יש לפעמים כאבים משונים במקומות שחשבתי שעברתי כבר. יש שנאה שפתאום כואבת. פיזית כואבת בגוף.
יש חמלה, בלילה, כשאני לא לבד. והנשימות ליידי. והחושך, פתאום יש בי חמלה צורבת מאוד. ומשהו נשרף בחושך. אני חושבת שחמלה זה הרגש הכי דומה לאהבה. חמלה ונדיבות הלב.
נדיבות זה אם קמצא היה מסתכל על בר קמצא והשנאה היתה מעבירה אותו על דעתו אבל החמלה, החמלה היתה צורבת לו את כל הבפנוכו ומכריעה אותו והוא היה בולע דמעות ומסתכל על בר קמצא ואומר לא הכל טוב אחי. אבל תאכל משהו לפני שאתה הולך.
נדיבות זה שהיתה אתמול בחנות אחת בעיר. ומוכרת שזופה אחת אמרה תגידי ישמצב אני מביאה לך כמה שקלים ותקני לי פה בחנות ממול איזה קוקה קולה? והיא אמרה ואי סורי אני מה זה ממהרת. באמת מיהרה. אבל כשיצאה משם נורא נורא התחרטתה וחשבה מה לחזור עכשיו? לחזור? נו בחייך, את תפסידי את הרכבת וגם לא נעים. אבל פאק איט. היא הסתובבה ונכנסה ואמרה תקשיבי בכיף אני אקנה לך. והמוכרת השזופה החמודה אמרה את ממהרת לא? והיא אמרה עזבי בסוף יש לי קצת זמן. והלכה וקנתה לה קוקה קולה בבקבוק זכוכית ושילמה 8 שקל למוכר, והוא החזיר לה עודף בשנקל אחד והיא הלכה והביאה לשזופה היפה בקבוק קר ומטבע ואמרה באהבה ורצה לרכבת ובאמת חייכה. לא היה לה חיוך יפה מזה.
