות והמשפחה שלנו.

ולהיות אצל ההורים זה לא כי היא אומרת שהיא לא סומכת על בעלה. אשה אחרי לידה קשה לה לתפקד,, היא צריכה לדאוג לתינוק ולעצמה (כמה שאפשר) - ובעלה צריך לדאוג לה ולתינוק. ולהיות אצל ההורים  - לא צריך לכבס, לבשל וכו'.

מה הקשר ללא לסמוך על הבעל? וגם טכנית לפעמים הוא בעבודה או לא נמצא ולא יכול לעזור - ואז ההורים או אחים יכולים לתת יד.

כי ללדת זו בחירה משותפת וזו הדרך. ללכת להורים זה ממש לא שלב חובה בלידה

הוא התחייב לדאוג לה. היא הולכת במוצהר שמישהו אחר ידאג לה - שתשחרר אותו.

לא תמיד זה חוסר פרטיות. לפעמים  זה עניין של יחסי אנוש, של מורכבויות אחרות.

היא ביקשה ללכת לשם שיעזרו לה? שיפנקו אותה. זכותו ללכת צעד אחורה

וכן זה אומר שהיא לא סומכת שהוא יכול לדאוג לה. הנקודה מאד ברורה - את רוצה שמישהו אחר ידאג לך? אל תקטרי שהוא לוקח מרחק ולא מרגיש צורך

ללכת להורים זה לא שלב חובה בלידה.

אבל, אם ליולדת, יהיה נוח אצל ההורים שלה - והם החליטו שהולכים

בעלה לא אמור להיעלם ולא לעזור.

שיקום בלילות, שיסדר, שיפנק, שיחליף טיטולים, שיקשיב לה, שישמע את הבכי שלה, שיתמוך, שיספוג את כל המרמורים וההורמונים שיש אחרי הלידה, שיהיה שם בשבילה. הוא אוהב אותה נכון?

לאף בעל בשום מצב אין שום זכות "ללכת אחורה" תגיד מה היא חבר שלו בכיתה? זאת אשתו!!!!

אם מתאים להם כזוג, ללכת אחרי הלידה הבית שלהם , מה שאומר שהבעל צריך לדאוג לכביסות, נקיון, שטיפות כלים, בישול, בנוסף לטיפול לתינוק ולתמיכה הנפשית והפיזית באשתו- מעולה. 
אם לא - זה גם עוזר לו ומקל עליו...

כל הזמן הנשים מסבירות למה אישה שונה וצריך להתחשב בצרכים שלה - תקבלו גם לגברים יש את איך שהם עובדים וגם את הצרכים שלהם יש להבין

הוא אוהב אותה. והיא אמרה לו מבחינתו אתה לא יכול לדאוג לי כמו ההורים שלי אני רוצה ללכת אליהם ולא להשאר איתך לבד בבית'

את יכולה להכחיש את זה אבל ככה ה עובד. תראי כל הגברים אומרים לך כאן את אותה הנקודה מכיוונים שונים

הבעל מתנהג נורמלי גם אם לדעתך זה לאא נורמלי.

ולגבי זה שזה עוזר לו - הוא לא רוצה!!

כמו את בעלי, אחים שלי, גיסים וכו' ויש לי אחיות גדולות ככה שראיתי מה זה נשים אחרי לידה מגיל קטן...

אף אחד מהם, אף אחד, לא היה ככה אחרי לידה.

בעלי היה חוזר אחרי יום עבודה - דקה לא התעכב וישר חזר אלי למשמרת שניה - להחליף לתינוק להכין לי אוכל, לשמוע אותי בוכה לו שעתיים, להראות לי שהוא איתי למרות שנסע לעבודה.

(וגם במהלך חופשת לידה - היה חוזר מהעבודה ב7 בערב אומר לי לעזוב הכל ומטפל בתינוק...)

זה שיש פה בפורום 3 גברים שאומרים את זה זה לא מייצג בכלל...

(כמו שגם שהסיטואציות שיש כאן לא מיצגות)

אני לגמרי יודעת שלגברים יש צרכים אחרים - אני חיה עם אחד כזה, ומשתדלת לספק לו אותם באהבה.

