עוד כמה ימים?

(גם אני באותה סיטואציה גם אם לא מבחינה רגשית) נכון שנראה ומרגיש שאת לבד אבל יש מסר אותו צעקו הצדיקים במשך כל הדורות- "אתה לעולם אינך לבד- ה' איתך לידך ואצלך" אמנם נכון שאצל מרבית בני עמנו המסר הזה טרם חדר ואפילו בקרב אלה המאמינים במסר הזה עדיין אמונתם חסרה. קשה להרגיש ככה, קשה לקחת את האמונה הזאת ברצינות. "אתה צוחק עלי? ה' איתי? הרי אני לא רואה ולא מרגיש!"

אמנם בדורות האחרונים ה' שלח לנו צדיק מיוחד שכל תורתו הייחדית סובבת סביב קוטב זה- להודיע לאדם שה' איתו באופן כזה שהוא לא ייתיאש לעולם וכמו ששמעתי מפורש מיהודי אחד (חרדי)- "ההבדל ביניכם חסידי ברסלב לשאר העולם הוא שאתם לוקחים את הקב"ה ברצינות!"

העצה העיקרית אותה מקיים כל חסיד ברסלב וזה מה שאני מציע לך גם בשביל לזכות להרגיש כמה ה' איתך ואוהב אותך ומחבק ומקשיב וכו' היא דיבור. לדבר עם ה'. בפשיטות. לספר להודות לבקש להתחנן, ממש כמו עם חברה טובה. אם תקיימי את זה רכשת לך כלי לכל החיים לעולם לא להיות יותר בודדה ותמיד יהיה עם מי להתייעץ.

אוסיף עוד נקודה קטנה- ההשראה לדיבור עם ה' באה הרבה יותר בקלות כששמחים וכך גם זוכים להרגיש יותר את אהבת ה'.

בהצלחה

מוזמנת לדבר איתנו, ולא רק ל 2 דקות. כוכבית 8298, מ 7 בערב. בשביל זה אנחנו כאן. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....