שמחה לחזור! וכרגיל, עם קובץ שאלותBatyam

טוב, אז בחופש עברנו לחמי וחמותי לחודשיים ואז חלינו בקורונה והתחלתי עבודה חדשה וקשה בהוראה בבי"ס חדש ועכשיו בשעה טובה נכנסנו לבית חדש משלנו תודה לאל. המון דברים גדולים מסביב ובינתיים התאומים המתוקים בני עשרה חודשים.

 

הצטברו אצלי שאלות לגבי גיל עשרה חודשים. חשפתי אותם בקטנה לדברים שחמותי הכינה: קציצת עוף בירקות, בקר ובטטה כאלו בקטנה. נתתי להם לחם ברוטב סלט ממש חתיכות קטנות.

קשה לי להתחייב לתפריטים מורכבים והכי קל לשלוף בקבוק או חטיפטף קנוי, בעיקר כשאני צריכה הרבה עזרה עם התאומים.

ובכלל, אומרים לשלב 4 ארוחות, אני עדיין ב2. אני בכלל לא בבית תמיד כדי להיות איתם ולהכין ואם אני איתם אין מצב שאוכל להתחיל לבשל ולהכין משהו.

 ואם זה בליל שבת אוכלים ב-8 בערב אצל חמי וחמותי,  מה אתן להם איתנו דג כבד ואוכל בשרי ב-8 בערב לפני השינה ולא בקבוק?

בקיצור זה לא מסתנכרן.

 

ויש לי שלש שאלות עיקריות:

 

1. נניח שאכלו מעט מכל דבר מאיפה לי לדעת מתי יהיו רעבים שוב או כמה כבר כמה כפיות בקטנה כאלו מחזיקות? כי זו לא ארוחה מלאה רחוק מזה.

 

2. נמאס שכל מה שמציגים כמתכונים באתרים זה מגוון וכולל בישול מורכב כמו פאי רועים, ציר ירקות, פאנקייק בננה ושיבולת שועל.  כאילו אני ממש לא מבשלת ככה בכלל לנו וכמעט לא במטבח- אפילו אז לילדים? יש מתכונים בסיסיים, קלים, נניח גביע גבינה לבנה ועגבניה מגורדת עם לחם? 

 

3. אשמח לתפריט קבוע. ובכלל, איך אני אמורה 

 

4. במבה וביסקוויט שגם התחלתי לתת, כמה לתת מזה ומתי ביום? כי זה לא כזה בריא.

 

5. לגבי מעדנים, נתתי דניאלה כי חברה אמרה שהם אוהבים אבל זה מלא סוכר, אילו מעדנים בריא לתת בגיל 10 חודשים?

 

6. מישהו יכול לתת פה סדר יום קבוע? איפה דוחפים 4 ארוחות?

 

7. איך נותנים פינגר פוד-אוכל אצבעות? לא התחלתי עם זה בכלל, מה לתת?

 

 

תודה על הסבלנות,

אמא תותחית, אבל מודאגת ולא מבשלת

אהבתי ממש את המשפט האחרון שלך 😃מכחול
כל הכבוד איך את מסתדרת עם תאומים, לומדת כל הזמן אבל יודעת להעריך את מה שאת כבר יודעת ועושה!

מה את אוכלת במשך היום? אפשר לתת להם מזה (חוץ מחלב ניגר ודבש)
חתיכות עוף/דג, תפוחי אדמה, אורז, פסטה, טונה, סלט ביצים, חביתה, ביצה קשה, מלפפון מקולף חתוך למקלחת בעובי עיפרון (הם יכולים להחזיק מקל ולאכול), גבינה לבנה, קוטג', דייסת קוואקר (קצת קוואקר עם חלב או מים במיקרו), פירות, קוביות עגבניה, פשטידה, ....
כדאי לנסות שלא יאכלו רק פחמימות, כי זה הכי קל לתת אבל חשוב שיאכלו גם את שאר הדברים.
מנסה לענותרינת 23
דבר ראשון לא כתבת איפה הם כל היום? במעון? בבית עם מטפלת?

אצלי הם היו במעון אז קבלו שם ארוחות עד ארבע (כותבת ברבים כי יש לי כמה ילדים שכבר גדלו… לא תאומים )

אחרי ארבע נתתי לארוחת ביניים משהו שלא דורש עבודה:
בננה מעוכה/ חתיכות לחם עם גבינה/ יוגורט לבן עם קצת סילאן או ריבה. מסכימה איתך שדניאלה, ביסקויט וכדו זה לא בריא.

לארוחת ערב הכנתי למשל ביצים מקושקשות, עגבניה חתוכה, חתיכות לחם עם טחינה- אוכל אצבעות.
או ביצה קשה מעוכה מעורבבת עם קוטג (והאכלתי בכפית)
פסטה בצורת ביסלי גריל זה אוכל אצבעות מעולה.

בשישי שבת הוספתי לכל תבנית של עוף ירקות כמו בטטה, קישואים, גזר ונתתי לקטנים (אגב גם עוף חתוך זה אוכל אצבעות מעולה).

אין בעיה לתת אוכל כבר לפני השינה, להיפך ככה לא יקומו בלילה רעבים.

יש כאלה שנותנות דייסות קוואקר או דייסות של מטרנה אבל אצלי לא אהבו את זה.
מנסה לענותשחרית*
ומסייגת שעם תאומים הכל מורכב יותר ואני מורידה בפניך את הכובע.

בעיקרון נשמע שהם עדיין בשלב הטעימות ועוד לא ביססו ממש ארוחה שלמה. וזה בסדר גמור.
הם במסגרת? כי זה מאוד עוזר לבסס שם את הארוחות.

בגדול, תציעי להם מכל מה שאתם אוכלים, גם דג ובשרי בערב שבת (כמה כבר הם יאכלו שזה יהיה להם "כבד"?)

ארוחה מלאה זו ארוחה שמחליפה בקבוק. זה לא נשמע שהם שם, אבל כן הייתי שואפת לשם. ומציעה להם כמות גדולה יותר שתשביע ולא רק "נשנושים" (תלוי כמובן גם בהענות שלהם)

ומה באמת אפשר להכין להם? גם אני לא מתחברת למתכונים מפונפנים באתרים שאתה גם לא מכין לעצמך.

