שלחתי למייל של משרדים ספציפיים שאני מעוניינת.. 

הרחבתי את המשרדים שאני מעוניינת בהם, 

ואז כשראיתי שלא חוזרים אליי- אז ניסיתי גם דרך דרושים.IL 

מצאתי דרך הפלטפורמה עבודה

ואני לא עוסקת בתחומי ההייטק

לגבי עבודה - נראה לי לא רלוונטי לעבור מקום עבודה בשלב הזה של הריון, גם אם את מוצאת מיר מקום עבודה חדש, (וספק, זה לא ככ אטרקטיבי עובדת שתצא לחל''ד תכף) עד שתסתגלי כבר תצאי לחל''ד, אז לדעתי שווה ''למשוך'', לשרוד את העבודה הזו, ואולי בחל''ד או אחרי לחפש מקום עבודה אחר.

אין מצב שבעלך יתחיל לעבוד/ יעלה הכנסה? זה באמת קשוח מצב כלכלי חונק. זה גם חרדה כזאת של ''מה יהיה'' וגם מקשה ממש על התפקוד, כמו שפירטת .

דווקא לגבי הסתגלות לתינוק חדש ולידה בחופש הגדול - נראה לי לא כדאי להיפרד מזה עכשיו. יש לזה לדעתי יתרון להיות בבית בחופש הגדול, גם אם את לא במיטבך, נוכחות של אמא בבית זה מרגיע לדעתי. ומסתגלים לילד נוסף, אני תמיד בחרדה בהריונות של איך נשרוד עם ילד נוסף, ובדיעבד - כן, יש עומס, אבל זה לא משהו שחונק/ משתק, לפעמים אפילו להפך, זה יוצר אנרגיה חיובית בבית.

(לגבי *תכנון* הריון זה אחרת, אבל עכשיו כשהתינוק כבר בדרך - לנסות להסתכל על זה כחיובי...)

ולגבי אירוח - הייתי מסבירה שקשה לי בהריון ושלום. להוריד את זה מהלחצים... 

זה כ"כ קשה להרגיש שהכל תקוע ומסובך ומלחיץ...

מתפללת שיפתחו דברים ותמצאי רוגע והתקדמויות טובות!

לא יודעת איך להחליט בכל העניינים שהעלית.

אבל אולי לכתוב אותם זאת התחלה טובה.

לנסות להפריד בין מה שלא רלוונטי לעכשו/אין מה לעשות איתו לבין מה שאפשר לפעול. ואז לתכנן בצעדים קטנים מה עושים. ולתעדף. כי באמת המשאבים (זמן, כוח, כסף) מוגבלים.

לפעמים דברים קטנים יחסית שאפשר לעשות יכולים ליצור שינוי.

למשל כן להשקיע בנעליים לעצמך כי אם לא יכאב לך יהיה לך יותר כוח לשאר.

או להחליט שמנשא זו קניה שתשפר את איכות חייך ואפילו לגלות שזאת לא הוצאה גדולה (שלי עלה 150 ש"ח בערך) אז זה אפשרי.

או כל דבר אחר שתבחרי.

אבל באמת לא חושבת שאת צריכה עיצות מעשיות

אלא בעיקר חיבוק גדול בסיטואציה הקשוחה הזאת.

אז קחי.

מכל הכיוונים. איזה קשה.

מעיניים חיצונית מה שהייתי עושה זה דבר ראשון להוריד לחצים ועומס שלא הכרחיים לך והם רק כדי לרצות אנשים אחרים (אנשים שחשובים לך, אבל אולי זה לא הזמן המתאים לשמח אותם)

קשה להתארח, אז לנסוע פחות, בטח שלא לארח.

ומבחינת העבודה זה באמת קשה שמזלזלים, הייתי מתסכלת על זה כתקופת זמן שאני צריכה לעבור את הגל כדי לקבל מענק לידה, ואחרי זה מתפטרת.

ובקשר ללחץ הכלכלי, זה באמת המחנק אולי הכי גדול, זה מצמצם את הנפש.

אני לא יודעת מה ההכנסות והחשבונות שלכם אבל אני בגישה שהלוואות זה לא מילה גסה.

רכב ישפר משמעותית את איכות החיים שלכם, זה לא בזבזנות זה בעיניי הכרחי.

ובעז"ה תמצאי בעתיד עבודה טובה יותר ותגדילו את ההחזרים.

גם מבחינת לבוש, נעליים זה לא בזבזנות, גם להיראות מכובד לא.

מבחינתי זה קו של כבוד עצמי שאני לא יורדת ממנו, נקח הלוואה (לא יצא לנו בשביל כאלה צרכים אבל אם זה היה המצב, אולי)

אגיד לבעלי שזה קו אדום בשבילי ושימצא / נמצא את הדרך להסתדר.

אני חושבת שכבוד ושפע פנימי באמת מובילים לשפע וכבוד חיצוני.

לא ברמה של הזימונים שמאוד נפוץ היום - של תדמייני וזה יגיע.

אבל כשאת לבושה ברמה שמכבדת אותך - גם הבוס שלך יכבד אותך ולא יתן לך העלאה מגוחכת, גם מבחינה חברתית יש יותר כבוד וערך לאדם שמכבד ומעריך את עצמו, וגם בנוגע למקומות עבודה חדשים, הסיכויים להתקבל גבוהים יותר , ואני לא מדברת על הבגד היפה שתלבשי, על התודעה הפנימית שאני מכבדת את עצמי, אני חשובה לעצמי, אני ראויה - אנשים קולטים את זה ומתנהגים אליך בהתאם.

באמת קשה לממש את זה שיש לחץ כלכלי, אולי לראות איך בעלך מגדיל הכנסות או לקחת הלוואה ולהסתכל על זה כמו השקעה לטווח הרחוק.

שכמנהלת שמעתי הרבה פעמים קולגות שלי (חילונים) אומרים על בקשות של עובדים: היא אף פעם לא תעזוב את צריכה את הכסף, הוא יישאר אצלנו אף אחד לא ייקח אותו במקום אחר.

ולכן גם הנראות כן חשובה לדעתי.

שידעו שיש להם משהו עם ערך ביד.

גם אם זה לקחת הלוואה שאני בשגרה ממש לא בעד.

דבר שני, אם תוכלי לתת קצת רקע זה יעזור להבין.

בעלך עובד? מה גובה ההכנסות ובמשכנתא?

במה המקצועות שלכם? רק אם מתאים לך לפרט, כי אולי אפשר לחשוב על הכנסה נוספת מהצד.

וגם, אל תתרגשי שרוצים שתארחי. תתעלמי וזהו. 

שאתם בלופ

יש כאן הרבה דברים שמזינים את עצמם גורמים אחד לשני

אבל אם לא תעשו שינוי מהיסוד, אני חוששת שזה רק ילך ויחמיר😕

סליחה שלא מעודדת

פשוט חושבת שזה לטובתך

לקחת הלוואה, זה אולי משהו שנכון לעשות במקרים ספציפיים (למרות שבגישה שלי גם זה ממש ממש עדיף שלא)  אם יש לך תוכנית ברורה איך להחזיר אותה.

אם לא, הצרכים רק הולכים וגדלים, ואם לוקחים הלוואה על משהו אחד, אז למה לא על עוד משהו? ועוד אחד?

וכרגע, לפי מה שאת כותבת, אין תכנון ממשי להגדלת הכנסה. אז מי מבטיח שתוכלו להחזיר את ההלוואה? שלא תיכנסו לבור גדול יותר בגלל זה?

