אתגר כתיבהlittle prince
בבקשהאהבה.
תום אוהב את הירח, במיוחד בזמנים כמו היום, ירח חרמשי ומנוקד. כמעט לא נראה.
פעם בלילה הוא יוצא לחצר ונשכב על האדמה הלחה, הריח שלה משכר אותו, הוא יכול לראות אותה מחייכת. הוא יכול לנשום את הנמשים שלה צוחקות אליו.
תמיד אהב את האדמה. מעפר באת ולעפר תשוב. וטוב שכך. תארי לך היו קוברים אותנו בארוניות כאלה, כמו הלוקרים המגעילים של הבית ספר. שאפשר לכתוב עליהם קללות בטוש לא מחיק. אוי ואבוי. הכי טוב להקבר באדמה. אדמה יכולה להצמיח אותך. יעבור זמן והעצמות הרקובות שלך יצמיחו עץ עם ריח של חופש ופרחים צפופים צפופים צהובים ותמיד יהיה ריח. אחח. ריח.
הוא נכנס הביתה. אמא מכינה דגים חריפים לחג. תום אוהב אותה. הוא אוהב להסתכל עליה כמהופנט כשהיא זזה ושרה ורוקדת. הכל היא עושה תוך כדי
תוך כדי תנועה
הוא אוהב להסתכל עליה. הוא אוהב שהיא עוברת לידו ומרפרפת ברכות על שערו כבלי משים.
כשהוא יהיה גדול, הוא יתחתן עם החיוך של ננוש שלו, עם הנמשים שלה והשיער העבה והמבריק שלה והצחוק המתגלגל. הם יעשו חופה בחצר, בחורף. ויהיה שם מלא ריח של אדמה ושלה. וירח.
האדמה סופגת הכל. אמא תמיד היתה אומרת לו. כל פעם כשהירח מתחסר, רגע לפני שהוא מתמלא מחדש הוא מרגיש צורך לנקות את עצמו. להגיע שלם יותר.
מעפר באנו ולעפר נשוב. ומה אפשר להשליך היום. קללות של ילדים טיפשים עט לא מחיק על לוקרים. שנאה של השפלה חמוצה.
הגיע הזמן להתייחס יותר ליש. יש לי את ננוש ויש לי ריח ואדמה ואמא.
הריני משליך את השנאה. שתיקבר. שתצמיח עץ עם ריח של חופש. שתצמיח תום חדש.
..רחל יהודייה בדם
יש בזה יופי עדין ועוצמה
תודהאהבה.
...רחל יהודייה בדם
שמקסים את כולם
השלך , לים המלח
את הדמעות הטהורות
שזלגו מעיניך
עת נפרדת מהתום,
בלי שלום.
השלך , השלך את התום.
אתה גבר עכשיו.
ואחלה אתגר.
אוקיילדה של אבא
תרגיל מעניין,
ניסיתי משהו- כתיבה ראשונית, לא עברתי על זה
נראה לי יצא נחמד(;
(יצא ארוך בטעות)
תשליך, הוא מצווה
ואני נרעד
רגע, לא התכוננתי.
בלי להתכונן, עכשיו.
תוציא הכל מהכיס
ואז תוכל לעבור בשער
להיכנס.
אני מתחיל לרוקן
פלאפון, רב קו, מפתח של האוטו
מניח על המדף המיועד
ועושה צעד קדימה
רגע- הוא עוצר
תבדוק טוב
מכניס את היד שוב לכיס
אוזניות, עט, טישו, פתק מהבת שלי
זה מתחיל להיות לא נעים
אך הוא לא מוותר-
תבדוק גם בצד השני
בטוח משהו מסתתר
מצרף את היד השניה לחיפושים
והיא דולה משם
מסטיק לעוס, מסכה מקומטת ומטבע של חמישה שקלים
מניח גם אותם
שרק אוכל לעבור כבר
את התיק תוריד גם
אתה צריך לעבור בלי כלום עליך
הוא בוחן אותי בעיניו
איזה שומר מוזר
זהו? אני שואל בתקווה
כמעט, נשאר לך רק מהלב
אחרת המגנומטר יצפצף וזה לא יהיה נעים
ומה זה אומר?
תעצום עיניים, הוא פוקד
ואני עוצם כמו ילד טוב.
ותחזור אחרי-
אני מוחל
לכל מי
שהכעיס והקניט אותי..
זהו, משוחרר
הוא סופק כפיים,
מחזיר אותי למציאות.
מוזמן לעבור לצד השני
רק תיזהר לא להתלכלך יותר מידי שם בפנים
כדי שבשנה הבאה זה יקח פחות זמן
תראה איזה תור מאחוריך..
..רחל יהודייה בדם
אהבתי
יפה מאודנקדימון
לדעתי, הפאנץ׳ של התשליך מהלב הוא קצת מנותק מכל מה שקורה לפני זה, כלומר רוב השיר/סיפור מתעסק רק בחומר ואז פתאום זה עובר לפאנץ׳ (למרות שברור מההתחלה לאן זה חותר). לי זה קצת הפריע, היה טוב יותר אם היו שם דברים שבעצמם יש בהם צד של תשובה (נגיד פתק שעוד לא שמתי בכותל, או דף שנקרע מסידור סליחות) ככה זה היה מטרים טוב יותר את הסוף.
