1 יצאתי מהדייט עם תחושה כללית שכדאי לי להיות חבר של האדם שפגשתי

זה מתבטא בשאלות כמו "אם היו אומרים לך שזאת תהיה אשתך - היית שמח או עצוב?" "אם אתה על אי בודד והיא היחידה שיש - זה טוב?"

2 תחושה כללית שיצאתי מהדייט שמח יותר מאשר נכנסתי אליו, שהלב מושך אותי להמשיך את הקשר הזה לפגישה נוספת. בעיני זה נקרא כימיה ומציאת חן.

יש תשובה שלישית שמקובלת אצל הרבה רבנים שמדריכים לשאול בסוף הפגישה הראשונה "האם אהיה מעוניין לפגוש את האדם הזה עוד פגישה אחת, בלי מחוייבות להמשיך"

כל עוד זה קיים, זה לא משנה מה הסיבה.

אלא אם אני יודע מה הסיבה ואני חושב שצרך להתעלם ממנה (אם למשל היא מתעקשת לשלם עלי בדייט וללכת דווקא למסעדות גורמה)

בעיני כל עוד שני בני הזוג אוהבים להיות זה בחברת זה, הם לא צריכים הסברים לזה. גם אם אני נמשך למידותיה הרעות ולמראה המכוער, זה לא פוגם בזוגיות - כמובן כל עוד אומר לה שהיא יפה וטובה אבל מהותית הזוגיות של אנשים רעים היא לא פחות טובה, ואם היא רעה זה בגלל ההחלטות שלהם והתכונות שלהם ולא בגלל שהם נמשכים לתכונות ה"לא נכונות". את הסינון של מידות רעות צריך להשאיר לשכל ורק כאמצעי בטיחות.

זה לא משנה ואני לא מנסה לנבור בתוככי נפשי כדי למצוא את הסיבות

אם אני נהנה וטוב לי אני ממשיך.

לפעמים אני מצליח לשים לב לסיבות, ואז זה כיף כי אפשר לפרגן במחמאות על זה.

למשל, להחליט שטוב להתחתן איתה - אני יכול לומר "בהתחשב בנתונים שאני יודע, זה כדאי". אחר כך אגלה שהתחביב העיקרי שלה הוא לשסות כלבי תקיפה בעוברי אורח, ואולי אחליט אחרת.

או התחושה הפשוטה שאני יוצא מהדייט שמח יותר מאשר נכנסתי - לא מדובר על אושר עילאי אלא בסך הכל על תחושה שטוב לי איתה, שנהניתי מהשיחה איתה, או באופן כללי שאני נינוח יותר ושמח יותר.

אם אני בספק, אני בדרך כלל ממשיך לדייט שני וכן הלאה, עד שבאופן מובהק יש לי תשובה שלילית על אחת השאלות האלה (אני יוצא מדייט עצוב ומתוסכל יותר ממה שנכנסתי, או בין האפשרות להתחתן איתה ולא להתחתן איתה ברור לי שעדיף בלעדיה). כמובן אם יש לי תשובה חיובית וזה ממשיך ככה מספיק זמן, וגם לצד השני זה כך, זה בדרך כלל מעביר לשלב הבא

"באופן מובהק".

כאילו, אם היא סיפרה סיפור עצוב אז הגיוני שאהיה עצוב יותר.

ויכול להיות גם דייט שהייתי די אדיש לגביו.

אני חושב שבמבחן התוצאה, אני ממעט מאד לחתוך קשרים (אולי כי לא נותנים לי הזדמנות...)

אז או שאני נוטה ליהנות בדייטים יותר ממך, או שאני מסתפק במועט, או שיש לי מזל של לצאת רק לדייטים טובים

אחרי דייט ראשון, אם היה נחמד וסביר אני רק חושבת אם אני ארצה לפגוש אותו שוב. רק לפעם אחת.

אני עדיין לא רואה את עצמי בחתונה.

הבן אדם מצא חן בעיני בהתרשמות ראשונית

ולא הייתה לי סיבה מהותית להגיד לא, אני ממשיכה.

ולראות שסה"כ זה קשור לסגנון שאני מחפש.. אבל זה לא בצורה בוחן אלא ממילא מורגש.

