באיזו שעה אתה קם, בסופו של דבר?

מה השאיפה בעיניך?

אולי כדאי לקבוע משהו (שעת לימוד וכדומה) בבוקר שיכריח אותך לקום.

בעצם, כבר התפילה עצמה אמורה לתת לך את זה.

אם אתה סתם מתפלל הכי מאוחר שעוד אפשר, ובאמת אין לך משהו אחר לעשות - למה לא באמת?

אולי תפרט קצת יותר ונוכל להתייחס

בכל מקרה, המון הצלחה

למה לא באמת?

פשוט כי זה לא נורמלי. העולם לא מתחיל באחת עשרה..  זה לא פורום לנו אבל גם ברור שהרבה בנות זה ישמע להן לא תקין

[כמובן שאני רוצה בשינוי בלי קשר..]  ולא נראלי שמשתנים ברגע אחרי חתונה..

כי גם לי קשה בנושא הנ"ל ואשמח לעצות (אשמח אפילו לשמוע עוד פעם את העצה הידועה- לך לישון מוקדם!! מי יודע? אולי הפעם אקשיב..)

ודבר שני אשמח לחזק אותך ואת כל מי (שחושב שהוא) לא מצליח, מתורת רבי נחמן מברסלב.

חיזוק ראשון- העיקר הוא הרצון. יסוד זה מופיע רבות בתורת החסידות ואצל רבי נחמן בפרט. אתה חושב שהם התכוונו בצחוק? לא ולא. אם אתה רוצה לקום מוקדם וכו' זה יותר חשוב!! כן כן! זזו האמת! זה יותר חשוב לה' ית' מהקימה בעצמה. אם כן אתה כבר במקום נפלא שעושה לה' יותר נחת רוח מאותו אחד שממש לא רוצה לקום אבל נעבעך יש לו יקיצה טבעית ב7 בבוקר.. ודאי שיש חשיבות עצומה להוצאה מהכוח אל הפועל אך בל נשכח את חשיבות הדרך ביהדות! שבסופו של דבר יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה (שהוא רק דרך ופרוזדור לעולם הבא!) יותר מכל חיי העולם הבא!

שני- התפילה שלך חשובה מאוד למעלה לא משנה באיזה שעה היא נעשית! (פעם קצת מאוחר והתפללתי קצת בשברון לב ובחלישות הדעת.. כשראש הישיבה ראה אותי אמר לי- כשאתה אומר "הללו את ה' מן השמיים" כל השמיים מתחילים לשבח לה' לא משנה באיזה שעה!)

עוד משהו. אני עכשיו לומד את מאמר קנ"ה בליקוטי מוהר"ן שם מדובר על אחד שי לו הרבה בלבולים ומניעות בתפילתו. יכול להיות שאחת המניעות היא קימה מאוחרת..

הפתרון שרבי נחמן מציע שם הוא "שיאריך אפו על כל דבר הבלבול ומניעה שעובר עליו בתפילתו ועבודתו שיסבול הכל... ולא יכפת ליה כלל" במילים אחרות "עשה את שלך והשאר- מה אכפת לך?"

אם תרצה להשקיע וללמוד את המאמר הנ"ל ברצינות עם פירושיו בליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה' אזי בעזרת ה' תזכה לעוד מנות גדושות של חיזוק ושמחה לא רק לבעיה הספציפית הזאת אלא לכל החיים.

בהצלחה! חזק ואמץ!

כמו ספורט למשל 

ובזה יש כמה אופציות יש אופניים, יש הליכה, ריצה אנאערף

תכריח את עצמך לקום 

אבל כן לגמרי מבין אותך 

לכולם יש תקופות כאלה וקשה ממש להתגבר על זה

לפני כל הבעיות הללו כשלעצמם הדימוי העצמי הוא יוצר עומס על עומס שכבר קיים. אז כדאי להפטר מהדימוי העצמי השלילי שהבעיה יוצרת. זה עניין טבעי שהרבה אנשים מתמודדים איתו.

יכול להיות שהפתרונות יותר טכניים לגבי הקימה ומצריכים חשיבה יצרתית ואולי יעלו לך עם הזמן...

יכול להיות שנפשיים (גם אם לא ברמה גבוה) ויעזור לך להבין את עצמך יותר טוב ולהבין מה נותן לך לישון יותר בשקט ולקום יותר מוקדם 

בהצלחה!

שלום חבר!
יש לי קצת נסיון אישי בעניין ולכן אשמח מאוד לחלוק.
לצפות מעצמך שעם בוקר ריק ובלי מחוייבות תקום לעשות כושר או שאר דברים נחמדים, זו ציפייה לא ריאלית שסתם תגרור ממך מאבקים וייאוש לרוב.
אני אדבר על עצמי. בענווה אעיד שאני אדם מאוד מתמיד וחרוץ, עם כח רצון חזק. ולמרות זאת לא הייתי מצפה מעצמי לקום לבוקר ריק ולמלא אותו.
בוקר ריק זה דבר שהוא לא בריא לי והייתי עושה הכל כדי למצוא לוז לשעות הבוקר.
אתה אומר שאם באמת היית רוצה היית מצליח. כבני אדם כח הרצון דינמי לפי מצב הרוח, לא הייתי סומך על זה.
בהצלחה! מאחל לך חיים מלאים בקבלה והתקדמות.

גם צריך שזה לא יתנגש עם הלימודים שמתחילים באחת ואני לא מכיר עבדות שהם פחות משבע שמונה שעות..

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.