אצלי הם גם יקחו בקבוק מים,יצאו יחפים לשדות ככה,בהתרעה של רגע בלילה וישפכו בכמויות מים על האדמה ויכנסו לתוכה בכזה חיוך ואהבה,ישירו לעצמם על כמה הם טובים ואהובים,אוי כמה כמה.
ויעצמו עיניים ויתפוצצו מצחוק כי זה פשוט עולם משוגע.
איך שהחיים הפשוטים ממלאים אותי באהבה
איך קרה שיש לי חלקות אינסופיות שנמצאות בשליטתי,
זה חסדים.
ואני אוהבת את הנאיביות הזאת שמכתיבה לי את המילים במקלדת,בזכות נאיביות כזאת,העולם הזה בנוי.
והם גם,ישבו על המעקה,ינדנדו רגליים ויבהו בכפות רגליים עם פה מתוח בחיוך,כי,האדמה הזאת,היא כזאת רפואה.היא כזאת טובה ואף אחד לא רוצה להוריד אותה מהרגליים.
והם גם יעלו במדרגות
והעקבות שלהם,הקטנות
ישאירו טביעות.