אם היתי כותבת ישירות לפותחת השאלה- היתי מציגה בנוסף גם שגבר אחרי לידה גם עובר, וצריך להבין, ולשתף ויכולה לכתוב על זה פוסט ארוך מאד וכו'

אבל כל זה נחמד וטוב, אבל התינוק צריך לאכול, להחליף לו טיטול וכו' - צריך לדאוג לו פיזית - וההורים שלו צריכים לספק לו את זה.

אז יופי שלגבר יש צרכים, כמו שלאשה יש צרכים (נניח לאכול או ללכת לשירותים -שני דברים שאם תשאל כל אשה שניה ברחוב אחרי לידה באיזה שעה היא מגיעה לזה ביום, התשובה הממוצעת במקרה טוב תהיה 4 אחה"צ) יש להם תינוק לטפל בו... 

המשפחה שלה שם ודואגת להכל למה את מכניסה לכאן התינוק אוכל, מישהו מחליף לו טיטול, (וגם האבא) מטפלים בילד.

היא אמרה מפורש שהולכים להורים שלה כי היא חוששת וצריכה תמיכה או בעברית - היא לא סומכת עליו.

מטפלים בתינוק, מטפלים באשה. עושים את זה בצורה שמראים לגבר שלא סומכים עליו ולא צריכים איתו ואז בוכים שהוא הולך אחורה

זה לפעמים רק הכביסה, הבישולים, הידיעה שאפשר ללכת לשירותים כי יש משהו בבית שיכול לשמוע את התינוק אם יתעורר פתאום

בעיקר שהבעל נמצא בעבודה...

ואתה באמת לא מבין למה אשה צריכה תמיכה מבעלה? האדם שהיא הכי אוהבת? לא משנה איפה הם נמצאים?

שהולכים להורים כי לא סומכים.

בטח איך שהיא הציגה את זה בשאלה.

אני מבין את הרצון לתמיכה אבל אי אפשר לדרוש אותו בצורה כזו

אבל היא רשמה שסיים ב11 בלילה וזה לא נשמע שזה היה בסדר מבחינתה.

וגם מדובר על שבוע אחרי הלידה - הרבה בעלים שאני מכירה לוקחים חופש באותו שבוע, או לפחות עובדים את המינימום האפשרי (היא רשמה "ימים שלמים" - אנחנו בתוך שבוע מהלידה כן? לא אחרי חודש שזה הגיוני)

אני לא לוקחת צד, רק התרעמתי על זה שנשמע שזה בסדר שהבעל לא תומך ונמצא עם אשתו

אלא הוא 'ברח' עד 11 כי לא נוח לו אצל ההורים שלה.

אם היו בבית ולא הולכים כמו שהיא הכריחה אותו היה עוזר לה בבית כי הוא לא הולך לעבודה

לפעמים אכן אין ברירה והבעל צריך לעבוד גם יום אחרי הלידה.

קורה.

מבינה לחלוטין.

אבל  - יש דרך.

האם זה "וואי אני מזה מצטער, אני חייב לעבוד וואי וואי איזה סיוט זה אחרי הלידה אני כל כך מבין אותך וכואב לך" - מתקשר אליה במהלך היום, מתענין, שואל, חוזר הכי מוקדם שיכול, אפילו עם שוקולד שהיא אוהבת ומתנצל, וכו' - תאמין לי אף אשה לא תכתוב כזה הודעה אם הוא מתנהג ככה...

אם התחושה שלה זה שהוא "נעלם לימים שלמים" - כאן הבעיה.

התחושה שלה שהוא "נעלם לימים שלמים" היא תחושה נוראית שאשה יכולה להרגיש לבעלה. לא רק אחרי לידה...

וגם אחרי לידה שהגוף מפוצץ הורומונים וכל הפרופורציות משתנות - אסור שתהיה תחושה כזאת.