אם אני מתלבט ביחס לסגנון אז כנראה שעוד פגישה שתיים תברר את העניין

אם אתה מניח שתגיע מזיע, אז תתכנן את הדייט, אם אפשר, כך שהרושם הראשוני יהיה רענן יותר. שטוף פנים לפני שהיא רואה אותך לראשונה. אל תגיע מזיע ואז תשטוף פנים. זאת הסיבה שבחורות לא רגילות לבחור ששוטף פנים בתחילת דייט

לשבת ליד - הרבה יותר קל לדבר פנים אל פנים כאשר יושבים ממול. או בכלל, לדבר בלי לסובב את הראש. לפעמים גם לשבת ליד זה צפוף מדי. או מרגיש צפוף מדי. ולכן ההגיון אומר לשבת ממול.

שבדייטים ראשונים יותר מרגיש נכון לפעמים (במידה האפשר) לשבת ליד שזה מטבע הדברים פחות מצריך להיישיר את העיניים.

בכל ראיון עבודה אתה יושב ממול למראיין

בכל מבחן בעל פה

בכל שיחה נורמלית עם בן אדם

דווקא לשבת ליד זה אינטימי

מי שמרגיש אחרת, זה בסדר, ואני מבין שינהג אחרת.

אבל אני חושב שהנורמה היא לצפות שישבו ממול.

פגישות עבודה שהם טכניות - הם אחד מול השני ולכן אין יותר מדי עניין של פנים מול פנים כי ברור שעיקר הפגישה היא עניינית ולא אישית.

דווקא בשיחות בינאישיות שהעיקר הוא הקשר ולא העניינים הטכניים הנוהג הוא לא להיות ממש פנים מול פנים אלא אחד ליד השני. בתור בקופת חולים, בגן שעשועים, בבית כנסת ובכל מקום מדברים שמדברים בצורה חברית מדברים אחד ליד השני ולא מול.

לא כזה מעניין מה הנורמה.

אני הסכמתי עם זה נראה לי

גם אם אין משהו חוצץ

לשבת ממול מחייב להישיר מבט וזה נראה לי יותר אינטימי.

כי קשה לדבר למישהו שלידך וכל הזמן לסובב את הראש

זה מרגיש ממש מרוחק, ואי אפשר לתקשר בשפת גוף אלא רק במילים

כמובן, בדייט ממש מתקדם, שנמצאים שם בשביל להיות ביחד, או בין חברים - שגם כן הקשר הוא לא בשיחה אלא בישיבה ביחד, אז כן הגיוני לשבת ליד

קצת מטים את הגוף וזה סבבה לא?

ככה נראה לי גם כשאני יושב עם חבר

ספסלים זה דבר כובל וגם מי אמר שצריך לשבת?

אני לא שאלתי את כל הבחורות אבל נראלי שיש כמה הנחיות לבחורים שלא מעוגנות במציאות..

תסחב לה את התיק, תתעקש לאסוף אותה מהבית, תוביל את השיחה, תבוא מקולח מגולח מעונב וכו'...

לא יודעת באלי לדבר עם הרב שלכם

אומרים לבחור - אם אתה רוצה לפרגן לבחורה, אתה יכול לסחוב לה את התיק או לאסוף אותה מהבית.

בחורה תעריך מחווה כזאת.

אם אתה רוצה למצוא חן בעיניה, תבוא מקולח ונקי, יש סיכוי שהיא תקבל ממך חוויה חיובית יותר ככה.

אין שום חובה.

ובחורה יכולה להגיד לבחור "אתה לא צריך לעשות/אני לא מעוניינת".

אבל זה טוב שהוא ידע שזאת דרך מקובלת לפרגן ולתת לבחורה, ושהיא תדע שזה מקובל ואין פה מעשה יוצא מגדר הרגיל אלא מחווה "סבירה".

מי שרוצה לוותר על כל הכללים, ובונה על אישיותו הכובשת - בהצלחה.

וזה אמור גם לגבי שאר הכללים החברתיים, כמו "לא לחטט באף" "אל תעשה קולות כשאתה אוכל מרק" "אם אתה רוצה לעבור ומישהו חוסם לך את מעבר, תגיד "סליחה, אפשר לעבור בבקשה" ולא "הי גבר עוף לי מהעיניים""

ובאופן כללי אני לא מבין מה בדיוק רצית לומר עם התגובה שלך.