ועדיין בסך הכל מעולה.
דווקא אני הבנתיבדיל ויעזור
שהניגודיות בכוונה.
בהתחלה מנסה סתם להשליך דברים "טכניים", אבל מסתבר שזה בכלל לא העניין.
כאילו התהליך מתחיל ממש מלמטה. אל תנסה לעבוד על עצמך ולהתרחק אלא תמצא מהו הדבר האמתי.
הגיוני, מבין מה שאתה אומרנקדימון
זהירות. הקריאה לא תהיה קלהנקדימון
"תשליך" הוא אומר, וגופי מזדעזע.
"תשליך כבר" הוא מצווה, "צריך להתחיל מוקדם".
אני כבר מכוסה זיעה מהלילה. זה לא התשליך הראשון שלי אבל ההרגל לא מעלים את האימה, להיפך, הזיכרון רק מתחזק מפעם לפעם. זה גם לא התשליך האחרון.
"תשליך" הוא מרעים, "למה זה מתעכב?".
ואני, אני יודע שזה מועיל לכפר, ועדיין..
הלב שלי נבקע, רוצה לצעוק תפילה, אנא.
"ככל שתסרב כך הסליחה תתעכב" אותיות קידוש לבנה נמצאות פה בכל פינה.
זעקה רחוקה הגיעה לאוזניי, עד שהבנתי, זה אני הצורח. המלאך השליך. האש התחילה לאכול אותי שוב. העונש שלי החל מחדש.
...רחל יהודייה בדם
זה לא משאיר אותך אדיש
זה מטלטל ומעניין
מכיוון אחרבדיל ויעזוראחרונה
זה ארוך קצת, אבל ההקדמה היא חלק חשוב מהתובנה...
--------------------
אלול,
ראש השנה, יום כיפור,
תשובה.
לחזור בתשובה?
כל השנה אני מנסה למצוא את התשובה.
כי כמו שאומרים: זה תהליך ארוך
לא נגמר רק בעשרה ימים
אבל האמת היא, שהוא גם לא מתחיל שם
אם התחלתי בחודש שבט זה רע?
הנה, אני בתהליך כבר כמה חודשים
מנסה, חוזר, מחפש, ושב לאחור
כבר כמה חודשים שאני משליך
מנסה להתנקות
לראות את הטוב
להשליך את הרע
אז מה אלול עכשיו?
למה להוסיף סטרס?
גידול אקספוננציאלי זה לא בריא לשום דבר...
בתכלס מה רע במשוואה ליניארית אבל עקבית ומתמידה?
ועכשיו תשליך.
הרי אני משליך לאט לאט, ובקצב שלי
למה לדחוק בי
למה דווקא עכשיו, ברגע הזה, בין מנחה לערבית
זו עבודה אישית!
תנו לי את הזמן שלי.
והנה, כבר הגעתי למקום
כן כן, ברור, עם דגים.
כי אם כבר עושים אז שיהיה לפי כל הכללים.
בקיצור ולעניין
בדרך חשבתי על שדרוג למשימה
למצוא את מה אני *לא רוצה* להשליך
ויהי מה
מה שאני מתעקש להחזיק
בלי סיבה ובלי הגיון
בתוך הלב לשמור ולאגור
בשונה משאר השנה שעובדים עם השכל ועם כללים
עכשיו נעבוד עם הדמיון והרגש
בלי לחשוב ואפילו בלי להסכים
שהדגים יאכלו ילעסו וישמידו, מצידי
שלא ישאר לדמיונות זכר
העיקר שהלב יהיה נקי
פשוט להשליך וזהו.
כי זה לא שלי.
מי נתן לך רישיוןעיניים טובות
בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.
החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"
הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.
זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".
אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.
מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?
בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.
רצון מאבד סופית את ההכרה.
כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".
אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.
חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.
כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.
אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.
איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.
"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.
בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"
חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה
שיר או סיפור קצר עד 250 מילים
הנושא הוא "אמת"
תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים
אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים
יש פה הרבה מוכשרים...
בהצלחה
וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.
איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה
הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.
לפי התקנון.
אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה
אהה חחח אופסהרמוניה
לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם
חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅
סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטי
הרמוניה
תודה על ההכוונה
סופר צעיר
הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות
עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת
לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ,
בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא
מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ.
עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ
בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ,
תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד
תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ.
לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת
לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ,
יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם
וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ.
מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם,
וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת.
לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת
וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ.
ואוו..!הרמוניה
ידעתי שמוכשרים פה
אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית
את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין
וממש אהבתי את הבית האחרון
תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת
טאבי
וואי...הרמוניה
לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח
אם זה אפשרי אין לי בעיה
אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי
חחחחהרמוניה
סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;
פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי
גולמי, אבל:
מבעד לאישון עיני
המשתקף באישון עיני במראה
ובאישון עינך
נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ
כל האמת
האמת כולה
על בושה בלתי־מוסברת
שמלווה את נשימותיי
מוסיפה להן נופך צילי
כמו הפחד מרעשי לילה
הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף
הנשטפים בגאות ושפל
ובגלים מתנפצים של אמת
האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,
טינה שאני שומר כלפי העולם
לְעולם, ולעצמי
כמו קור בלתי־נסבל
מתלכדים גבישים של אמת ופחד
במערות הלב השחורות כאישון
נשקפת מבעד לְחלון הנשמה
סכנת התמוטטות
תחת כובד כל האמת כולה.
