נכון היו את הצדיקים (ששכחתי את שמם)
שלא אמרו "הגיבור" ו "הנורא" כי הם ראו במציאות דבר אחר ולא יכלו להגיד את זה סתם...
השאלה היא, אם מישהו בדור שלנו ירגיש אותו דבר -
שהוא לא יכול להגיד שבח מסויים על הקב"ה כי הוא רואה עולם הפוך
האם זה כפירה או ישרות כמו אותם צדיקים?
אני מתאר לעצמי שרוב ככל האנשים יגידו לאותו אדם שהוא קטן מכדי להחליט ככה כמו אותם צדיקים
אבל תכלס הוא באמת מרגיש ככה...
זה מה שעושה את ההבדל כאן.. והרי אותם צדיקים באמת הפסיקו להגיד "הגיבור והנורא".
אז אתה אומר שבפן המעשי זה אחרת.. זה בדיוק השאלה שלי
נאמר שזה נובע מכפירה או מיושר?
לא מדבר עכשיו על כופר הכי גדול אלא אדם שמתפלל ומאמין בה' ברמה מסויימת
אבל פתאום שבח כלשהו בתפילה מציק לו כי הוא רואה עולם הפוך והוא אומר אותו באופן מאולץ...
ואת יודעת מה, בואי נלך על משהו שלא טבעו חכמים..
נניח שהוא לא מסוגל להגיד על הקב"ה "אבא" כי הוא לא מרגיש ככה.
האם הוא צריך להגיד לעצמו שנכנסה בו כפירה כלשהי
או שהוא כמו אותם צדיקים
אני מתכוון למשהו שנובע מהרגשה של חוסר הסכמה
מבקש אמונהזו לא שאלה שמסתתרת מאחריה פריקה או בקשת עזרה
אני שואל לגמרי מבחינה שכלית או אמונית מה היחס למקרה כזה
ואי אפשר באמת לא להסכים עם א-להים.
זה מעניין בצורה פסיכולוגית כל התחושות הללו שהם לא עומדים במבחן ההגיון
השאלה גם מה התחושה
נבואה היא עניין של פרספקטיבה. משה רבינו היה לו את הפרספקיטבה הכי רחבה שיש אספקלריה המאירה שדרכה הוא התבונן בזכות מידת הענווה המופלגת שלו.
להבנתי, מתי שנביא שחי בהווה מסתכל על הסתר פנים ומתוך ככה הוא קשורה לרבש"ע אז הוא משמיט.
גם בנאדם רגיל שאיננו נביא יכול לזהות הסתר פנים ולהרגיש בהסתר פנים.
הכפירה תלויה בידיעה. האם אני בהסתר פנים או אני ממש בניתוק מרבש"ע ח"ו. זה ההבדל בין כפירה לבין חוסר תחושה.
שמה שמשה רבינו אמר הוא נכון, אלא שהם לא ידעו איך ולא הבינו.
התפילה שתיקנו החכמים במשך הדורות- נועדה שיאמר אותה גם מי שלא מבין.
להשמיט את זה מתוך התפילה- פירושו לומר שאני לא מקבל את הנכונות של זה. ואז יש כאן בעיה ביחס לאמון שלי במי שחיבר את התפילה (וביחס לאמונה בשלמות ההנהגה של ה').
בתפילה אישית אני חושב שיש יותר מקום לתאר את ה' לפי מה שאתה קולט- מהזוית האישית שלך. וממילא אם יש משהו שאתה לא מתחבר אליו, שאתה מרגיש שמעצמך לא היית אומר אותו- אז באמת אתה לא חייב לומר. וכאן זה לא בהכרח מביע חוסר אמון, אלא פשוט חוסר מסוים בחוויה. מי שלא פגש את ה' ברובד מסוים- לא ידבר איתו על הרובד הזה.