יש כאן שני דברים מרכזיים - המשפחה, שהקשר איתם גורם לכם להכביד על עצמכם יותר ממה שאתם יכולים

והמצב הכלכלי - שההוצאות שלכם גדולות יותר מההכנסות ואין כרגע צפי להגדלת הכנסות.

לגבי המשפחה - זו עבודה שלכם. לדעת לשים גבולות. לא על כל דבר חייב להגיד כן. אם תעשו את הניתוק וההפרדה, יהיה לכם הרבה יותר קל.

לגבי המצב הכלכלי - אהיה קצת יותר חריפה (סליחה).

אולי תפנו לפעמונים? או לארגון שיוכל לעזור לכם לעשות סדר?

הם לא נותנים כסף, הם עוזרים להבין איך להתנהל נכון כלכלית.

אם אני זוכרת נכון, את הסיפור של הלימודים כבר כמה שנים.

בעבר קניתם דירה שהיא מעבר ליכולת הכלכלית.

שניכם עובדים (?)

יכול להיות שחלק משמעותי מהסיפור זה לא כמה מכניסים, אלא איך מנהלים את הכסף. איך חיים בצורה שתואמת ליכולת הכלכלית שלכם.

ואם צריך, אז גם עוברים דירה למשל.

אני באמת לא יודעת, אני לא כותבת כאן בהתחייבות.

אבל פשוט מהשרשורים שלך זה פשוט זועק שאתם צריכים הכוונה חיצונית בעניין.

זה קשור אגב גם ליכולת ליצור ניתוק ממה המשפחה חושבת.

כי לא משנה מה הסטנדרט של המשפחה, משנה מה הסטנדרט שלכם

ואם אתם מנסים לחיות בצורה שלא תואמת את מה שאתם יכולים, אתם אלו שנפגעים מזה. ולא המשפחה.

לגבי זה שקשה לך להניע את עצמך לעשות, זה ממש מובן. כי יש לך כל כך הרבה, ואלו באמת תיקים גדולים להתמודד איתם.

כתבת בסוף שה' עוזר

ואני מאמינה בזה מאוד, אבל אנחנו צריכים בעצמנו לפעול אקטיבית כדי שזה יקרה. וה' יחליט האם הוא גם שולח לנו עוד ברכה.

תתפללי שהוא יראה לכם דרך

אל תסמכי על זה בשביל לא לפעול

ומשה שאין דרך לצאת.מהן זה מתכון לאסון.

בעלי עכשיו מלווה קרוב משפחה בחדלות פירעון בגלל הלוואות מפה ומשם שהתגלגלו ונהפכו לבור בלי תחתית.

לכן באמת כדאי להיות מלווים ע"י ארגון כמו פעמונים או מקימי.

מצד שני, אם ההלוואה היא רק לצורך רכב והרכב הוא במחיר סביר- חושבת שכן כדאי. רכב זה דבר משמעותי מאוד, ואין טעם להיגרר ככה מקום למקום.

וממליצה לך בחום- דברי עם ה'. אני יכולה להגיד לך שהיינו גם ,מצב כלכלי דחוק, ורצינו לקנות רכב אבל גם פחדנו שזה יהיה רכב עם הוצאות כבדות במוסך.

ופשוט ביקשנו מל זה, וב"ה ראינו ישועה.

הוא שומע תפילה, תתפללי אליו

כתבתי למטה על עניין הרכב

שזו טעות בעיניי להסתכל על זה רק כהוצאה חד פעמית

זו הוצאה חודשית משמעותית, שממש חשוב לקחת אותה גם בחשבון.

הביגוד שלך.

לא יתכן שבעלך או אבא שלך כבר רומזים לך שהבגדים לא במצב לבישה. עכשיו את הולכת לקנות לך בגד ונעל ומה שאת צריכה.

את אישה, תכבדי את עצמך, תדאגי לעצמך, כמה שזה יעלה, תאכלו אורז ובצל כל השבוע, הנראות שלך מעל הכל.

את מלכה.

אם את תתייחסי לעצמך ככה בזלזול , זה דבר ראשון משפיע לך על הנפש בצורה נוראית, גם בלי שאת שמה לב,

את נכנסת למוד של קורבנות, למוד של השפלה, למוד של צמצום, במקום לפתוח לך את השפע.

כתוב 'לעולם אדם ימכור קורת ביתו ויקנה מנעלים לרגליו" , מקווה שצוטטתי נכון, את אומנם לא יחפה ב''ה, אבל הנעליים יש להם ערך, זה הבסיס שעליו את הולכת כל היום. 

שיש מצב שזה גם עלול להשפיע על קבלה לעבודה חדשה

ולא לטובה וד"ל

חבל ממש

לכי קודם כל לחנות בגדים יד 2.

אבל גם שם, לא לקחת סמרטוטים אלא רק בגדים עם תווית/ במצב חדש.

אני קונה את רוב הבגדים שלי יד 2 וב"ה לבושה מאוד מכובד ואלגנטי במחירים מצחיקים.

אבל באמת שהעיקר הוא לא להזניח זה מקרין גם עלייך וגם על הסביבה 

ולזה יש פתרון מאוד פשוט בשם חנות יד 2.

שכל פריט עולה שקלים בודדים ויש לרוב אפשרות למצוא דברים במצב חדש/מעולה שנשים אחרות קנו ולא השתמשו הרבה.

אגב גם בגדי ילדים אני קונה כמעט רק בחנויות יד 2.

בבנימין. לא כל כך מרכז..

אם רלוונטי לך להגיע לרבבה שמעתי שיש שם חנות מושקעת ומומלצת.

אין דבר כזה לנסוע הרבה מענייני כבוד.

אם מכביד עליכם ומטריח אתכם, אין לכם מה לנסוע.

תסעו פעם בחודשיים שלושה.

תגידי שכבד לך כרגע עם ההריון ועם עצמך תעשי חושבים מחדש אחרי הלידה.

ולגבי האירוח בחזרה מהצד של בעלך, אם לא תלכו גם לא תהיו חייבים לארח בחזרה.

ובכלל באופן כללי כל החייב הזה לא רלוונטי.

שיהיו בשורות טובות בע"ה.

לגבי עבודה, אם לא חוזרים אלייך לקורות חיים משום מקום, כנראה שהם לא כתובים טוב. את צריכה למצוא מישהו מהתחום שלך, מנהל מגייס, שמוכן להסתכל ולתת לך פידבק הכי קשוח שיש על הקורות חיים ולהבין איך לשפר אותם. אחרת זה לא יעזור גם להגיע למשרד פיזית ולהגיש, כי משהו בקוח שלך לא משווק אותך כמו שצריך.

לגבי נסיעות להורים ואירוח של הצד של בעלך, זה משהו שחוזר הרבה במה שאת כותבת שאתם מוותרים על הנוחות שלכם באופן קיצוני כדי לכבד את ההורים. אני לא יודעת אם הכוונה לכיבוד הורים במובן ההלכתי, או במובן של מה שמקובל אצלכם בסביבה/במשפחה, אבל נשמע שזה כמה וכמה צעדים קדימה מדי. אתם כבר משפחה, ולא משפחה קטנה, והצורך שלכם בשגרה נורמלית וסבירה הוא צורך מהותי ולא מותרות. גם לכם כהורים שלא חסר לכם לחצים, וגם לילדים שצריכים נחת ובסיס יציב בבית ולא כל היום נסיעות בדרכים. בלי קשר להודעה הספציפית הזאת שלך אני חושבת שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי לנסות להגדיר סדרי עדיפויות בחיים, מול עצמכם, מול המשפחות וכו.

