....אילת השחר
ואז היא אמרה לי:
"שמעי,
ניבאה
ולא ידעה מה ניבאה ושבכלל זו היתה נבואה.
כי מי חושב בכלל שתתגלגל לעולם נבואה על ידו.

אבל זו לא היתה נבואת שקר...
לא בהקשר הזה ולא בשני.

שניהם קרו.

שניהם.
את מאמינה?"

אז אמרתי לה:
'' כן...
אני מאמינה..."


"ואזאילת השחר
האסימונים מתחילים ליפול...
ואז את מבינה דברים יותר לעומק, וברור לך למה המציאות היתה כפי שהיתה.
ולמה...
למה זה לא היה יכול להיות אחרת.
או שכן, אבל אז לא היה מקום לאסימונים לעבור בו וללחוץ על המתגים האלו שנלחצו עכשיו, והפעילו את המערכת והדליקו האור בתוכך מחדש.
את מבינה?"
היא אומרת בעיניים מוארות ואני מקשיבה עמוק עמוק בין המילים שלה, מנסה לדלות עוד סודות מבין האותיות שהגתה אך לפני רגע...

''כ...כן." האותיות מתחילות להתרקם במוחי לכדי מילים, ואלו למשפט ורצף אחד שלם שיהיה מובן גם לה. אפילו שהיא לא באמת זקוקה למילים שלי. היא מבינה גם בלי שאדבר כלל. אז מוותרת על הניסיון.
"זה באמת כך, אבל לא הכל ברור עדיין" אני מוציאה מתוכי בכל זאת.

"אמת. לא הכל ברור עד הסוף. אבל לפחות חלק בתוכך נדלק מחדש. משהו התחיל להאיר אותך מבפנים, וגם אם הוא רסיס אור קטן בעבורך, והוא לא, עכשיו לא הכל חשוך שם לחלוטין.
וזה דבר גדול.
מעט אור, דוחה הרבה חושך.
תהפכי את אלומת האור שלך לסוג של פנס טקטי. אל תדאגי, את עוד תמצאי את הדרך להפוך את האלומה שלך לאור שישטוף הכל.
רק תאמיני.
ותסכימי להיות בענווה של תלמידה.
האור שלך.
את הכלים אפשר לבנות ולקנות. "



...אילת השחר
''מתי בפעם האחרונה ראית את הנביעה של המעיין שלך?" היא שאלה תוך כדי שהתבוננה במה שנראה כמו מפה, מסיעה על גבי קו סגלגל ומקוטע את אצבעה.

מששמעה רק את תקתוק השעון על הקיר, הרימה את עיניה לבחון היכן אני נמצאת.

''אממ... מזמן ממש" השבתי.

''יופי, אז הגיע הזמן", אמרה נחרצות תוך שקמה מכיסאה ומשכה ביד אחת את המפה מהשולחן, ''בואי, הולכים."

''לאן?"
''לשם, בלי שאלות. פשוט קומי כבר".

...אילת השחר
עבר עריכה על ידי אילת השחר בתאריך ח' בתשרי תשפ"ב 01:44
''לפי המפה זה נמצא בדיוק... אממ...
כאן"
הקמטים על מצחה לא היו שונים מפני הקרקע עליה הסתכלו עיניה.
מבט נוסף במפה.
בשטח.
במפה.
בשטח.

השטח הוא לא המפה.

השטח...
הוא לא.

המפה הונחה בצד.
אדמת סחף יבשה מילאה את העין.
סתמה את ליבו של המעיין שרק ביקש לפכות בשקט. להנביע מתוכו חיים.

בשקט, שולי שמלתה ליטפו את האבנים סביב, באותה שעה שניגשה לענף שהיה מוטל לצד הדרך.

מנגינה חרישית ומעודנת החלה לעלות מתוך הלב, זרמה דרך העין והתחילה לפתוח נתיב מחודש.
נתיב מתחדש.

גריפה,
ונהימה.
גריפה
ודמעה.
גריפה,
ונעימה.
גריפה,
ונביעה.




.....אילת השחר
המים התחילו לבעבע.
בהתחלה בגיהוקים נשנקים, ואז בשיעולים רצופים. שהוציאו והרחיקו עוד ועוד ממה שהיה תקוע שם שנים.
ישב על מסתמי הלב הנובע,
רק ש... זה היה מהכיוון שאמור להיפתח ולשחרר דרכו הלאה...

התבוננו יחד בפלא הזה שהתרחש מול עינינו.
במים שהתחילו לזלוג החוצה, לוקחים איתם משקעים של שנים, מלווים במנגינה עריבה ללב,
מעט עכורים, עם מעט קורים ושלשלאות נפש שריתקו אותה למקומה.
ואלו...נסעו הלאה.
ואט אט המים החלו להצטלל.
להצטלצל כקול נעים.

כקול מים נעים
ורבים
ההולכים
לשנות דרכים
לפסל מרחבים
להשפיע ימים,

רק כי עברו שם.
רק כי נגעו בם.

רק כי נכחו.

מים חיים ונוזלים
מלב...


"ככה זהאילת השחראחרונה
כשעולים
כל החלקים כולם עולים, לא רק אחד מהם.

לא פלא שאז מתגברים הניסיונות.
לא פלא...
הרי עלית מדרגה.
הגיוני שיהיה יותר קשה, הרי גם הוא קיבל כוח כמו השאר...
אל תתני לו לנצח...
אל תתני לו לקחת ממך כל מה ש...

תשמרי עלייך. "
היא הסתכלה עליי בעיניים מבינות, מנוסות, כאלו שכבר ראו דבר או שניים. כאב לה לראות את הצער שעלה, אבל ראיתי שניסתה...
היא ניסתה כמה שיכולה היתה להרגיע ולשכך את התסכול שניסה לתפוס שביתה בליבי.

