בכל אופן, אני רק רוצה לכתוב ולהעמיד פנים שקוראים את זה
אז נכון שבד"כ זו פינת ריק ומוסתר שלי, אבל החיים שלי כבר לא נראים ככה. יש לי תחושה שבחודשים הקרובים אוכל להיפרד לגמרי מפורום חידות הזה, אבל בינתיים אולי אשאיר נימה אופטימית, שמחה אפילו, ברגעים האחרונים שלו.
אני בכלל במצב רוח קצת מדוכדך עכשיו, אבל איזה פלא שמצבי הרוח המדוכדכים שלי (שבאים רק פעם בכמה שבועות, איזה נס גלוי) נראים ככה.
מעולם לא הייתי לבד יותר ומעולם לא הייתי מלאת תקווה יותר. אפילו יותר מזה, זו לא תקווה לגבי העתיד אלא לגבי היום יום ממש. אני לא רק חולמת, אני גם מגשימה.
אני עכשיו מקיימת מה שלימים ייקרא בערך הויקיפדיה שלי In 2021 (או אולי 2022) she moved to Jerusalem to pursue a career in writing. חלום
כלומר, עוד לא עברתי, אבל אני עושה מה שצריך כדי שזה יקרה. ועוד מעט חורף
ביום כיפור עשיתי תענית דיבור וזה עדיין היה דומה לאיך שהימים שלי נראים ממילא, אבל אני יודעת שכשתהיה לי הזדמנות (וגם על זה אני עובדת) אני אנצל אותה. אני אדבר. אני אהיה אני בלי להתנצל או לחשוב שאני טיפה וקטנה. במילים nlpיסטיות יותר, אני אהיה אני ואדע שזה הכי טוב ונכון, שאני חכמה ושווה ומצחיקה ורגישה, ואנשים יאהבו אותי בגלל זה.
יש פה כאב בעולם, כן, זה לעולם לא ייעלם. אבל יש כל כך הרבה טוב. כל כך הרבה אנשים שרק חושבים איך לעזור, שמתפללים אחד על השני, שחולמים על עולם טוב יותר לא רק לילדים שלהם, אלא גם לשכנים שלהם ולהם עצמם.
והעולם מתכונן, נכון? זה מה שאני מרגישה. אנחנו מתכוננים לימים טובים יותר.
כן, לפעמים אני חושבת על פעם, על ארבע השנים שאני מכנה כיתה י' שלי. וזה מכווץ את הלב, אבל מתוך רחמים ואהבה שאני עוטפת בהם את מי שהייתי. וזה יוצר בי געגוע, אבל כזה שאני יודעת ששייך לתחושה, לא לתמצית. ואת התחושה אני עוד אשיג בדרכים אחרות.
ואני יודעת שאני נמנעת מלחשוב על זה כי הלבד קשה גם ככה, גם בלי להשוות אותי לעצמי של מחר, אבל גם אהבה גדולה מחכה לי ואני אלך אליה, ואבוא מוכנה יותר.
בינתיים נשאר רק להמשיך ללכת, להתפלל ולכתוב.
אז נכון שבד"כ זו פינת ריק ומוסתר שלי, אבל החיים שלי כבר לא נראים ככה. יש לי תחושה שבחודשים הקרובים אוכל להיפרד לגמרי מפורום חידות הזה, אבל בינתיים אולי אשאיר נימה אופטימית, שמחה אפילו, ברגעים האחרונים שלו.
אני בכלל במצב רוח קצת מדוכדך עכשיו, אבל איזה פלא שמצבי הרוח המדוכדכים שלי (שבאים רק פעם בכמה שבועות, איזה נס גלוי) נראים ככה.
מעולם לא הייתי לבד יותר ומעולם לא הייתי מלאת תקווה יותר. אפילו יותר מזה, זו לא תקווה לגבי העתיד אלא לגבי היום יום ממש. אני לא רק חולמת, אני גם מגשימה.
אני עכשיו מקיימת מה שלימים ייקרא בערך הויקיפדיה שלי In 2021 (או אולי 2022) she moved to Jerusalem to pursue a career in writing. חלום
כלומר, עוד לא עברתי, אבל אני עושה מה שצריך כדי שזה יקרה. ועוד מעט חורף
ביום כיפור עשיתי תענית דיבור וזה עדיין היה דומה לאיך שהימים שלי נראים ממילא, אבל אני יודעת שכשתהיה לי הזדמנות (וגם על זה אני עובדת) אני אנצל אותה. אני אדבר. אני אהיה אני בלי להתנצל או לחשוב שאני טיפה וקטנה. במילים nlpיסטיות יותר, אני אהיה אני ואדע שזה הכי טוב ונכון, שאני חכמה ושווה ומצחיקה ורגישה, ואנשים יאהבו אותי בגלל זה.
יש פה כאב בעולם, כן, זה לעולם לא ייעלם. אבל יש כל כך הרבה טוב. כל כך הרבה אנשים שרק חושבים איך לעזור, שמתפללים אחד על השני, שחולמים על עולם טוב יותר לא רק לילדים שלהם, אלא גם לשכנים שלהם ולהם עצמם.
והעולם מתכונן, נכון? זה מה שאני מרגישה. אנחנו מתכוננים לימים טובים יותר.
כן, לפעמים אני חושבת על פעם, על ארבע השנים שאני מכנה כיתה י' שלי. וזה מכווץ את הלב, אבל מתוך רחמים ואהבה שאני עוטפת בהם את מי שהייתי. וזה יוצר בי געגוע, אבל כזה שאני יודעת ששייך לתחושה, לא לתמצית. ואת התחושה אני עוד אשיג בדרכים אחרות.
ואני יודעת שאני נמנעת מלחשוב על זה כי הלבד קשה גם ככה, גם בלי להשוות אותי לעצמי של מחר, אבל גם אהבה גדולה מחכה לי ואני אלך אליה, ואבוא מוכנה יותר.
בינתיים נשאר רק להמשיך ללכת, להתפלל ולכתוב.
מוזמן