זה מזג אוויר שלא יודעים איך להתלבש, שניה חם שניה קר. כמוני.
לא החלטית. בורחת וחוזרת. רוצה להחלים רוצה לשקוע. מאמינה וכופרת בנשימה אחת. לא ברורה, ככה אני.
האוויר הזה של סוכות, גורם לי לצאת החוצה. החוצה מהבית, החוצה מתוכי. זה אוויר שבא לך לצאת לשדה ולרוח ולנשום עמוק עמוק ואז לחזור לבית נעים ומוגן מרוחות.
זה מוזר לי התקופה הזו. תקופה של יום הולדת. תקופה של זכרונות. אבל לא צריך עכשיו לשקוע בעבר. לא, בהחלט לא צריך.
אני רק רוצה שיהיה בסדר. שלא יתפקשש כמו שתמיד קורה. יש לי מזל מחורבן ואיכשהו תמיד בסוף אני בוכה.
אז אולי זה יהיה בכי טוב. בכי משחרר. אולי. ואולי גם לא.
יש ריח קסום באוויר, ריח של לפני גשם ושל שלכת ושל טבע. אני אוהבת את זה. זה זמן שעוד רגע חורף, כמעט, אבל עוד לא. עוד מעט יבוא הגשם וישטוף הכל, אבל עד שהוא יבוא יש לנו אוויר נקי יותר וקסום יותר.
וגם אני נקייה יותר וקסומה יותר. גם אם אני לא תמיד מרגישה את זה. ככל שהזמן עובר אני מעכלת את זה יותר ויותר, שכן, אני קסם. אני פלא. והקסם הזה שהוא אני לא פה סתם. הוא פה כדי להאיר לעולם כולו.
ויש ימים של איכסה ואין בכלל כח ומה הקשר קסם. אבל תמיד הוא קיים, גם אם הוא מוסתר לפעמים. ואני צריכה תמיד לזכור את זה, שאני קסם. אחרת יהיה לא כיף ולא טוב.
תזכרי שאת קסם?
