אני אוהבת פרפרים. אוהבת לראות אותם עפים באוויר, עם כל היופי והעוצמה שלהם..

הפרפר עובר הרבה הרבה עד שהוא מגיע למצב היפה שלו, לפני שהוא מגיע לשם, הוא מסתובב רעב כזחל, מחפש אוכל וזולל כל היום, אוכל כל דבר שנמצא באזור ועדיין נשאר רעב ככ, הוא רוצה להגיע למקום יותר עמוק, יותר משמעותי, למרות שקצת ברור לו שזה לא אפשרי, הוא  עדיין מתאמץ ומנסה, מחפש תשובות אצל אחרים, וזולל כל פיסת מידע שמגיעה לפתחו.. 

אחרי התקופה שהזחל אוכל אוכל, הוא פתאום נופל לתרדמת עמוקה, מתעטף בגולם, בטח לבד וצפוף לו בתוך הגולם שלו, להיות כלוא בגולם לא נשמע כייף,  התהליך הזה של המציאה וההתחברות לעצמו, לתהליך החיפוש אחרי האמת הפנימית שלו, שמתבצע בשקט, לבד לבד.. 

אחרי השלב הזה, מגיע זמנו של הפרפר לצאת מהגולם שלו, לפרוס כנפיים, לאט לאט, הוא נלחם בגולם שעוטף אותו, ולאט לאט יוצא שוב אל האוויר הפתוח. התהליך הזה בטח מתיש, בוודאי הפרפר החלש מאבד תקווה, כשיום אחרי יום הוא מנסה לצאת ונתקל שוב ושוב באותו גולם, בלי יכולת לצאת ממנו.. 

אבל, דווקא התהליך הזה, הכאב הזה של ההאבקות הוא התהליך הסופי שמחזק ונותן לכנפיים שלו את הכוחות לעוף ולצאת לאוויר העולם..

אחרי כל התהליך הלא פשוט הזה, לפרפר יש כוחות לצאת לבחוץ, לפרוס כנפיים ולחצות את השמים, וכמובן, לבוא לנחות לנו על הידים🦋

"אני מרגישה כלואה, כאילו משו מונע ממני לעוף ולהשתחרר" הסתכלתי עליה, הפרפרית הקטנטנה הזאת שכל כך כמהה לחופש. הסתכלתי על הגוש המתוק הזה, שלפני דקה מחץ אותי בחיבוק אוהב, הוא רוצה לפרוש כנפיים. 

כמה כאב לי לראות אותה, הפרפרית הקטנטנה הזאת שלי, סובלת. זה לא שאין לה כנפיים, יש לה. והכנפיים שלה עצומות ועוצמתיות כל כך. לכנפיים שלה יש את היכולת להביא אותה לחופש שהיא מחפשת, בעזרתן היא יכולה לעוף רחוק ולטרוף את העולם. היא פשוט לא מודעת לקיומן וכוחותין של כנפייה. ניסיתי לשקף לה, ניסיתי להסביר, אבל היא בתגובה החזירה לי :" לי, יש כנפיים?! מה את ממציאה?!"   

הבטחתי לה שהן קיימות. אבל הבנתי שהיא תצטרך אותן לגלות בכוחות עצמה. 

שיחררתי אותה. 

היא יצאה למסע שלה, המסע אל עבר עצמה. בטוחה אני כי היא עוד תלמד, תלמד לפרוש כנפיים ולחצות בעזרתן את השמיים.

ואני אשב כאן ואחכה עד שיום אחד היא תבוא ותנחת לי על הידיים.🦋

היא נחתה על ידי. הפעם, היא הגיעה להיפרד. הכרתי אותה, את הפרפרונית שלי, רק לפני זמן מועט וכבר הגיעה שעת הפרידה. 

"פרפרונית שלי, מהו הסוד שלך?" שאלתי, בהזדמנות האחרונה שניתנה לי. 

חיוך עדין נסוך על פניה, "שמעת פעם על אפקט הפרפר?" היא שאלה  בנימה נינוחה. "לפיו תזוזת הכנפיים של פרפר בצד אחד של העולם, יכולה לגרום לטורנדו בצידו השני של העולם."

בוודאי ששמעתי על אפקט זה, אבל איפה הקשר בינו לבין סוד הפרפר, סוד החיים? שאלתי בתוכי, והיא, חכמה וטובה כל כך, הצליחה לקלוט את תמיהתי. 

