לכן נראה לי שגם לדתי מבית כדאי להיות בעל תשובה. תשובה על משהו אחר ממה שמתעסק מי שגדל בבית שלא שומר תו"מ.

אבל לא בהכרח שזה התחלה מנקודה גבוהה יותר, זה יכול להיות גם חיסרון.

וגם אקשה עליך, אם זה פריווילגיה כמו שאת אומרת, אז איך יכול להיות שיש כ"כ הרבה דתל"שים?

מי שרוצה לצאת בשאלה הוא אדם שמרגיש ריקניות/תחושת מחנק ביהדות

השאלות זה סתם תירוצים זה לא הסיבה האמיתית

לכל אחד יש את הנסיון שלו, לאחד זה לעלות ולשני זה לרדת. בסוף כולם צריכים להגיע למצב מאוזן, והמרחק בין מינוס עשר לאפס שווה למרחק של פלוס עשר מאפס (זה סתם דוגמאות להבנה, לא למשל ולא רמז לכלום ח"ו)

ובאמת לפעמים הדשא של השכן נראה יותר כיף ולפעמים הוא נראה יותר קשה, וזה תלוי במצב הנפשי הנוכחי שלנו. ככה נראה לי מתקופות בחיים שהיו לי.

אם אני מבין אותך נכון:

הדיון פה הוא לא מה יותר טוב לפי האמת האבסולוטית [דשא לא סינטטי?],

אלא הדיון הוא על הנסיון והקושי האישיים של כל אחד, ולכל אחד יש קושי, בגלל שאנחנו לא רובוטים והחינוך והדעות שקיבלנו לא מאוזנים במאה אחוז. 

ואם נזרום על המשל, אז גם טיפול בדשא צריך להיות מאוזן.

לא להשקות קצת מדי אבל גם לא להשקות הרבה מדי.

איפה דיברתי על מחשבה?

קודם כל, השרשור הוא על מי שמרגיש קושי, כלומר השאלה היא על החווייה האישית (ככה אני הבנתי לפחות). 

אבל גם אם ננסה להשוות אובייקטיבית בין דרכי התשובה של אנשים שונים:

אתה אומר שיש אנשים שיותר קשה להם ויש אנשים שיותר קל להם?

כאילו הקב"ה החליט מי יהיה לו סבבה למלא את רצון ה' ומי לא?

נשמע לי קצת לא הוגן... מבחינת המאמץ הנפשי שצריך להשקיע. כלומר, אולי יש נשמות שהן פריווילגיות יותר אבל זה לא משהו שאנחנו יכולים וצריכים לדון עליו.

וסליחה מראש, אני לא יודע מאיזה רקע אתה בא, ובטח יש בראיה שלך משהו מהחוויה האישית שלך. אני לא בא להוריד ממנה. רק לתת הסתכלות ממבט כולל.

אני לדוגמא הרבה פעמים רואה חבר'ה דתיים מבית ואני פשוט מקנא בהם, מקנא במשפחה שלהם

מקנא בזה שהם נחשפו לכל העולם הזה לפני.

מצד שני אני שואל את עצמי, אם הייתי במצב שלהם האם הייתה לי את אותה דרגת אמונה כמו שיש לי היום?

וזה מה שמנחם אותי

בדרך כלל אנשים מקנאים כשהם רואים מה שהם שואפים אליו.

ומי שנולד דתי ועם זאת מקנא בעולם החילוני (עד כדי דתל"שיות), מה זה אומר על השאיפות שלו?...

העיקר לשאוף לטוב!

את דעתך וגם את התגובות

אבל ככלל, לדעתי יש כל כך הרבה פרמטרים שקשה להכליל.

למשל - אם גדלת בבית שבו החינוך למצוות הוא קשוח זה חסרון בהיבטים מסוימים.... אבל מה אם גדל בבית של אמא חולת נקיון? זה כבר לא משנה אם דתי או לא...

יש מי שהחינוך שלו הוא כופה, ואז הוא מקנא בחילוני שמותר לו, ויש מי שהחינוך שלו נוח, והוא לא מבין מה החילוני מרוויח (בחילול שבת למשל)

אם לשפוט לפי הספרים והסרטים שהופקו בארה"ב על אודות דתל"שים שגדלו בבתים חרדיים, חינוך נוקשה ובדלני גורם לכך שהיתקלות אקראית בחילונים/בגויים גורמת להתפרקות ערכית מוחלטת ("פעם הייתי חסיד כתריאליבקה, היום אני לסבית עם קעקוע לזכר הצדיק ג'ורג' פלויד")

אם זה יותר קשה בחיים אז

נראלי שכל אחד מתמודד עם מה שהוא צריך...

וגם שאתה רואה משו שנדמה לך שהוא יותר קשה יש מצב 

שבמקום ובזמן של אותו אדם דוווקא זה לא כך ולהפך.. 

כל אחד לוקח ממש אחר את מה שקורה איתו ולכן אי אפשר לדעת בוודאות.. 

אגב יש כאלה שחזרו בתשובה אחרי מקרים קשים

אבל אם זה להאמין יש מקום לומר שלחוזר בתשובה יותר קל כי דתי מברר את עצמו תוך כדי שסוג של נכפה עליו להיות כזה.. 

אבל חילוני מברר קודם ואם הוא מתחבר אז.. 

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו