אין לי מילים כאילו זה מה שאני מרגישה מילה במילה אני לא יודעת אבל אני ניתקתי קשר עם הילה הזאות לגמרי לגמרי למזלי היא עברה עיר ברוך ה'.

חח שכחתי לענות לך אז אני לא יודעת עכשיו את מעלה לי נקודה למחשבה באמת לא חשבתי על זה.

שאני לא חושב שצריך לצאת מנקודת הנחה שחייב לסלוח, השאלה היא רק איך. אם הוא פגע בך ולא התנצל למה צריך לסלוח לו? יכול להיות שכדאי לך בשביל השלמות הנפשית וכיו"ב, אבל אם כל אחד שנפגע יהיה חייב לסלוח מה הערך של בקשת הסליחה? יהיה אפשר לפגוע בזולת חופשי, כי הוא יהיה חייב לסלוח.

לאדם שלא התנצל. גם אדם שמתנצל לא מספיק פעם אחת אלא צריך 3 פעמים, ואז לשלוח אל האדם 3 משלחות (אם אני לא טועה) ורק אז זה "כבר לא אשמתו" אם האדם לא סלח. 

זה דבר ראשון.

דבר שני, את בן- אדם! קבלי את עצמך, קבלי את הכאב, זה הכי נורמלי שיכול להיות. וזה בסדר, ומותר לך! תני לעצמך לחוות את הכאב ואת הפגיעה. הרבה פעמים כשנלחמים בהם הם רק מתגברים.

אז, אם כן...

אחרי כל מה שאמרנו, למה כן לסלוח??

אשתף במשהו מעט אישי, לפני יותר מחצי שנה נפגעתי ממישהי מאד! (ואני לא בן- אדם שנפגע מהר) ואחרי 3 חודשים החלטתי שאני רוצה לסלוח. למה? כי זה בשבילי. לי לא טוב לחיות עם הכעס, הפגיעה והתחושות האלה. אותה אחת לא ביקשה ממני סליחה עלזה, וככל הנראה גם לא תבקש ממני לעולם. אבל החלטתי שאני רוצה לסלוח בשביל עצמי. כי אני רוצה שהלב שלי יהיה נקי וטהור. אז נקטע את המשך הסיפור _למרות שהוא היה מאד מעניין). תכלס, מה אני באה לומר? שאנחנו סולחים לא בשביל אותו אדם אלא בשביל עצמינו! כדי שיהיה לנו חיים טובים יותר ושלוות נפש!!!

אוקיי. אז גם אם הבנו למה לסלוח, ואולי אפילו הגענו למצב שרוצים לסלוח, אבל תכלס, עדיין פגועים- אז איך סולחים???

אז כדי להבין איך סולחים צריך להבין קודם מה זה בכלל לסלוח. האם לסלוח זה אומר שאין לי שום כעס בלב על אותו אדם??? האם לסלוח זה ברגש או שאולי בכלל בשכל??? 

אז גם על זה אין לי תשובה מוחלטת. אני עדיין באמצע לברר את כל שאלותייך (כבר כמעט 4 חודשים). מה שאני כן יכולה להגיד זה- 

לסלוח זה קודם בשכל, ואחר כך ברגש. מזתומרת? אם לסלוח זה רק ברגש אז זה לא כל כך בבחירה שלנו. "אם אני פגועה אני פגועה! זה מה שאני מרגישה מה אתם רוצים שאני ישקר??!", ובגלל שזה כן בבחירה שלנו אז זה קודם כל בשכל. עובדים על לסלוח ומחליטים לסלוח בשכל, ואחר כך כדי שהמחילה באמת תהיה שלימה עובדים להוביל את הרגש. נכון, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי אם אחרי תקופה ארוכה הרגש והשכל לא מסונכרנים אז זה סימן, איתות שמשהו ב"לסלוח" עדיין לא שלם.

אחרי שהבנו, לפחות חלקית, מה זה לסלוח, אז תכלס איך סולחים??

אין לי תשובה מוחלטת. אבל רק יכולה להגיד מה לא, ולתת כמה עצות מה כן, ומה לי עזר!

מה לא?

- לא להגיד לעצמי שאני רשעה אם אני לא סולחת!

- לא להגיד לעצמי שה' לא יסלח לי כי אני לא סולחת לאחרים!

- לא לחשוב שזה לא בסדר שאני לא סולחת!!!

כמו שכתבת כל השיעורים האלה על כמה זה חשוב לסלוח זה רק מתסכל ומוריד אותי כמה קומות מתחת.

אז מה כן??

קודם כל להבין שזה תהליך! זה לא החלטה וזהו! אני אישית, עובדת על לסלוח למישהי כבר יותר מ3 חודשים....

וזה בסדר שזה לוקח זמן. ריבונו של עולם לא רוצה שנסלח, אלא הוא רוצה את העבודה! שנעבוד על לסלוח!!!! בע"ה כשניפטר ונגיע לשמיים לא ישאלו אותי- אותך- וכל אחד אחר "למה לא סלחת??" אלא ישאלו : "למה לא ניסית לסלוח?" או "האם ניסית לסלוח?"

אז יש את כל הרעיונות ה"רגילים"- לנסות ללמד זכות על אותו אדם, לנסות לרחם ולא לכעוס... וכו...

אתן טיפ קטן נוסף שלי אישית מאד עוזר (בתהליך, אחרי שאני משננת לעצמי אותו חודשים, שוב, זה לא בן רגע). ולשם ההבנה נפתח בסיפור: מעשה בכלב שהיה משוטט לו ברחוב בחוסר מעש. לפתע הגיע אדם, הרים מקל גדול ומחוספס והחל להכות את הכלב. התעצבן הכלב בעודו נאנק מכאב והלך "להחזיר מכות" למי שהיכה אותו. רץ הכלב והחל בועט במקל,  נושך את המקל, ומכה בו. למה?? כי המקל היכה אותו!

המחשבה הראשונה שעולה לנו היא מנסתם 'טיפש! הרי האדם היכה אותו, ולא המקל! המקל היה רק הכלי.' הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים, נוהגים כמו הכלב ושוכחים כי האדם הפוגע הוא רק השליח, המקל שאיתו ריבוש"ע היכה. וזה הטיפ. מזתומרת? להבין, קודם כל בשכל שהפגיעה הזו נכון שהיא כואבת ונכון שהיא לא נעימה ולעיתים ישנם פגיעות שאפילו הורסות חיים שלמים, אבל בכל זאת, לא האדם פגע- אלה ה'! ואם זה מה'?! טאז אני מאמינה שאמונה שלימה שכל מה שה' הביא לי, למרות שאיני משינה איך הוא לטובתי, ושה' הוא אבא רחום שאוהב אותי וחפץ בטובתי (אם לא מסכימים אם המשפט הזה אז זה כבר דיון נוסף) ולכן לכעוס על אותו אדם זה כמו הכלב שכועס על אותו מקל.

לא מספיק לקרוא את זה פען אחת, צריך לשנן לעצמי את זה יום, יום עד שיהפך לתורת חיים, לחלק ממני בשר ובשרי ממש ומתוך האמונה הזאת בע"ה בסופו של דבר נצליח לסלוח.

יצא קצת הרבה ארוך...

מקווה שעזר.

אשמח לשמוע

נשמע מאתגר ממש! צעריכה מאד שאת לא מתייאשת וממשיכה לנסות!

ובשמחה רבה

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות