"איך היה ראש השנה?"

"היה פסדר."

"פסדר או טוב?"

"טוב."

סתום.

איך לי כוח לדיבורים.

האנשים האלה שמנסים לדבר איתי ואנלא זורמת..וזה סיוט ששואלים שאלות מיותרות.

אני בסדר.ותמיד בסדר.ושום דבר לא חדש או משו.לא צריך לשאול כל פעם מחדש מה שלומי.אני אחלה.פסדר?אני אחלה וזהו.פה זה נגמר אנשים סתמו תפה שלכם תודה.

כי מה שיקרה אחכ זה שאני אשתף ואתחרט על זה.אז עדיף לשתוק וזהו במקום להיפגע.לא היה מובן עד עכשיו?

יופי.שמחה לשמוע מפגרים.אני אחלה.חבל שאי אפשר כבר להגיד שאני ברוך השם..כי זה כבר ישמע שקר מידיי.אבל ככה באלי לענות כי זה לא עונה על כלום.אוף סתמו תפה אנשים.נמאס לי לתת אמון ולנסות קצת לתת אמון ולגלות שאני שוב טועה.וזה רע כי אני אשכרה שומרת הכל בפנים.אבל אני כבר לא ידעת מה רע יותר.זה טוב לשתוק וזה רע לשתוק.אבל סאמק מה יותר רע?

אני לא יודעת כלום.והבלבול הזה..למה אני נאבדת למה.אני נאבדת יותר ויותר.וזה מפחיד אותי להשתגע.דיייייייייייייייייייייייייייייי.אבאלה אוף מה יהיה איתי מה.

פף איההה.

המ בעע ואוליי החלטתי ש.אם אני עושה את זה,מגיע לי את כל הטוב רציני.

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.