עומד אני כולי נפעם\
הנה הוא היום הקדוש תם.
כולי מלא אורות\
דלתי השמיים כבר נעולות.
ולפתע כל מי שרק עתה געו בבכיות\
מריצים ערבית בעשר דקות.
מהר מהר קידוש או ברכת הלבנה\
טובים מאורות, והופ נגמרה ההבדלה!
אחת ושתיים ושלוש, כוסות שתיה\
ולאחר שניה לא נשארת אף לא פרוסת עוגה.
וכאן עומד הבן ושואל\
איה לדור ודור המליכו לא-ל.
ואיפה הוא הווידוי לאל סולח ומוחל\
הכול זה כעין וכאפס הוא אל מול אוכל?!
מדוע בתחילת יום הכיפורים כמלאכים אנו נדמים\
ובמוצאיו אפילו למדרגת בני אדם בקושי אנו מגיעים?!







