....אילת השחר
ואז היא אמרה לי:
"שמעי,
ניבאה
ולא ידעה מה ניבאה ושבכלל זו היתה נבואה.
כי מי חושב בכלל שתתגלגל לעולם נבואה על ידו.

אבל זו לא היתה נבואת שקר...
לא בהקשר הזה ולא בשני.

שניהם קרו.

שניהם.
את מאמינה?"

אז אמרתי לה:
'' כן...
אני מאמינה..."


"ואזאילת השחר
האסימונים מתחילים ליפול...
ואז את מבינה דברים יותר לעומק, וברור לך למה המציאות היתה כפי שהיתה.
ולמה...
למה זה לא היה יכול להיות אחרת.
או שכן, אבל אז לא היה מקום לאסימונים לעבור בו וללחוץ על המתגים האלו שנלחצו עכשיו, והפעילו את המערכת והדליקו האור בתוכך מחדש.
את מבינה?"
היא אומרת בעיניים מוארות ואני מקשיבה עמוק עמוק בין המילים שלה, מנסה לדלות עוד סודות מבין האותיות שהגתה אך לפני רגע...

''כ...כן." האותיות מתחילות להתרקם במוחי לכדי מילים, ואלו למשפט ורצף אחד שלם שיהיה מובן גם לה. אפילו שהיא לא באמת זקוקה למילים שלי. היא מבינה גם בלי שאדבר כלל. אז מוותרת על הניסיון.
"זה באמת כך, אבל לא הכל ברור עדיין" אני מוציאה מתוכי בכל זאת.

"אמת. לא הכל ברור עד הסוף. אבל לפחות חלק בתוכך נדלק מחדש. משהו התחיל להאיר אותך מבפנים, וגם אם הוא רסיס אור קטן בעבורך, והוא לא, עכשיו לא הכל חשוך שם לחלוטין.
וזה דבר גדול.
מעט אור, דוחה הרבה חושך.
תהפכי את אלומת האור שלך לסוג של פנס טקטי. אל תדאגי, את עוד תמצאי את הדרך להפוך את האלומה שלך לאור שישטוף הכל.
רק תאמיני.
ותסכימי להיות בענווה של תלמידה.
האור שלך.
את הכלים אפשר לבנות ולקנות. "



...אילת השחר
''מתי בפעם האחרונה ראית את הנביעה של המעיין שלך?" היא שאלה תוך כדי שהתבוננה במה שנראה כמו מפה, מסיעה על גבי קו סגלגל ומקוטע את אצבעה.

מששמעה רק את תקתוק השעון על הקיר, הרימה את עיניה לבחון היכן אני נמצאת.

''אממ... מזמן ממש" השבתי.

''יופי, אז הגיע הזמן", אמרה נחרצות תוך שקמה מכיסאה ומשכה ביד אחת את המפה מהשולחן, ''בואי, הולכים."

''לאן?"
''לשם, בלי שאלות. פשוט קומי כבר".

...אילת השחר
עבר עריכה על ידי אילת השחר בתאריך ח' בתשרי תשפ"ב 01:44
''לפי המפה זה נמצא בדיוק... אממ...
כאן"
הקמטים על מצחה לא היו שונים מפני הקרקע עליה הסתכלו עיניה.
מבט נוסף במפה.
בשטח.
במפה.
בשטח.

השטח הוא לא המפה.

השטח...
הוא לא.

המפה הונחה בצד.
אדמת סחף יבשה מילאה את העין.
סתמה את ליבו של המעיין שרק ביקש לפכות בשקט. להנביע מתוכו חיים.

בשקט, שולי שמלתה ליטפו את האבנים סביב, באותה שעה שניגשה לענף שהיה מוטל לצד הדרך.

מנגינה חרישית ומעודנת החלה לעלות מתוך הלב, זרמה דרך העין והתחילה לפתוח נתיב מחודש.
נתיב מתחדש.