ולגבי ביגוד מצטרפת למה שהרבה אמרו לך. מבינה את הלחץ הכלכלי והרצון לוותר על עצמך, אבל זה פוגע לך בהשתכרות, ואולי בקבלת עבודה חדשה, וזה פשוט לא דרך ללכת כבר..

בעיניי אם ה2000 שח שחסרים זה כי בעלך לא עובד אז ברור שילך לעבוד. שוב מבינה גם שזה ענין של סדרי עדיפויות אבל נשמע שזה משהו שכדאי לשקול.

ומהכתיבה שלך את מנסה לרצות את כולם ויוצאת נפסדת בגדול

בעיניים שלי - אני לא מבינה מה זה לנסוע מענייני כבוד מחילה. את בהריון עם 2 קטנים. מי שמצפה שתגיעי לא מכבד אותך, ואת שנכנעת בטוח לא מכבדת את עצמך. בגשם יושבים בבית עם הילדים ואוכלים מרק וישנים מוקדם כדי שיהיה כח לעוד יום עבודה למחרת כשאת בהריון, לא מתרוצצים בתחבצ שעה וחצי במקרה הטוב לכל הכיוון

כנל אירוחים. באיזה קטע?

אירוח זה כסף. נסיעות זה כסף. את נועלת נעליים לא נוחות ומתלבשת בצורה מוזנחת, אבל נוסעת מענייני כבוד ומשלמת על זה במקום לחסוך לבגד שיכבד אותך?

אחותי היקרה, את לא בכיוון.

אני מציעה לך לעשות חושבים שוב על ההחלטות שלך בחיים. ממקום טוב ואכפתי אני אומרת❤️ תני לעצמך מקום

גם עם התגובה הזו

יקרה ממליצה לך להשקיע במה שחשוב באמת

עבורך ועבור הבית שלכם

מגיע לך חיים רגועים וטובים באמת

אולי אפשר, אבל קשה מאוד מאוד.

אם אתם עדיין עם הבית והמשכנתא המטורפת - לשקול אופציה של מכירה, החזרת חובות, אם נשאר מעט בצד אז לשים בשוק ההון בהשקעה סולידית.

אח"כ לעבור לשכירות. אגב, לא חייב להרחיק לכת, בכל עיר במרכז יש את ה"שיכון" שלה. בניינים ישנים מתקופת הצנע וכו. לא תענוג גדול, אבל בהחלט אפשר לחיות שם (ישן, אך אפשרי למגורים) אבל שם את מקבלת את ה2000 ש"ח פער בחודש בכיף. לא יודעת מה גודל הדירה הנוכחית, אבל לשנה הקרובה בוודאות תספיק דירת 2.5-3 חדרים (חדר לכם ולבייבי, חדר לשני הילדים, סלון).

לגבי רכב - לפני שאתם קונים תבדקו גם לגבי עלות ביטוח. זה משתנה בין רכבים, תלוי כמה הרכב "גניב" וכל מיני שטויות. והכי חשוב - תעשו צד ג! לא עולים בלי זה על הכביש. אם הרכב מתקלקל ואין כסף למוסך זאת בעיה קטנה. אם דפקת רכב אחר ואין כסף בשביל המוסך שלו - את בבעיה גדולה.

בגדים ונעליים - ברור שאת צריכה, גם כאלו שנראים נורמלי. אני כבר שנים בקושי קונה, אבל מדי פעם מעיפה מה שכבר נראה בלוי וקונה חדש (מבצעים/מזמינה מחו"ל). בממוצע אני בספק אם הוצאתי בשנים האחרונות יותר מ50 בחודש. והבגדים שלי במצב טוב. איך? חצאיות זה לא בעיה, 2-3 חלקות. כרגע בחורף אז סריגים. 5 יספיקו. אם קר אז שמה חולצת קיץ מתחת. או מביאה סוודר מחמם/מעיל.

נעליים - תקני בחנות עודפים כלשהי. משהו נוח ושמשתלב סה"כ עם כמעט כל בגד.

את רוצה לעבוד במקצוע שלך? את חייבת לעבור את המבחן. ממה שאני מבינה, את שנים גוררת את המבחנים האלו, עובדת במשרה התחלתית ביותר בתחום שלך, שגובה ממך המון זמן ומתגמלת במעט כסף.

אם המטפלת של הבן שלך מרוויחה יותר ממך, אולי שווה ללכת לעבוד בעבודה אחרת, גם אם לא קשורה למה שלמדת, שתכניס לך משהו שמאפשר לחיות. ללמוד רציני למבחן. אם צריך אז לשלם לסטודנטית טובה כמורה פרטית. נשמע הזוי כשאין כסף, אבל אם זה יתן לך את הקפיצה במקצוע שנה קודם, זה בהחלט משתלם כלכלית. 

את הסה"כ הכלכלי

הכנסות-הוצאות

יש מצב שבעלך לא עובד?

נשמע הצפה של הרבה דברים אבל נשמע שאת לחוצה מדברים שעוד ממש רחוקים..

לגבי עבודה- אני חושבת שאין מה לחפש עבודה כשאת בהריון. ממילא את תכף תצטרכי לספר והסיכוי למצוא משהו אחר פוחת. אז תשארי בנתיים ובהמשך יהיה לך זמן למצוא עבודה חדשה לאחר החל"ד. שתהיה הרבה סייעתא דשמיא.

לגבי משאבת חלב- מוכרים בקופות חולים במחיר לא יקר. מצד שני זה גם לא משהו שאת צריכה להתעסק בו עכשיו... אפשר גם להשאיל מיד שרה.

נעליים- אם יש לך כאבים כמו גב וכד' אני ממש ממליצה להשקיע בנעליים!! יותר מכל דבר אחר! זה פשוט משפיע על הגוף ועל כל היום. זה ההבדל בין יום קשה ליום רגוע.  תנסי ותראי ישועות...

סתם.. אני אומרת מניסיון העבר למרות שכרגע גם רנע לא קניתי נעליים הכי טובות אבל בעבר זה השפיע ויש מצב שאלך בקרוב לחפש. בכל מקרה נעלי ספורט עוזרים לי גם.

ובגדים- עכשיו יש סוף עונה וסיילים. תנצלי את זה. תקני לך כמה בגדים מחמיאים. לא חייב הרבה..אבל כמה שתוכלי ללכת איתם בלי להתבייש. זה משפיע על הנפש ועל ההרגשה שלנו. שלא נרגיש מסכנות ולא יפות חלילה...

תצליחו ממש עם רכב! זה שדרוג של החיים. הרבה הרבה תפילות!! 

להתייחס גם לעניין הרכב, שהרבה המליצו כאן לקנות.

רכב זו לא רק הוצאה חד פעמית

זה ביטוחים, דלק, תיקונים

זה יכול גם להיות הוצאה של עוד 1500₪ בחודש

זה נוחות גדולה, אין ספק.

אבל גם ההוצאה החודשית היא משהו שצריך לקחת בחשבון, ולא רק הקנייה החד פעמית

אם יסעו בזה רק את הכמה דקות למסגרות של הילדים, זה לא המון דלק. אפשר ביטוח לפי ק"מ למשל.