הייתי שם, אחרי לידה, ועם כל הכאבים והדברים, וכן היו ימים שבעלי חזר מאוחר כי הוא עבד ואז הלך לבית שלנו לסידורים דחופים או להביא לי בגדים ולכן חזר מאוחר - לא היתה לי אף פעם הרגשה שאני לבד, שהוא לא איתי, שהוא "נעלם" לי. תמיד הרגשתי שהוא איתי, שהוא מעריץ אותי שילדתי, שהוא ידאג לי לכל מה שאני צריכה.

(וידעתי שגם לו לוקח זמן לעכל את הלידה - ראיתי את זה עליו, וזה לא סתר את ההרגשה שלי שהוא יהפוך עולמות בשבילי)

כאן כואב לי עליה. וכאן הבעיה מבחינתי.

ולכן כל הדיבורים הנכונים על הצרכים של הבעל, ושגם הוא עובר איזה משברון אחרי הלידה וכו' - הם טובים, וצריך לדעת אותם, אבל עדין הוא צריך לעזור ולתמוך באשתו שלשניה אחת, גם בתוך הכאב הכי גדול  - לא תרגיש שהוא לא שם, שהוא נעלם, שהוא לא איתה.

(היא גם כתבה שהוא מטפל קצת בתינוק -אבל שוב אין רגש אין תחושת שותפת וממילא החלפת הטיטול לא עוזרת להרגשה שלה...)

וגם אם עשו טעות - והוא לא רוצה להיות אצל ההורים שלה - הוא לא צריך "לברוח" - צריך לדבר, לשתף, להסביר, למצוא את הפתרון - ולדעתי אחרי לידה הבעל צריך "לוותר" יותר לאשה - כי היא עברה לידה. לידה זה אירוע שאפשרי שיתסיים במוות, אומרים עליו הגומל - הצרכים שלה פה גוברים.

וגם בהלכה ליולדת יש הלכות ספציפיות ואחרות כי זאת מציאות אחרת מהמציאות היומיות, ובהכרח גם המציאות הזוגיות צריכה להתגמש ולהתאים לה. 

וגם לה אמליץ לדבר איתו להסביר לו מה עובר עליה, להסביר לו מה היא צריכה, מה ישמח ויעשה לה טוב וכו'

אם בעל יספר

שאשתו אחרי הלידה

מתקלחת שעתיים (כי יש לה טחורים אוקי? לא מפינוק) והתינוק בעריסה צורח וצורח והיא לא מאכילה אותו או מרדימה אותו או מחבקת אותו כי זה מה שהתינוק צריך

או 

שכואב לה בתפרים, אז היא לא מסוגלת לקום מהמיטה- והתינוק צורח וצורח וצורח ורעב.

זה בדיוק מה שגבר עושה שהוא נעלם לאשתו עד 11 בלילה בלי סיבה מוצדקת ומוסכמת על שניהם.

רק כי לא נעים לו אצל ההורים שלה. רק כי יש לו צרכים אחרים. רק כי עוד לא התחבר עדיין לתינוק...

סוד - האשה לרוב לא תתקלח למרות הכאבים, לא תישן או תנוח למרות הכאבים, תקום, תתיישב למרות התפרים הכל בשביל לדאוג לתינוק שלה. ולא תאכל עד שהתינוק ישן והיא תהיה רגועה שטוב לו... מה עם הצרכים שלה?

הם הלכו להורים שלה בדיוק בשביל זה - שהם יטפלו בתינוק ובאמא כי היא לא סומכת על בעלה שיעשה את זה

אני הלכתי להורים שלי, לא בשביל שיטפלו בתינוק...

וסמכתי על בעלי יותר מאשר על עצמי.

היה לי כיף שהיה מי שדאג לי לכביסה, לארוחות, לסביבה עם עוד אנשים שלא כל היום אדבר לקירות.. וגם כשהיתי הולכת לשירותים שיהיה מי שישמע את התינוק...

אני יודעת לטפל בתינוק לבד... 

התמיכה היא בעיקר פיזית מה שמסביב

מראש אמרתי לבעלי שאנחנו הולכים להורים שלי
כי אני מאוד חוששת וצריכה תמיכה
הוא הסכים לא בלב שלם כי הוא רוצה את הפינה של

היא מודיעה לו מה עושים.

