אוף,קשה לי.
ואחרי זה,איך שיצאתי מהאוטו,הוא אמר שלחופש נולדתי.
אני יודעת.אני יודעת ובבקשה,אל תגיד לי את זה.אל תדבר איתי עלי.
הלואי הייתי יכולה להסביר במילים מה מילים ותחושות שעוברות אלי מאנשים מסויימים,עושות לי.
זה שובר אותי.מרסק פשוט.הורס הכל.
ודווקא ממש צחקתי בחג.הייתי שמחה.באמת.
והראתי את זה,הצחקתי את כולם.זה בא לי בטבעי.אפילו הייתי מופתעת מאיך שהסכמתי לעצמי להיות איתם.
ועכשיו,הוא אומר שאני רצינית,שנראה שמשהו גדול עובר עלי.
זה מוריד לי את האוויר.
אני מתקדמת,אני מזהה את השינויים.בשקט,לאט,נכון.אבל יש שינויים.
מילים כאלו ועוד ממנו,זה שובר אותי הכי חזק שיש.למה לי להתקדם?זה מתיש.
לא פלא שאני מאוד אוהבת את המקום הצדדי הזה,לתפוס אותו ושהוא יהיה שלי ושם להיבנות בלי שאף אחד יתערב.
בבקשה,אני פשוט מתחננת.שחררו אותי.שחררו מימני.אני עוד רגע בת עשרים,אני גדולה.מודעת.
אני מבטיחה שאני בסדר.מבטיחה.
אם הייתי חושבת שאתם יכולים לעזור לי,אולי הייתי מבקשת.
אבל אני לא.
אני מתרחקת,אני בתוך עצמי,אז תכבדו.
אתם אף פעם לא יודעים מה המילים שלכם יכולות לעשות.
