שהולך ומידרדר ככל שנמצאים בו יותר...
??? !!!
שהולך ומידרדר ככל שנמצאים בו יותר...
??? !!!
עצמך להתחיל להסתכל על העולם בעין טובה, העולם יראה אחרת. נכון בהתחלה זה מרגיש כאלו אנחנו עובדים על עצמנו, אבל "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". העולם יראה הרבה יותר יפה בידיעה שהכל מד' והכל הוא טוב, והאח הקטן שמציק הוא רק שליח של ד' וסך הכל הוא רוצה עזרה במשהו. וההורים לא באמת כאלה מעצבנים הם סה"כ רוצים את טובתך ואוהבים אותך. אמנם זאת עבודה קשה אבל משתלמת.
אם המבט הסובייקטיבי של האדם יכול להשתנות וההשפעה תהיה חיובית אז מה רע?
על מה ש@חיים רק פעם אחת כתבה
חי תורהלהגיד שזה בבחינת "הולך בטל כישן דמי".
חוץ מזה מתי יש לך מצווה כשאתה ישן, תמיד אומרים הנוער לא קם בשעות נורמליות בבוקר, והנה יש מצווה לישון תנצל את זה.
לפי ה"להיות בסוכה" משמע שרק לשהות בסוכה זו המצווה, ואז הבאת מקור לכך שבטלה היא מעין שינה, אז לא הבנתי
כאן הם קצת בשפת הישיבות "בטלונ'ס" אז אם אתה מתכתב בסוכה אז זה כאלו אתה ישן בסוכה. מה שכן מ"בטלונ'ס" לא צוברים כוחות, שזה חבל.
אז משמע מזה ששינה זה שונה מסתם לשבת בסוכההה (בלי העניין של בטלה כשינה)
מי כמונו יודע ששינה זה קביעות גדולה.
התווכחתי על זה עם מישהי, אבל אין לי כח לתמצת ויכוח של 3 שעות ב2 משפטים אז רק קמצוץ...
אני גם חשבתי כמו שכתבת בהתחלה...
אבל בסוף הגעתי להבנה שיש מצבים שזה לא תמיד נכון.
ברמה קיצונית נגיד, ילדה שההורים מכים אותה? (זה חלילה לא המצב אצלי. זה דוג' קיצונית) זה טוב? אז נכון שאין רע מעם ה' ובני האדם שמזיקים הם רק שליחים אבל להסתכל על מציאות כזאת כמציאות טובה זה לא נכון ולא בריא.
אז זה רק דוג' קיצונית להגיד שלא תמיד זה נכון.
יש גם מצבים אחרים אבל אין לי כח להמשיך לפרט
שבנאדם לא יכול להיות כל הזמן בחוץ.. הוא חייב גם מידי פעם ת'שקט שלו כדי להתאפס.
ולרובנו ברור שהמקום השקט הזה שבו מתאפסים זה הבית. איפה שאין את כל הרעש של החברה ושיש'ך תמיטה שלך ושלום על ישראל..
אממה?! אנחנו בבית ופתאום אמא מבקשת לערוך שולחן ואבא אומר לך שאתה כל היום בחדר ולמה לא רואים אותך ואחים שלך מציקים לך ואז אתה מתחרפן, כי הלוווו בניתי על שקט ואתם הורסים לי תחגיגה
מזדהים?
אם כי, מזמן אני כבר מחפשת את השקט שלי במקומות אחרים ולא בבית
לפעמים גם בלי קשר, גם מי שמוצא שקט בבית שלו, אז הטבע נותן שקט מסוג אחר וכדאי גם בו לחפש מידי פעם
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.