אבל החג הזה מציף לי יותר מידי ממנו
אז נכון שאני לא בדיכאון ובוכה כל הזמן,
אבל בראש יש מלא מחשבות וזכרונות
ופשוט מתגעגעת אליו.
געגוע אחר כזה.. לא סוער כמו בדרכ..
געגוע שקט כזה שמתרפק על זיכרון של הרגעים היפים והמתוקים האלו שהיו לנו
וזה אווצ' רציני כל הסיפור הזה ואין לי תרופה לזה
ואולי אולי זה מתחיל להתרפא, אבל זה לאט לאט.
ולאט מידי לטעמי
והלוואי שהיה אפשר להגביר קמ"ש
ושמחת תורה וכל החג הזה משמחים ואהובים אבל גם מכבידים לי על הנשמה עם כל מה שהם מציפים
והם.. מתוקים ככ וגם מקשים ומכאיבים בו זמנית וזה מבלבל נורא.
והיא.. מתגעגעת אליה פתאום. כואבת את הנתק. תוהה אם אפשר לתקן.. אם זה הזמן וזה נכון כרגע ואם יש בי הכוחות לזה
והוא... פשוט שיהיה בריא. כואב לי עליו ממש. צריכה לזכור שזה לא מתפקידי לטפל בו.
והכל סלט אחד גדול בתוך הלב הזה
רצונות לכל כיוון וכבר אין לי מושג מה ולאן ומה נכון
ואיך בכלל עושים סדר בכל הבלאגן הזה?
איי. זה נורא מעייף להתבלגן וללכת לאיבוד
פשוט הלוואי שיהיה טוב!
טוב פשוט כזה ומתוק ושארגיש אותו.
ושזה יקרה בקרוב
