1 יצאתי מהדייט עם תחושה כללית שכדאי לי להיות חבר של האדם שפגשתי

זה מתבטא בשאלות כמו "אם היו אומרים לך שזאת תהיה אשתך - היית שמח או עצוב?" "אם אתה על אי בודד והיא היחידה שיש - זה טוב?"

2 תחושה כללית שיצאתי מהדייט שמח יותר מאשר נכנסתי אליו, שהלב מושך אותי להמשיך את הקשר הזה לפגישה נוספת. בעיני זה נקרא כימיה ומציאת חן.

יש תשובה שלישית שמקובלת אצל הרבה רבנים שמדריכים לשאול בסוף הפגישה הראשונה "האם אהיה מעוניין לפגוש את האדם הזה עוד פגישה אחת, בלי מחוייבות להמשיך"

כל עוד זה קיים, זה לא משנה מה הסיבה.

אלא אם אני יודע מה הסיבה ואני חושב שצרך להתעלם ממנה (אם למשל היא מתעקשת לשלם עלי בדייט וללכת דווקא למסעדות גורמה)

בעיני כל עוד שני בני הזוג אוהבים להיות זה בחברת זה, הם לא צריכים הסברים לזה. גם אם אני נמשך למידותיה הרעות ולמראה המכוער, זה לא פוגם בזוגיות - כמובן כל עוד אומר לה שהיא יפה וטובה אבל מהותית הזוגיות של אנשים רעים היא לא פחות טובה, ואם היא רעה זה בגלל ההחלטות שלהם והתכונות שלהם ולא בגלל שהם נמשכים לתכונות ה"לא נכונות". את הסינון של מידות רעות צריך להשאיר לשכל ורק כאמצעי בטיחות.

זה לא משנה ואני לא מנסה לנבור בתוככי נפשי כדי למצוא את הסיבות

אם אני נהנה וטוב לי אני ממשיך.

לפעמים אני מצליח לשים לב לסיבות, ואז זה כיף כי אפשר לפרגן במחמאות על זה.

למשל, להחליט שטוב להתחתן איתה - אני יכול לומר "בהתחשב בנתונים שאני יודע, זה כדאי". אחר כך אגלה שהתחביב העיקרי שלה הוא לשסות כלבי תקיפה בעוברי אורח, ואולי אחליט אחרת.

או התחושה הפשוטה שאני יוצא מהדייט שמח יותר מאשר נכנסתי - לא מדובר על אושר עילאי אלא בסך הכל על תחושה שטוב לי איתה, שנהניתי מהשיחה איתה, או באופן כללי שאני נינוח יותר ושמח יותר.

אם אני בספק, אני בדרך כלל ממשיך לדייט שני וכן הלאה, עד שבאופן מובהק יש לי תשובה שלילית על אחת השאלות האלה (אני יוצא מדייט עצוב ומתוסכל יותר ממה שנכנסתי, או בין האפשרות להתחתן איתה ולא להתחתן איתה ברור לי שעדיף בלעדיה). כמובן אם יש לי תשובה חיובית וזה ממשיך ככה מספיק זמן, וגם לצד השני זה כך, זה בדרך כלל מעביר לשלב הבא

"באופן מובהק".

כאילו, אם היא סיפרה סיפור עצוב אז הגיוני שאהיה עצוב יותר.

ויכול להיות גם דייט שהייתי די אדיש לגביו.

אני חושב שבמבחן התוצאה, אני ממעט מאד לחתוך קשרים (אולי כי לא נותנים לי הזדמנות...)

אז או שאני נוטה ליהנות בדייטים יותר ממך, או שאני מסתפק במועט, או שיש לי מזל של לצאת רק לדייטים טובים

אחרי דייט ראשון, אם היה נחמד וסביר אני רק חושבת אם אני ארצה לפגוש אותו שוב. רק לפעם אחת.

אני עדיין לא רואה את עצמי בחתונה.

הבן אדם מצא חן בעיני בהתרשמות ראשונית

ולא הייתה לי סיבה מהותית להגיד לא, אני ממשיכה.

ולראות שסה"כ זה קשור לסגנון שאני מחפש.. אבל זה לא בצורה בוחן אלא ממילא מורגש.

אם אני מתלבט ביחס לסגנון אז כנראה שעוד פגישה שתיים תברר את העניין

אם אתה מניח שתגיע מזיע, אז תתכנן את הדייט, אם אפשר, כך שהרושם הראשוני יהיה רענן יותר. שטוף פנים לפני שהיא רואה אותך לראשונה. אל תגיע מזיע ואז תשטוף פנים. זאת הסיבה שבחורות לא רגילות לבחור ששוטף פנים בתחילת דייט

לשבת ליד - הרבה יותר קל לדבר פנים אל פנים כאשר יושבים ממול. או בכלל, לדבר בלי לסובב את הראש. לפעמים גם לשבת ליד זה צפוף מדי. או מרגיש צפוף מדי. ולכן ההגיון אומר לשבת ממול.

