נכון היו את הצדיקים (ששכחתי את שמם)
שלא אמרו "הגיבור" ו "הנורא" כי הם ראו במציאות דבר אחר ולא יכלו להגיד את זה סתם...
השאלה היא, אם מישהו בדור שלנו ירגיש אותו דבר -
שהוא לא יכול להגיד שבח מסויים על הקב"ה כי הוא רואה עולם הפוך
האם זה כפירה או ישרות כמו אותם צדיקים?
אני מתאר לעצמי שרוב ככל האנשים יגידו לאותו אדם שהוא קטן מכדי להחליט ככה כמו אותם צדיקים
אבל תכלס הוא באמת מרגיש ככה...
זה מה שעושה את ההבדל כאן.. והרי אותם צדיקים באמת הפסיקו להגיד "הגיבור והנורא".
אז אתה אומר שבפן המעשי זה אחרת.. זה בדיוק השאלה שלי
נאמר שזה נובע מכפירה או מיושר?
לא מדבר עכשיו על כופר הכי גדול אלא אדם שמתפלל ומאמין בה' ברמה מסויימת
אבל פתאום שבח כלשהו בתפילה מציק לו כי הוא רואה עולם הפוך והוא אומר אותו באופן מאולץ...
ואת יודעת מה, בואי נלך על משהו שלא טבעו חכמים..
נניח שהוא לא מסוגל להגיד על הקב"ה "אבא" כי הוא לא מרגיש ככה.
האם הוא צריך להגיד לעצמו שנכנסה בו כפירה כלשהי
או שהוא כמו אותם צדיקים
אני מתכוון למשהו שנובע מהרגשה של חוסר הסכמה
מבקש אמונהזו לא שאלה שמסתתרת מאחריה פריקה או בקשת עזרה
אני שואל לגמרי מבחינה שכלית או אמונית מה היחס למקרה כזה
ואי אפשר באמת לא להסכים עם א-להים.
זה מעניין בצורה פסיכולוגית כל התחושות הללו שהם לא עומדים במבחן ההגיון
השאלה גם מה התחושה
נבואה היא עניין של פרספקטיבה. משה רבינו היה לו את הפרספקיטבה הכי רחבה שיש אספקלריה המאירה שדרכה הוא התבונן בזכות מידת הענווה המופלגת שלו.
להבנתי, מתי שנביא שחי בהווה מסתכל על הסתר פנים ומתוך ככה הוא קשורה לרבש"ע אז הוא משמיט.
גם בנאדם רגיל שאיננו נביא יכול לזהות הסתר פנים ולהרגיש בהסתר פנים.
הכפירה תלויה בידיעה. האם אני בהסתר פנים או אני ממש בניתוק מרבש"ע ח"ו. זה ההבדל בין כפירה לבין חוסר תחושה.
שמה שמשה רבינו אמר הוא נכון, אלא שהם לא ידעו איך ולא הבינו.
התפילה שתיקנו החכמים במשך הדורות- נועדה שיאמר אותה גם מי שלא מבין.
להשמיט את זה מתוך התפילה- פירושו לומר שאני לא מקבל את הנכונות של זה. ואז יש כאן בעיה ביחס לאמון שלי במי שחיבר את התפילה (וביחס לאמונה בשלמות ההנהגה של ה').
בתפילה אישית אני חושב שיש יותר מקום לתאר את ה' לפי מה שאתה קולט- מהזוית האישית שלך. וממילא אם יש משהו שאתה לא מתחבר אליו, שאתה מרגיש שמעצמך לא היית אומר אותו- אז באמת אתה לא חייב לומר. וכאן זה לא בהכרח מביע חוסר אמון, אלא פשוט חוסר מסוים בחוויה. מי שלא פגש את ה' ברובד מסוים- לא ידבר איתו על הרובד הזה.
(משל למה הדבר דומה, בטקס רשמי שבו אתה פונה לדמות מסויימת, אתה לא חייב להכיר את מעלותיו של מי שאתה מדבר בשבחו כדי לומר את הטקסט שנתנו לך. אבל אם באופן אישי אתה בא ומשבח אותו בשבחים ששמעת מאחרים ומעולם לא ראית בעיניך- אז יש כאן טעם לפגם, אתה יוצא מגוחך וחנפן.)
הרמוניהמבקש אמונהחוץ מזה, נוסח התפילה זה לא משהו שאנשי הכנסת הגדולה מדדו אמפירית ואז העלו על הכתב. זאת יצירה בעלת סגנון פיוטי, עם מטפורות והפרזות.
מה זה "דורשיך לעולם לא ייכשלו"? ועוד כהנה וכהנה.
להבדיל, גם בשאר הדתות התפילות נכתבות בשפה גבוהה ומכילות תיאורים פיוטיים למדי של אלוקים.
