אני מרגישה שקשה לי. אפס כוחות.
כל הגוף שלי מלא סוכר.
וחלב.
בעע..
מרגישה רע עם עצמי.
ועם העולם.
המקום הזה שעושה לי רע להיות בו ואני רק מתחמקת מלהיות שם אבל כבר נמאס לי להיות פה. זה לא כיף לי שאין לי מקום להיות בו בעולם. שאני רצויה בו ושיעשה לי טוב להיות בו.
ולהתנחל אצל אנשים זה לא נעים.
וכל מקום יהיה את האנשים שלא ארגיש קשורה ושייקחו לי את המקום.
מגבילים אותי .. איכס.
נמאס לי לחיות.
כולאים אותי בתוך מבוי סתום.
לא מרגישה את הרחמים.
מרגישה שעושים לי רע.
ואין פתרון.
נמאס לי להגיד שנמאס לי.
השמנתי.
אוף.
לא רוצה הושענא רבה.
לא רוצה לחיות, ו יוהווו, שמחתורה..
מי בכלל שמח בתורה.
אני לא שמחה כרגע בכלום.
הכל רע.
לא רוצה לשמוח בכאילו.
לעשות את עצמי שמחה.
לא רוצה ללכת לשם וגם לא לשם וגם לא לשם.
לשום מקום.
אין לי ברירה.
וגם אולי היא לא תתייחס אלי.
יופי.
ואני ארגיש תקועה.
זה הבעיה.
שאין לי חברות.
שכולם עושים לי טובה
ויש להם חיים מלבדי.
שהלוואי שהייתי באמת חברה והיו מציעים לי לבוא והיו שמחים בחברתי.
אבל שוב. אף אחד לא יציע מעצמו. עושים לי ט ו ב ה.
אני רעבה.
רוצה את האוכל שהכנתי.
מחכה לשעה שיתחילו.
לא אכלתי כלום נורמלי מאז החביתה של הבוקר.
אוף עכשיו ראיתי אותו.
ואני מצפה לו.
ולא בא לי לצפות לו.
כי זה חד צדדי. ומייסר אותי. וזה לשווא.
אבל הנפש לא מבינה.
והיא רוצה ומצפה ומייחלת.
מעצבנת.
אין לה חיים.
סתומה.
ואין לי מקום.
מקום להביא את עצמי.
להיות אני.
עם הרגשות השליליים והכואבים והמייסרים והמתסכלים.
ואני לא מאמינה בה'.
לא רוצה לשמוע על ביטחון בה'
תבטחו אתם בה'
אני באנטי לזה.
אני לא רוצה לשמוע על זה כלום ושום דבר
וגם על שום חיזוק אחר שמוציא אותי מהקושי שלי
קשה לי וזהו.
תנו לזה מקום.
אבל אין לזה מקום.
במקום ההוא אין לזה מקום.
ואני צריכה לציית לה.
והיא מחליטה עלי.
ולא נותנת לי מקום להביע את הקושי שלי.
ודברים שלא מסתדרים לי.
ואני לא יכולה להתעלם ממנה ולעשות מה שבא לי.
אבל לא בא לי.
אבל אין.
למי אכפת ממך בדיוק.
היא קובעת את הטון ואת הכל.
"את לא תעשי מה שבא לך"
את לא תתחמקי ממנה.
אף אחד לא יכול לעזור לי.
ונמאס לי שהכל קורה כל כך לאט ובאדישות
ולמי בכלל אכפת ממני ומי בכלל מבין את רמת הקושי שאני נמצאת בו.
והבן אדם הזה שממשיך בחיים שלו בעוד שאני לא שורדת את היום ולא עובר לי יום בלי לחשוב עליו
זה פשוט מכאיב עוד יותר ומייאש ודוקר שאת נמצאת בכזה מצב בטטה ונמוך, שהוא החיים שלך, כשהוא חי את החיים שלו ובכלל לא חושב עליך, ולא מעוניין בך. די . נמאס. זה מטורף מידי. וגם החיים האלה כל כך קשים ומייסרים. ואף אחד לא מבטיח לי שזה ישתנה. ואני כבר בכלל לא סומכת על ה'.
אומרת את האמת.
איך אני הולכת להסתכל לה בעיניים.
איך אני הולכת להתייחס אליה בצורה שלא תתנגד למה שאני חשה בתוכי.
מפחדת לאכזב את עצמי ולעשות משהו שאני לא בטוחה בו ורוצה בו, משהו שמתננגד ומבטל ולא עולה בהתאם למי שאני מרגישה.
עוד יום חסר משמעות וחסר תכלית.
אני כבר לא נהנת בחיים.
רק מנסה לשרוד.
ואנשים חושבים שהבעיה היא בי.
אם אני אספר את זה להורים שלי הם לא יכאבו איתי וישלימו עם המציאות שככה זה וזה לא פתיר כרגע.
הם יגידו לי שאני צריכה להפסיק לקחת קשה ולא להיתקע..
יאשימו אותך ולא יבינו שזה לא פשוט!
ואני צריכה עכשיו לשמוע שזה לא פשוט ושזה כואב!
בעע.
למה הייתי צריכה לראות עכשיו בן אדם שלא מעוניין בי, זה גורם לי לחשוב עליוו ולרצות שהוא יחזור!! לקוות לו.. להאמין שאולי זה יקרה..לא רוצה!!!!!!! די להיתקע עליו ולחיות בסרט שהוא יחזור!!! הוא לא רוצההההההה מתי כבר תביניייי יא סתומההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא יכולה איתך יותר!!!!! נמאס לי ממךךךךךךךךךךךךך