שבדייטים ראשונים יותר מרגיש נכון לפעמים (במידה האפשר) לשבת ליד שזה מטבע הדברים פחות מצריך להיישיר את העיניים.

בכל ראיון עבודה אתה יושב ממול למראיין

בכל מבחן בעל פה

בכל שיחה נורמלית עם בן אדם

דווקא לשבת ליד זה אינטימי

מי שמרגיש אחרת, זה בסדר, ואני מבין שינהג אחרת.

אבל אני חושב שהנורמה היא לצפות שישבו ממול.

פגישות עבודה שהם טכניות - הם אחד מול השני ולכן אין יותר מדי עניין של פנים מול פנים כי ברור שעיקר הפגישה היא עניינית ולא אישית.

דווקא בשיחות בינאישיות שהעיקר הוא הקשר ולא העניינים הטכניים הנוהג הוא לא להיות ממש פנים מול פנים אלא אחד ליד השני. בתור בקופת חולים, בגן שעשועים, בבית כנסת ובכל מקום מדברים שמדברים בצורה חברית מדברים אחד ליד השני ולא מול.

לא כזה מעניין מה הנורמה.

אני הסכמתי עם זה נראה לי

גם אם אין משהו חוצץ

לשבת ממול מחייב להישיר מבט וזה נראה לי יותר אינטימי.

כי קשה לדבר למישהו שלידך וכל הזמן לסובב את הראש

זה מרגיש ממש מרוחק, ואי אפשר לתקשר בשפת גוף אלא רק במילים

כמובן, בדייט ממש מתקדם, שנמצאים שם בשביל להיות ביחד, או בין חברים - שגם כן הקשר הוא לא בשיחה אלא בישיבה ביחד, אז כן הגיוני לשבת ליד

קצת מטים את הגוף וזה סבבה לא?

ככה נראה לי גם כשאני יושב עם חבר

ספסלים זה דבר כובל וגם מי אמר שצריך לשבת?

אני לא שאלתי את כל הבחורות אבל נראלי שיש כמה הנחיות לבחורים שלא מעוגנות במציאות..

תסחב לה את התיק, תתעקש לאסוף אותה מהבית, תוביל את השיחה, תבוא מקולח מגולח מעונב וכו'...

לא יודעת באלי לדבר עם הרב שלכם

אומרים לבחור - אם אתה רוצה לפרגן לבחורה, אתה יכול לסחוב לה את התיק או לאסוף אותה מהבית.

בחורה תעריך מחווה כזאת.

אם אתה רוצה למצוא חן בעיניה, תבוא מקולח ונקי, יש סיכוי שהיא תקבל ממך חוויה חיובית יותר ככה.

אין שום חובה.

ובחורה יכולה להגיד לבחור "אתה לא צריך לעשות/אני לא מעוניינת".

אבל זה טוב שהוא ידע שזאת דרך מקובלת לפרגן ולתת לבחורה, ושהיא תדע שזה מקובל ואין פה מעשה יוצא מגדר הרגיל אלא מחווה "סבירה".

מי שרוצה לוותר על כל הכללים, ובונה על אישיותו הכובשת - בהצלחה.

וזה אמור גם לגבי שאר הכללים החברתיים, כמו "לא לחטט באף" "אל תעשה קולות כשאתה אוכל מרק" "אם אתה רוצה לעבור ומישהו חוסם לך את מעבר, תגיד "סליחה, אפשר לעבור בבקשה" ולא "הי גבר עוף לי מהעיניים""

ובאופן כללי אני לא מבין מה בדיוק רצית לומר עם התגובה שלך.

לעומת למשל לסחוב לבחורה את התיק שזה לא קשור לרגישות,

אלא להתנהגות 'ג'נטלמנית' שיובאה מאנגליה או לא יודע מאיפה. שעלולה לגבול בחוסר כנות לפעמים.

לסחוב לה את התיק נובע מההבנה שהכח הפיזי של בחורה הוא בדרך כלל (=95%) חלש יותר מהכח הפיזי של הגבר.