"זה הסוד שלנו. אנחנו הפרפרים מבינים, שלמרות שזמננו בעולם הזה מועט כל כך, עדיין יש לנו כאן תפקיד. עדיין יש לנו משמעות והשפעה, וההבנה הזאת היא סוד החיים" 

אמרה, ובמשק כנפיים עדיין ואחרון, נפרדה לדרכה. 🦋

כי די

כי אי אפשר ככ יותר

כי הכל כבד וכואב ומציף

כי לבד

כי

אין אוויר

אין

הכל סוגר עליי

החיים גדולים מדי

זה ייגמר מתישהו?

באמת יהיה טוב?

מתי

רק תבוא כבר

תגאל

זה אי אפשר יותר

בוא

בבקשה

🤍

אני אצעק

אני אצעק הכי חזק

הכי חזק עד שאהיה צרודה

עד שיגמר האוויר ויהיה וואקום

אולי מתוך הוואקום אוולד מחדש

אולי ההתמודדות הזו רק תחשל ולא תשבור

אולי לא אפסיק להאמין

בוא נצעק ביחד

אהההההההה

חזק יותר

אהההההההההההה

הכי חזק

אהההההההההההההההההההההההההה

איך המרגש עכשיו?

יותר טוב?

אפשר לנשום קצת?

זה כואב

זה חונק

זה כואב נורא וסוגר מכל כיוון

יש חיים אחרי המוות

מבטיחה

🤍

מה יהיה

מה

שמשהו יקרה

שהלב ישתנה

שהחיים יפעמו

באג אצלי או באג במציאות?

ולא ידעה

די לחשוב כל כל הרבה

די

זרמי

שחררי

אבל

מה אם

רגע

אולי

שנייה

עזבי את זה

די לחשוב כל כך הרבה

מה כבר יכול לקרות?

שחררי

תהני

אבל

רגע

זה מרגיש לי

רגע

וואי למה ככה כבדה

פשוט זרמי

תפסיקי לחשוב ככ הרבה

זה לא בריא לך

את סתם בלופ של עצמך

אבל

רגע

אם לא אחשוב

איך אחליט

איך אדע

סמכי עליי

הכל יהיה בסדר

יהיה לך כיף, את תהני

מה יוצא לך מהמחשבות האלה

תקלילי

מה כבר יכול לקרות

בדוק יהיה לך כיף

ואם לא?

זרמי נו כבר זרמי

די לחשוב ככ הרבה

Note to self:

דגל אדום

אם לא נותנים לך לחשוב

מותר לך

קחי את הזמן

תחשבי

תתלבטי

אל תתביישי

תרגישי

אם זה לא מרגיש לך מותר לך לחשוב

אל תעשי רק כי יאללה למה לא

תהיי כבדה

אל תזרמי בקלילות

אם זה מרגיש לא נכון, זה לא נכון

די

כבר לעסתם וחפרתם את זה ככ הרבה

די לטחון מים

כמה אפשר להסתובב באותו מעגל

די

לא יתחדש שום דבר

אתם מגיעים בדיוק לאותן מסקנות שהיו קודם

זה באמת מיותר

כל החשק כבר יצא

חלאס

אפשר לשחרר

בוא נוותר וזהו

אבל אוף

זה מגעיל

זה להשתמש ולזרוק

מה

עכשיו כבר לא צריכה אותה אז זהו?

את בטוב אז זורקת?

עשית את שלך את יכולה ללכת?

זה דוחה

הייתה פה התמסרות

היתה פה מושקעות נפשית

זה לא יפה

זה לשחק ברגשות

זה דוחה

אבל

זה חונק פתאום

פתאום נעים יותר לבד

אפשר לבד

הגב זקוף

הכל קטן עליי

העולם פתוח בפניי

אוף

מה עושים

תציל אותי

די

תפסיקי עם זה

את משחקת בה ואת יודעת את זה ואת יודעת כמה זה חשוב לה

אל תשלי אותה

את תשברי לה את הלב

זה ככ רע

את יודעת איך את גורמת לה להרגיש ואת גם יודעת איך זה יגמר

תשמרי עליה, בבקשה

היא חשובה לי

❤️

תחליטי עם עצמך מה את עושה

תהיי עקבית

אל תזגזגי

תהיי עדינה איתה, בבקשה

יש לך המון כח בידיים

אל תנצלי אותו לרעה

תבחרי בטוב

בבקשה

שיהיה לנו בהצלחה

הצילו