טסט זה יקר.

ביטוח צד ג לא תמיד כזה יקר.

אבל ברור שזו הוצאה משמעותית. אנחנו כזוג מוציאים על הרכב לא פחות מעל המזון (אנחנו נוסעים בו המון כי צריך ורחוק. הוא חוסך לנו לפחות 12 שעות בשבוע)

נשמע מאוד מאתגר

תפרקי את הנושאים אחד אחד:

עבודה - לדעתי קשה למצוא עבודה בהריון, זה גם איך מגיעים לראיונות. והידיעה הזו שעוד מעט יוצאים לחל"ד  משפיעה.

אז את יכולה להמשיך לחפש אבל אוטוטו לדעתי זה כבר לא יהיה רלוונטי.

העבודה הנוכחית נשמעת לא טובה בשבילך. את לא אמורה להרגיש ככה במקום עבודה.

תחליטי שאחרי הלידה את לא חוזרת לשם (כמובן אל תגידי כלום לעבודה) ובעז"ה תמצאי עבודה חדשה.

קבלה לעבודה הבאה - 

תחשבי מה יגרום למקום העבודה הבא לקבל אותך?

אילו כישורים חשובים? אילו תוכנות את צריכה לדעת?

האם השלמת המבחנים שלך יעזרו לך להתקבל למקום הבא?

תעשי לעצמך רשימת משימות/ אבני דרך שאת צריכה להשיג כדי למצוא את העבודה הבאה.

יש לך בערך 9 חודשים עד לסיום החופשת לידה, נכון?

תנסי לעשות לעצמך דד ליינים קטנים להשיג כל דבר ודבר שיגרום לך להיות ה- עובדת שמקום העבודה הבא יקבל בשמחה (וישלם עוד כמה אלפים בחודש).

ביגוד - לא הייתי מתחשבת בכלום, את צריכה לחדש דחוף את המלתחה שלך!

אם יש בעיה של כסף, תחשבי איך את משיגה 1,000 ש"ח כדי לקנות לעצמך ביגוד ונעליים חדשים (שעות נוספות בעבודה, שיעורים פרטיים או כל דבר שיעזור לך להשיג כסף באופן חד פעמי)

רכב - אני חושבת שרכב זה השדרוג הכי משמעותי באיכות החיים!

אבללללל לא קונים רכב אם אין איך לממן אותו.

אם הרכב יעזור לכם לעבוד יותר ולהרוויח יותר אז מצוין.

אם אתם לא מצליחים לסגור חודש אז איך תשלמו הוצאה חודשית של אחזקת רכ 1,500-2,000 ש"ח עוד לפני רכישת הרכב?

משפחה - לא כ"כ הבנתי את כל הרגישויות, אבל לפני שאתם רגישים לכל מה שאחרים רוצים ומצפים מכם תהיו רגישים וקשובים לצרכים שלכם.

ילד מביא איתו הרבה אחריות ועול כבד

אם מצפים לברכה כלשהי (חמרית/ נפשית) ולא מתכננים כוחות ומשאבים נוספים בשבילו

יש סיכוי גבוה להגיע להשרדות וקריסה

לפני לא מבינה איך

בפועל אני רואה שעובדתית אנחנו במצב יותר טוב עם השנים ועם הילדים.

לאו דוקא כלכלית. 

אפילו זה שהתקשורת שלנו השתפרה נותן הרבה יותר תמיכה נפשית לשתינו בחיים המורכבים של הורים לכמה קטנים 

 אני מאוד סקפטית באמונות האלו עד שאני ממש חווה אותם בעצמי.

זה הכי בולט שראינו, אבל מאמינה שהברכה לא תמיד מגיעה אחד לאחד ולא תמיד רק בפן הכלכלי 

צריך לחוות ברכה כלכלית/ נפשית במהלך חייו

כמו שהוא חווה קשיים ככה יגעו גם רגעים טובים והתקדמות

אם יולדים כל כמה שנים

הגיוני שתהיה חפיפה בין לידה לבין דברים טובים

בדיוק כמו שתהיה חפיפה עם דברים פחות טובים

ממה שאני חוויתי הזמנים הכי מורכבים כלכלית היו בזמן לידה ותינוק קטן

הרבה יותר הוצאות והרבה פחות יכולת להתפתח בעבודה/ לחסוך/ להשקיע כספית

נראה לי שאם היו בודקים עובדתית ולא מיסטית

זה בדיוק הפוך מברכה כלכלית 

לפני הלידה היה לבעלי איזה פרוייקט רציני

שהכניס סכום מכובד

וככה ההוצאות של הלידה ואחריה לא הורגשו כמעט

להיפך, הרשינו לעצמנו להתפנק יותר אפילו

ואחרי הלידה הסתדרנו עם עבודה שבדיוק מתאימה להוצאות השוטפות+ קצת 

וזה כשאני לא עובדת כי אני סטודנטית

כמובןן שלא בנינו על זה

ולקחנו בחשבון שנצטמצם בתקופה הזאת

וכן חישבנו הוצאות

אבל זה בהתבוננות אחורה, כשאני רואה נקודות ציון אז אני עושה את ההקשר.

לא בונה על זה

ילד זה הרבה יותר מברכה כלכלית כזו או אחרת

זה אתגרים ונחת

אהבה וקושי

בו זמנית

תודה לה' על הכל 

אבל מעולם לא חיפשתי את זה, תמיד חייתי באופן שהתאים למה שיש

אני מרגישה שכל ילד מביא אור, ברכה, שמחה לבית, יכולת לשאת את הקשיים שהוא מביא איתו, גדילה נפשית ורגשית שלו.

בעיני זו ברכה גדולה מאוד 

לברית של הרביעי הגיע הבוס של בעלי

ואמר לו: וואו, אתה גר ממש רחוק!! למה שלא תעבוד חלק מהבית?

נחשב?

רק מהבית😅

איזה בוס חביב....

וכן, הגיעה ברכה איתה

אפשר לומר שלא היה לי מושג איך נסתדר 

וראינו סייעתא דשמיא רצינית

כל ילד ברכה אחרת וחלק בדרכים הזויות

לא רוצה לפרט מידי מצד ההאוטינג

אבל דוגמא קטנה-

ההריון האחרון היה לי קשה ממש. באמת מסירות נפש. הריון שהגיע ללא תכנון והיה שיעור באמונה.

בחודש של הלידה נכנסו לנו בבת אחת חלד, מענקים, פיצויים, מתנות וכו'

הרגשתי ממש נשיקה מה'

בחיים לא ראיתי את החשבון שלנו על מצב כזה. עשרות אלפי שקלים שפע שפע

אני לא בונה על זה אבל כן במודעות ואמונה שכשאני נותנת לה' להוריד דרכי ילד, כשאני פותחת פתח לשפע הזה, ה' יפתח פתח לעוד שפע 

לק"י

הפלוס של הנייחים שהם יותר חזקים ושורדים מאשר הניידים.

לא יודעת אם הייתי לוקחת עכשיו בשביל אולי עוד שנה (לא בכל בית ספר משתמשים במחשב בגילאים הנמוכים)

גם לא בטוח שתצטרכו מחשב מייד לכיתה א'.

אפשר למצוא ניידים סבירים לגמרי בסביבות 1500 ש"ח, נייד עדיף בהרבה לדעתי מהבחינה שאפשר לסגור ולשים בארון והוא פחות מול העיניים כל הזמן.