אפשר-
קציצות וקציצות ירק (להכין כמות ולהקפיא. זה טוב גם כאוכל אצבעות), פירה (אפשר גם פירה בטטה), מרקים עשירים (עם מלא ירקות ועדשים- לטחון ולהקפיא, מרק כתום- גם אפשר להקפיא)
עוף ותפוחי אדמה ובטטה (לחתוך את העוף לחתיכות קטנות אם קשה להם)
לחם עם משהו (אבוקדו, עגבניה שסוחטים עליו, גבינה, טחינה)
חביתה (האמת לא זוכרת את ההמלצות לגבי ביצים בגיל הזה)
פנקייק רגיל (בלי מייפל ועניינים)
גבינה (כנל לא זוכרת המלצות)
שייק פירות
מעדן לא הייתי מביאה בשלב זה (נראה לי עדיף גבינה לבנה או קוטג בכפית, אולי גמדים הוא קצת יותר בריא?)
גם ביסקוויט ובמבה מיותר לגמרי בעיני, אפשר במקום זה בננה ביד שיתפסו ויאכלו או לביבות בטטה (חפשי מתכון אצל ניקי ב)

ובגדול, אין מה לעשות וצריך להתחיל לבשל ולהכין. עדיף דברים קלים שאפשר להכין וגם להקפיא במנות קטנות.
לשים להם על מגש כסא האוכל ולתת להם להתנסות בלתפוס לבד ולאכול. (וגם להאכיל במקביל, כי הם באמת עוד צעירים)

זו אכן תקופה קצת מעצבנת עד שהם מבססים ארוחה.
מקווה שתעבור לך מהר ובכיף.
בגיל הזה הם מצטרפים לתפריט המשפחתיאורוש3
כן, מה הבעיה לאכול דג או בשרי בשמונה בערב?
כל מה שאתם אוכלים שיאכלו.
אולי זה זמן לנסות להכין לכולכם אוכל בריא ומזין. אולי סיר קציצות או תבנית עוף ולהקפיא לכמה ימים.
פשוט לחתוך להם קטן. איו עליהם שום הגבלה מלבד חלב ניגר ודבש.
כל החטיפטף, במבה, בסקויט, ומעדנים זה לא אוכל. זה נשנוש בין לבין ושטויות. לא אומרת להימנע. אבל כמה שפחות.
לגבי מעדן בריא אפשר יוגורט פשוט בצבע לבן.
כמו שראית בעבר לא סביר שמישהי תכתוב לך פה תפריט מדוייק ומדוקדק. את צריכה להתאים לחיים שלך ואולי לבצע כמה שינויים. כי גם בגיל שנתיים שלוש ועשר הם יצטרכו אוכל מזין. תתחילי לאט ובהדרגה. גם אני לא אוהבת לבשל. אבל אין ממש פיתרון אחר בריא ומזין ובתקציב סביר לאורך זמן. אני בעיקר מכינה הרבה לשבת או ביום חופשי ומקפיאה. עוף,שניצל, קציצות. לרוב מוסיפה פסטה וסלט. לפעמים ירקות בתנור. לפעמים מחפפת. ברור. ויש תקופות עומס. אבל זה בגדול.
בהצלחה רבה! לא יאמן שגדלו כל כך! ❤️
תודה לכל המגיבות-אתן פשוט ענקיות ומדהימותBatyam


תכנסי לחטט באתר של ניקי באורוש3
יש לה דברים קלילים ולא רק מתכונים מפונפנים.
צריך זמן לזה....Batyam

אני כמעט לא יושבת בבית רגל על רגל ואין לי פנאי לבשל,

עברנו דירה וצריך מלא התעסקות איתה, גם ככה יש כביסות וארגונים כפולים, ותאומים שובבים שא"א בלי לשים עליהם עין ולהשגיח ויש לי עבודה תובענית גם בבית (מורה).

מזדהה לגמרי עם העומס בחיים. ככה זה.אורוש3
נסי להכין סיר אחד שיחזיק כמה ימיםאמא יקרה לי*

למשל קציצות כלשהן (הודו, בקר וכו) ברוטב אדום הכי בסיסי.

זה מחזיק לפחות 4 ימים. אפשר להכין כתוספת קוסקוס מלא משקית והנה לך ארוחת ערב/ צהריים מצוינת.

הקטנטנים בדכ עפים על זה.

 

ביסקוויט וכו פחות טוב ואני נותנת לעיתים רחוקות. למה לא פרי רך? זה פינגר פוד אמיתי.

תחתכי להם לאורך זה לא מצריך הערכות מיוחדת.

 

ואפשר לשב גם דברים קלילים. אם לא אוכלים לחם לבד אז להכין חביתה אחת והוסיף חתיכות לחם שהשרת בחלב כמה דק'

לפני. ואז זה פחמימה עם חלבון ויופי של ארוחת ערב.

 

ובגדול נסי לתת להם מהאוכל שלכם, חתוך קטן.

קודם כל אלופה שאתאני זה א
ושנית ממש לא חייב הכל מבושל ומושקע כמו שזה נשמע.
ארוחת בוקר אפשר דיסת קוואקר מאוד בריא כלום עבודה של הכנה ואפשר להמתיק עם איזה פרי טחון.. אבל לא חייב.
צהרים אפשר להכין מרק ירקות עם עוף לכמה ימים ולהוסיף קצת קוסקוס זה משביע מאוד אם הם עדין אוכלים טחון אז לטחון ואם כבר אוכלים חתיכות אז פשוט לתת להם ככה חתוך ושיאכלו לבד את יכולה לעזור עם כפית עם הקוסקוס או מה שהם לא מצליחים.
וגם בכללי מה שאת מבשלת לכם תבשלי לכמה ימים שיהיה גם להם.
קציצות למשל אפשר להקפיא לפי מנות ולהפשיר כל פעם מנות לפי הצורך.
אגב גם אורז אפשר להקפיא אמא שלי היתה מקפיאה ( עד היום לפעמים) מנות של קציצות ,ירק מבושל,אורז כל אחד בנפרד בכוסות חד פעמיות ואז מי שבא רעב מפשיר לו שניה במיקרוגל..
באחר הצהרים אפשר לתת פרי או פתי בר או כל מיני כאלו.. ובערב אפשר לחם,קוטג,טונה,חביתה ודברים שלא דורשים הרבה מאמץ אצלי ממש אוהבים לחם עם טחינה ככה גולמית לא מתובלת..
ודבר אחרון והכי חשוב תעשי לך הרגל של לאכול יחד איתם.זה גם מעודד אכילה וגם יותר נוח לטרוח בשביל כולם.אז גם אם בפועל קשה לאכול יחד איתם כי זה שופך וזה יורק וכו... תכיני לכולכם ותתני להם מהאןכל שאתם תאכלו בארוחה..
אצלי אוכלים בגיל קטן 3 ארוחות יחד איתנו וביניים אני לא ממש מקפידה על זה תלוי בעומס שיש.. וגם לוקח להם זמן עד שמבססים אצלי ממש ארוחה בעשרה חודשים זה רק ההתחלה אצלנו ובעיקר חשיפה אז נגיד מושיבה בכיסא נותנת כמה כפיות קצת גם מנסים לאכול לבד ואז משלימה בהנקה.. רק בגיל שנה ומשהו אצלי לפחות הם ממש מחליפים ארוחה של הנקה עד אז,זה נשנוש..
צודקת לגמריBatyam

אבל לא סיגלנו מנהג לאכול יחד באמצע שבוע אני ובעלי כמעט,

אני מרב עייפות אוכלת קורנפלקס ביומיום ולא משקיעה ואם אנחנו אוכלים יחד איזה ערב מיוחד זה על רביולי קנוי עם רוטב קנוי.

אני כן מקבלת קופסאות אוכל מאמא וחמותי.

