היא חומקת ממני כל פעם שאני מנסה לתפוס בה משהו
מתישהו היא תתפוצץ שם, זה בטוח
בינתיים אני מנסה לעבור עוד יום ועוד אחד
התקופה הזאת מטורפת, והיא קשה לי
הלב דורש עוד ועוד תשומת לב
והגוף גם הוא
והחיבור ביניהם חזק מתמיד ושביר במיוחד
דימוי גוף שלילי-חיובי זה אף פעם לא אחד מהם זה תמיד איפשהו באמצע בין לבין
לפחות זה לא שלילי בקיצוניות, זה גם משהו
האינסטגרם מראה לי דמיונות בתמונות
אני יודעת שזה הכל פילטרים אבל באלי גם
זה עולם מדומיין אבל באלי לברוח אליו במקום לחיות תמציאות
לפעמים
והפרדוקס רק גדל וגדל ואני נקרעת
חיה בכמה עולמות במקביל, ואיפה החיות ואיפה אני
שקרים אני אוכלת כל הזמן משקרת לעצמי בעיקר
תקועה בבית ולא עושה כלום עם עצמי
מחכה שינהלו לי תחיים במקום לנהל אותם בעצמי, טיפשה
נמאס שלא עובד לי כלום
נמאס שהכח שלי לאט לאט נגמר
רוצה לצרוח ולהתאבד על החיים
במקום לסיים אותם
אבל כמה זה קשה וכמעט בלתי אפשרי
כמה אומץ צריך בשביל לחיות