לעומת למשל לסחוב לבחורה את התיק שזה לא קשור לרגישות,

אלא להתנהגות 'ג'נטלמנית' שיובאה מאנגליה או לא יודע מאיפה. שעלולה לגבול בחוסר כנות לפעמים.

לסחוב לה את התיק נובע מההבנה שהכח הפיזי של בחורה הוא בדרך כלל (=95%) חלש יותר מהכח הפיזי של הגבר.

ואולי גם מהתנהגות ג'נטלמנית שהגיעה לא אכפת לי מאיפה אבל היא נמצאת פה. אבל המציאות היא שהרבה בנות יראו בזה מחווה של אדיבות ואכפתיות, ואם אני רוצה להראות אדיבות ואכפתיות יש סיכוי טוב שאבחר בדרך הזאת, ולא משנה מאיפה היא הגיעה - כל עוד זה גורם לבחורה לתחושה חיובית

אני נגד להראות אדיבות ואכפתיות כשאני לא כזה.
זה בדיוק מה שקראתי לו חוסר כנות.

כשזה לא מגיע ממקום אמיתי, אלא רק מרצון להראות לבחורה שאני כזה וכזה

תשאל אותה איך בא לה, תגיד מה נוח לך וכן להיפך... כל הענין הזה של מראש להחליט שלבחורה לא יהיה נעים שתשב איתה בספסל או שהיא דווקא תעדיף מול וכו'... בודקים שניה עמדות והכל טוב

אגב לא בטוחה שהגבתי דוקא לך... סתם הצחיק אותי שרשרת שלמה שמתעמקת בכללי ספסל שאני לא מבינה 

והעניין של הראיון זה תלוי יותר בתוכן מאשר בצורת ישיבה.

כל דבר שאתה יכול לתכנן מראש כדי שיצא טוב יותר, למה לא לעשות כך?

ואם אנשים מופתעים מההתנהגות שלך, זה אומר שאתה לא נשמע לנורמות. ואז הם יכולים להרגיש פחות בנוח לידך. מי שנוהג לפי הכללים, אנשים יודעים למה לצפות ממנו. זה מיקל עליהם להיות קרובים אליו, כי הם יודעים מה הצעד הבא.

בטח שלא לבנות על עין טובה ולימוד זכות. אם יש לה מספיק עין טובה ולימוד זכות, אתה יכול גם לגנוב לה את הארנק בדייט הראשון והיא תפרגן לך.

אם אני עושה את כל ההכנות הדרושות כדי שתהיה לי ארוחת בוקר, וכל פעם מחדש אין לי ארוחת בוקר, כנראה לא עשיתי את כל ההכנות הדרושות.

אם עשיתי את כל מה שאני מסוגל לעשות, ולעשות יותר מזה אני כבר לא יכול (פיזית, נפשית, מי יודע - בטח אם הצעדים האחרים שיכלתי לעשות היו אסורים הלכתית) - אז אפשר לטעון "אני את שלי עשיתי".

ואתה לא אחראי לתוצאות

אבל כמו שלגבי ארוחת בוקר, אתה תדאג לתוצאות ולא תסתפק ב"עשיתי את כל ההכנות", גם כאן, הטיעון של "אני את שלי עשיתי" צריך לבוא עם גיבוי שמסביר למה לא לעשות יותר עד לתוצאות

אם אתה אומר שאתה לא אחראי לתוצאות, אתה כנראה אומר שפעלת לכיוון של תוצאות ולא השגת אותן

דווקא אצלי אם כבר זה 'מוסיף נקודות' חחח

אם אדם לא נשמע לנורמות זה לא בהכרח אומר שיהיה פחות נוח להיות לידו.

מרדנות היא תכונה עם שתי פנים. היא חשובה אבל צריך להזהר בה.

וכמו כל עניין של אופי - דומה נמשך לדומה...

ומלאכותי

דווקא אם זה לא מתוכנן זה יכול לאפשר שרימה מסויימת.

הכל בגבולות כמובן..

זה נשמע לי ממש נוראי מה שכתבת.

אם ככה זה עובד,

אז המצב גרוע.

למה חוסר כנות גורמת לבחורות לרצות יותר את הבחור?

זה מה שאני לא מצליח להבין איך העולם הזה עובד כיום.

המשפט שכתבת בסוף - אני לא מבין איך הוא מתכתב עם מה שכתבת בהתחלה.