הוא עובד מהבית היא לא לבד.

כן החליף טיטולים כן קילח

לא טוב לו שם.

לה לא טוב שהוא לא מתייחס איך שהיא רוצה.

רק היא צודקת???

בזמן שהבעל בעבודה , אבל שהוא חוזר ברור שהיא מצפה ממנו

וגם יותר מזה

הבעל צריך לצפות מעצמו זה התינוק שלו בסוף...

היום אני נותנת לבעלי נניח לקלח אותו דוקא בגלל שבמהלך היום הוא בעבודה ואני מטפלת בתינוק - אז לתת לו שיריגש חלק בטיפול ובגידול , ובעלי לא מוותר גם שאני אומרת לו שאני אעשה - למה שיותר זה הבן שלו אז מה עם הוא עייף או רעב?

חזר רק ב 11 בלילה, זה לא נשמע שזה זמן רגיל שהוא מסיים לעבוד...

וגם - שיש לו יומייים וחצי חופשיים ושיעורים

אני לא יודעת איך אצלך, אצלי שבוע הראשון אחרי הלידה בעלי לקח חופש מכל העיסוקים שלו (עבודה ולימודים) כדי לתמוך בי, רק אחרי שבוע - התחיל לעבוד והשתדל לחזור הכי מוקדם שהוא יכול.

ממה שהיא כתבה זה לא נראה שהוא לקח חופש או שינה את סדר היום בשבילה.

ושוב זה פרשנות

אני קוראת אשה שזועקת שבעלה יראה אותה. 

תאמין לי, שאם הוא יהיה שם פיזית, ישמע אותה  - גם אם לא יחליף טיטול אחד, היא לא תתלונן...

אםם הם היו בבית היה עוזר לה בבית.

זה היה כתגובה על כך שקפה הפוך כתבה שהוא לא בבית אז בגלל זה הלכו להורים

הוא קורה לזה להתאוורר כשיש לה עזרה ודואגים לה.

לא ברור הכלל שהוא במקום של לנטוש ולהשאיר לבד. הוא מרגיש צורך להתאוורר ולמצוא את המקום שלו בשקט כשהשוא יודע שיש מישהו שמטפל באשה ובילד 

כל עוד לא דיברו על זה מפורשות והיא הסבירה לו את התחושה שלה - ממש לגיטימי

בכ"מ לא החליטו ללכת ביחד. היא קבעה לו

וזה פשוט כבר מביך לקרוא את מה שאתה כותב בשרשור הזה. אשה צריכה את בעלה גם אם היא מלכת אנגלית ויש לה משרת שאחראי על לשטוף לה את הבוהן השמאלית כדי שהיא לא תתאמץ. וזה לא קשור לאם היא סומכת עליו או לא. אני עדיין לא סומכת על בעלי לפעמים שהוא ידאג לי כמו שצאיך, ו-תחזיק את עצמך חזק- זה בחיים לא גורם לו להפסיק לנסות! ואם הוא מרגיש לא בנוח הוא מוזמן ללדת פעם הבאה. באמת. ללכת הביתה כמה שעות להתווארר זה נכון והגיוני אבל הלו- ימים שלמים? בשבוע הראשון? משאיר לה בלאגן? גם אם היא מדמיינת מגזימה הורמונלית ולא יודעת מה בשלב הזה התפקיד שלו זה להכיל את זה וזהו. 

ולא, אישה אחרי לידה היא לא סיעוית ואני ממש לא חושב ככה. מוזמנת לשאול את אשתי, עברה כבר 2 לידות.

היא עשתה בחירה (בעיני גרועה מאד) להחליט לבעל איפה להיות ולא לספור את הרצון שלו. זכותו לברוח להתאוורר כמה שהוא רוצה כל עוד היא לא נפגעת מזה במישור הפיזי (שיש מי שדואג לה אם היא צריכה משהו) לדאוג לצורך הנפשי שלה זה חשוב מאד מאד גם בסיטואציה הזאת אבל אני מאד מבין למה הוא הולך. היא לא מתחשבת בצורך הנפשי שלו והוא חייב להתחשב בשלה.

