לעצום את העיניים,והדמעות זולגות וזולגות.וזה כואב לי.זה שורף לי לבכות.
ואיך ישר כשנהייתי לבד-התחלתי להתפרק בבכי.
אני לא מסוגלת יותר לעמוד מול זה.
אני מפורקת כל כך טעטע.כן,טעטע.אוקי?
נמאס לי מאנשים דיייי נמאס לראות כל בנאדם שעובר ליידי.
ולמה רע לי כל הזמן?
אני רוצה למחוק הכל.רע לי כל כך אבאלה רע לי.
אני רוצה לכתוב משו שיתן לי כוח.אין לי כלום,ואנלא יודעת גם כלום.
אני צריכה אמא אלוהים.ולא אמא שתגיד לי שאני צריכה להתחבר לה' וכל המגילות שהיא כתבה לי שמה אתמול בהודעה.לעזעזל שתמות.
היא שאלה אותי אתמול בבית ספר אם קרה משו מיוחד שבגלל זה אני ככה..אמרתי לה שאין לי מושג.ואז שתקתי ולא נתנתי לה להיכנס אליי..פשוט הלכתי משמה..היא חפרה רצח לעזעזל.עם כל הרצון הטוב..רציתי להישאר לבהות ולשתוק וזהו אז שמתי פס גררר אני באמת מפחדת להיפגע,מכל אחד אוף.שונאת ששמים לב שקורה לי בפנים משו.ואני לבד דיי אני לבד.
גורנישט.