הייתי קונה מחשב נייד זול כשיהיה לכם צורך בזה, לא עכשיו. 

(קנינו עוד לפני שהניידים היו נפוצים) ומסרתי באיזה שהוא שלב.

לא אהבתי שהמסך תמיד מול העיניים והוא תמיד נגיש.

הנייח גם תפס הרבה מקום בבית. הנייד קטן, מתקפל, ורוב הזמן נמצא בכלל בארון (אני מעמידה אותו כמו ספר בתוך הספרייה). לא מצריך שולחן עבודה קבוע.

וכאמא למשפחה רב גילאית- נוח לי שהגדולה יכולה לעבוד עליו בשקט אצלה בחדר בלי שהאחים הקטנים מסתובבים בין הרגליים (לפעמים זו אפילו דרישה, נגיד כשיש מבחנים מקוונים- דורשים לעשות אותם בחדר שקט).

ואפילו ביום שישי, נתתי לשני ילדים לראות סרט בחדר, בזמן ששטפנו את הסלון. זה לא היה אפשרי עם המחשב הנייח.

בקיצור, בעיניי לא שווה את זה.

קודם כל רוב המדפסות מתחברות היום בווי פיי

וגם אם לא, לנו יש מדפסת ישנה ויש לה כבל שמחברים ביואסבי

אני לא ממליצה מחשב נייח

זה ממש מסורבל ולא נוח

מחשב נייד זה אחלה

נח לשימוש ולהעברה בקלות בין חדרי הבית ולצרכים השונים של כל אחד(אם יש מבחן וצריך קליטה - עוברים לחדר בו הקליטה יותר טובה למשל..)

ובכיתות א השימוש היה ממש מינימלי.גם בכיתה ב היה שימוש מועט.ולזה לגמרי מספיק מחשב נייד.

בינתיים לא ראיתי צורך ממשי בנייח

כי אפשר למקם אותו בסלון, כשכולם רואים אותו, ואז אין כזה דבר להסתגר בחדר ולעשות במחשב דברים לא ברורים...

אבל באמת בגיל של הילדים שלך נראה לי שעדיין אין צורך במחשב, ואם יהיה - הוא יהפוך למסך לצפייה וימשוך את העין...

(לנו בבית יש נייח אחד, שקניתי בזמנו בשביל עבודות גרפיקה, ושלושה ניידים - של בעלי, שלי ושל הבכורה. כרגע המחשב הנייח משמש בעיקר את שאר הילדים, ואני שמחה שהוא בסלון מול העיניים שלי, וככה אני יכולה להשגיח שהם לא עושים בו שטויות... הקטנים דווקא כל כך רגילים אליו כחלק ממראה הסלון, כך שהם בקושי מבקשים מעצמם לצפות בו בסרטים...)

והם קטנים ממש...
לא הייתי לוקחת.

בפינת עבודה שמחוברת למטבח.

הילדים משתמשים בו בעיקר לעיצוב מצגות ועבודות לבית הספר.

ולפעמים סתם משתעשעים בתוכנה של עריכת סרטים, מוזיקה וכד'.

על אף שהוא בלי חיבור לרשת בכלל, אני עדיין מגבילה את זמן השימוש בו ל25 דקות-חצי שעה כי אני רואה שתמיד אחרי שמשתמשים בו יוצאים טיפה מטורללים

זה ממכר....

לי יש נייד של העבודה

הוא בחדר ממד, שם בעלי עובד. הילדים לא משתמשים בו

אצלינו זאת היתה טעות נוראית

הכנסנו בשביל משהו מאוד מסויים ודי מהר גלש לדברים פחות טובים והגענו למצב של התמכרות אמיתית למשחק

הוצאנו מהבית אחרי הכנה ושיחה עם הילדים

עדיין לא השתחררו מזה לגמרי

הנייד משמש את כל הגדולים בבית
הנייך מונח בחדר שאינו בשימוש, ורק בימי שישי או בזמנים מיוחדים הקטנים צופים בו.

ואין לו צורך במחשב.

יש לנו ניידים בבית.

לא רואה צורך בנייח.

אחד הדברים הקשים זה ללמוד להוריד עול, כי מטבענו אנחנו מתאמצות ואז מצפות שיתאמצו עבורנו חזרה.

תעשי מה שאת יכולה ולא טיפה אחת יותר מזה. קחי עזרה בתשלום או שתתני לדברים לחכות, יש בסיס שחייבים לעשות והרבה דברים שנראית לנו הכרחיים- ניתן לדחות או להסתדר בלעדיהם.

אז תתחילי מלהוריד מעצמך מטלות, קחי לך זמנים שאת מפנקת את עצמך ועושה לך טוב וכיף, תתני לעצמך זמן איכות קבוע ותדאגי לעצמך- אני די בטוחה שכשזה יקרה יהיה לך יותר קל לראות את הטוב בבעלך.

הכי מבינה אותך בעולם,

בעיקר בפן הטכני

להחזיק הכל על הראש והכתפיים שלך

זה באמת מורכב!

והעצות של 'אל תעשי ואז בטוח הוא יעשה',

זה כנראה מגיע ממי שלא ממש חוותה את זה ומבינה איך עובד הראש של אדם עם קשיי קשב וריכוז.

מה שכן עוזר אצלינו,

אחרי הרבה שיחות בענין

הקמנו קבוצת וואצאפ משותפת שם אנחנו רושמים את הדברים שצריך לעשות

יש קבוצה של 'דחוף'

וקבוצה אחרת של 'מתי שמתאפשר'

זה מאוד מפקס אותו

ככה לפני חגים וזמנים מורכבים.

ואני גם נעזרת ביום יום

יש לי עוזרת פעם בשבוע לכמה שעות, אנחנו עוברות יחד על כל הבית כי לבד באמת מאוד קשה (חלק מהילדים שלי גם עם קשיי קשב)

אין אצלינו גיהוצים

משתמשת הרבה בחד פעמי

אלו דברים שביום יום מאוד עושים הקלה.

זה דיי חשוב כי אם כן אולי כדאי לשקול לקבל טיפול תרופתי ואם הוא לוקח אפשר אולי לשנות בזה משהו....

דבר נוסף ללכת לייעוץ זוגי שמתמחה במיוחד בהפרעת קשב וריכוז,זה לגמרי משנה את התמונה.

אם הוא לא מאובחן וזה יותר השערה שלך לכי את לייעוץ או לטיפול.זה יכול גם לתת לך כוחות וגם לתת לך כלים לשנות דינמיקה בינכם.

סביר להניח שאם חזר הביתה מבחוץ הוא חוזר מוצף ממש ומותש פי שניים ואז בבית ממש קשה לו הוא ממש לא מסוגל פיזית לעזור.

הוא לא מאובחן. אבל אין שאלה בכלל. חלק מהאחים שלו גם ככה. זה דבר שידעתי עוד לפני החתונה. וגם 4 מתוך הילדים שלנו עם קשב..

לא חושבת שירצה טיפול תרופתי. ב"ה מבחינת עבודה הוא במקום טוב ומצליח להביא את הטוב שבו.

אם את מכירה אנשי מקצוע שמתמחים בתחום אשמח לשמוע.

מציגה לו מול העיניים את כל הדברים האלה?

"תראה איך סידרתי את הארון הזה לכבוד פסח - היה פה בלגן לא נורמלי של דברים לא קשורים, ועכשיו הוא נעים יותר לעין וקל יותר למצוא בו דברים."