(משל למה הדבר דומה, בטקס רשמי שבו אתה פונה לדמות מסויימת, אתה לא חייב להכיר את מעלותיו של מי שאתה מדבר בשבחו כדי לומר את הטקסט שנתנו לך. אבל אם באופן אישי אתה בא ומשבח אותו בשבחים ששמעת מאחרים ומעולם לא ראית בעיניך- אז יש כאן טעם לפגם, אתה יוצא מגוחך וחנפן.)
הרמוניהמבקש אמונהחוץ מזה, נוסח התפילה זה לא משהו שאנשי הכנסת הגדולה מדדו אמפירית ואז העלו על הכתב. זאת יצירה בעלת סגנון פיוטי, עם מטפורות והפרזות.
מה זה "דורשיך לעולם לא ייכשלו"? ועוד כהנה וכהנה.
להבדיל, גם בשאר הדתות התפילות נכתבות בשפה גבוהה ומכילות תיאורים פיוטיים למדי של אלוקים.
כן, ברור שאנשי כנסת הגדולה היו מיסטיקנים, מקובלים, מדקדקים וסופרמנים שחישבו כל תיבה וכל הברה. זכותך להאמין בזה, זכותי לפקפק.
אכן, ליהדות הבתר-מקראית יש בעיה של אמונת חכמים מופרזת. ועוד לא דיברנו על גלגולי האמונה הזאת אצל הציבור החרדי:
גדול הדור מבטיח: "מי שיצביע ליהדות התורה לא יחלה בקורונה" - אקטואליק
אתה בעצם הלכת כמה צעדים יותר רחוק:
אם אני לא מבין - סימן שזה לא נכון. זה לא הוכחה אחי
בוא נבדוק לפני שנקפוץ למסקנה שזו הגזמה...
זה יהיה די מוזר בעיני לקבל שכתבו שבח שבמודע לא תואם למציאות
גם כשכותבים הסכמה לספר או ברכה לחתן השמחה, לא ממש נצמדים לעובדות יבשות, אלא מפליגים בתיאורים ססגוניים ופיוטיים.
אצל צדיקים מקובל שלא סתם מעיפים שבחים
ראשית, כי כבר הוכרעה הלכה וכלל ישראל כולו מחוייב לה.
שנית, כי היא גם נומקה - הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו
ושלישית, ואת זה לא יאהבו, אבל אף אחד בדורינו אינו בדרגת טהרת לבב כמו שלהם.
אתה אומר שזה נומק... אז מה לגבי שבחים שלא ידוע לאדם מה הנימוק שלהם?
כי הרי הם לא חשבו שמשה רבינו טעה בשבח מן הסתם. לא נראה לי.. הם פשוט לא הבינו איפה זה נכנס ולכן הפסיקו להגיד
אותו מקרה אני יכול להשליך על האדם הפשוט כמו שאמרתי בשורה הראשונה
ומשם אני אשאל על טהרת הלבב..
מה ההבדל בין צדיק שלא מבין איפה השבח מתקיים לאדם הפשוט? מה הכוונה טהרת לבב?
הנימוק מלמד עיקרון, הוא לא רק לגבי השבח המסויים המדובר. ודו"ק.
לגבי השלישית, היות ואני מניח שלא אתבטא באופן מדוייק, אני מעדיף שלא להתבטאות כלל.
רק אציין שזכור לי שבאחד מספרי האמונה המאוחרים הנושא הזה נידון.
ועוד אציין לגבי מה שכתבת "הם לא הבינו איפה זה נכנס" שחלילה לחשוב שזה פשוט "לא הבינו", אלא זה עוצמות גבוהות מאוד של נוכחות המציאות בתפילתם. וזה מה שקשור ל"טהרת הלב" השונה.
אם הקטע הוא שהנימוק מלמד על העיקרון - והעיקרון הוא שהשבחים שנאמרו על הקב"ה הם לא סתם (אני צודק?)
אז אני חושב שהם ידעו את העיקרון הזה כבר לפני ולא חלקו עליו...
