ואני מהצד נקרעת מחרדות
זה לא עוד סתם ימים בבית
זה ימים של משמעות של פעם
זה ימים של לשרוד את המבטים והאמירות של כל העולם
זה ימים של המוני ארוחות והמוני אנשים
וזה ארוך ארוך ארוך
מתישהו אני אשתגע, אין ספק בכלל
והלוואי שהיא הייתה פה אבל היא לא
אני עוד רגע בוכה מסף החרדות שעולה ועולה כל שניה
זה יתפוצץ, וזה לא יהיה טוב
אני צריכה להזכיר לעצמי כל שניה מחדש
לשנן את זה שאני בוחרת לחיות
למרות הכל
אוף הלוואי שהייתי במקום אחר בחגים
הלוואי שהיה מקום אחר
(ואני לא אחשוב על כיפור עכשיו כי בהחלט לא צריך גם את זה)
זו תקופה שלהיות בה דתל"ש זה קשה. זה הורג.
להחזיק להחזיק להחזיק חזק
(אין מישהו שיתפוס אותי למטה,
כשאני אפול.)
