אני כבר כמה חודשים בסחרור פיזי ונפשי. הרבה נופל על בעלי המתוק ואני ממש משתדלת לעשות ככל יכולתי.
הבעיה שיש לו סטנדרט מסוים ואני לא עומדת בו. קשה לו להכיל שיש קושי ושוכבים במיטה. קשה לו להכיל שיש נשים שלא מסוגלות גם עבודה, גם ילדים, גם תקתוק בית, וגם להיות ברוגע נפשי..שזאת אני.
יש לנו שתי בנות. הקטנה שלנו בת 2.4 ולדעתי יש מקום לחשוב על הריון. אני יודעת שזה לא יהיה פשוט כי אני שבר כלי בחודשים הראשונים.
מצד שני יש את עניין המניעה שכמובן זה עליי והוא לא תומך מבחינה רגשית כלום. עברתי הריון לא תקין עם התקן, הפלה, שאריות של ההפלה, הלכתי לבד לבית חולים ורק כשממש התחננתי בא איתי פעם אחת. מצד אחד כבר רוצה הריון.
מצד שני לא מסוגלת לחשוב על הריון עם תחושת הניכור וחוסר הפרגון וההתעניינות בי.
מצד שלישי מיציתי התעסקות בטהרה ובאמצעי מניעה!
התחלתי נובהרינג לפני יומיים וזה ממש מציק. לא נעים ועושה לי תחושה של פיפי כל הזמן. נראה לי שגם ביחסים זה ממש מפריע כי אני קטנה והנרתיק שלי קטן.. (גם בטמפונים בקושי משתמשת כי מרגישה אותם).
כשאני מנסה לדבר איתו על זה הוא לא מוכן. גם ללכת לטיפול זוגי הוא לא מוכן כי טוען שקודם אני צריכה לטפל בעצמי (אמנם צריכה טיפול, בהחלט. אבל לא מהסיבות שהוא חושב- לתקן את האישה המעוותת שלא עושה כמעט בבית שלה עצמה).
בקיצור, קשה לי, נמאס לי, אין לי כוח להורמונים ואמצעי מניעה שדופקים לי את הגוף. והשתמשתי כבר בגלולות, התקן לא הומונלי, שקפים, ועכשיו הנובהרינג הזה.
פרקתי