אני מבין שכל הקטע הוא שהם אמנם ידעו שזה נכון איפשהו אבל לא ראו איך זה קורה אלא בדיוק הפוך אז איך הם ישבחו סתם..
לא הבנתי למה חס וחלילה שהם לא הבינו.. הרי גם האדם הכי גדול לא תמיד מבין את הקב"ה
את הפירוש שכתבת כדי להסביר בכלל לא הבנתי.. כאילו זה עברית, אבל סינית חח
לא רואה את עצמי מבטא את הדברים כראוי.
חוץ מהקטע הלוחמני שלך. למה אתה חייב לריב עם אנשים ולא מספיק לך להגיד את דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מידה רעה?
נשמה-כלליתסליחה אם עכשיו אני אהיה לוחמני, אבל כשמעירים לי גם כשזה לא מוצדק בכלל זה רק מונע ממני לקבל ביקורת כשהיא מוצדקת. "זאב זאב".
עובדתית, זה לא נכון?
אין בזה שום דבר לוחמני.
אם מישהו יתקיף אותך, תענה לו.
אבל אתה כבר החלטת שכולם נגדך ולכן אתה מחריף את התגובות שלך, וזה יוצא שבסופו של דבר אתה עסוק כל הזמן בלריב עם אנשים שמסיכמים איתך ב99%, כי אתה מזהה את ה1% הבדל
זאת התחושה שלי ואני אתפלא אם אני היחיד
אני לא החלטתי שכולם נגדי
ואני לא עסוק בלריב עם אנשים
ואלו שעסוקים בלריב איתי ממש לא מסכימים איתי ב99 אחוז או משהו שקרוב לזה.
שהאדם הפשוט שירגיש שהוא לא יכול להגיד שבח מסויים, הוא אדם ישר?
נפש חיה.אם תקראי לדוגמא את השבחים שאחרי קריאת שמע של ערבית
"הפודנו מיד מלכים, הגואלנו מכף כל עריצים"
מה מזה קורה במזומן? כמעט כלום..
אז את אומרת שהשבחים הם לא באמת?
הם רק בקשות ולא משהו שהוא עושה?
אמת או לא.. לא על זה הדיון. סתם להגיד שהכל קורה בפשטות זה לא נכון
זה כמו המעשה על אותו אחד שעשה שילוח הקן ונפל ומת, ושאלו איפה אריכות ימיו?
אז אני מבין שהיית אומרת למי ששאל "תשמע, אתה כנראה מבולבל, יש עליך הרבה קליפות"
אבל התשובה הייתה שהכוונה היא לא לאריכות ימים בעולם הזה אלא בעולם הבא.
מסתבר שלא הכל קורה ככה פשוט ואנחנו לא שמים לב... זה סתם לנסות לתרץ בכוח
והפירוש היה משהו אחר...
לא יודע מה את יודעת על עצמך,
אבל אם היה משהו שגילית שקרה זה לא אומר שהכל קורה
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
ונועד להיות כזה.
אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.
אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה
נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם
אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.
אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,
לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים
הרצים כמטורפים על הגלגלת....
ואאלט זה "אם אני לא טועה".
התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.
בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...
סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח
מנשים מצפים יותר
ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב
אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.
(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).
עשב לימוןמה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?
(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)
– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).
פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).
– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.
– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.
להגביר שליטה ע"י
צמצום טריגרים
(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)
מציאת חלופות
(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)
אימון
(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)
אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת
(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)
כשמשפרים שליטה בנושא אחד
הוא יכול להשפיע על עוד נושאים
אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…
והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).
ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.
והופס, עברו שעתיים.
אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.
אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.
שעה טוויטר צריך.
שעתיים?
שלוש שעות?
ארבע?
אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?
ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.
גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.
שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...
ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי
רק לקריאה.
להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.
אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.
תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.
אני מכיר רק בפלאפון.
תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.