תודהההרמוניהאחרונה
מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.
יפה מאד!
שיר של יוםטאבי
הכל שר, מזמזם, הומה
מיילל, רועש, סואן
דומה הדבר הזה
למשהו
אך דומם הדבר ההוא
מכבר.
כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים
זה גדול
מרשיםליפא העגלון
שיר של יוםאשר ברא
תקיעת שופר,
קול תרועה.
הנה הוא בא,
הנה הוא בא.
אבל הוא לא ענה,
וגם לא צלצל.
צחוק של ילדים,
רחובות מלאים.
מי זה הוא האיש,
שחוצה את הכביש?
קול מבשר,
אנחה גדולה.
משיח בא.
משיח בא.
שיר של יוםסופר צעיר
אַסְלָה תַּמָּה
אַסְלַת הַחֵן
מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן
קוֹרֵאת לִי: הֵן!
קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה.
בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה
נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה
נָפְלָה שְׁדוּדָה
מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.
מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ
בּוֹקַעַת זְעָקָה
שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!
נָפְלָה הָאַסְלָה
לֹא תּוֹסִיף קוּם
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.
אוי ואבוימשה
שיר של יוםצדיק יסוד עלום
הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה
מפריעים ללמוד תורה
נובחים נביחות שבעל פה
אין להם מורא
יש אחד מרוט
נכנס לפעמים בצעד ארוך
לא נובח, מחרחר
אין תחרות
הרבה פעמים הוא מאחר
לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים
היום ניסיתי שוב, והשיר כביר
מרתק אותי הרקע
חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה
עומק ראוי לשמו. תודה
ג כסלובין הבור למים
היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם
דוּר דוּר עלסו הפרפרים,
גוף גוף שחקו כעוללים
דווי דווי עלו החכמים
שור שור עמלו החסידים
צוף צוף, הגו משוררים!
שיר של יוםאשר ברא
עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.
"משפצים כאן",
הם אמרו.
אז חיכיתי על מפתן השער,
הדקות והשעות עברו.
המשכתי להגיד את פרקי התהילים,
שיפעלו שם.
יעוררו רחמים.
על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.
והמואזין קורא לגויים.
והם, ימח שמם- עוברים.
והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-
מסתכלים עליי. נועצים.
ודמעות רבות,
אם אשכחך ירושלים.
והקריאת מואזין ממשיכה.
ולי- אין עדיין כניסה!
כך מרגישה גלות.
ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,
אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".
ונכנסתי.
והרגשתי,
ככה מרגישה גאולה.
ככה מרגישה תקווה.
הר הבית?משה
כתבת יפה.
שיר של יוםליפא העגלון
מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר
אֶת הַשַּׁחַר,
אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן
וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי
לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ
שידוךxmasterx
הוא נכנס החליט שהגיע הזמן
הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים
שדכנית
זהו להיות רציני
מתיישב מחכה לתורו
מסביבו עוד כמה נשמות אבודות
באות לנסות את מזלן
הוא נכנס
מתיישב מולה היא נחמדה
מחייכת
הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק
היא שואלת שאלות והוא עונה
יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה
היא מתחילה לשאול
זו הפעם הראשונה?
כן, הוא עונה קצת בהיסוס
זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג
מה חשוב לך?
נשמה
שהכל יהיה מדויק
היא מקלידה הכל
הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה
והכל כל כך מושלם
הכל AI
לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים
מישהי בחוץ מחכה
באת לשדרג?
שואלת אותה המזכירה
היא עונה שלא
דווקא הפוך, להחליף
להחזיר לדגם הישן.
המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן
הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה
אין לו אופי אסרטיביות כלום
אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר
תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר
בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו
משטרת התנועהאני הנני כאינני
שלום, כאן משטרת התנועה
שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?
מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?
לא, מה פתאום, למה מה קרה?
רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?
חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת
זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות
למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?
לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת
אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת
טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה
שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה
היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה
וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה
טו טו טו
אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה
תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה
משהאחרונה
אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים
ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.
יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.
@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.
@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה
@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם
וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו
קריאה לאתגרבין הבור למים
לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.
ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.
אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.
הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים
בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני
רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה
אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא
לגבי מקום..
סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.
תפתחי לנו?בין הבור למים
ברוכה השבהמשה
כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן
תודה. מחזקים דברייך.
מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים
חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד
התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.
כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.
נו נבא לנו!בין הבור למים
מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד
"והבור ריק אין בו מים"
טעות למחוקצדיק יסוד עלום
..צדיק יסוד עלום
..
טעות, למחוקטאבי
או שטעות למחוק?
אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.