"ראית איך הדחתי סוף סוף את כל הכלים בכיור החלבי? איזה כיף שעכשיו לא צריך לדוג בו כוסות בשביל הקפה..."

"תראה, בזכות זה שארזתי היום את כל החפצים בחדר שלנו למעבר הדירה - מצאתי לך את הספר שחיפשת הרבה זמן! איזה יופי, נכון?"

אם הוא לא אטום לגמרי, הוא לפחות יאמר תודה בשמחה רבה. ואולי, אם הוא מסוגל, הוא אפילו יציע קצת עזרה...

ואם הוא מציע - אז לקפוץ עליה בשתי ידיים, אבל לתת לו משהו מדויק ומפורט: "תוכל להחזיר את כל הכלים השטופים לארון? הכוסות נמצאות במדף העליון, הסכו"ם במגירה והצלחות כאן במדף הזה." וכן הלאה. כמובן - בקלילות ומתוך הודיה, שלא יהיה מטיפני כזה...

ועוד נקודה: קשיי קשב הם האבחנה היחידה שיש לו? כי את מתארת שהוא לא מצליח לבטא את הרגשות שלו, וזה נשמע לי פחות קשור לקשיי קשב...

וחוץ מזה - יש לו איזשהו טיפול לקשיי הקשב? לאו דווקא תרופתי, אבל כן משהו...

את נשמע אישה מדהימה ואלופה - אחרות במקומך כבר מזמן היו קורסות! אז תרימי לעצמך ותטפחי לעצמך על השכם❤️

בנאדם לא כ''כ יכול להעריך משהו שהוא לא חווה אותו.

את מתארת שאת עושה הכל בבית, בעלך לא רגיל נניח לעשות כלים, כביסה, שטיפה...

זה כבר חלק מהחיים שלו שהבית מתנקה , הבגדים מתכבסים....

אני נזכרת בילדות/ברווקות שלי, למרות שהייתי עוזרת בבית לסדר, לשטוף קצת, אף פעם לא ידעתי

באמת כמה עבודה זה לנהל בית! כי הייתי רגילה שהבית מתנקה, הכביסה מתכבסת,

נכון שהייתי עוזרת מידי פעם לקפל ולפנות אבל בגדול האחריות היתה על ההורים שלי. ואז אחרי

שנישאתי ונהיתי בעצמי אמא לילדים גיליתי כמה עבודה זה לנהל בית!

אז למעשה, אני מציעה לך מידי פעם לתת לו לחוות את מה שאת עושה, למשל מה שהכי קשה לך-

נגיד שטיפה זו עבודה פיזית מאוד קשה בעיני, תגידי לו , וואי מאמי, אני מה זה עמוסה היום, אולי אתה תשטוף במקומי?

הכי חשוב לא להעיר לו על השטיפה! מה שיצא- יצא. או אם יש לך הר של כביסה תגידי לו- כפרה עליך אולי תקפל איתי פה?

תני לו לחוות מה את עוברת. אם הוא יתלונן, תגידי לו- תחשוב שיש לי את זה כל יום, פלוס לדאוג לילדים לארוחת בוקר, צהריים וערב. פלוס לכבס

פלוס לשטוף את ההר של הכלים, לטאטא.... פתאום זה נראה המון. תאירי את עיניו כל יום מה עשית,

וואי אל תשאל, כל הספה הזאת בבוקר היתה מלאה כביסה, אני גאה בעצמי שקיפלתי הכל.

תדברי על זה, תני לו לחוות.

פעם אחת אמרתי לבעלי אם הוא יכול להכין את הקופסאות אוכל לילדים לבית ספר, פתאום הוא קלט שיש פה תפקיד שנעשה מידי יום וזה עוד משהו שדורש.

האמת מזכיר את בעלי...
גם לא עושה כלום, אבל באמת כלום בבית חוץ מלזרוק אשפה.
אבל, עוזר לי הרבה עם הילדים, מספר להם, מעסיק אותם, משחק איתם. וזה מצויין לי.
וויתרתי מזמן על העזרה בניקיון... 

אני הרבה הרבה מחמיאה לו, מפרגנת, הוא לא יודע מה זה בכלל.

כמו שכתבה לך פה מישהי, אני אומרת " תראה אתה עולה למיטה נקיה כל המצעים החלפתי היום, הכל ריחני , תריח" זה יסתכם בתודה אולי יבוא עם חיוך.
מבאס, עדיין עובדת על עניין התודה ולראות אותי ומחמאות. ככה זה בנים לא?
 

האמת, יצא לי לראות בעלים כאלה שיודעים גם לנקות ולשטוף, אצלנו זה לא קיים. 

דווקא לי זה לא מפריע שבעלי לא כזה. אבל למה בעלך רוצה ולא מצליח? בגלל בעיית הקשב?
אם תכתבי לו משימות ברורות ומפורטות שהוא צריך לעשות, הוא גם יתקשה?

למה למשל את מחליפה לו מצעים לבד? מה ההגיון? זה לא כביסה שאחרת לא יהיה מה ללבוש...

את יכולה להודיע חגיגית שהיום מחליפים מצעים ותחליפו ביחד... גם יהיה לך יותר קל וגם אולי הוא יותר יעריך

אבל וואלה רעיון להגיד לו יחד איתי, מה שאני אגיד לו הוא יעשה ישר בלי וויכוחים.
ביננו אני לא אחליף מצעים שנה- הוא לא ישים לב, בגלל זה כשאני מחליפה הוא די אדיש בתגובה בעניין הזה ובכלל...
ובאמת באמת שהוא עוזר מאוד עם הילדים ברמה גבוהה מאוד, ברמה שהולך לוותיקין בשבת כדי להגיע מוקדם ולהיות עם כל הקטנים עד שאני אקום, אבל את ניקיון השולחן של סעודת שבת, עריכה ,טיטוא אני עושה בלילה כשהוא ישן... 
אני יודעת שבעלי אדיש באופיו ולכן לא מתרגש בדברים.
באסה, ולכן מזדהה גם עם אחרות שכותבות כך על בעליהן, הייתה שבוע שעבר עוד אחת שכתבה משהו בסגנון.
 

הוא גם לא שם לב כמעט לחיצוניות של האנשים

כשהוא הולך ברחוב הוא יכול לעבור מולי ולא לשים לב חח

היום הוא כבר למד שחשוב לי שהוא ישים לב למראה שלי

ללבוש שלי

וגם להחמיא

אבל זה קרה עם הזמן

זה דבר נרכש בהחלט.

אני כן עבדתי על זה עם השנים- מפרטת מה עשיתי, מחמיאה לעצמי על הספקים אם הספקתי...

ומבקשת כמובן שישתתף בעזרה.

יכולה לומר שהוא ממש השתפר עם השנים. פעם הייתי עצבנית שאנחנו כולה זוג או זוג עם ילד בבית קטן ולא מספיקים להגיע לבדיקת חמץ בזמן! הייתי מתביישת בזה ממש. כאילו מה כבר יש לנו לנקות ולהספיק? אבל לבד ברור שלא יכלתי וציפיתי לעזרה שבאה נוראאא לאט ועם הרבה הסחות באמצע שהייתי מתחרפנת.

היום אני יכולה להגיד שהוא עושה המון לפסח וגם בימי שישי לשבת, למרות שעדיין יש מה לשפר אבל גם אני לא מושלמת.