 

בשבתות אנחנו בעיקר אצל חמותי וחמי.

אז תצני להם מהקופסאותאני זה א
שההורים שולחים זה מצויין. וקורנפלקס מדי פעם זה גם אפשרות לארוחה רק כרגע תרטיבי עם קצת מים ולא חלב
הבן שלי בן שבעה חודשים ואוכל איתנו כמעט הכלאמאשוני
ממש נשמע שאת מסתבכת לחינם.
ירקות רכים אפשר חיים.
ירקות קשים אפשר מבושלים.
ביצה, לחם, טחינה, חומוס, גבינה, דג, עוף לוקחים מהארוחה המרכזית ומפוררים להם במגש.
תפו"א, גזר, קישוא, דלעת, בטטה ושאר הירקות בסגנון אפשר לחתוך לרצועות, לבשל ולתת במגש.
לא הבנתי איך פאי רועים קשור לנושא.
בישול ייעודי לתינוק צריך להיות משהו קליל וזריז.
דייסת קוואקר זה דקה וחצי עבודה. עם בננה זה עוד חצי דקה.
ולחם אני נותנת לבן שלי חתוך לאורך, ממש לא מפוררת הוא מסתדר עם זה מצויין והוא שלושה חודשים פחות מהילדים שלך והכי איטי מבין הילדים שלי.
אגב הוא התמודד נהדר עם שניצל רך חתוך לאורך. מלבנים זה שם המשחק.
אם זה קטן מדי קשה להחזיק, אם זה גדול מדי, צריך לחתוך עם השיניים בכמה זוויות זה יותר קשה.
לכן חיתוך לאורך עוזר להם מאוד.

לגבי מעדנים ממש אין צורך. תני גבינה לבנה או אשל.

אין שום בעיה לתת אוכל בשרי ב8 בערב.

תקלילי את החיים, הם מספקים מספיק אתגרים משלהם. רק שכרגע זה לא רק שאת מקשה על עצמך, את מקשה גם עליהם.
עד עכשיו זה היה יותר משחק טעימות, הגעתם לשלב של ביסוס ארוחות כשהם מפגרים ברכישת מיומנות אכילה, אם לא בשבילך אז בשבילם. פשוט תתני. בלי להסתבך.

בהצלחה
זה ממש לא "קליל"Batyam

להתחיל לבשל ירקות באמצע החיים.

אם הייתי מאמא כזו גדולה שמעמידה סירים במטבח זה באמת לא היה סיפור.

אגב מתכון לדייסת קוואקר שלוקחת דקה וחצי? אשמח לקבל.Batyam


שופכת קוואקר עבה לקערה. מכסה מעלאורוש3
בחלב ומכניסה למיקרו. אפשר להמתיק עם קצת סילאן או מייפל טבעי או דבש. או סוכר כמובן אבל פחות בריא. אפשר לחתוך פנימה פירות.
אפשר גם על בסיס מים אבל לדעתי לא טעים אז תחכי לגיל שנה אולי.
מותר חלב ניגר?Batyam


לא. כתבתי מגיל שנהאורוש3
מותר חלב בתוך תבשילטארקו
לא כמשקה.

(דבש אסור בכלל גם לא תבשיל)
שתי כפות שיבולת שועל דקה, כוס מים,כפית טחינה גולמית, מעט סוכאם ל3+
לערבב יחד אם המים רותחים

או לבשל בסיר, מה שמתאים לך


זה ארוחת בוקר/ערב מעולה
אפשר לגרד לבפנים תפוח, כשיגדלו להוסיף חמוציות או צימוקים
שימי קוואקר דקמזלטוב
תספרי מעל מים רותחים

תחכי שנעה וזה מוכן ..

את יכולה להוסיף קצת סילאן, קצת בננה מעוכה..
תשמעיאורוש3
אף אחת מאיתנו לא מאמא. בעצם יש פה כמה אלופות שכן. רובנו עובדות ועסוקות ושורדות את היום יום. תחשבי על עצמך לפני שנה, עם העבודה והכל. חשבת שתוכלי להכניס תאומים ללו''ז? ברור שלא. וזה הסתדר. לא קל. אבל בסדר. ב''ה.
לאט לאט מכניסים דברים. בהדרגה. מבטיחה לך אין לי סירים מבעבעים בכל יום על הגז.
מכינה בשרי, מקפיאה. לחתוך גזר וקישוא ולדחוף לתנור זה עשר דקות.
זה נשמע כמו הר כי את לא רגילה. תתחילי לבשל סיר אחד באמצ''ש. פעם בשבוע ירק. בהדרגה.
בטח שיותר קשה עם תאומים שובבים. אפשר מתי שהבעל נמצא ושומר. או בלילה. ברור שיש עוד מלא עבודה וכלים וכביסה. גם אני עובדת בבית לעבודה שלי שעות. אני מבינה אותך! אבל ברגע שזה נכנס לחלק מהמטלות זה נכנס. לא תרצי שהילדים יגדלו על קורנפלקס. וגם לך זה לא בריא.
ברור, הלוואי.Batyam

עכשיו נניח, הוא לקח אותם לאמא שלו לכמה שעות אז נכון ששטפתי והעמדתי מכונת כביסה והכנתי מרק ירקות עם עוף וטחנתי (שית, כבר צריכה להביא להם עוף לא טחון-אבל רגילה) והכנתי גם קוסקוס, עדיין רב הזמן רק בדקתי עבודות ומבחניםנ של תלמידים ובכל הזמן הזה הספקתי אולי שמינית מסך כל העבודה שיש לי לבי"ס.

בשארית הזמן אני קוראת ולומדת על ההתפתחות שלהם ומנסה להבין איך לייעל ולשפר וכו' אבל אני בחרדה של זמן כי יודעת שברגע שיגיעו- זהו אין יותר זמן לכלום!

תותחית עלאורוש3
להעמיד סירים?אמאשוני
לקחת תפו"א אחד, גזר אחד ועוד ירק נוסף
לקלף לחתוך רצועות ולבשל בסיר.
כמו מרק רק ארוכים ולא ריבועים.
לתאומים תכםילי כמויות. בסיר אחד כמובן. מספיק לשבוע.
בבוקר דייסה, בהמשך הבוקר מתי שאת אוכלת ארוחת בוקר- לתת להם גם לחם, גבינה, מלפפון, עגבניה (מהצלחת שחתכת לעצמך)
צהריים מה שאת אוכלת
בארבע מנת פירות
בערב כמו בצהריים או כמו בבוקר או מה שאתם אוכלים.
לפני השינה שוב דייסה.

מתכון: ממלאים חצי כוס בקווקאר דק, ממלאים מים חמימים עד לגובה הקוואקר או קצת יותר. מערבבים וזהו. נותנים לזה שתי דקות להתרכך וזה מוכן. תינוקות לא צריכים שום דבר נוסף.
בהמשך אפשר להמתיק עם תרכיז תפוחים של B&D שהוא ללא תוספת סוכר. אפשר גם סילאן.
זהו! יותר קל מלהכין קפה.
עם את רוצה עם בננה אז למעוך אותה בצלחת, להוסיף ולערבב.

