זה מחרפן.פשוט ככה.
וזה אשכרה קורה כשהצומי שלי מופנה למישהי אחרת,פתאום היא נעצרת,מתחילה להציג(?) ש,וואו,כואב בטירוף.עוצרים כמה דקות,כולם,מחכים שהיא תסיים וממשיכים ללכת.
אה,ופתאום כבר לא כואב לה.
אפשר לדלג כמה שרוצים.
ו,ממ,מגעיל אותי לדבר על זה.
אני לא צריכה לדעת את כל מה שעובר לך בראש ואת כל הסרטים החולניים שאת רואה בכזה טירוף.
ממש ממש לא.
ולהסביר מה זאת אהבה אמיתית ואיך עובד הריון ולמה זה מדהים להביא ילדים ואיך זה קורה בפועל.בע.
זה לא נעים לי לדבר על זה ככה,בפתוח.בבקשה,תכבדו.
ואם אני סוגרת את הנושא ואומרת שנדבר אחכ בפרטי,אין מצווה להמשיך לדבר על זה.
ולנשום.לנשום ולהכיל.הסבלנות שלי נמרחת כמו מסטיק שלא נגמר לעולם.
לעולם.
