((למה הכל נהרס לי?

יש לי חולשה מפחידה בכל בגוף.

עוד משו,לא כיף לי להיות תלויה בכלום.

הוא שורף לי את המוח והלב וזה מעיק אוף

וינעל העולם למה יש אנשים?ולמה יש פלאפון ולמה יש אנשים שצריך להתקשר וצריך לדבר איתם בהודעות ולהגיב לאנשים כילו למה באמת למה.כואב לי המוח שיכחד היקום הזה.

ממ טוב לי שהיא מצחיקה רצח ושיש אותה וואי.ואני צכה שקט.וגם עוד סדר במחשבות.אבל יש קצת וזה טוב.הצלחתי קצת.הילדים שלו יזכו בו פשוט,אוקי?הלוואי הייתי אחת מהם.

ומתחילה להיות יותר בהירות וזה מאוד שמח ומצחיק בלב.ישתבח שמו לעד.ולמה אני משקרת לעצמי כל פעם מחדש?ולמה אני מדחיקה ומכחישה ולאידעת מה.וסאמק אני יודעת למה אבל אני שמה זין על זה וזה מטומטם עוד יותר,כי אני יכולה להרבה יותר ופשוט מוותרת לעצמי מראש כי מפחדת.וזה להתנהג לעצמי כאילו שזה כן..ואנלא במקום הזה.אנלא במצב הזה.אני מפחדת ממה שמרגישה.אני נבהלת.חח זה קורע להיבהל מעצמך אשכרה.אבל כוסאמק אני שונאת.נמאס להיות חייב.נמאס שאומרים לי מה לעשות ורק כי לא נעים אז מקשיבה לכולם שם.זה חרא של דבר כי זה להיות לא אתה.אבל מובן גם.כי לא באלי לפגוע באף אחד.עדיין זה מטומטם כי זה בא על חשבוני וצריך לעשות לעצמי טוב.אני גרועה בלעשות את זה.בלהיות טובה לעצמי.בלדעת בכלל מה זה טוב.אני מבולבלת ינעל העולם.

עוד שבת.גם כן זאת..שתהיה.אני רוצה שיהיה לי שמח באמת.ואשכרה לא עשיתי את זה עד הערב בגלל כל החרא שהרגשתי היום.והכל תלוי אחד בשני.זה עושה לי ככ רע לחשוב על זה.והיו ככ הרבה שיחות טלפונים שעשו לי פיזית לבכות.הרבה לבכות.ואנלא אוהבת לבכות ואנלא אוהבת לדבר.ולא באלי אף אחד עכשיו.לא באלי להיות קשורה לאף אחד.ינעל העולם אני באמת לא רוצה להיפגע כבר.מה כבר רציתי?אוף מתפוצץ לי המוח.ופתאום גם עכשיו כואבת לי הבטן רצח.מפתיע ביותר הא?אני צכה לבכות מלא.וככ לא באלי אבל אני באמת צכה.ואיך שהכל כל כך לא סותר..זה מפחיד.זה מצחיק.אוף ומגעיל לי כל כך.וכל הלילה כמעט היינו איתו ודייי לבנים כוסאמק דיייייייייייייי.למה אני עושה את זה לעצמי??באמת שכל בן לא עושה לי טוב בכלל.באלי להקיא אךךךךךךך.

וזה אשכרה לא לדעת לאן אתה הולך.זה לא נתפס לי אוקיי?

אני מוקפת במחשבות.יותר מידיי מחשבות.אני מעיקה לעצמי.

חלאססססססססססססססססססססססססססססססס))

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.