זה ממש ממש קליל. את חושבת מסובך. תחשבי קליל יהיה קליל.
אגב חלב ניגר לא נותנים כי אין בו תוספת תזונתית משמעותית לא כי זה אסור. אז אין שום בעיה לשלב בבישול בשביל הטעם. פשוט לתת חלב בבקבוק זה כמו לתת מים. זה העניין של החלב.
למי שלא רגילה לבשל, להתחיל לבשל זה מאוד מפחידמכחול
@Batyam, בישול מקצועי זאת אומנות מורכבת, אבל בישול פשוט של בית הוא באמת די פשוט. בעצם השאלה שלך היא לא מה לתת לתאומים, אלא איך להתחיל לבשל.

אני מציעה שכל שבוע תבחרי לך מאכל אחד פשוט ותוסיפי אותו לדברים שאת יודעת להכין.
את כבר יודעת להכין מרק עם ירקות ועוף - מעולה! כמו שאמרת, את כבר לא צריכה לטחון.
השבוע את יכולה להכין דייסת קוואקר כמו שאמאשוני אמרה. בפעם הראשונה את תצטרכי לבדוק 3 פעמים איך לעשות את זה, אבל אחרי שתכיני את זה 5 פעמים זה כבר יזרום לך.
בשבוע אחר כך את יכולה להכין בטטות בתנור - לשטוף בטטה טוב טוב, לחתוך (לרצועות או קוביות או גלגלים, איך שנוח לך), לשים בתבנית עם כמה כפות שמן זית (אפשר גם קצת מלח ופלפל שחור, לא חייבים), ולאפות בתנור ב180 מעלות עד שזה רך (תלוי בגודל של החתיכות, נניח תבדקי עם מזלג אחרי 20 דקות, ואז כל 5 דקות).

בשבוע אחר כך את יכולה להכין עוף עם ירקות בסיר, או פשטידה פשוטה, או תפוחי אדמה, או פסטה ברוטב, או מה שאת אוהבת.

באופן כללי, בישול הוא מאוד גמיש - בדרך כלל לא יקרה כלום אם תחתכי אחרת, או תוסיפי קצת פחות או יותר תבלינים, או תבשלי קצת יותר או פחות זמן. אל תפחדי לנסות, את תלמדי די מהר איך אתם אוהבים את זה.
ואת יכולה תמיד לבקש כאן מתכון פשוט למה שאת רוצה להכין, אני בטוחה שתקבלי המון תשובות.

גם אני רק לומדת לבשל...
ועוד עצהמכחול
את יכולה לבקש מאמא שלך או חמותך לבשל משהו ביחד איתן? כי נשמע שהן יודעות לבשל.
אפשר לקבוע מראש שהן יבואו אליכם ויכינו איתך מאכל מסוים. תדאגו מראש שהחומר יהיו בבית, ותבקשי את לעשות את הכל בזמן שהיא משגיחה על התאומים + אומרת לך מה לעשות.

זה מתאים רק אם את תרגישי בנוח, לא אם מישהי תלחיץ אותך או תגיד לך שהיא לא מבינה מה הבעיה כי זה כל כך קל.
כתבת יפהאמאשוני
ועדיין אני חושבת שהפער הוא בתפיסה איך ארוחות של תינוקות אמורים להיות.
אני מדברת מבחינת לו"ז קשוח, הרבה פעולות שאפשר לוותר עליהם כמו כל ההתעסקות עם לאדות, לטחון, לגרד.
או להתעקש על אוכל טרי כל יום או על טמפ' הגשה. או על גיוון. מה הבעיה לאכול שלושה ימים את אותו תפריט מאותם סירים?
יש הרבה מאכלים שאפילו לא צריך לחמם. פשוט לתת. אבל כשמנסים לחשוב על כל הפעולות המקדימות אז נתקעים.
לכם כתבתי פשוט לתת. כשעושים מזה עסק זה נהיה עסק.
כשאומרים בישול וחושבים על פאי רועים אז איבדנו את זה והתוצאה היא הימנעות לגמרי.
למשל את מציינת פסטה עם רוטב כמאכל קל.
אני אומרת יותר מזה, למה תינוקות צריכים רוטב? פסטה בלי רוטב זה עוד יותר קל. לכן אני אומרת לבשל קליל, לא כי להכין רוטב זה קליל.
כנ"ל עוף. להכין עוף למבוגרים זה עבודה.
להכין עוף לתינוקות זה להוציא עוף חתוך ולשים בסיר. ככה כמו שהוא. לא צריך שום דבר נוסף. לא לטגן בצל, לא תבלינים. מים ועוף. זהו!
קציצות גם אותו רעיון.
קציצות מושקעות זה עם בצל מטוגן, ירק וכו'.
בגיל הזה אפשר לקחת בשר מופשר, לגלגל לכדורים בסיר עם רסק עגבניות וזהו.
וזה עוד מהמאכלים המושקעים. אבל זאת השקעה משתלמת. מכינים קילו, מקפיאים חצי, ושומרים במקרר את חצי הקילו השני ויש לך מנה בשרית ל3-4 ימים.
כנ"ל שניצלים. ופשטידות כמו שהצעת. מכינים כמות כפולה ויש לך 4 אינגליש קייק. ל4 שבועות שונים.
הגישה מסביב (להקפיא אוכל למשל) יכולה לעשות את העסק להרבה יותר קל. דווקא כי החיים עמוסים.
מנת פירות אמורה לדעתי להיות המנה הכי מושקעת מבחינת זמנים בתפריט היומי. אם יש מנה שלוקחת יותר זמן אז משהו לא מספיק קליל בהתארגנות ויש דרכים לשפר.

רעיונות למאכלים קלילים נוספים:
פתיתים, שעועית ירוקה, טונה
תבשלי בימי שישי ושלישיאמאשוני
ואם מתפספס לך שלישי אחד זה לא נורא.
מנה בשרית אחת, מרק ירקות אחד, אפשר גם תוספת מבושלת.
אם לוקח לך יותר מחצי שעה אז נדבר איך להקליל עוד יותר.
שאר האוכל זה כמה דקות לעמוד במטבח.
לא צריך לטחון שום דבר, לא לגרד עגבניה, לא לפורר לחם
זה לא בית מלון.
לחם שולפים פרוסה מהמקפיא, שוברים לחתיכות לאורך ונותנים להם להתמודד. הקור דווקא נוח להם לשיניים. בכל מקרה זה מפשיר תוך דקה. לא צריך להשקיע אמצעי חימום.
עגבניה תתני כשאת ממילא פורסת לעצמך, עם הסכין תורידי את הקצוות ותתני את השאר.

פעם בשבוע במקום בשרי תתני טונה. תמיד שיהיה להם שניצלים במקפיא בשלוף. להוציא רבע שעה לפני שאת מביאה להם, לחתוך בסכין לאורך ותני להם כמו שזה.
ככה אם מתפספס לך בישול בשרי בשלישי או שישי אחד אז עדיין יש מה לתת.

