כן... קצת ארוך...
נסענו להורים שלו לצערי, אף פעם לא אהבתי להתארח שם.
בערב הראשון הקאתי, חום כמעט 38, במהלך הלילה והיום 7 הקאות, כאבי ראש הזוייםםם, חולשה מטורפת, שורף בכל הגוף
(קרה שלוש פעמים בפחות מחצי שנה אחרונה, מאז הלידה בעצם, ובהכל התאשפזתי, פעמיים אמבולנס. הפעם החלטתי לחכות ...)
חמותי עם הילדה, בעלי איתי. הרגשתי עילפון משהו הזוי.
כאבים מטורפים. כלום לא עזר.
בערב החג השני, הבחילות עברו ויכלתי לטעום משו בסעודה. והיום בבוקר גם בעלי גם הילדה קמו עם חום גבוה, הקאות, שלשולים... הילדה עצבנית אוכלת קצת ישנה הרבה.
בקיצור שלושתנו וירוס מעצבן ומשתק (לא קורונה, עשינו בדיקה ביתית)
מיותר לציין שכולנו נשארנו בבית, בלי תפילה בלי שופר בלי כלום. פשוט שלושתנו בחדר כל החג במיטות.
וגיסי הזה לא מבין עברית, כל החג עישן בבית עם כל הריח! קשה לו לרדת קומה אחת למטה, מכור מעצבן. פוגע לי בילדה.
וכל הזמן נכנס לנו לחדר לקחת דברים, ואני שוכבת במיטה וזה לא לעניין גבר בן 30! יודע שאנחנו באים, תוציא מראש! תבקש לפחות!
בעלי אומר לו לצאת, נשאר כמו בול עץ.
ועוד מעצבן,
שמעתי מהחדר שחמותי פתחה בסעודה אשכרה נושא שיחה בהגזמה. אמרה שגיסתי בהריון (חודש שלישי) וקבעה שהם לא משתמשים באמצעי מניעה וחקרה בהפרשי הגיל בין הילדים, החליטה שהייתה הפלה כי יש מרווח ופשוט אמרה דברים שאני לא אכתוב כאן אבל ממש נכנסה להם למיטה!!!
ואני בטוחה שגיסתי לא רוצה שנדע אחרת הייתה מספרת כמו תמיד ולא בחודש שלישי.
מאמינה שחמותי חפרה וחקרה ולכן יודעת.
כמו שהיה אצלנו שהיא החליטה שהיא ידעה עוד לפני שאנחנו ידענו כי ראתה שהקאתי וכל הזמן חקרה עד שבעלי אמר סבבה כן רק תסתמי.
והחדירה שלה לפרטיות בכלללל דבר מעצבן ברמות! כל הזמן פותחת את הפה הענק שלה לא במקום. חסרת טקט.
אני קשה לי עם אנשים כאלו, כולם אמרו "תתרגלי תתחברי"
עברו שנתיים, באמת שניסיתי. אבל אין, אני שונאת אותה!
אפילו שבאים כבר פעם בכמה חודשים, איכשהו כל פעם יותר גרוע מהפעם הקודמת. שונאת להתארח שם!
כל הזמן מתערבת בחינוך, בעלי אומר תכניסי מצד אחד תוציאי מצד שני. אבל וואלה יש דברים שלא שותקים. כבודה של גיסתי במקומה מונח.
אחכ רצתה את הילדה, אמרה "אפשר לקחת אותה?" "לא." "למה?" "ככה!"
לא מבינה שהילדה עם חום הרגע התעוררה בגלל הצעקות שלה כמו כל פעם.
וגם שכואב לנו וכולנו חולים, לא מפסיקה לדבר.
וגם היא, כל הזמן נכנסת לחדר! או צועקת מהדלת ומעירה אותנו.
אמרה בסוף החג "עוד מעט יום כיפור סליחה אם פגעתי"
הדפתי אותה ופשוט המשכתי להתארגן לצאת משם כבר.
קרו יותר מידי דברים, עוד זוכרת לך שאמרת לי שלא אצליח בחיים בגלל משו מסויים.
כן מי ישמע מה את, גננת.
קיצר חג נוראי מעצבן!
אנחנו בדרך חזור,
כואב לי הראש ברמות, לבעלי גם, מקווה שהילדה תרדם מהר ולהרבה. מזל שאני לא צריכה לצום מחר ונשאר כולנו בבית. נבקש מאמא שלי לעזור.
רק מה כן,
איך בעלי דאג לי מכל הלב לפני שנדבק גם, פשוט אין גבר כזה מדהים בעולם!
