כנות זה לא דבר מובן מאליו.
אני רוצה להיות כנה עם עצמי אבל אני לא רוצה לתבוע מעצמי יותר מדי. אני לא רוצה לחשוב הרבה. אבל לנסות לפחות לראות את המציאות בצורה ישרה ולא אחרי כיווצ'וצ'ים שלי מביא הקלה.
אז... אולי מרוב שחשבתי יותר מדי, נתתי אפשרות להתחרט. אני לא מתכוונת להכיל עכשיו את האופציה השניה. אני אמורה להיות כאן וזהו, זה מוחלט. השאלה מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי שהמצב יהיה יותר טוב, להרים את עצמי. אז לא הגיוני שלא יהיה לי מה לעשות חוץ מלסבול בשקט... וכדאי שזה יהיה משהו מעסיק. אולי אסדר את הספריה? או המגירה של הבגדים? הלואי שהייתי מצליחה להתרכז כדי לשבת וללמד את עצמי לנגן. יש קצת דברים לעשות שדורשים עמידה על הרגליים וזה לא בא בחשבון במצב הנוכחי. אולי בכל זאת שווה להתאמץ? אולי. יאללה.
ה' למה עשית את זה?! דיברתי על להיות כנה עם עצמי?
אז די! כל כך די. די עם התחושה המתקרבנת הזאת שאם לא היה קורה לי ככה הייתי בסדר עכשיו. אוף... אני מנסה להיפטר מכל זה כבר הרבה זמן אבל איכשהו תמיד זה חוזר לאותה נקודה. אני צריכה להפסיק להאשים ולהתחיל לקבל באהבה. את המצב, את המציאות שה' נותן לי, את העולם. לחיות בהווה ולהיות מוכנה. זה לא קשה זה רק עניין של רצון החלטה ושמחה.
ואני צריכה לראות בי קצת יותר מההערכה הנמוכה שאני נותנת לי עכשיו... להסתכל על עצמי מבפנים באמת, על הנשמה ולהבין שאף אחד לא יכול להדביק עליי תדמית של שום דבר.
אני רוצה להיות כנה עם עצמי אבל אני לא רוצה לתבוע מעצמי יותר מדי. אני לא רוצה לחשוב הרבה. אבל לנסות לפחות לראות את המציאות בצורה ישרה ולא אחרי כיווצ'וצ'ים שלי מביא הקלה.
אז... אולי מרוב שחשבתי יותר מדי, נתתי אפשרות להתחרט. אני לא מתכוונת להכיל עכשיו את האופציה השניה. אני אמורה להיות כאן וזהו, זה מוחלט. השאלה מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי שהמצב יהיה יותר טוב, להרים את עצמי. אז לא הגיוני שלא יהיה לי מה לעשות חוץ מלסבול בשקט... וכדאי שזה יהיה משהו מעסיק. אולי אסדר את הספריה? או המגירה של הבגדים? הלואי שהייתי מצליחה להתרכז כדי לשבת וללמד את עצמי לנגן. יש קצת דברים לעשות שדורשים עמידה על הרגליים וזה לא בא בחשבון במצב הנוכחי. אולי בכל זאת שווה להתאמץ? אולי. יאללה.
ה' למה עשית את זה?! דיברתי על להיות כנה עם עצמי?
אז די! כל כך די. די עם התחושה המתקרבנת הזאת שאם לא היה קורה לי ככה הייתי בסדר עכשיו. אוף... אני מנסה להיפטר מכל זה כבר הרבה זמן אבל איכשהו תמיד זה חוזר לאותה נקודה. אני צריכה להפסיק להאשים ולהתחיל לקבל באהבה. את המצב, את המציאות שה' נותן לי, את העולם. לחיות בהווה ולהיות מוכנה. זה לא קשה זה רק עניין של רצון החלטה ושמחה.
ואני צריכה לראות בי קצת יותר מההערכה הנמוכה שאני נותנת לי עכשיו... להסתכל על עצמי מבפנים באמת, על הנשמה ולהבין שאף אחד לא יכול להדביק עליי תדמית של שום דבר.