בורגול אפשר לשים כל זה מים רותחים ולתת לזה להתרכך. לא צריך לבשל.
מסקרן אותיתוהה לי
לקלף בצל, 2 קישואים, 2 תפוחי אדמה, 2 גזרים, בטטה, לחתוך לקוביות גסות, לטגן בקצת שמן כמה דקות, להוסיף מלח, טיפה פלפל, חצי כוס קינואה או עדשים כתומות, מים רותחים לכיסוי, לכסות, להרתיח, לבשל על אש בינונית חצי שעה והופ יש לך מרק לשלושה ימים. זה נחשב קליל? בעיניי כן כי זה לוקח לי מקסימום 10 דקות על השעון. להכין בסיר נפרד אטריות דקות עם מים רותחים ומלח, לסנן והופ, תוספת ממש משביעה למרק.
עוד ארוחה מהירה, חביתה וחתיכות קטנות של לחם.
עוד ארוחה בננה מרוסקת מעורבבת עם רסק תפוחים קנוי.
עוד ארוחה דייסה לתינוקות עם מים רותחים או עם קצת תמל ומים רותחים.
אפשר גם לקנות פילטים יפים של חזה עוף, חתוך ונקי. להפשיר חתיכה, לזרוק למחבת עם קצת שמן, מלח, פפריקה, ולהכין אורז או אטריות דקות ויש עוד ארוחה.
כל מה שכתבתי פה לוקח פחות מ8 דקות הכנה.
וואי נראה לי שפשוט צריך לסגור את הספרים ואת כל ההמלצותרקלרגעכאן
פשוט תאכילי אותם במה שאת מכינה לעצמך
הם יכולים לאכול כמעט הכל
לא צריך 4 ארוחות..מה פתאם
ובגיל הזה גם קצת נחשב ארוחה

אין צריך
תעשי מה שנח לך
אם רעבים תני עוד
שבעים- מצוין
זהו

בבוקר אפשר לתת פירות..לא צריך אפילו לרסק במיוחד -או פרי רך- בננה, אגס, מלון..בחתיכות קטנות

אפשר לחם עם טחינה, אבוקדו, גבינה מה שאת אוכלת אפילו
מקושקשת,חביתה ביצה קשה מפוררת עם עגבניה מרוסקת

צהרים- מה את מכינה לכם? תני להם משלכם- הם יכולים אפילו עוף בחתיכות קטנות
מרקים אורז אטריות תפ'וא כל מה שאת מכינה במילא
לא צריך במיוחד

ערב- שוב מה שנח לך
דייסת קוואקר זה קל ממש ונח
ירקות
לחם
ביצה
גבינה

ממש לא צריך ביסקויטים, עוגיות ומעדנים סתם לא בריא ומיותר ומרגיל אותם למתוק



המלצהבת 30
פעם בשבוע תכיני סיר מרק גדול מלא ירקות.
תדאגי שיהיו ביצים קשות במקרר.
וזהו, כל פעם להוציא כמה ירקות, לחמם ולמעוך.
אפשר להוציא ביצה קשה ולמעוך יחד עם טחינה או שמן זית.
וכשאתם כן אוכלים ביחד איזו ארוחה, תנו לו גם משהו מהארוחה
אני בדרכי לא מכינהחדשה ישנה
במיוחד לתינוקות, אלא מה שהכנתי לנו נותנת גם להם ממה שהכנתי לנו, מלכתחילה חושבת על דברים בשבילנו שיתאימו גם לתינוק. למשל קציצות, אפונה, עוף רך מאוווד (בסיר), ירקות בתנור, תפוחי אדמה בתנור, פירות רכים חתוכים לקוביות קטנות לא צריך להכין וזה נחשב ארוחה. חוצמיזה, לחתוך תפוח לקוביות להוסיף כפית טחינה ולטחון בבלנדר מוט זה לוקח גג 5 דק' כולל לשטוף את הבלנדר.
בגזרת האוכל המהיר והלא מושקערחפת..
אנחנו מכינים:
לחם (מלא/כוסמין) עם טחינה גולמית וסילאן
לחם כנ''ל עם שמן זית וזעתר
אפשר לנסות ממרח שקדים/ חלווה/ חמאת בוטנים בריאה
פרוסה עם חביתה
לחם מטוגן
ביצה קשה עם טחינה
נגב תצשלי אוהבת גם לחם עם יוגורט רגיל לפעמים ממתיקה לה עם סילאן

מצרפת לזה פרי או ירק

אוכלים רק בכיסא אוכל עם סינר. בשבתות לפעמים נותנים לפני שכולם אוכלים מהמרק/ירקות מה שיש למבוגרים כדי שאח''כ נשב בנחת ומקסימום הם ינשנשו..
כתבו לך המון רעיונות מקסימים, מוסיפה עוד שניים קלים מאוד:יראת גאולה
בטטה במיקרוגל (בטטה שלמה קטנה עם הקליפה, בערך 6 דקות. אחרי שמתקרר להוציא את הפנים עם כפית. או חתיכות על צלחת)
ירקות קפואים של סנפרוסט (אפונה, תירס, אפונה וגזר, שעועית ירוקה, חומוס, גר גמדי, כרובית וברוקולי הקטן שלי לא אוהב משום מה). אפשר פשוט להוציא ולהפשיר. אני מבשלת בסיר עם מים (מחכה שהמים ירתחו, מנמיכה את הלהבה ומשאירה בערך 5-10 דקות, לא קריטי. בשבילנו אני שופכת את המים ומוסיפה שמן ומלח, לתינוקות אפשר בלי תיבול). זה אוכל אצבעות מצוין.

אני נותנת לו הרבה לחם מרוח בשקדיה או בטחינה גולמית - פרוסת לחם פרוס בלי הקשה, מרוחה ומקופלת. זה בדיוק גודל שהוא מסתדר איתו.
לקנות לחם לבן בשבילם? כי שלי הבריא הוא קשה יותרBatyam


תנסי לתת, תראי אם הם מצליחים.. עדיף יותר בריא, לא?יראת גאולהאחרונה
אני נותנת מה שיש בבית...
חוץ מלחם עם זרעונים וגרעינים, כי גרעינים מסוכן לילדים קטנים.
גם פיתות זה מצוין. רוב הפיתות (תלוי בחברה) יותר בריאות מלחם לבן.
מניעה אחרי לידהאני988

היי אני חודש וקצת אחרי לידה, יש לי תור לרופאת נשים בימים הקרובים (אחרי הטבילה)

מתוסכלת מהאמצעי מניעה שיש...

אני מניקה אז צריכה גלולות פרוגסטרון אבל יודעת שהן עושות דימומים הרבה פעמים ולא מרגישה שאני יכולה שנאסר שוב עכשיו לתקופה ארוכה

וגם אם כן זה יעשה רק דימום חלש שלא אוסר, זה אומר שאי אפשר להיות ביחד בכלל כמה חודשים? כי היה עכשיו את הדימום של הלידה, ובשבוע עד שהגלולות ישפיעו לא נהיה ביחד כי הריון לא רלוונטי כרגע, ואז דימומים...

