מֵאֵיפֹה נוֹבֵעַ הַצֹּרֶךְ הַבָּרוּר לְהַשְׁחִיז לְשׁוֹנֵךְ הַפְּצוּעָה
עַל סַכִּין הַמִּלִּים הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת
לַחֲטֹא בַּגְּבוֹהָה גְּבוֹהָה שֶׁלְּךָ וְלֹא
לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכָּל פַּחַד מַרְחִיק
אֵיזוֹ הֲגַנָּה אַתְּ מוֹצֵאת בַּחוֹמָה הַזּוֹ?
דּוּ מַשְׁמָעוּת, פַּרְשָׁנוּת אֵינְסוֹפִית
אוֹסֶפֶת כַּוָּנוֹת בְּלִי לְהַחֲלִיט
בְּלִי לְהָמִית עַל עַצְמְךָ
אֱמֶת. אַחַת. מְדֻיֶּקֶת.
כַּמָּה עוֹד עָלַיִךְ לִנְצֹר?
לִבְצֹר בְּתוֹכֵךְ שְׁתִיקָה אַחַת וּלְשַׁחְרֵר
מִילְיוֹן שִׁירִים רֵיקִים, מִלִּים אִלְּמוֹת.
אֲלוּמוֹת אֲלוּמוֹת בָּךְ לִכְדֵי
עַצְמִיּוּת מִסְתַּתֶּרֶת
מִמָּה אַתְּ מְפַחֶדֶת?