נסענו להורים שלו לצערי, אף פעם לא אהבתי להתארח שם.
בערב הראשון הקאתי, חום כמעט 38, במהלך הלילה והיום 7 הקאות, כאבי ראש הזוייםםם, חולשה מטורפת, שורף בכל הגוף
(קרה שלוש פעמים בפחות מחצי שנה אחרונה, מאז הלידה בעצם, ובהכל התאשפזתי, פעמיים אמבולנס. הפעם החלטתי לחכות ...)
חמותי עם הילדה, בעלי איתי. הרגשתי עילפון משהו הזוי.
כאבים מטורפים. כלום לא עזר.
בערב החג השני, הבחילות עברו ויכלתי לטעום משו בסעודה. והיום בבוקר גם בעלי גם הילדה קמו עם חום גבוה, הקאות, שלשולים... הילדה עצבנית אוכלת קצת ישנה הרבה.
בקיצור שלושתנו וירוס מעצבן ומשתק (לא קורונה, עשינו בדיקה ביתית)
מיותר לציין שכולנו נשארנו בבית, בלי תפילה בלי שופר בלי כלום. פשוט שלושתנו בחדר כל החג במיטות.
וגיסי הזה לא מבין עברית, כל החג עישן בבית עם כל הריח! קשה לו לרדת קומה אחת למטה, מכור מעצבן. פוגע לי בילדה.
וכל הזמן נכנס לנו לחדר לקחת דברים, ואני שוכבת במיטה וזה לא לעניין גבר בן 30! יודע שאנחנו באים, תוציא מראש! תבקש לפחות!
בעלי אומר לו לצאת, נשאר כמו בול עץ.
ועוד מעצבן,
שמעתי מהחדר שחמותי פתחה בסעודה אשכרה נושא שיחה בהגזמה. אמרה שגיסתי בהריון (חודש שלישי) וקבעה שהם לא משתמשים באמצעי מניעה וחקרה בהפרשי הגיל בין הילדים, החליטה שהייתה הפלה כי יש מרווח ופשוט אמרה דברים שאני לא אכתוב כאן אבל ממש נכנסה להם למיטה!!!
ואני בטוחה שגיסתי לא רוצה שנדע אחרת הייתה מספרת כמו תמיד ולא בחודש שלישי.
מאמינה שחמותי חפרה וחקרה ולכן יודעת.
כמו שהיה אצלנו שהיא החליטה שהיא ידעה עוד לפני שאנחנו ידענו כי ראתה שהקאתי וכל הזמן חקרה עד שבעלי אמר סבבה כן רק תסתמי.
והחדירה שלה לפרטיות בכלללל דבר מעצבן ברמות! כל הזמן פותחת את הפה הענק שלה לא במקום. חסרת טקט.
אני קשה לי עם אנשים כאלו, כולם אמרו "תתרגלי תתחברי"
עברו שנתיים, באמת שניסיתי. אבל אין, אני שונאת אותה!
אפילו שבאים כבר פעם בכמה חודשים, איכשהו כל פעם יותר גרוע מהפעם הקודמת. שונאת להתארח שם!
כל הזמן מתערבת בחינוך, בעלי אומר תכניסי מצד אחד תוציאי מצד שני. אבל וואלה יש דברים שלא שותקים. כבודה של גיסתי במקומה מונח.
אחכ רצתה את הילדה, אמרה "אפשר לקחת אותה?" "לא." "למה?" "ככה!"
לא מבינה שהילדה עם חום הרגע התעוררה בגלל הצעקות שלה כמו כל פעם.
וגם שכואב לנו וכולנו חולים, לא מפסיקה לדבר.
וגם היא, כל הזמן נכנסת לחדר! או צועקת מהדלת ומעירה אותנו.
אמרה בסוף החג "עוד מעט יום כיפור סליחה אם פגעתי"
הדפתי אותה ופשוט המשכתי להתארגן לצאת משם כבר.
קרו יותר מידי דברים, עוד זוכרת לך שאמרת לי שלא אצליח בחיים בגלל משו מסויים.
כן מי ישמע מה את, גננת.
קיצר חג נוראי מעצבן!
אנחנו בדרך חזור,
כואב לי הראש ברמות, לבעלי גם, מקווה שהילדה תרדם מהר ולהרבה. מזל שאני לא צריכה לצום מחר ונשאר כולנו בבית. נבקש מאמא שלי לעזור.
רק מה כן,
איך בעלי דאג לי מכל הלב לפני שנדבק גם, פשוט אין גבר כזה מדהים בעולם!
איזה מצב מבעס