באופן כללי לא מתחברת לגלולות אבל אין פיתרון טוב יותר למנוע לזמן לא מאוד ארוך וזה מתסכל

נשים שהיו בסיטואציה, מה עשיתם?

אפשר לעשות התקן לזמן לא ארוך,אונמר

אם את מחליטה ששווה לך להוציא על זה את הכסף.

אני לא רציתי כי אין לי כח לפרוצדורה, ותכלס לא כזה נורא גלולות.

התקן גם עושה דימומיםרקאני

לפי הרבה מהפסיקות זה לא אוסרשיפור

תלוי כמה דימום ישרקאני

וזה משתנה בין נשים

גם בגלולות לא תמיד הדימום הסתגלות אוסר

גם דימום משמעותי נחשב דם פצע ולא אוסרשיפור

או לפחות ככה לפי הפסיקה שלנו

לי לא עשההבוקר יעלה

משמח לשמועאני988.

מקווה גם ;)

רק אומרתבית פרטי

שמההסתכלות שלי התקן לא הורמונלי זו לא כזו 'פרוצדורה' מבחינת ההתקנה, כמה דקות אצל רופא/ה שמנוסה, לפעמים קצת כאבים באותו יום, וזהו. (כדאי מאד לבוא בזמן מחזור)

מניחה שיש חוויות שונות לנשים אחרות.

זה לא מונע מחזור.

מבחינת דימום:

יכולים להיות מעט כתמים ביום-יומיים לפני המחזור, אבל אם לא מסתכלים וכו' לא צריך להתייחס לזה.

יכול להאריך את ימי הדימום, אבל ממש לא בהכרח. לי הוסיף יום אבל אאל"ט רק בהתחלה

לעיתים הדימום בימי המחזור בעיקר ביום יומיים הראשונים הוא יותר כבד, אבל הרגשתי שזה 'על חשבון' הימים האחרים

אישית זה 'סידר' את המחזור למשהו מתוקתק מאד, שזה אולי חסרון אבל גם יכול להיות יתרון...

אין שום השפעה על ההנקה או התחושה מבחינה הורמונלית.

בקיצור, יחסית למה שקיים זה פתרון טוב, כמובן יותר יקר מגלולות אבל בעיני שווה את זה.

אני לא רוצה להרבה זמן, לא שווה לי הזמן הסתגלות..אני988

בהתקן לא הורמונלי לאו דווקא יש זמן הסתגלותשיפור

לי כן היו כתמים בשבועות הראשונים אבל הם לא אסרו לפי הפסיקה שלנו. הבנתי שגם מכון פועה פוסקים כך

..אני988.

אני מכירה מהרבה נשים שזה מאריך להן את המחזור משמעותית, ואני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור אז גם לא סיכון שאני רוצה לקחת

יש לך נסיון עבר עם גלולות? לא לכולן זה עושה דימומיזוית חדשה

עם פרוגסטרון לא, תמיד לקחתי משולבותאני988

לא לכולן זה עושה הרבה דימומיםרקאני

אני לוקחת סרזט

שבוע אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום כמו מחזור

היה בדיוק כמו מחזור- 5 ימים ואז עשיתי הפסק

וזהו מאז כבר 3 חודשים ואין כלום

ואת מניקה מלא או גם משלבת שאיבות?אני988

מניקה מלארקאני

שאיבות זה נראלי גם נחשב הנקה מלאה לא?

אני מקבלת מחזור כשאני מתחילה לשלב שאיבותרוני_רון

למרות הנקה מלאה ו0 שילוב של תמל או מוצקים

לא לגמריאני988.

כי כשזה לא באותה תדירות וזמנים כמו הנקה זה יכול להשפיע על ההורמונים

יש לך נסיון עם הנקה ללא מניעה הורמונלית?אפונה

אם כן יכול להיות שאין לחץ למנוע כרגע.

אני לא זקוקה לאמצעי מניעה בחודשים שלאחר הלידה (אצלי התקופה הולכת ומתארכת מלידה ללידה, עם דפוסי הנקה שהולכים ונעשים אינטנסיביים מילד לילד בהתאמה)

במקביל רציתי להמליץ על דיאפרגמה, אבל באמת יותר נח להתחיל איתה קצת רחוק יותר מהלידה כשהמשקל מתייצב.

זו לידה ראשונהאני988

אז אין לי ניסיון בכלל, ואני גם אצטרך לשלב שאיבות ככה שזה לא יהיה מדויק ובוודאות לא ימנע במאה אחוז. וזה לא סיכון שאני מוכנה לקחת...

אז לגמרי הייתי הולכת עלאפונה

אמצעי מניעה לא הורמונלי. גם אם זה יעלה יותר, גם אם זה ידרוש עוד התאמה בהמשך..

זו אני הפותחתאני988.

(לא מצליחה משום מה להיכנס לניק המקורי אז פתחתי חדש דומה)

אני רוצה כמה שפחות לקבל מחזור, ואני לא אוכל להניק מלא לחלוטין (אהיה חייבת לשאוב/לשלב תמל) אז הגיוני שבלי גלולות אקבל די מהר וסדיר

במקומך הייתי מנסהרקאני

גלולות הנקה ובודקת איך זה משפיע עלייך

יש הרבה נשים שזה מעולה להן

אצלי לא היה ככהרקאני

בלידה הראשונה לא לקחתי מניעה וההנקה מנעה לי 9 חודשים

בלידה השניה חודשיים וחצי אחרי הלידה קיבלתי מחזור

ודפוסי ההנקה היו דומים?אפונה

כןרקאני

הפעם אני אפילו לא שואבת כי הוא לא לוקח בקבוק

רק הנקה כל הזמן

הגדולה שלי כן לקחה בקבוק ושאבתי לה

רק לפרוטוקולאני988.

זה שלא הגיע מחזור לא אומר שלא היה ביוץ, כי הביוץ יכול להתרחש לפני המחזור

אז זה לא בהכרח שההנקה מונעת עד שמקבלים מחזור

נכוןרקאני

בדיעבד אני יודעת כמה זמן מנע לי

כי אחרי 9 חודשים קיבלתי מחזור

אני לא מצאתי פתרון טוב...רוני_רון

זה באמת נושא מעצבן

יחסית גלולות הנקה היו סבירות

כן פגעו לי קצת בחשק...

כן זה החלק המבאסשיפור

לי גלולות לא עשו דימום בכללשיפור

דיאפרגמה.פרח חדש

אחרי ניסיונות כושלים בכל סוגי המניעות

לא נותרה לי ברירה אלא ללכת על זה. בררתי עם הרב שלנו והוא התיר לי כי באמת שום דבר אחר לא התאים.

זה הכי טוב מבחינתי כי אין שום הורמונים ולא מתערב בכלום

נכוןאני988.