בעלי גם עם קשב וריכוז

ובכל זאת מחמיא לי הרבה

ואם לא מחמיא אני מזכירה לו 
"תראה שטפתי כלים, עשיתי כביסות וניקיתי את כל המטבח"

ישר הוא מחמיא ומתלהב

על אוכל הוא תמיד מחמיא

סדר וניקיון לפעמים הוא לא שם לב שעשיתי

אבל כן עוזר בעצמו הרבה

הדרך לטפל בכעס הזה

הוא לקחת אחריות אישית

אם מתנהלים נכון

אנשים סביבנו לא אמורים להכעיס אותנו

כדאי לבחור לעשות בקצב ובצורה שמתאים באופן אישי

ולא מה ש'צריך' או 'מצופה'

וגם לא לצפות מבן הזוג שיעשה/ יעריך

אפשר לנסות לגרום לו לעשות/ להעריך

אבל כדאי להתחיל עם הורדת הציפייה

ככה הכעס יכול להעלם

וככה אפשר להתנהל יותר נכון

לשינוי התנהלות היא בצעדים קטנים

כל פעם לעבוד על נושא אחד על שינוי קטן אחד

כשמצליחים ליישם אותו עוברים לשינוי הבא

מאובחן אבל לא מטופל

התמודדתי ומתמודדת עם דברים דומים

השנקל שלי - אל תעשי לו הנחות, אבל זה תלוי בך וצריך בשביל זה סבלנות והרבה לשחרר

הסוד הוא - כשאת לוקחת אחריות, הוא משחרר. והקשב הוא תירוץ נוח שמקבע אותו בעמדה של מוגבלות מולך, אז יש לו סיבה. וגם לך.

נורא נח לנו להיכנס לעמדת הdoing. אנחנו יותר טובות בזה הרי. יותר יעילות. אבל בסוף יוצא שהוא מיותר כביכול כלפי חוץ, ועם זאת הציפייה נשארת וגורמת לתסכולים

אז אל

תביעי רצון בעזרה, תביעי צורך רגשי בשותפות ורגש, ותני לו. ובעיקר -- תני לך לנוח. 

סיכמתם שיעשה משו? מבחינתך זה לא קיים יותר. אל תעשי. 

קודם כל- הוא לוקח ריטלין? יש לו רופא שנותן לו מרשמים? אם לא- אז אתמול. ותעזרי לו לקחת את המרשם בזמן לבית מרקחת (עם תז ורק הוא יכול לקחת והמרשם מוגבל בזמן... כל הדברים שקשה לקשב וריכוז אבל נו שיהיה... )

אני מרגישה שבלי ריטלין בעלי לא מוצא את ידיו ורגליו ורק הולך פה ממקום למקום בלי להועיל לעצמו ולבית.

דבר שני-

כשיש הרבה משימות אז מאד קשה להם להתחיל או לעשות משהו בכלל והם קופאים. אז לדעת את זה ואפשר לעזור בלומר משימה אחת שתשמחי שהוא יעשה וזה יעזור לך. משהו אחד ספציפי ומוגדר עם התחלה וסוף.

לא- לסדר את הבית או הסלון... זה לא ספציפי.

לקרוא הרבה על קשב וריכוז מאד יעזור לך לקבל את זה וגם לעזור לו ולעצמך. כי את מצפה ממנו לכל מיני דברים שהוא לא יכול לעשות בתנאים מסוימים. ואפשר לעקוף חלק מהדברים ולנסות לרכוש דרכי התנהלות שונות. זה דורש עבודה וידע.

גם הוא יכול לשנות התנהלות -זה לא בשמיים. שיתחיל לקרוא ולשמוע, יש סרטונים באינטרנט יש אנשים שאפשר לעקוב אחריהם שנותנים טיפים ועצות. ואפשר גם לטפל..

שהוא עשה את זה

אם זה חד פעמי אפשר לתלות את זה בחוסר הבנה

צריך להיות מאד ברורה

להגיד שאת לא מוכנה שהוא יעיר אותך ולא לגעת בלי לשאול בצורה מפורשת

זה אמור לעזור להבנה שלו

זה מאד מטריד שזה קרה אבל אם זה יעזור להבנה מפה והילך זה יכול לרפא את התחושות מהמקרה 

שאין-אין-אין מצב שהוא נוגע בך ככה,  ומבחינתך זה קו אדום.

אני חושבת שאח''כ תלוי בתגובה שלו.

אם הוא מתנצל ומפנים אפשר לראות איך ממשיכים הלאה לאט ובעדינות

ואם לא, אז איך יוצרים שינוי יותר יסודי

דרך אגב, לי זה נשמע שהכיוון כאן זה יותר עבודה אישית שלו מאשר זוגיות אבל כמובן זה מתחיל מעבודה זוגיות 

חושבת שהוא חייב ללכת לטיפול ולעשות עבודה עם עצמו.

ואם יש לך את הכוחות אז אולי שווה לעבד את החוויה..😘

אבל לי זה היה נשמע חציית קו אדום.

לי זה מרגיש ממש פגיעה.

קודמותיי היו עדינות ממני אז אני אנסה להיזהר בתגובתי, אבל!

להעיר אישה משינה נשמע לי לא מקובל.

במיוחד שזה עבור הצורך שלו בלבד ועוד בצורה שזה נעשה (מקווה שהבנתי נכון איך הוא נהג כלפייך כשהעיר אותך).

הייתי לוקחת אותו לשיחה רצינית ומבהירה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שמבחינתך זו פגיעה. ואת לא עוברת לסדר היום עד שהוא לא מטפל בעצמו וביצר שלו.

ולך, אני שולחת חיבוק גדול❣️❣️❣️

כל עוד ברור לשני הצדדים שזה לגיטימי להעיר אבל לגיטימי גם לסרב להתעורר.

באופן כללי בעיני כל דבר שהוא בהסכמה הדדית מצד אחד ויכולת לסרב מהצד השני הוא מקובל לגמרי.

הבעיה לא הייתה שהעיר אלא שלא הירפה

שאם לא אומרים בצורה מפורשת 'לא' זה יכול ליצור אי הבנה

לכן כדאי לדבר בצורה מפורשת וברורה

גם בזמן אמת וגם לאחר מכן אם נעשה משהו לא רצוי

כדי שזה לא יקרה שוב

לק"י

טכנית- דאגתי למה שצריך.

בעיקר דמיינתי לידה מהירה😂

ואם למדת בעבר, אז לתרגל.

חזיית הנקה אם יש צורך לחדש

בגדי הנקה אם את רוצה צורך לקנות

משאבת הנקה - יש? לשטוף טוב ולעקר.

עגלה?

עריסה

טרמפולינה/אוניברסיטה

סלקל

מנשא

כל אלו אם אין וצריכים אז קונים ואם יש אז מכבסים...

לק"י

מצעים לעגלה/ עריסה/ שמיכות לתינוק.

מנשא- הזמנתי מאלי'. אבל זה לא דחוף לפני הלידה, אם יש בבית או שקונים במקום זמין.

לתכנן סידור לילדים האחרים, לקחת בחשבון אפשרויות שונות להתפתחות הלידה.

להכין תיק ללידה ולאשפוז.

לארגן דברים לילדים לימים שלא תהיי.

לארגן ציוד לתינוק- לכבס בגדים, עגלה, מיטה, טיטולים, סבון וכד'

אם זה בן, להתארגן לברית- לברר על מקום, קייטרינג, מוהל וכד'

שהתאים לאופן שבו רציתי ללדת.