גריפה,
ונהימה.
גריפה
ודמעה.
גריפה,
ונעימה.
גריפה,
ונביעה.




.....אילת השחר
המים התחילו לבעבע.
בהתחלה בגיהוקים נשנקים, ואז בשיעולים רצופים. שהוציאו והרחיקו עוד ועוד ממה שהיה תקוע שם שנים.
ישב על מסתמי הלב הנובע,
רק ש... זה היה מהכיוון שאמור להיפתח ולשחרר דרכו הלאה...

התבוננו יחד בפלא הזה שהתרחש מול עינינו.
במים שהתחילו לזלוג החוצה, לוקחים איתם משקעים של שנים, מלווים במנגינה עריבה ללב,
מעט עכורים, עם מעט קורים ושלשלאות נפש שריתקו אותה למקומה.
ואלו...נסעו הלאה.
ואט אט המים החלו להצטלל.
להצטלצל כקול נעים.

כקול מים נעים
ורבים
ההולכים
לשנות דרכים
לפסל מרחבים
להשפיע ימים,

רק כי עברו שם.
רק כי נגעו בם.

רק כי נכחו.

מים חיים ונוזלים
מלב...


"ככה זהאילת השחראחרונה
כשעולים
כל החלקים כולם עולים, לא רק אחד מהם.

לא פלא שאז מתגברים הניסיונות.
לא פלא...
הרי עלית מדרגה.
הגיוני שיהיה יותר קשה, הרי גם הוא קיבל כוח כמו השאר...
אל תתני לו לנצח...
אל תתני לו לקחת ממך כל מה ש...

תשמרי עלייך. "
היא הסתכלה עליי בעיניים מבינות, מנוסות, כאלו שכבר ראו דבר או שניים. כאב לה לראות את הצער שעלה, אבל ראיתי שניסתה...
היא ניסתה כמה שיכולה היתה להרגיע ולשכך את התסכול שניסה לתפוס שביתה בליבי.

''את תוהה למה זה היה כך...אני יודעת. תסמכי עליי, הכל מדוייק. כמה שלא ברור לך לָמה, יש לזה לְמה מפעים. הלב שלך יתרגש כל כך כשהם יפגשו במציאות.
ואל תקחי ללב סימנים...
זה היה שייך לערב אחד בשנה.
לזה המחזיק מחשבה תחילה.
היום זה, הוא הלב, וללב חוקים משלו.

ללב
אין גבול.

ראית בעצמך".

--מחכה לרחמים~
רק תחזור 
--מחכה לרחמים~

כי די

כי אי אפשר ככ יותר

כי הכל כבד וכואב ומציף

כי לבד


כי


אין אוויר

אין

הכל סוגר עליי

החיים גדולים מדי


זה ייגמר מתישהו?

באמת יהיה טוב?


מתי

רק תבוא כבר

תגאל


זה אי אפשר יותר


בוא

בבקשה

🤍

--מחכה לרחמים~

אני אצעק

אני אצעק הכי חזק

הכי חזק עד שאהיה צרודה

עד שיגמר האוויר ויהיה וואקום

אולי מתוך הוואקום אוולד מחדש

אולי ההתמודדות הזו רק תחשל ולא תשבור

אולי לא אפסיק להאמין


בוא נצעק ביחד

אהההההההה

חזק יותר

אהההההההההההה

הכי חזק

אהההההההההההההההההההההההההה


איך המרגש עכשיו?

יותר טוב?

אפשר לנשום קצת?


זה כואב

זה חונק

זה כואב נורא וסוגר מכל כיוון


יש חיים אחרי המוות

מבטיחה

🤍

--מחכה לרחמים~אחרונה

מה יהיה

מה


שמשהו יקרה

שהלב ישתנה

שהחיים יפעמו

אני אהיה לי אש מאנשים קריםמשיח נאו בפומ!
יצא המרצעמשיח נאו בפומ!אחרונה
..משיח נאו בפומ!
חיה בסרט
..משיח נאו בפומ!
זה לעד יהיה ככה?
..משיח נאו בפומ!
עבר עריכה על ידי משיח נאו בפומ! בתאריך י"ט בשבט תשפ"ו 0:09

באג אצלי או באג במציאות?