ואולי גם מהתנהגות ג'נטלמנית שהגיעה לא אכפת לי מאיפה אבל היא נמצאת פה. אבל המציאות היא שהרבה בנות יראו בזה מחווה של אדיבות ואכפתיות, ואם אני רוצה להראות אדיבות ואכפתיות יש סיכוי טוב שאבחר בדרך הזאת, ולא משנה מאיפה היא הגיעה - כל עוד זה גורם לבחורה לתחושה חיובית

אני נגד להראות אדיבות ואכפתיות כשאני לא כזה.
זה בדיוק מה שקראתי לו חוסר כנות.

כשזה לא מגיע ממקום אמיתי, אלא רק מרצון להראות לבחורה שאני כזה וכזה

תשאל אותה איך בא לה, תגיד מה נוח לך וכן להיפך... כל הענין הזה של מראש להחליט שלבחורה לא יהיה נעים שתשב איתה בספסל או שהיא דווקא תעדיף מול וכו'... בודקים שניה עמדות והכל טוב

אגב לא בטוחה שהגבתי דוקא לך... סתם הצחיק אותי שרשרת שלמה שמתעמקת בכללי ספסל שאני לא מבינה 

והעניין של הראיון זה תלוי יותר בתוכן מאשר בצורת ישיבה.

כל דבר שאתה יכול לתכנן מראש כדי שיצא טוב יותר, למה לא לעשות כך?

ואם אנשים מופתעים מההתנהגות שלך, זה אומר שאתה לא נשמע לנורמות. ואז הם יכולים להרגיש פחות בנוח לידך. מי שנוהג לפי הכללים, אנשים יודעים למה לצפות ממנו. זה מיקל עליהם להיות קרובים אליו, כי הם יודעים מה הצעד הבא.

בטח שלא לבנות על עין טובה ולימוד זכות. אם יש לה מספיק עין טובה ולימוד זכות, אתה יכול גם לגנוב לה את הארנק בדייט הראשון והיא תפרגן לך.

אם אני עושה את כל ההכנות הדרושות כדי שתהיה לי ארוחת בוקר, וכל פעם מחדש אין לי ארוחת בוקר, כנראה לא עשיתי את כל ההכנות הדרושות.

אם עשיתי את כל מה שאני מסוגל לעשות, ולעשות יותר מזה אני כבר לא יכול (פיזית, נפשית, מי יודע - בטח אם הצעדים האחרים שיכלתי לעשות היו אסורים הלכתית) - אז אפשר לטעון "אני את שלי עשיתי".

ואתה לא אחראי לתוצאות

אבל כמו שלגבי ארוחת בוקר, אתה תדאג לתוצאות ולא תסתפק ב"עשיתי את כל ההכנות", גם כאן, הטיעון של "אני את שלי עשיתי" צריך לבוא עם גיבוי שמסביר למה לא לעשות יותר עד לתוצאות

אם אתה אומר שאתה לא אחראי לתוצאות, אתה כנראה אומר שפעלת לכיוון של תוצאות ולא השגת אותן

דווקא אצלי אם כבר זה 'מוסיף נקודות' חחח

אם אדם לא נשמע לנורמות זה לא בהכרח אומר שיהיה פחות נוח להיות לידו.

מרדנות היא תכונה עם שתי פנים. היא חשובה אבל צריך להזהר בה.

וכמו כל עניין של אופי - דומה נמשך לדומה...

ומלאכותי

דווקא אם זה לא מתוכנן זה יכול לאפשר שרימה מסויימת.

הכל בגבולות כמובן..

זה נשמע לי ממש נוראי מה שכתבת.

אם ככה זה עובד,

אז המצב גרוע.

למה חוסר כנות גורמת לבחורות לרצות יותר את הבחור?

זה מה שאני לא מצליח להבין איך העולם הזה עובד כיום.

המשפט שכתבת בסוף - אני לא מבין איך הוא מתכתב עם מה שכתבת בהתחלה.

את אומרת שעדיף להיות באמת אדם כזה, שהוא לא כנה, ומשחק אותה מסתורי?

("מה אמיתי בלהתעלף ממישהי שרק הרגע פגשת ועוד לשדר את זה?" - אם מישהו באמת כזה, אז זה אמיתי. גם אם לאחרים זה לא קורה. לצורך הדוגמא)

הטענה שלי היא שלכל אחד יש אופי אחר.

ולכן לקבוע קריטריונים ואמות מידה מאוד מאוד ברורות לגבי כל מידה וכל דבר איך הוא אמור לבוא לידי ביטוי -

זו ממש טעות..

זה חוטא לטבעיות, לאותנטיות. להכל.

אבל זה ככה כנראה בדייטים

לפעמים המערכת הרגשית של גבר מסוים (או הרבה גברים) עובדת בצורה שאשה מסוימת (או הרבה נשים) לא יכולה להבין

וזה הגיוני שבגלל זה הן ירגישו מורתעות, ויהיה להן קשה להתמודד עם זה רגשית, ועוד ועוד.