אבל כתבתי כאן שאני לא אוכל להניק מלא אלא גם לשאוב ואולי לשלב תמל, ואני לא רוצה לקבל מחזור כל חודש

אז לצערי פחות מתאים

אז לזה באמת אין ברירה אלא מנחעה הורמונליתפרח חדש

ולקחת את הסיכוי שאולי לא היהי לך השפעות מזה

לא אצלו כולן גלולות עושות דימומיםמתיכון ועד מעון

יכול להיות שתקחי ויהיה לך שקט לתקופה ארוכה.

אצלי אחרי דימום הסתגלות קצר שלא אסר לא היו לי דימומים לפחות עד שהתחלתי לשלב מוצקים, ולפעמים הרבה יותר

בדרך כלל גלולות לא גורמות להרבה דימומיםהשם שליאחרונה

יכול להיות דימום הסתגלות בהתחלה, שיכול לאסור ויכול גם לא. אבל זה לא לתקופה ארוכה.

יש כאלה שאין להן דימום בכלל.

בדרך כלל בהמשך אין דימומים.

דימומים ארוכים יותר נפוצים עם התקן הורמונלי.

אם בהמשך את מורידה בנקאות ומשלבת תמ"ל, אולי כדאי לעבור לגלולות משולבות.

אבל יכול להיות שגם כלולות של הנקה יהיו בסדר ולא יעשו כתמים.

ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן

יש לי ילד שלא אוהב ללמוד

הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה

 כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא

לפני שנה וקצת  וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין

מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת

זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר

מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל

ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)

והיה מאוד מאוכזב

אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים 

לשתינו חשוב לימודים, מאוד

אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ  גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו

בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת  הרבה יותר

לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,

אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...

באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון?  אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?

אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..

איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??

וואו כתבת ממש מהלב, זה מורגש שאתם דואגים לו ממשממתקית

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

היי תודה על התגובהטיפקס לבן

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

איזה כיתה הוא?ממתקית

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

מה הכוונה שזה לא האופי שלו?ממתקית

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

סליחה התכוונתי לא האופי שליטיפקס לבן

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

לא כתבת פה בן כמה הוא, שזה מאוד משמעותיאיזמרגד1

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

בכיתה וטיפקס לבן

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

לא יודעתאיזמרגד1

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

לא ככ מבינה , ברור שהכל יותר כיף מללמודטיפקס לבן

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

אני קודם כל הייתי משתפת את המורה באבחנהשושנושי

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

הרבה סיבותאיזמרגד1אחרונה

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

כלכך קשה וכואבשושנושי

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

אני חושבת שהילד המתוק שלכם מזמין אתכם להתבוננותמתואמת

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

אני חושבת כמוךטיפקס לבן

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

מבינה מאוד את הדילמה...מתואמת

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

השאלה אם לפנות לפרופסור שהיינו לפני שנה?טיפקס לבן

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

איך התרשמתם ממנו? הוא קשוב? מכיל?מתואמת

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

קראתי אותך, גם בתגובות לאורך השרשוראפונה

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

רוצה להתפטר מההורותאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 13:34

רק שנתיים וחצי נשואים וכבר שני ילדים. אין לי סבלנות אליהם. נמאס לי להניק. הם מתוקים אבל אני שונאת להיות אמא שלהם. אני שונאת שזה לא נגמר.

אחרי הראשונה חשבתי שזה בגלל המעבר להורות. אחרי השני הייתי בהיי מטורף שפתאום עכשיו מתרסק לי.

ואין איך לצאת מהסיטואציה הזאת.

אני משוגעת על בעלי. הוא מפנק וכיפי ומאוד משתדל אבל בתכלס לא מספיק נוכח.

וכל ה"תשקיעי בעצמך" זה נחמד אבל לא באמת ממלא. יש לי הרבה תחביבים שאני עושה (כשיש טיפה זמן), לא מספק אותי. חברות אין לי. משעמם אותי לצאת לבד. וגם כשכן מנסים לעשות משהו זה מאוד מסורבל עם ילדים ומוציא כבר את כל הטעם.

אני מרגישה זעם עצום בתוכי שאין לו לאן להתנקז והכל יוצא בחוסר סבלנות שלי על הילדים.

אני לא בטוחה שטוב לגדולה במשפחתון שהיא בו. כל הילדים שם יותר גדולים ממנה. והיא בוכה מכל. דבר. קטן.

אולי בכלל לא טוב לי להיות אמא. באלי לברוח רחוק רחוק לשקט שאף אחד לא ידבר איתי.

אני מרחמת על בעלי שיש לו ככ הרבה אנרגיות ונפל על אישה כל כך כבדה.

וכמה פעמים כתבתי פה אני. איכס.

אה ואל תציעו טיפול. אנחנו מסיימים את החודש במינוס.

ואי אני קוראת אותך ומרגישה אותך בלב שליטארקו

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

וואו יקרה, הכאב שך ממש נקרא.ממתקית

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

וואו קשה ממש🫂איזמרגד1

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

אמoo

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

כמה זמן את אחרי לידה?דיאן ד.

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

יקירה כולן מרגישות ככה לפעמיםהרמה

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

זה גיל נורא קשוח הינקותשימושית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

  1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

  2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

  3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

  4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

  5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

  6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

יקרה.פצלשהריון

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

אני רוצה להתייחס לנושא הטיפולמצפה88

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

הרגשתי כמוך כשהייתי עם 2 קטניםפרח חדש

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

זה באמת גיל נורא אינטנסיבי וקשהנעמי28

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

חיבוק יקרה♥️ תגובה מאוד פרקטית בפניםהמקוריתאחרונה

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

אבחון אצל מרפאה בעיסוקרוני_רון

לילד מתוק בן 3 וחצי.

הייתי איתו במשחקיה במנהל הקהילתי, בשעה מיוחדת עם מרפאה בעיסוק. והיא התסכלה עליו קצת.. ואמרה שזה לא ילד שהיא אומרת דחוף אתמול אבחון, אבל היא כן חושבת שזה יהיה לו טוב.

היא אמרה שיכול להיות שהמרפאה בעיסוק תמליץ על ספורט טיפולי קבוצתי ולא על סדרת טיפולים אצלה.. אבל היא חושבת שזה יתן לו ערך מוסף.

יש לו מעט סרבול במוטוריקה גסה, היסוס וחשש באתגרים פיזיים כמו טיפוס, ירידה ממתקנים, תכנון תנועה, ויש לו נטייה להימנע ולפצות על זה דרך דיבור ודמיון ששם הוא הרבה מעבר לגילו. כמו גם במוטוריקה עדינה, שכבר יודע לכתוב מאוד יפה...

אשמח קצת לשמוע על התהליך.

כמה זה מורכב ופרוצדורה מול הקופח (לאומית)

והאם שווה לשלם פרטי (יש לי ביטוח בריאות פרטי, אבל לא בטוחה שיש החזרים על זה...)