את אומרת שעדיף להיות באמת אדם כזה, שהוא לא כנה, ומשחק אותה מסתורי?

("מה אמיתי בלהתעלף ממישהי שרק הרגע פגשת ועוד לשדר את זה?" - אם מישהו באמת כזה, אז זה אמיתי. גם אם לאחרים זה לא קורה. לצורך הדוגמא)

הטענה שלי היא שלכל אחד יש אופי אחר.

ולכן לקבוע קריטריונים ואמות מידה מאוד מאוד ברורות לגבי כל מידה וכל דבר איך הוא אמור לבוא לידי ביטוי -

זו ממש טעות..

זה חוטא לטבעיות, לאותנטיות. להכל.

אבל זה ככה כנראה בדייטים

לפעמים המערכת הרגשית של גבר מסוים (או הרבה גברים) עובדת בצורה שאשה מסוימת (או הרבה נשים) לא יכולה להבין

וזה הגיוני שבגלל זה הן ירגישו מורתעות, ויהיה להן קשה להתמודד עם זה רגשית, ועוד ועוד.

אבל

זה לא אומר שהן "צודקות". מותר לבחור להתלהב ממישהי שהוא רק הכיר. הרי הוא כבר יודע עליה דבר או שניים, אחרת הוא לא היה פוגש אותה. אז תפסיקו לראות פגם בזה שהוא מתלהב מהבחורה מהר!!! די כבר!!

שוב, רגשית לא מתאים לך - הכי לגיטימי בעולם. ולכן אמנם מומלץ לבחור להיות מאופק, כי לא כל בחורה בנויה להכיל סערת רגשות כזאת.

אבל מכאן ועד להאשים את הבחור, להחליט שאין כאן מה להכיל ושיתאפס על עצמו - די, באמת, אתן הורסות לעצמכן, אתן הורסות לנו, אתן הורסות לעם ישראל את כל הבתים שהיו יכולים להבנות אם לאנשים היתה טיפה הכלה למשהו שהם לא ציפו לו או שהם לא מבינים אותו

צריך רק להתנהג בצורה שתשאיר לה פתח להחלטות משלה, אם היא חושבת אחרת.

וזה אומר לפעמים להיות קצת מאופק בהתחלה ולא לשדר שאתה כבר עומד איתה תחת החופה ולהלעיט אותה באמירות או גינונים שונים...

אבל בעיקר לא לומר.. 

יש סתם להחמיא ויש לומר דברים שקושרים אותה אליך... פעם מישהו שלח לי אחרי דייט שלישי הודעה שהיתה נראית בערך כמו הצעת נישואין

על הרבה אנשים.

כשכל הזמן משווים את זה למוצר,

אני מתחיל באמת להאמין שאנשים בהחלט מסתכלים ככה על בני אדם בקשרים.

כשהכל הופך לפרקטי (כולל התפיסות והערכים שמאחורי ההבניה הזאת) אז זו התוצאה

אז גם אם כותבים אח"כ 'סליחה על ההשוואה', אני מתרשם שההשוואה בהחלט קיימת ומנחה.

שמתייחסים לעניין) הוא כזה

זה לא עניין של כנות או חוסר כנות.

דווקא להיפך - כנות משדרת חוזקה.

אנשים נמשכים לאנשים עם חוזקות.

אנשים מתחברים אחד לשני ע"י חולשות (חולשה זה ממש לא דבר שלילי אלא דבר שנצרך להשלמה ע"י הזולת לצורך העניין, להיפך זה דבר חשוב מאוד וחיובי מאוד)

התלהבות היא ביטוי מסויים של חולשה.

זה מעולה לחשוף חולשות בקשר! 

ככל שיש יותר בטחון בקשר כך יותר מתאפשר לחשוף חולשות וכך גם הקשר נהיה יותר עמוק!

אבל...

בתחילת קשר שעדיין לא ברור לאן זה ילך ומה יקרה (ומטבע הדברים זה הגיוני ממש שאין מושג מה יקרה עם הקשר) החולשה יכולה להרתיע. 

בניית קשר הוא תהליך הדרגתי. ככה בכל מערכת יחסים שהיא. לאו דווקא מערכת יחסים זוגית.

בדיוק כמו שהכירות עם חבר היא הדרגתית ככה קשר למטרת נישואין הוא הדרגתי.