כן, ברור שאנשי כנסת הגדולה היו מיסטיקנים, מקובלים, מדקדקים וסופרמנים שחישבו כל תיבה וכל הברה. זכותך להאמין בזה, זכותי לפקפק.
אכן, ליהדות הבתר-מקראית יש בעיה של אמונת חכמים מופרזת. ועוד לא דיברנו על גלגולי האמונה הזאת אצל הציבור החרדי:
גדול הדור מבטיח: "מי שיצביע ליהדות התורה לא יחלה בקורונה" - אקטואליק
אתה בעצם הלכת כמה צעדים יותר רחוק:
אם אני לא מבין - סימן שזה לא נכון. זה לא הוכחה אחי
בוא נבדוק לפני שנקפוץ למסקנה שזו הגזמה...
זה יהיה די מוזר בעיני לקבל שכתבו שבח שבמודע לא תואם למציאות
גם כשכותבים הסכמה לספר או ברכה לחתן השמחה, לא ממש נצמדים לעובדות יבשות, אלא מפליגים בתיאורים ססגוניים ופיוטיים.
אצל צדיקים מקובל שלא סתם מעיפים שבחים
ראשית, כי כבר הוכרעה הלכה וכלל ישראל כולו מחוייב לה.
שנית, כי היא גם נומקה - הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו
ושלישית, ואת זה לא יאהבו, אבל אף אחד בדורינו אינו בדרגת טהרת לבב כמו שלהם.
אתה אומר שזה נומק... אז מה לגבי שבחים שלא ידוע לאדם מה הנימוק שלהם?
כי הרי הם לא חשבו שמשה רבינו טעה בשבח מן הסתם. לא נראה לי.. הם פשוט לא הבינו איפה זה נכנס ולכן הפסיקו להגיד
אותו מקרה אני יכול להשליך על האדם הפשוט כמו שאמרתי בשורה הראשונה
ומשם אני אשאל על טהרת הלבב..
מה ההבדל בין צדיק שלא מבין איפה השבח מתקיים לאדם הפשוט? מה הכוונה טהרת לבב?
הנימוק מלמד עיקרון, הוא לא רק לגבי השבח המסויים המדובר. ודו"ק.
לגבי השלישית, היות ואני מניח שלא אתבטא באופן מדוייק, אני מעדיף שלא להתבטאות כלל.
רק אציין שזכור לי שבאחד מספרי האמונה המאוחרים הנושא הזה נידון.
ועוד אציין לגבי מה שכתבת "הם לא הבינו איפה זה נכנס" שחלילה לחשוב שזה פשוט "לא הבינו", אלא זה עוצמות גבוהות מאוד של נוכחות המציאות בתפילתם. וזה מה שקשור ל"טהרת הלב" השונה.
אם הקטע הוא שהנימוק מלמד על העיקרון - והעיקרון הוא שהשבחים שנאמרו על הקב"ה הם לא סתם (אני צודק?)
אז אני חושב שהם ידעו את העיקרון הזה כבר לפני ולא חלקו עליו...
אני מבין שכל הקטע הוא שהם אמנם ידעו שזה נכון איפשהו אבל לא ראו איך זה קורה אלא בדיוק הפוך אז איך הם ישבחו סתם..
לא הבנתי למה חס וחלילה שהם לא הבינו.. הרי גם האדם הכי גדול לא תמיד מבין את הקב"ה
את הפירוש שכתבת כדי להסביר בכלל לא הבנתי.. כאילו זה עברית, אבל סינית חח
לא רואה את עצמי מבטא את הדברים כראוי.
חוץ מהקטע הלוחמני שלך. למה אתה חייב לריב עם אנשים ולא מספיק לך להגיד את דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס שהיא מידה רעה?
נשמה-כלליתסליחה אם עכשיו אני אהיה לוחמני, אבל כשמעירים לי גם כשזה לא מוצדק בכלל זה רק מונע ממני לקבל ביקורת כשהיא מוצדקת. "זאב זאב".
עובדתית, זה לא נכון?
אין בזה שום דבר לוחמני.
אם מישהו יתקיף אותך, תענה לו.
אבל אתה כבר החלטת שכולם נגדך ולכן אתה מחריף את התגובות שלך, וזה יוצא שבסופו של דבר אתה עסוק כל הזמן בלריב עם אנשים שמסיכמים איתך ב99%, כי אתה מזהה את ה1% הבדל
זאת התחושה שלי ואני אתפלא אם אני היחיד
אני לא החלטתי שכולם נגדי
ואני לא עסוק בלריב עם אנשים
ואלו שעסוקים בלריב איתי ממש לא מסכימים איתי ב99 אחוז או משהו שקרוב לזה.
שהאדם הפשוט שירגיש שהוא לא יכול להגיד שבח מסויים, הוא אדם ישר?
