אתגרתי את עצמי הערב 

ושאלה שעלתה היום, מה אתם אומרים? 

למה רק סוכה וקורבנות הם שתי המצוות היחידות שלא יוצאים בהם ידי חובה ע"י משהו גזול?
 

@נשמה כללית

כן זאת הסוגיה שם

שגם לולב וגם קרבן הם כביכול מתנה שאנחנו מביאים לקב"ה

ולא רק חובה שאנחנו מקיימים

ולכן זה שהקב"ה שונא גזל זה משמעותי יותר כאשר אתה רוצה לשאת חן לפניו

בנוסף בשניהם - בקרבנות ובלולב - יש חובה שזה יהיה בבעלותך, ולכן הגזילה היא רלוונטית

וכל מצווה היא בבחינת לרצות את הקב"ה , לא?

לא ברור לי עד כמה שימוש בגזל נכלל בגדר מצווה הבאה בעבירה... קצת מבולבל חח

זכור לי המנחת חינוך עוסק בזה במצווה הראשונה.

ולכן מפרשי הגמרא מתלבטים מה מייחד את הלולב שאסור בו גזול

אחד ההסברים הוא ההבנה שהאלמנט של ריצוי הוא משמעותי יותר בלולב

וזו באמת שאלה טובה. קשה למצוא בה תשובה ברורה כי יש כמה דברים שלא מסתדרים..

הגמרא דנה על זה, מגדירה את זה מצווה הבאה בעבירה ומנמקת ו"אני ה' שונא גזל בעולה". כבר יש כאן נקודה שצריך להבין אותה, כי לכאורה אלו שני טעמים שונים.

תוספות מתעלם מזה, ורץ ישר לשאול על הנק' של מצוה הבאה בעבירה, וטוען שבכל מצוות דאורייתא זה כך, ומוכיח מגזל עיסה והפריש חלה. כמובן שמיד קשה על זה מגדודי מצוות.... וממה נפשך, אם כתוס' - צריך ליישב את כולם. ואם לא כתוס' - צריך ליישב מה המיוחד בחלה (אני לא מוצא בתוס' את דברי @מבשר שלום, כנראה זה באמת האתוון דאו' שמחדש את זה. אם כי - מעצם זה שהגמ' קישרה בין המקרים נשמע שאכן יש בזה את המימד של להביא לגבוה, כדבריו. אבל זה עדיין לא ברור, כי סוכ"ס המשל של שונא גזל בעולה הוא ממכס - שמביאים למלך כמו קרבן שמביאים לקב"ה, את הלולב אנחנו לא "מביאים לקב"ה. ואם נאמר שזה שזה מצווה שנעשית מחמתו ו"עבורו" - אז הדרא קושיה לדוכתה, שיהא כך בכל מצוות. אולי אדרבא - דווקא זו הראיה לאתוון דאוו' שיש כאן גדר חדש של "בא לריצוי", אם כי עדיין לא ברור בדיוק משל הגמ')

תוספות מקשה מלולב של אשירה, שנפסל רק משום כתותי מכתת שיעוריה ולא משום מצוה הבאה בעבירה, ומיישב שזה שונה כי זה לא "באה", בשונה מגזל שעצם זה שזה אצלי זה ע"י עבירה.

בתוס' נסתרים דברי האתוון דאוריתא, כי רואים שבאמת עיקר העניין הוא ה"מצווה הבאה בעבירה". ולא הריצוי. ואת"ל דהיא היא - שלריצוי לא ניתן בעבירה, אז מלבד שלא נח בל' "מצווה" (וזה כבר מהגמ' עצמה בעצם, בנוסף להנ"ל), גם לא"ש כלל ראיית התוס' מחלה שאינה ריצוי. אא"כ נידחק ונאמר שמתנות כהונה גם הן ריצוי, וגם אם כן, עדיין עצם הטענה שכל מצוות דאו' כך שומטת את הקרקע מהתמיהה והפירוש לה גם יחד. 

מצד שני, לגבי ציצית מפשתן שעבדו לו - כתוב שהוא כן מאוס ופסול משום כך. זאת אע"פ שמצוה הבאה בעבירה אין שם והפסול בגזול הוא רק מדין "ועשו להם - משלהם". בשונה מאתרוג - שגזול אסור גם לאחר ייאוש אע"פ שכבר אין בעיה של "לכם". וכן פסול לשאר ימים. מאידך - מוזכר שם שזה בגלל שהיא "צורך גבוה", מה שמזכיר את הדמיון האמור של לבוא לריצוי, אבל בעצם דווקא סותר אותו: כי זה שוב לפרק את הגדר המומצא ולהחשיב כך כל מצווה. הרי ציצית ודאי היא צורך גבוה מהיותה מצווה ולא מהיותה באה לריצוי. בהפוך על הפוך על הפוך יש כאן לפחות שלושה דברים מוזרים בהשוואה לאתרוג.

היו לי עוד כמה קושיות ותקלות בחשבונות. אבל אינלי כח לחשוב ונראלי מה שכתבתי מספיק בנתיים..

בקיצור, יש כאן בשר לשבת עליו.

שימו לב @advfb ו@ultracrepidam, התייחסתי כאן לפחות לשני דברים מהדיון שלכם (גדרי מצוה הבאה בעבירה בגזל, וזה שזה לא קשור לדין לכם)

זו היתה שפיכה של מה שעבר במח (בתור "למה אין תשובה")

אין לי הרבה מה לנדב כאן לנחלת הכלל, בהתחשב בכך שמה שהסברתי שם היה שיש כאן יותר מידי בעיות מכדי לתת תשובה ברורה...