''את תוהה למה זה היה כך...אני יודעת. תסמכי עליי, הכל מדוייק. כמה שלא ברור לך לָמה, יש לזה לְמה מפעים. הלב שלך יתרגש כל כך כשהם יפגשו במציאות.
ואל תקחי ללב סימנים...
זה היה שייך לערב אחד בשנה.
לזה המחזיק מחשבה תחילה.
היום זה, הוא הלב, וללב חוקים משלו.

ללב
אין גבול.

ראית בעצמך".

..דף תלוש

לא הייתי לגמרי שם,

אבל הייתי שם.

וזה פאקינג ניצחון.

ואסור לי להקטין את זה.

דיברנו על ככ הרבה דברים

יצאתי. יצאתי מאיזור הנוחות לעולם שפחדתי ממנו

והיה בסדר

ואני חיה

והיה לי כיפ

היה לי פאקינג כיפ

גם איתה

גם שם

לדבר לשתות לעשן להיות

פתאום היה ביחד שאף פעם לא הייתי בו

לסמן את היום הזה ולא לשכוח. אסור לשכוח.

צעד ראשון לעבר הדבר הזה שאני ככ רוצה וככ מפחדת ממנו

היה טוב.

ובאלי שזה יישאר ככה.

ההרגשה הזאת בלב

המון זמן לא הרגשתי את זה

את לנצור ולשמור. טוב ילדה?


I crash my car into a bridge

I DON'T CARE

I love it


משהו כזה.


גוד נייט

הלוואי שאני אצליח לישון נורמלי

מה היית עושה כשהתברר לך שאדם שאתה ככ אוהב ומחוברכְּקֶדֶם

אליו עבר את החמור מכל

יש כל מיני חוקים לבני אדםxmasterx

חוקים קרים חוקים חמים

קשים רכים

ישנים יותר וחדשים

הגיוניים ואידיוטיים לגמרי

לפעמים אין סבלנות


מענב יוצא יין זה חוק

מפחם יצא אש אם היא תנשוף מספיק חזק

מנשיקות יוצרים בניאדם


להישאר פגיע למרות המלחמות

להישאר אמיץ למרות הפחד

להישאר חזק גם כשהכל פורץ

להמשיך לרצות גם כשכולם כועסים


להפוך מים לדם

להפוך חושך לאור או הפוך

אלכסון לישר

חלום למציאות

אחים לאויבים


מתחיל מהיסוד מטפס ליצירה

מהילד למטה עד לזקן

יושב בהפסקהxmasterxאחרונה

מנסה להחיות אותה עם מעט שירה

קצת וולך קצת אתר

...Shandy

https://music.youtube.com/watch?v=PAuGxT_cC6U

המילים כלכך מדויקות לי

 

הקיץ פהxmasterx

הימים ארוכים

השמש לא הולכת לשום מקום

הכל חם ולוהט

חסר סבלנות

מעקצץ

עשיה התפתחות הכל נובט ובועט וצועק

העולם מקיא את כל החורף החוצה

זה כאילו שאלוהיםxmasterx

שאלוהים בעצמו יושב בצד וסופר את הכסף בסיום יום בסגירת קופה

כולם מחכים במתח

יהיה חסר או לא

עוד סיבוב של ריקנות מזוקקת

תיעוד של התפוררות ברקע

מה אנשים מוכנים לעשות בשביל טיפה להרגיש

הלהב של הקיום מתגרד על הבטן

והוא חד

שורט

חותך

היופי היחיד הוא לפעמים באיזה פינה מטונפת

בפח של התחנה המרכזית או באיזה קבצנית

הכל תקוע במכונת כביסה של מילים גבוהות

הטיימר עומד לצלצל

הבדיחה היא עלינו

לא היה חסר כלום בקופה

חוזרים לנשום

עד הפעם הבאה

תוך שבוע גם מלחמהxmasterxאחרונה

גם שלום

גם הסכמים

איזה הספקים יש פה

לפעמים נראה לי שרק אני תקוע באיזה אוטוסטרדה שלא מבינה

מה הכיוון

רוורס במקום קדימה

עץ ריח מסריח על המראה

אורות גבוהים

והיא יושבת במושב ליד

רגל למעלה

מחייכת

אז הכיוון לא משנה

רק התנועה

התגעגעתי אז חזרתייאיר_
זה היה צריך לקרות מתי שהואיאיר_

על אף כל הדחיות שלי

הכל בסדרמבולבלת מאדדדד
עליות וירידות.

אני בוחר את הקרבות שלי, ועם מי בדיוק אני יוצא לקרב…


אתה עדיין סמוראי. 

בדיוק ☺️יאיר_
..מבולבלת מאדדדד
(כתבתי לך בפרטי)
ברוך שובךהמפוזר מהכפראחרונה
--מחכה לרחמים~

אבל למה

למה מרגישה הכל יותר מדי

למה הכל כואב

למה הכל

למה

--מחכה לרחמים~

ומה עושים עם זה

ואיך משיגים את העור הזה

ולמה

ומה

ואיך

--מחכה לרחמים~אחרונה

תציל אותה

ואותי

ואותם

..דף תלוש

זה אשכרה העלה לי דמעות

לכתוב את כל זה

יצא ארוך

וזה אפילו לא כל מה שיש לי להגיד

ובאלי שהיא תבין

היא אמרה שהיא תגיב כשיהיה לה זמן

נראה מתי זה יהיה ומה היא תגיד

אבל פאק איך זה הגיע לזה בכלל

למה עלו לי דמעות

זה לא פייר. וזה לא כזה פשוט "לא להתייחס" ו"לשחרר" כמו שהיא אמרה

אופ

אולי יעניין אותך