נפש חיה.אם תקראי לדוגמא את השבחים שאחרי קריאת שמע של ערבית
"הפודנו מיד מלכים, הגואלנו מכף כל עריצים"
מה מזה קורה במזומן? כמעט כלום..
אז את אומרת שהשבחים הם לא באמת?
הם רק בקשות ולא משהו שהוא עושה?
אמת או לא.. לא על זה הדיון. סתם להגיד שהכל קורה בפשטות זה לא נכון
זה כמו המעשה על אותו אחד שעשה שילוח הקן ונפל ומת, ושאלו איפה אריכות ימיו?
אז אני מבין שהיית אומרת למי ששאל "תשמע, אתה כנראה מבולבל, יש עליך הרבה קליפות"
אבל התשובה הייתה שהכוונה היא לא לאריכות ימים בעולם הזה אלא בעולם הבא.
מסתבר שלא הכל קורה ככה פשוט ואנחנו לא שמים לב... זה סתם לנסות לתרץ בכוח
והפירוש היה משהו אחר...
לא יודע מה את יודעת על עצמך,
אבל אם היה משהו שגילית שקרה זה לא אומר שהכל קורה
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.
כותבת בלשון נקבה, מיועד לכולם כמובן.
1. האם את מרגישה שהחברה החרדית מייצגת את היהדות כפי שאת מאמינה בה?
2. האם את מרגישה שיש סתירה בין היהדות לבין הדרך של החברה החרדית?
3. האם את לוקחת דעות של פוסקים חרדיים בחשבון? האם אותם הפוסקים לוקחים דעות של הרבנים שלך בחשבון?
ואגיד גם למה אני שואלת.
פתאום הגעתי למסקנה שמדייקת את הקושי שלי עם החברה החרדית.
זה שהם (כחברה) לא מתגייסים, נגד גיוס וכו- מובן בעיניי הקושי.
הקושי שלי הוא עם האמירה שהם "מחזיקים את עולם התורה", או שומרים על היהדות וכו. וגם שצריך לתת להם חופש דת…
כשהאמת עבורי היא, שהחברה החרדית לא מייצגת את היהדות כפי שאני ורבנים ורבניות שאני מעריכה תופסים אותה.
ואף לעתים נוגד.
ואפשר כמובן להגיד שהכל טוב כל עוד גם לי וגם לחרדים יש חופש דת. אבל החברה החרדית לעתים לא מאפשרת את חופש הדת שלי.
ובטח שלא נושאת את לפיד היהדות.
אז האמירה שאולי אנחנו כחברה צריכים "להחזיק" אותם כי הם תורמים לעולם הרוחני והיהודי במדינה, לא רלוונטית עבורי, כי הם מקדמים גישות נוגדות יהדות.
הם מייצגים את עצמם. ויש עוד אנשים שמזדהים איתם. אבל הם לא "היהדות", ולעתים אף להפך
אתה מבין בנצרות, באלילות, אבל ביהדות, כפי שמתבטאת למשל באורח החיים והתפישה החרדית, ולא רק, משהו מאוד מעוות, ידידי.....רחמנות. באמת.
חבל.
לא רוצה להתעסק עם זה יותר. זה הביא לכל כך הרבה דברים לא נכונים, ומכוערים (!), שחבל שהתחלנו עם זה.
חודש טוב לכולם!
בעבר הייתי עונה בוודאי
היום אני מסתכלת אחרת
קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם
וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים
זה מצד אחד
מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..
כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.
כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח
לא שמישהו שאל אותי קודם
אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר
אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.
זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.
הגדרה טובה
כשההתנגדות יורדת
גם הציפייה יותר מותאמת
קושי צפוי הוא יותר קל
איך את מגדירה את זה?
זה קושי שחוזר על עצמו
אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים
ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם
אם זה קושי חדש
זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר
אי אז בגיל 30 וקצת.
זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.
זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.
Stand a little taller
Doesn't mean I'm lonely when I'm alone
What doesn't kill you makes a fighter
Footsteps even lighter
Doesn't mean I'm over cause you're gone
יש כאלה שהייתי מוותרת
ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם
עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…
כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.
כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד.
לכתחילא כן
כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי
הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)
בדיעבד חלקם לא
כיון שזה חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי
והביא אותי למי שאני כיום
על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)
הייתי מוותרת
בבחינת "לא הם ולא שכרם"
אבל
בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה
ובזכותם אני מי שאני
אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.
ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-
בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].
בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.
אני? לכתחילה? הייתי מוותר.
אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!
אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.
אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים, מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח
(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)
עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול
ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,
וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן
ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂
אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים
משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים?
אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.
- הנני כאינני
- הים נסוג
תשאל את משה
כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.
מבולבלת מאדדדדהתכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).
נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...
אני הנני כאינני - הכל בסדר איתו.
העיקר שהכל בסדר
יש לך זיכרון צילומי לניקים …