אתן חיות בסרט שאתן מלכות ואנחנו משרתים.

יש הדדיות. אם לגיטימי שהיא תעשה מה שטוב לה על חשבונו (ללכת להורים שלה) לגיטימי שהוא יעשה מה שטוב לו על חשבונה (ללכת להתאוורר בבית לבד ימים שלמים)

האם זה תקין? לא. בזוגיות תקינה שני הצדדים מנסים להתחשב בצד השני למרות שזה על חשבונם.

כאן היא לא ספרה אותו, קבעה עובדות בשטח לא סופרת את זה שהוא לא רצה לבוא מראש, היא פשוט הודיעה לו. לא סופרת את זה שהוא רוצה לחזור. מתעלמת לגמרי מהצרכים הנפשיים שלו - היא לא יכולה לבוא בטענות שהוא מתעלם מהצרכים הנפשיים שלה.

ולכן ההחלטה ללכת להורים שלה צריכה להתקבל ביחד לא שהיא מחליטה למרות שהוא לא רוצה להיות שם.

עכשיו היא החליטה, יש לזה משמעות ושתישא בתוצאות

זה לא מצב אידיאלי. אבל היא לא יכולה לבוא אליו בטענות שהוא עושה מה שהיא עושה.

הם צריכים לדבר ולמצוא דרך בניים שיהיה לשניהם טוב. ושניהם יתגמשו. אבל היא לא יכולה לעשות מה שבא לה ולצפות שרק הוא יתגמש

לא סותר שהיא קיבלה הרבה עזרה ממני ומהמשפחה.

עכשיו אגיד ברצינות. הוא הסכים כמו שכל בעל שאשתו מציבה לו עובדות מסכים - בלית ברירה אחרת היו רבים.

היא הודיעה לו. לא היה שם שיח.

ועם כל זה הוא כבר אמר שהוא רוצה לחזור - לקח את הסכמתו חזרה.

כן הגיוני שהוא יעלם.

נכון שזה לא כדאי והלוואי והוא יצליח להיות רגיש... וברור שזה מה שנכון שהוא יעשה.

אבל היא לא יכולה לא להבין מאיפה זה בא לו ולדרוש את זה

ברור שאשתי היתה צריכה עזרה וגם ברור שהיא קיבלה אותה.

אבל היא לא יכולה להחליט עבורו נגד מה שהוא רווצה ולהתלונן שהוא בורח מזה.

ראוי שהוא יתעלה מעל זה אבל מאד ברור למה הוא עושה את זה

מה נעשה?

אני חושב שלכל 'אילוץ' של בן הזוג לעשות את רצוני יש מחיר. 

אני חושב שבזוגיות אידיאלית הם ידברו על ה ויבינו ויבואו אחד לקראת השניה.

בזוגיות של הכתבות והעלמות מרצון הבעל - יש לזה השלכות ושתתמודדד

לא מעניין מה עובר על האישה אם לא מעניין אותה מה עובר על הבעל שלה.

אין כאן 'תחרות מסכנות' ומי שמסכן יותר הוא זה שמחליט. זה ממש לא עובד ככה.

יש זוגיות ויש תקשורת ויש כבוד הדדי. וכל מה שכתבת נכון במצב אידיאלי שהם מדברים ומסכימים על דברים.

וכשאחד מבני הזג רומס את השני מחליט עבורו ומתעלם לחלוטין מהרצונות או מהקשיים  שח בן הזוג שלא יתפלא שרומסים אותו חזרה או שמתרחקים ממנו

זה מה שאת לא מבינה

וגם מה שרשמת בהמשך

את לגמרי צודקת

תקראי את ההודעה של הפותחת

כתבתי את זה כבר כמה וכמה פעמים

אבל אם היא מתנהגת בצורה כזאת זכותו גם להתנהג ככה.

קוראים לזה הדדיות

נמאס לי מהדיון הזה.