אלא א"כ הכלל ממש חושק בשיעור עיון שמראה כמה הסוגיה מסובכת ומלאת קושיות בלי פתרונות (בשבילי לפחות, כעת לפחות) יש סטייל כזה של שיעורים...

ואני מבין שהכותרת שלי נוגעת בסוד

כמדומני יש מאירי בעניין.

הסיפור של הריצוי הוא קרוב לוודאי לא חידוש של האתוון דאורייתא, כי הוא זכור לי במסגרת הביאורים של הראשונים בסוגיה. אוי מאירי.

אגב, אליבא דהחזו"א המאירי אינו "ראשון"

המאירי הרי כתב ספרים שכן היו מוכרים. רק בית הבחירה התגלה מאוחר.

אני זוכר שראיתי מי שהתייחס ליחס המורכב של החזו"א למאירי ודומיו, לא זוכ רפרטים אבל זוכר שהיה תיאור של מורכבות.

מעניין...

אם כי, סביר דווקא לפי הנימוקים שנאמרים בנושא.

הנקודה היא שהדרך שהתורה נמסרה הוא רלוונטי, ולא רק הדור שבו זה נאמר.

ולכן אחרי שהוכרעה הלכה בלעדי הפסק המסוים הזה, אין לו סמכות כמקור להלכה אלא כדעה נוספת

זה יותר מאשר "הוכרעה הלכה". גם מבחינת לומד'ס הוא לא מתייחס אליו כראשון.

הנימוק ששמעתי בשם ר' דב לנדו, בדומה לדבריך אך יותר מקיף: שעצם זה שהקב"ה לא נתנו ביד הדורות הסמכותיים באחרונים (רעק"א, הגר"א וכו') שולל ממנו את המעמד...

משהו כזה, לא חותם על הנוסח.

אצל החזו"א כמדומני היה קו דק מאד בין ההלכה לבין הלמדנות (תפיסה שלצערי מוזנחת בדורנו)

הוכרעה הלכה = דבריו הידועים בענין לשכת הגזית

לגבי ההסבר בשם ר' דב לנדו (לא הכרתי. אולי אני צריך להתבייש, אבל חידשת לי) - לא משכנע. מי אמר שזה חסד ה' עלינו? אולי זה עונש ותלאות הגלות, וחסד ה' עלינו הוא שדברי המאירי נתגלו לנו?

דבריך נכוחים

את מה לא הכרת? את ההסבר או את ר' דוב? 

ונכון, לא משכנע... 🤷‍♂️

אבלאבל, כשאתה נכנס לתוך חווית העולם שלהם, זה ממש משכנע.

והאמת שגם קצת בלי זה, החזו"א לא מוכן לקבל "עונשים" ו"פרסים" כאלו. יש שלבים שבהם התורה הועמדה, מה שהקב"ה לא נתן אז - כנראה הוא לא רצה שיהיה חלק מהעמדתה בדרגה זו. מצד קיום התורה ומסירתה אין משחקים..

אותו.

את דבריו היה אפשר לנחש די בקלות, זה כיוון חשיבה נפוץ... אבל כמובן לא הכרתי את הדברים בשמו, וגם לא ידעתי על ציטוט כזה.

(שמתי לב לדו-משמעות והחלטתי להשאיר אותה, כי זה ננכון לגבי שניהם)

כן, אם אתה נוקט את "אלפיים שנות תורה" כאקסיומה אמיתית, ולא כדרך אלגנטית לומר "אין לנו סנהדרין ולכן אנחנו לא יכולים לשנות", אז בהחלט זאת תהיה אמירה תואמת שמשתלבת גם עם הטיעון של לשכת הגזית

הרמב"ם אומר דבר כזה על "מה' אשה לאיש" - לפעמים זה יכול להיות שכר מצוה או עונש על עבירה

במצה לומדים גז"ש מחלה שצריך שיהיה שלך. ולכאו' לאחר ייאוש ושינוי כן יוצאים יד"ח.

זו הנק', יש הרבה מצוות שיש בהם דין "לכם", ולא יוצאים בגזול כמו שלא יוצאים, תיאורטית, בשאול.

המיוחדות היא לא לצאת ידי חובה גם לאחר שנעשה קניין גזילה ומקויים "לכם".

אם כי מחלק שם בין קנאו בסיוע המצווה לקנאו בשינוי אחר.

וצריך להבין איך מתיישב עם דברי הש"ס שנראה לא כך.

טוב נו, צריך לשבת על זה.

הרצי"ה על הגרש"י כהן וכו', כנודע.

הגרש"י עמד בחופתו עם מדים. כמובן של אנשי ירושלים היו שם, ואי מי צקצק בלשונו....

שאל הרצי"ה: עם מדי קוזאק (ר"ל, מלבוש שקורין קאפט"ין וכובע שקורין שטריימי"ל) אפשר לעמוד בחופה ועם מדים של צבא יהודי לא?!

אבל בעצם, עד כמה שאפשר לזהות מהשרוול, זה נראה שהוא זה שמשקה אותה, מה שאומר שזה הכוס של השבע ברכות, וכנראה פשוט קטעי ההסרטה לא מסודרים.

משתדל ללבוש בגדים חגיגיים - נראה לי שככה צריך לפי ההלכה.

ומשתדל כמה שיותר להתנחל בסוכה - ללמוד שם או סתם לשבת

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה