מפחיד אותי ממש ממש.
אבל ממש.
מפחדת מלהיות איתו לבד בבית ואם חלילה יקרה משהו.
מפחדת שהצום יעשה לי צירים שלא אספיק לתפוס בזמן ויקדמו ללידה.
מפחדת שיהיה קשה מידי הרעב והצמא.
חוששת שהקטנציק ירצה יותר מידי צומי ולא יהיה לי כח פיזי לתת לו אותו.
באלי כבר להיות אחרי.
ואז אחרי אני מפחדת מהלידה.
חוששת מהכאב.
מהשעות שאני עלולה לסחוב בחדר לידה עם צירים לא אפקטיביים.
מהדאגה שהכל יגמר בשלום ובטוב בעז"ה.
באלי להיות אחרי הלידה.
ואחרי הלידה אני דואגת מאיך אסתדר.
קטנציק בן שנה ועוד אחד בן 0.
שניהם איתי בבית כל היום.
בעלי עובד מספיק שעות כדי שרוב הזמן אהיה איתם.
ואיך מסתדרים עם צרכים לא מסונכרנים.
ואיך ואם אצליח להניק בתנאים האלה.
ואהיה תקועה איתם בבית כי אני לא יכולה לסחוב שתי עגלות.
וכי יהיה חורף כנראה.
בעז"ה יהיה טוב, אני בטוחה.
כבר עכשיו כל כך טוב.
רק הייתי צריכה לפרוק את זה בכתיבה.
בע"פ אני חופרת לבעלי (:
תודה על המקום.
אבל ממש.
מפחדת מלהיות איתו לבד בבית ואם חלילה יקרה משהו.
מפחדת שהצום יעשה לי צירים שלא אספיק לתפוס בזמן ויקדמו ללידה.
מפחדת שיהיה קשה מידי הרעב והצמא.
חוששת שהקטנציק ירצה יותר מידי צומי ולא יהיה לי כח פיזי לתת לו אותו.
באלי כבר להיות אחרי.
ואז אחרי אני מפחדת מהלידה.
חוששת מהכאב.
מהשעות שאני עלולה לסחוב בחדר לידה עם צירים לא אפקטיביים.
מהדאגה שהכל יגמר בשלום ובטוב בעז"ה.
באלי להיות אחרי הלידה.
ואחרי הלידה אני דואגת מאיך אסתדר.
קטנציק בן שנה ועוד אחד בן 0.
שניהם איתי בבית כל היום.
בעלי עובד מספיק שעות כדי שרוב הזמן אהיה איתם.
ואיך מסתדרים עם צרכים לא מסונכרנים.
ואיך ואם אצליח להניק בתנאים האלה.
ואהיה תקועה איתם בבית כי אני לא יכולה לסחוב שתי עגלות.
וכי יהיה חורף כנראה.
בעז"ה יהיה טוב, אני בטוחה.
כבר עכשיו כל כך טוב.
רק הייתי צריכה לפרוק את זה בכתיבה.
בע"פ אני חופרת לבעלי (:
תודה על המקום.