מפסיק בלי נדר להגיב כאןץ אנשים לא קוראים וממשיכים עם אותם שאלות (לא אתה ספציפית, בכללי)

ויולדת יקרה - 

קודם כל מזל טוב גדול על האוצר החדש שתזכו לרוות ממנו רוב נחת

לצערי לא מוצאת כ"כ זמן כרגע לענות באופן ספציפי, אבל רוצה לצרף לך כמה תשובות שכתבתי בעבר על התקופה הזו של אחרי לידה,

ובפרט בפן של זוגיות אחרי לידה, בתקווה שאולי תמצאי בחלק מהדברים קצת עזרה

בהצלחה רבה רבה 

הרבה מאוד מהתשובה נמצא בגוף השאלה - הריון ולידה

פווווווו לנשום! - נשואים טריים

יש כאן כמה נשים שפשוט מחליטות מראש עוד לפני שקראו את הסיפור שהגבר בעייתי.

אנחנו לא מבינים רמזים.

אם אנחנו שואלים בזמן תקוע אם אנחנו יכולים ללכת ואתן אומרות כן ומצפות שנבין שלא - זה לא יעבוד.

אם אתן חושבות שתעשו פרצוף ונבין לבד שאתם רוצות מאיתנו משהו או יותר מכך, שנבין מה בדיוק הדבר הזה שאתן רוצות - שחררו. לא יקרה.

בקושי כשאומרים לנו מפורשות עשר פעמים אנחנו מצליחים להבין חלק. אז ברמזים???

עכשיו, כן אני יודע שקצת הקצנתי אבל זו בעית התקשורת הכי נפוצה בין גברים לנשים. יש להמון נשים את החלום הזה לגבר שיבין אותם בלי שהן יגידו לו. שירגיש אותם. זה קורה. אבל אחרי הרבה שנים של עבודת הכוונה של להסביר בדיוק מה רוצים או מה הפריע (לא בביקורת אלא כשיתוף) של להסביר את הצרכים מיליון פעם. בסוף, אחרי שנים של עבודה מצליחים להגיע לאיזון שמבינים לבד.

אבל במידה מסוימת אני שמח שלאישתי אין הורים.
אם הייתי צריך לישון יותר מ 2-3 לילות בבית לא שלי הייתי משתגע

גם על המיטה שישנתי ברווקות זה יותר מידי בשבילי

לחג את יודעת שזה שתי לילות אז הרבה יותר קל, תארי לך את צריכה לישון בבית ואפילו את לא יודעת כמה זמן

אבל לא שלוש ארוחות למשך חודש

לא עם הכל... 

גם אנחנו בחרנו ללכת להורים בשיתוך פעולה ותוך החלטה שאם לא יהיה לנו טוב - נדבר ונחזור לבית שלנו.

אבל כן, אחרי הלידה בעלי שם את הצרכים שלו מאחורה - יש ילד שנולד והצרכים שלו קודמים. הוא חדש בעולם. ואם הצרכים שלו קודמים - והאשה יכולה לספק לו - נניח הנקה וכו' - אז הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

בסוף אשה אחרי לידה מתאוששת מהליך רפואי (הליך רפואי שאפשר למות ממנו, וגם אחרי לידה חייבים לנוח שהמקום יתרפא), אז כן, הצרכים שלה גוברים על הצרכים שלו.

זה לתקופה, זה לזמן מוקצב.

וזה לא שבעלי לא עבר תהליך עם עצמו - זה לא סותר.

אבל הוא מבין מה חשוב בחיים, מבין שעברתי לידה, שהגוף עבר טראומה,

וידע לקחת את עצמו אחורה כשצריך... 

אשה צריכה להגיד הגומל אחרי לידה כי היא היתה במצב סכנה...

(יש דעות שגם אחרי נסיעה ברכב, אבל הרוב לא אומרים הגומל אחרי נסיעה ברכב)

אולי התבלבלתי עם משהו אחר...

אז אולי לא....

ומי שנוסע הרבה שיברך פעם בחודש

אז כנראה זכרתי נכון...

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.