יש זמנים של לופ. זמנים כאלה שהכל נורא נורא. נורא מונוטוני יבש אין לב אין מחשבה אין כלום. ספירלה אינסופית של אינסוף. אין סוף אין סוף בכלל.
אין בי חידוש אבל חידוש ישן התעורר לחיים היום. ממית ומחיה
ממית
ומחיה
הרי כל החיים פה הם רצף של ארועים הישרדותיים. וכשרוצים לשרוד חייב לאחוז חזק. והאחיזות האלה לא מאפשרות שינוי בשום צורה.
תְּקִיעוּת. לופ. השופר הוא הלב. והתקיעות אחח תְּקִיעוּת.
אם רוצים לעשות שינוי חייבים לשחרר את האחיזה ההשרדותית, את האחיזות שמשאירות אותנו במקום. פעם הן נתנו לנו חיים. לשחרר אחיזה. זה כואב, כואב לשחרר אחיזה.
שברים.
אתה מסכים לעצמך לשחרר אחיזות ישנות ואתה בום בתוך השבר של עצמך ואתה כואב את עצמך למוות. תמות. תמות.
ממית.
מ
מ
י
ת
.
ואז באה התרועה. מצמיח ישועה.
היית בתְּקִיעוּת, שחררת. בום כאב שבר שבר שבר שבר.
מצמיח ישועה.
חייב לשחרר מקום לחיים חדשים לבוא. איפה הם יכנסו עכשיו? איפה? את כולך מלאה באחיזות מפוחדות ואלוהיות. אין בך מקום לנשום. אין בך מקום להתרווח אחורה ולשים שיר בשקט. את כולך רעש. ר ע ש . תפני מקום לחיים חדשים. תמיתי את החלקים הרקובים שלך. די די די הם לא שלך כבר. שירקבו. זה כואב. שירקבו. שבר. שירקבו.
(תעיפי כבר את הבחור הזה לעזאזל) (תצאי מהתְּקִיעוּת) (תפני מקום)
תרועה. תרועה גדולה.
איך שאת, זה בסדר. את בתְּקִיעוּת. בסדר. את בשברים, בסדר. תהיי פה. תתני לשופר לעבור אותך ובך ובתוכך. הנה הוא גם בשבר. הוא גם תקוע. תהיי את. זה בסדר. זה בסדר.