יש מקדמים חיצוניים שיכולים להאיץ את מהירות בניית הקשר (התאהבות וכזה) אבל הקשר עצמו סוף סוף בצורה יציבה - הוא נבנה בצורה הדרגתית.

החוזקות שבאות לידי ביטוי בקשר בונות בטחון שעל גביהם החולשות יכולות להעמיק את הקשר.

אצל כל אחד זה בא לידי ביטוי במינונים שונים.

אני לא מאמין באמירות "תראה לה שאתה כזה" או "תסתיר ממנה איך שאתה מרגיש"

הטבעיות היא הכי חשובה. 

פיתוח עמדה נפשית שיכולה להיות בסיס יציב לקשר פורה הוא נראה לי העניין. לא ללמוד חוקים או לשחק תפקיד בהצגה.

גם אם אדם מתלהב ובחורה נרתעת מזה זה טבעי לגמרי וזה לא נורא בכלל. זה קורה להמון טובים וזה ממש לא משהו שמעיד על הבנאדם כשלעצמו.

אדם יודע מרת נפשו. גם אם אדם מתלהב מהר ואדם מרגיש חולשה מתגברת ומקשה עליו לבות קשר יציב יהי רצון שה' יהיה בעזרו 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

נגיד והיתה לי כזאת.

למה אתה לא פותר לי את הבעיות הרפואיות שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות בחינוך ילדים שלי?

למה אתה לא פותר לי את הבעיות החברתיות שלי?

למה אתה חושב שזה תפקיד "הנשואים" לדאוג לכך שהרווקים יתחתנו?

אני כרווק לא ביקשתי עזרה מנשואים בעניין זה ובוודאי לא ביקשתי מהם לשים יד על הלב ולהודות שהם לא עוזרים מספיק לרווקים, כרווק זה אף פעם לא היה נחשב בעיני דבר שנשואים צריכים לעזור לי בזה או כל דבר אחר.

אנשים שרצו לשדך לי רווקים או נשואים קיבלתי בשמחה אם היה רלוונטי אבל להאשים נשואים שהם עסוקים במורכבויות שלהם? למה שהם יתעסקו במורכבויות שלך, למה שכל אדם, נשוי או רווק או גרוש או אלמן יתעסק במשהו שהוא לא המורכבות שלו אם יש לו כזאת?

קח אחריות על החיים שלך למען ה', אנחנו "הנשואים" אין לנו תפקיד לחתן את כל מי שלא הצליח.

אני לא פתחתי עסק לשדכנות ולא גביתי ממך דמי רישום וכנ"ל כל "הנשואים", זה לא התפקיד או המקצוע שלנו לפתור לך את בעיית הרווקות.

ומי אמר שאנחנו טובים בזה? אולי אנחנו לא יודעים לשדך, אולי ניקח על עצמינו לשדך לך מישהי ותתגרשו אחרי שבועיים ואז הרסנו את החיים שלך ושלה גם, מה אתה מפיל עלינו תפקיד שאנחנו לא טובים בזה וייתכן גם שנהרוס לך ולגרושתך את החיים, זו אחריות.

בשורה התחתונה, אתה אחראי לפתירת כל הבעיות שלך, אתה מוזמן להתייעץ ולהעזר באנשי מקצוע ובעלי ניסיון אבל חד משמעית לא להפיל עליהם את האחריות לפתרון בעיותך-מכל סוג שהוא- עליהם, אתה הוא זה שרוצה להתחתן, אתה הוא זה שתחליט עם מי להתחתן ואתה לא יכול לדרוש מאנשים עם מורכבויות לפתור את בעיותך-מכל סוג שהוא- רק בגלל שהם כבר פתרו מורכבות אחת שאתה עדיין לא פתרת.

אתה אחראי לפתרון בעיותך- כל בעיותך באשר הן.

אגב, אתה היית רוצה לכשתתחתן שמישהו ידרוש ממך לעזוב את מורכבויותך ולטפל בבעיית הרווקות שלו? היית מוצא בזה היגיון לעזוב את החשבונות, העניין עם החינוך ילדים, העניין הרפואי והחברתי ולעסוק בבעיית הרווקות של אדם אחר כמחווה לרצון טוב והוא גם ידרוש ממך לשים יד על הלב ולשאול מתי בפעם האחרונה עזרת לרווק?

(ובחינם).

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.