אבל

זה לא אומר שהן "צודקות". מותר לבחור להתלהב ממישהי שהוא רק הכיר. הרי הוא כבר יודע עליה דבר או שניים, אחרת הוא לא היה פוגש אותה. אז תפסיקו לראות פגם בזה שהוא מתלהב מהבחורה מהר!!! די כבר!!

שוב, רגשית לא מתאים לך - הכי לגיטימי בעולם. ולכן אמנם מומלץ לבחור להיות מאופק, כי לא כל בחורה בנויה להכיל סערת רגשות כזאת.

אבל מכאן ועד להאשים את הבחור, להחליט שאין כאן מה להכיל ושיתאפס על עצמו - די, באמת, אתן הורסות לעצמכן, אתן הורסות לנו, אתן הורסות לעם ישראל את כל הבתים שהיו יכולים להבנות אם לאנשים היתה טיפה הכלה למשהו שהם לא ציפו לו או שהם לא מבינים אותו

צריך רק להתנהג בצורה שתשאיר לה פתח להחלטות משלה, אם היא חושבת אחרת.

וזה אומר לפעמים להיות קצת מאופק בהתחלה ולא לשדר שאתה כבר עומד איתה תחת החופה ולהלעיט אותה באמירות או גינונים שונים...

אבל בעיקר לא לומר.. 

יש סתם להחמיא ויש לומר דברים שקושרים אותה אליך... פעם מישהו שלח לי אחרי דייט שלישי הודעה שהיתה נראית בערך כמו הצעת נישואין

על הרבה אנשים.

כשכל הזמן משווים את זה למוצר,

אני מתחיל באמת להאמין שאנשים בהחלט מסתכלים ככה על בני אדם בקשרים.

כשהכל הופך לפרקטי (כולל התפיסות והערכים שמאחורי ההבניה הזאת) אז זו התוצאה

אז גם אם כותבים אח"כ 'סליחה על ההשוואה', אני מתרשם שההשוואה בהחלט קיימת ומנחה.

שמתייחסים לעניין) הוא כזה

זה לא עניין של כנות או חוסר כנות.

דווקא להיפך - כנות משדרת חוזקה.

אנשים נמשכים לאנשים עם חוזקות.

אנשים מתחברים אחד לשני ע"י חולשות (חולשה זה ממש לא דבר שלילי אלא דבר שנצרך להשלמה ע"י הזולת לצורך העניין, להיפך זה דבר חשוב מאוד וחיובי מאוד)

התלהבות היא ביטוי מסויים של חולשה.

זה מעולה לחשוף חולשות בקשר! 

ככל שיש יותר בטחון בקשר כך יותר מתאפשר לחשוף חולשות וכך גם הקשר נהיה יותר עמוק!

אבל...

בתחילת קשר שעדיין לא ברור לאן זה ילך ומה יקרה (ומטבע הדברים זה הגיוני ממש שאין מושג מה יקרה עם הקשר) החולשה יכולה להרתיע. 

בניית קשר הוא תהליך הדרגתי. ככה בכל מערכת יחסים שהיא. לאו דווקא מערכת יחסים זוגית.

בדיוק כמו שהכירות עם חבר היא הדרגתית ככה קשר למטרת נישואין הוא הדרגתי.

יש מקדמים חיצוניים שיכולים להאיץ את מהירות בניית הקשר (התאהבות וכזה) אבל הקשר עצמו סוף סוף בצורה יציבה - הוא נבנה בצורה הדרגתית.

החוזקות שבאות לידי ביטוי בקשר בונות בטחון שעל גביהם החולשות יכולות להעמיק את הקשר.

אצל כל אחד זה בא לידי ביטוי במינונים שונים.

אני לא מאמין באמירות "תראה לה שאתה כזה" או "תסתיר ממנה איך שאתה מרגיש"

הטבעיות היא הכי חשובה. 

פיתוח עמדה נפשית שיכולה להיות בסיס יציב לקשר פורה הוא נראה לי העניין. לא ללמוד חוקים או לשחק תפקיד בהצגה.

גם אם אדם מתלהב ובחורה נרתעת מזה זה טבעי לגמרי וזה לא נורא בכלל. זה קורה להמון טובים וזה ממש לא משהו שמעיד על הבנאדם כשלעצמו.

אדם יודע מרת נפשו. גם אם אדם מתלהב מהר ואדם מרגיש חולשה מתגברת ומקשה עליו לבות קשר יציב יהי רצון שה' יהיה בעזרו 

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.