אני רוצה להרגיש שהעולם הזה הוא מדוייק.

ולמההההההההההההההההההההההההההההההה.שוב פסיכוזה.למה ראיתי את זה שם??התחרפנתם לגמריי כילו??????????

אני רוצה כיפור בבית.ומפחדת שבעצם אני רוצה לעשות לעצמי רע.כי זה באמת הפער בין הרצון של המשפחה לבין חוסר הידיעה של מה באמת נכון לעשות.כי אנלא יודעת מה אמת.אני רוצה אמת חזק אבאלה חזק.הלב שלי רוצה לבוא לשם ולעשות נחת רוח ורוגע למשפחה.אני יודעת מאוד כמה קשה להם.ואם אולי אני סתם עושה סרט מלחזור אז לא חבל לצער אותם?אם אולי באמת קל לי לחזור רק שאני פשוט לא מודעת?קשה לי להאמין לי.אני רוצה להאמין לי.הלוואי הייתי יודעת משו.יודעת לבחור.מתאים לי לזרוק הכל ולבוא לבית בלי לחשוב וזהו.

מפחדת כי אנלא רוצה לעשות לאף אחד רע.אנלא רוצה לעשות לעצמי רע.ואנלא רוצה לעשות טוב לאנשים כשזה בא על חשבוני.אנלא רוצה להתפרק.אבל הלב..אוי הלב.הוא לא מפסיק לחשוב על אבא ואמא ועל הצער.ועל האחים.והמצפונים..אוי.אני מפחדת.כי באמת זה יעשה לי רע.כל כך רע.אבל יעשה לי טוב ששימחתי את אמא.הכי יעשה לי טוב שאמא תשמח.כי מגיע לה גם טוב לא פחות ממני.ומגיע לאבא טוב.ולאחים.

כתבתי לאבא היום שאני מתגעגעת אליו מאוד.הוא החזיר לי בהודעה-'גם אני. אז תבואי. את מתעקשת ממש סתם. תישכחי מהכל ובואי'.

הלוואי אדע מה לעשות.הלוואי מישו יגיד לי מה לעשות.אני מפחדת אבל לשתף ולדבר על זה.כואב לי מידיי להגיד במילים.

וקשה לי גם שאבא לא מבין אותי בשיט בחיים האלה.

הלוואי היה לי אלוהים לדבר איתו.אנלא רוצה לדבר עם בנאדם כלשהו.אני רק רוצה עכשיו שאני אדבר למישו שהוא רק מקשיב.אני רוצה אלוהים דייי קשוח לי העסק כל כך

Don't do this

you'll regret it

Please

Find a way to escape this

Please

For you

God I hate that I hate that so much

He told her. Like it couldn't get any worse

I should probably talk to them about it tomorrow

And I fucking don't want to

Tatte why are you giving me those things

I can't take it

I have no power for this

She told me today that I have a lot of mental strength

But after this I do not think I do

What am I supposed to do

I really don't know

How can I open up to him if the fear is too real

There's an outside world and an inside world and I need to know the difference between them

It's so harddddd I can't I just can't

And I'm about to finish the treatment there and it's just getting worse

Tatte help me

I don't know what to do

I'm lost

How can I heal if I can't even talk to him

Look him in the eyes

I'm tired. I'm fucking tired

I need to sleep forever

But even when I sleep I have nightmares

So even this can't help me

Aaaaaaaaaa

Tatte I need you

Please help me

Okay? 

כל כך קשה לרפא טראומות.
כל גל כעס מחודש אני חושבת שזז משהו ושהכיוון חיובי, אבל איך התהליך כזה ארוך.
אני כל כך כועסת וזה נראה שהכעס לעולם לא ייגמר וכמוהו הסליחות. 
חוזרת על אותם דברים בכל פעם רק בניתוח יותר עמוק.
ואיזה טראומה מוזרה. טראומה ייחודית מאד. מורכבת מאד. עדינה ועוצמתית. ממש תואמת אישיות.
זו דרך נחמדה לבחור להסתכל על טראומה, לא? חח. לפעמים כדי להיות שפוי צריך להיראות משוגע קצת.
מה עושים עם הכעס הזה. 
אני חושבת: 'לעזאזל איך נהייתי סמרטוט'... ועדיין אני מפחדת להרים את הראש.
אני רוצה ליישם את המסקנות והרצונות החדשים כבר היום אבל זה לגמרי חסר איזון. עוד לחכות. שתתפתח מוכנות.
גם זה, בינתיים, ניגון.

ניגון של לב שבור.

נשמע רומנטי. זה כל כך לא נראה כך במציאות. רק אני יודעת, ורק האמונה שלי בו מה שיהפוך אותו... לניגון שלם בסוף, ולניגון יפה בעודו שבור.