לכן נראה לי שגם לדתי מבית כדאי להיות בעל תשובה. תשובה על משהו אחר ממה שמתעסק מי שגדל בבית שלא שומר תו"מ.

אבל לא בהכרח שזה התחלה מנקודה גבוהה יותר, זה יכול להיות גם חיסרון.

וגם אקשה עליך, אם זה פריווילגיה כמו שאת אומרת, אז איך יכול להיות שיש כ"כ הרבה דתל"שים?

מי שרוצה לצאת בשאלה הוא אדם שמרגיש ריקניות/תחושת מחנק ביהדות

השאלות זה סתם תירוצים זה לא הסיבה האמיתית

לכל אחד יש את הנסיון שלו, לאחד זה לעלות ולשני זה לרדת. בסוף כולם צריכים להגיע למצב מאוזן, והמרחק בין מינוס עשר לאפס שווה למרחק של פלוס עשר מאפס (זה סתם דוגמאות להבנה, לא למשל ולא רמז לכלום ח"ו)

ובאמת לפעמים הדשא של השכן נראה יותר כיף ולפעמים הוא נראה יותר קשה, וזה תלוי במצב הנפשי הנוכחי שלנו. ככה נראה לי מתקופות בחיים שהיו לי.

אם אני מבין אותך נכון:

הדיון פה הוא לא מה יותר טוב לפי האמת האבסולוטית [דשא לא סינטטי?],

אלא הדיון הוא על הנסיון והקושי האישיים של כל אחד, ולכל אחד יש קושי, בגלל שאנחנו לא רובוטים והחינוך והדעות שקיבלנו לא מאוזנים במאה אחוז. 

ואם נזרום על המשל, אז גם טיפול בדשא צריך להיות מאוזן.

לא להשקות קצת מדי אבל גם לא להשקות הרבה מדי.

איפה דיברתי על מחשבה?

קודם כל, השרשור הוא על מי שמרגיש קושי, כלומר השאלה היא על החווייה האישית (ככה אני הבנתי לפחות). 

אבל גם אם ננסה להשוות אובייקטיבית בין דרכי התשובה של אנשים שונים:

אתה אומר שיש אנשים שיותר קשה להם ויש אנשים שיותר קל להם?

כאילו הקב"ה החליט מי יהיה לו סבבה למלא את רצון ה' ומי לא?

נשמע לי קצת לא הוגן... מבחינת המאמץ הנפשי שצריך להשקיע. כלומר, אולי יש נשמות שהן פריווילגיות יותר אבל זה לא משהו שאנחנו יכולים וצריכים לדון עליו.

וסליחה מראש, אני לא יודע מאיזה רקע אתה בא, ובטח יש בראיה שלך משהו מהחוויה האישית שלך. אני לא בא להוריד ממנה. רק לתת הסתכלות ממבט כולל.

אני לדוגמא הרבה פעמים רואה חבר'ה דתיים מבית ואני פשוט מקנא בהם, מקנא במשפחה שלהם

מקנא בזה שהם נחשפו לכל העולם הזה לפני.

מצד שני אני שואל את עצמי, אם הייתי במצב שלהם האם הייתה לי את אותה דרגת אמונה כמו שיש לי היום?

וזה מה שמנחם אותי

בדרך כלל אנשים מקנאים כשהם רואים מה שהם שואפים אליו.

ומי שנולד דתי ועם זאת מקנא בעולם החילוני (עד כדי דתל"שיות), מה זה אומר על השאיפות שלו?...

העיקר לשאוף לטוב!

את דעתך וגם את התגובות

אבל ככלל, לדעתי יש כל כך הרבה פרמטרים שקשה להכליל.

למשל - אם גדלת בבית שבו החינוך למצוות הוא קשוח זה חסרון בהיבטים מסוימים.... אבל מה אם גדל בבית של אמא חולת נקיון? זה כבר לא משנה אם דתי או לא...

יש מי שהחינוך שלו הוא כופה, ואז הוא מקנא בחילוני שמותר לו, ויש מי שהחינוך שלו נוח, והוא לא מבין מה החילוני מרוויח (בחילול שבת למשל)

אם לשפוט לפי הספרים והסרטים שהופקו בארה"ב על אודות דתל"שים שגדלו בבתים חרדיים, חינוך נוקשה ובדלני גורם לכך שהיתקלות אקראית בחילונים/בגויים גורמת להתפרקות ערכית מוחלטת ("פעם הייתי חסיד כתריאליבקה, היום אני לסבית עם קעקוע לזכר הצדיק ג'ורג' פלויד")

אם זה יותר קשה בחיים אז

נראלי שכל אחד מתמודד עם מה שהוא צריך...

וגם שאתה רואה משו שנדמה לך שהוא יותר קשה יש מצב 

שבמקום ובזמן של אותו אדם דוווקא זה לא כך ולהפך.. 

כל אחד לוקח ממש אחר את מה שקורה איתו ולכן אי אפשר לדעת בוודאות.. 

אגב יש כאלה שחזרו בתשובה אחרי מקרים קשים

אבל אם זה להאמין יש מקום לומר שלחוזר בתשובה יותר קל כי דתי מברר את עצמו תוך כדי שסוג של נכפה עליו להיות כזה.. 

אבל חילוני מברר קודם ואם הוא מתחבר אז.. 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.