..משיח נאו בפומ!
אתם שידוך טוב היא אמרה


ולא ידעה

..משיח נאו בפומ!
שעות שמועדות לפורענות
געגוע שכזהמשיח נאו בפומ!אחרונה
אופ
--מחכה לרחמים~

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

--מחכה לרחמים~

די לחשוב כל כל הרבה

די

זרמי

שחררי


אבל

מה אם

רגע

אולי

שנייה


עזבי את זה

די לחשוב כל כך הרבה

מה כבר יכול לקרות?

שחררי

תהני


אבל

רגע

זה מרגיש לי

רגע


וואי למה ככה כבדה

פשוט זרמי

תפסיקי לחשוב ככ הרבה

זה לא בריא לך

את סתם בלופ של עצמך


אבל

רגע

אם לא אחשוב

איך אחליט

איך אדע


סמכי עליי

הכל יהיה בסדר

יהיה לך כיף, את תהני

מה יוצא לך מהמחשבות האלה

תקלילי

מה כבר יכול לקרות

בדוק יהיה לך כיף


ואם לא?


זרמי נו כבר זרמי

די לחשוב ככ הרבה

--מחכה לרחמים~

Note to self:

דגל אדום

אם לא נותנים לך לחשוב

מותר לך

קחי את הזמן

תחשבי

תתלבטי

אל תתביישי

תרגישי

אם זה לא מרגיש לך מותר לך לחשוב

אל תעשי רק כי יאללה למה לא

תהיי כבדה

אל תזרמי בקלילות

אם זה מרגיש לא נכון, זה לא נכון

--מחכה לרחמים~

די

כבר לעסתם וחפרתם את זה ככ הרבה

די לטחון מים

כמה אפשר להסתובב באותו מעגל

די

לא יתחדש שום דבר

אתם מגיעים בדיוק לאותן מסקנות שהיו קודם

זה באמת מיותר

כל החשק כבר יצא

חלאס

אפשר לשחרר

בוא נוותר וזהו

--מחכה לרחמים~

אבל אוף

זה מגעיל

זה להשתמש ולזרוק

מה

עכשיו כבר לא צריכה אותה אז זהו?

את בטוב אז זורקת?

עשית את שלך את יכולה ללכת?

זה דוחה

הייתה פה התמסרות

היתה פה מושקעות נפשית

זה לא יפה

זה לשחק ברגשות

זה דוחה


אבל

זה חונק פתאום

פתאום נעים יותר לבד

אפשר לבד

הגב זקוף

הכל קטן עליי

העולם פתוח בפניי


אוף

מה עושים


תציל אותי

--מחכה לרחמים~

די

תפסיקי עם זה

את משחקת בה ואת יודעת את זה ואת יודעת כמה זה חשוב לה

אל תשלי אותה

את תשברי לה את הלב

זה ככ רע

את יודעת איך את גורמת לה להרגיש ואת גם יודעת איך זה יגמר

תשמרי עליה, בבקשה

היא חשובה לי

❤️


--מחכה לרחמים~אחרונה

תחליטי עם עצמך מה את עושה

תהיי עקבית

אל תזגזגי

תהיי עדינה איתה, בבקשה

יש לך המון כח בידיים

אל תנצלי אותו לרעה


תבחרי בטוב

בבקשה

..דף תלוש
עבר עריכה על ידי דף תלוש בתאריך י"ד בשבט תשפ"ו 16:39

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

..דף תלוש
טאטע תעזור טוב
..דף תלושאחרונה

שיהיה לנו בהצלחה

הצילו

מה אתה רוצה ממני מהמשיח נאו בפומ!
..הרמוניה

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.

אולי יעניין אותך