חזקת אותי על הדרך. לי למשל קרה משהו מאוד כואב עכשיו במוצאי כיפור (משהו שקשור לעבודת ה׳) ו- וואלה באותו רגע , התייאשתי מהכל ורציתי פשוט לוותר לגמרי. ופתאום נזכרתי במה שלמדתי היום במסילת ישרים. שתמיד צריך לחשוב איך אנחנו עושים נחת רוח לבורא עולם לקיים את ״ואהבת את ה׳ ..״ לומר , שכל הקטע הזה של היצר הרע שבא ונלחם בך עד טיפת הדם האחרונה זה נטו להביא למצב שאחרי שבורא עולם שולח אותו לעשות את זה, הוא מתבונן בך, מחכה לראות אם אתה אוהב אותו באמת ותמשיך לעבוד אותו, או תרים ידיים.
אני עכשיו החלטתי לעשות דווקא ולהלחם, הולך לעשות אחלה שבת עם כל הדיקדוקים. ושהיצר יחפש אותי בסיבוב.
אצלי זה כאילו בפרסום, כלומר בדיוק שהתחלתי להתמיד בלימוד כל אלול הזה, ישר בום חטפתי כזו באנה לפנים שעד עכשיו אני לא התאוששתי לגמרי. הכל זה ניסיון ובכדי להתקרב לה׳ זו בדיוק הסיטואציה שצריכים להכנס אליה, לקבל את המכות האלה מהיצר ואז להוכיח שאתה קם רק * בשביל בורא עולם.
אחרת? אתה סתם אגואיסט שחושב רק על עצמך.