מבחינה טכנית לדאוג שיש את כל מה שצריך- בגדים וציוד לתינוק, אוכל מבושל, מישהו שיהיה עם הילדים שניסע ללדת

נפשית דיברתי עם בעלי על החששות שלי (בכל לידה) הזכרתי מה אני צריכה ממנו ובעיקר דמיינתי איך אני רוצה שהלידה תראה

לי היה מאוד חשוב להתכונן ו"להכנס לאוירה'' גם בלידות חוזרות. ויש כל מיני רעיונות, זורקת כמה שעזרו לי:

* מפגש חד פעמי עם דולה

* קריאת ספרים שקשורים ללידה

* האזנה לפודקאסטים קשורים

* רכישת קורס וירטואלי להכנה ללידה

* האזנה להרפיות/ דמיון מודרך

* פירוק חששות לגורמים והעלאת פתרונות פרקטיים

* התקשורת בטלפון/כניסה לאתר של מחלקת היולדות איפה שמתכוונים ללדת ובירור על דברים שחשובים לי

*חפירה אינסופית לבעל ותכנונים משותפים

* האזנה לסיפורי לידה של חברות (מעודדים בלבד)

* סידור בגדים לקטנטן (לנוהגות)

*הכנת פלייליסט 

ערב אחד ראיתי ביוטיוב איזה הכנה ללידה, משהו מאוד בסיסי וקצר.

אירגנתי תיק לידה ותיק לילדים לזמן שאסע ללדת.

כיבסתי את הכיסוי של הסלקל וכמה בגדי תינוקות, וזהו.

כן ידעתי והייתי רגועה שיש לנו עגלה, סלקל, עריסה ובגדים לגיל הפיצי, אה, וגם קניתי חבילת טיטולים אחת מידה 2.

אבל גם אני לא הייתי רגועה והרגשתי שאני בכלל לא מתכוננת ללידה ומן סטרס כזה, אבל בסוף בלידה עצמה ידעתי מה לעשות ואיך להתמודד עם הצירים, בין השאר כי חוויתי את זה כבר בלידות הקודמות.

עם בעלך, עם חברה ואם צריך אז גם עיבוד לידה. אפשר גם במפגש או שניים וזה מאוד משמעותי.

מעבר לזה לארגן תיק לידה, לארגן ציוד לבייבי, לחשוב מי נשאר עם הילדים.

לעשות מה שעושה לך טוב...

ולנשוםםםם

זה תלוי אם הם נשארים בבית, או נוסעים למקום אחר.

אם הם בבית, לא צריך להכין יותר מידי.

צריך שמי שנמצא איתם ידע איפה כל דבר נמצא. אם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לדעת בעצמם.

אפשר לסדר סטים של בגדים, שצריך רק לשלוף מהארון והכל כבר מסודר.

להשתדל שהבגדים יהיו מכובסים ומסודרים בארונות.

שיהיה את האוכל שהם רגילים לקחת למסגרות ולאכול בבית.

אפשר לבשל מראש ולהקפיא.

ציוד כמו ספרי לימוד ומכשירי כתיבה, שידעו איפה נמצא.

בקבוקים ומוצצים זמינים.

אם הילדים לא יהיו בבית, כדאי לארוז לכל אחד כמה סטים של בגדים, ומה שלוקחים בדרך כלל כשמתארחים.

בתיק לידה צריך לקחת דברים ללידה עצמה ולאשפוז שאחריה.

תעודת זהות, מטען לטלפון, קצת כסף, אוכל ושתיה לך ולמלווים, מטפחת נוחה, סידור, מסמכים רפואיים של ההריון.

לאשפוז צריך מברשת ומשחת שיניים, סבון, שמפו, נעלי בית/ כפכפים, בגדים נוחים (או בגדים של הבית חולים), חזיית הנקה, אם רוצים מוצץ לתינוק, בגדים לשחרור, תעסוקה, נדנודים

אפשר להשאיר בבית או לקחת לבית חולים מתנות לילדים הגדולים.

מניחה שיהיו בבית רוב הזמן, אלא אם יצא קרוב לשבת..

החוסר וודאות קצת מחרפנת אותי שאני לא באמת יכולה להכין להם תיק..

תודה על הפירוט!  

לא ילדתי, כן שמרתי על ילדים של אחרים😄

אם הם בררנים באוכל, ויש לך כוחות כרגע, אולי להקפיא דברים שהם אוהבים? נניח קציצות ברוטב. ואז נניח יכינו להם אורז בצד.

אם יש לך כוח כרגע, הייתי משקיעה בלכתוב הנחיות מדויקות על כל ילד. איפה הגן ומה צריך לשים לו בתיק. באיזה שעה להגיע. ישן עם בקבוק? מוצץ? משהו שהוא ספציפי בו?

הוראות כלליות על הבית (סכו"ם חלבי בשרי וכו), איך מחממים את המים למקלחת של הילדים… דברים כאלה.

ואם יש להם כמות גדולה של בגדים, הכי כדאי לשים לכל ילד סט בשקית. נניח 2 סטים של לילה (פיג'מה, טיטול אם צריך, וכו), ו2 של יום (בגדים לגן, כולל סוודר אם קר)

כי לחפש איפה מאוחסנות הגרביים ואיפה הנעליים זה לא תמיד קל😅 ולחפור לאישה בלידה/אחרי לידה זה גם לא נעים.

בגדול, להשאיר למי ששומר עליהם כמה שפחות מקום לשאלות, כמה שפחות אופציה שישלחו לך הודעה עם שאלה על הילדים…

ואפשר (וכדאי) להכין אותם לזה. כשאמא תלך ללדת, x תבוא לשמור עליכם, או סבתא. והם יטפלו בכם, ואתם תקשיבו לה ותעזרו לה לטפל באח הקטן יותר. כזה…

הקטן גמול

לבושים מהערב בבגדים של הבוקר ויודעים כל אחד לקחת לעצמם בגדים ללבוש (כולל הקטן)

הכל יחסית ממש מסודר וברור

הם לא בררנים באוכל..

קצת קשה להכין אותם מי יגיע כי זה מאוד תלוי מתי זה יקרה ומה הזמינות של המשפחה שלי..

אנחנו נערכים לכמה אפשרויות...

אבל זה מחדד לי להכין אותם לאפשרויות השונות, ושלי יהיה ברור מה הן..

כל ערב מכינה לילדים בגדים לבוקר שאם נצא באמצע הלילה..

משתדלת שהבית יהיה במצב סביר

לקפל כל כביסה שנקיה מיד שיהיה זמין בארונות

מבחינת אוכל התיאשתי כי כבר גמרנו כל מה שהכנתי..

יהיה טוב

אבל קנינו לכבוד הלידה שואב שוטף אז חונכים אותו כרגע ומשתדלים שהבית יהיה סביר

משאירה בבית ילדים חמודים ועצמאיים יחסית אבל קטנים אז ברור שמישהו יצטרך להכנס.

עוד משהו חשוב-

כל יום שמה בתיק של הגן מה שקריטי להם, נניח בקבוק אהוב, מוצץ, עוד כמה טיטולים ספייר למי שעוד לא גמול,

על הצד שלא אנחנו נאסוף אותם.

כדי לצפות ללידות חוזרות.

הקישור לצפייה היה רק לשנה.

ממש מכעיס אותי.