מבקשים מהרופא הפניה, מהמזכירה שאלוניםשיפור

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

סרבול במוטוריקה גסהאיזמרגד1

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

וואי ממש מזכיר לי את הבן 3 שליSheela

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

את מביאה שאלוניםשושנושי

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

חיבוק על זהשושנושי

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

ממליצה לך ללכת לרופא התפתחות ולבקש ממנושימושית

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

אני בלאומית, חיכיתי שנה לרופא התפתחותישושנושי

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

וואו, במאוחדת היה לי תור לרופא התפתחות תוך שבועייםשימושית

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

וואו אני בהלם!!!!!שושנושי

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

כל קופה והקלפים שהיא שומרת אצלה בכספת כאילו זהשימושית

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

איך קובעים תור לרופא התפתחות?השם שלי

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

אין לי מספיק נסיוןשימושית

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

גם במכבי זה שנה קדימה...shiran30005אחרונה

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

מישהי התנסה בטיפול קוגפאן לילד?רחללי

ילד מתוק ורחפן על בן 9.

המורה המליצה לברר על טיפולי קוגפאן, אשמח לשמוע כל מידע.

מה התהליך? האם יש החזרים מהקופה? מביטוח פרטי?

באיזור המרכז.

עוקבת...המליצו גם לנו.ממתקית

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

זו גישת טיפול בריפוי בעיסוקאחת כמוני

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

ממה שבררתי פעםמתיכון ועד מעון

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

לנו המליצו גם בלי אבחוןהשם שלי

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על קבוצה לא מתעקשיםמדברה כעדן.

על אחד על אחד כן

בכל מכון התפתחות הילד112233445566

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

אגב גם מרפאות בעיסוק שלא מוסמכות קוגפאן112233445566

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

במכבי אין...מדברה כעדן.אחרונה

אז עשינו פרטי

כןמדברה כעדן.

עשה פלאים

דולה או מיילדת פרטית? + בקשה להמלצהזוית חדשה

אני מתלבטת מה לקחת ללידה. אשמח לעצתכן.

אפרט מה חשוב לי:

אני רוצה מישהי שתעזור לי פיזית בלידה. תקל לי על הצירים ותעשה איתי תרגילים.

לא רוצה מישהי "רוחנית", שלא תתחיל להכניס לי כוונות וסגולות. רוצה נטו לעזרה פיזית.

מישהי שתזרום איתי ולא תנסה להכווין אותי לקחת/לא לקחת אפידורל וכדו'.

אם היא תזרים גם את בעלי לעזרה עוד יותר טוב.

ושתהיה דתיה או לפחות מבינה בנידה. אין לי כח להתחיל להסביר לה למה משלב מסוים בעלי לא יכול לעזור.

(הלידה הקודמת שלי היתה טראומטית, בין השאר מהחוסר אונים שלי לאורכה, ואני מחפשת תיקון עכשיו..)

אז עדיף דולה או מיילדת פרטית?

אשמח להמלצות.

באזור המרכז.

אה והתאריך שלי ממש אחרי פסח, אז שתהיה זמינה גם בפסח אם צריך.

תודה!

חשבתי שכבר לפי חוק אסור לקחת מילדת פטית. זה השתנה?רק לרגע 1

למה לא?זוית חדשה

עונהרק לרגע 1

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

יש דולות דתיות שלא "רוחניות"מנגואית

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

יש לך המלצה?זוית חדשה

יפעת חובב. מהממת ופרקטיתדפני11

לא יודעת אם מלווה במרכז

תודה יש לך טל'?זוית חדשה

נשמע שדולה זה מה שאת מחפשתרקאני

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

נשמע שאת מחפשת דולהאמא לאוצר❤

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

מה זה אומר ביומכנית?זוית חדשה

לימודים אינטנסיביים ומשמעותיים לדולתאמא לאוצר❤
עבר עריכה על ידי אמא לאוצר❤ בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 8:53

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

תודה יש לך המלצה?זוית חדשה

תכתבי לי בפרטיאמא לאוצר❤

מוריה אלישעמקקה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

תודה יש לך טל'?זוית חדשה

תחפשי אותה בגוגלמקקה

אני מצאתי אותה שם בזמנו

תודהזוית חדשהאחרונה

ממליצה על טל זהבה חלפון מיצהרמוריה 7

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

ממש מדהימה, מצטרפתאמא לאוצר❤

ראיתי בהיסטוריה של צאט גיפטיירדנית

שהילדה בת 10 וחצי דיברה שם במילים ממש לא יפות, הרבה מילים כמו סתום וכד אבל גם מילים יותר גרועות, היא עשתה את זה בזמן שלמדה למבחן עם חברה.

אז למדתי את הלקח ולא אסכים יותר מחשב בחדר, אלא רק בחלל המרכזי.

אבל אני מנסה להבין מאיפה זה הגיע לה, ואם לדבר ולהעלות את זה מולה, ואם כן איך.

ובסוגריים ארשום שאני מרגישה קצת כישלון בחינוך התורני של הילדים, למרות שבאמת אנחנו משתדלים באמת לשים את התורה בראש מעייננו, שולחן שבת מלא סיפורים ושיחות, בעלי הולך לשיעורים ותפילות, הילדים רואים אותי מתפללת 3 פעמים ביום, שומעת שיעורים ברקע. ובכל זאת מרגישה שאין להם שום משיכה לשם, הכל נראה להם כעול.

יש מדרשה קלילה פעם בשבוע, משהו ממש נחמד וקליל, לא רוצים אפילו לנסות, את הבנים צריך לשכנע ללכת לתפילה.

באמת אנחנו לא מטיפים ומנסים לשחרר ועכשיו מרגישה שאולי נרדמנו בשמירה.

וממש מתלבטת מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו, ואיך להשתפר כדי לא להתעורר מאוחר מדי ..

זה ממש בנפשי החינוך שלהם ורוצה לדעת שעשינו כל מה שאפשר, גם אם בסוף חס ושלום יבחרו אחרת

ההסטוריה בצ'טירושלמית במקור

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

זהו, שאנחנו שנינו חוזרים בתשובהירדנית

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

כי היא בת עשר... אבל חיבוק...ירושלמית במקור

החיבור של הילדים למצוות עובר דרך ההוריםהמקורית

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

זה מסביר הרבה..תוהה לעצמיאחרונה

אני חושבת שלחוזרים בתשובה יש הרבה פעמים הרגשה של גילו את האור, וחיבור ורצון לקיים מצוות ברמה שמי שנולד דתי לא תמיד מצליח להרגיש. אתם גיליתם משהו, הם כבר נולדו לתוך זה וחייבים בזה. ויש משהו מאוד לא פשוט בחוויה של לגדול בצל מישהו שנמצא בכאלו אורות כשאצלך זה קצת עול מעיק. ממליצה מאוד לא ללחוץ חזק מידי ולכבד ולהבין את הקושי שלהם ולתת להם לגלות בעצמם מה המקום שלהם מול זה, הלחץ בדרך כלל רק יוצר אנטי.

הכי חשוב- בלי לחץ ובלי רגשות אשמהיעל...

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

תודה רבה, התגובה שלך עשתה לי דמעותירדנית

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

יצא לי כמה פעמים שיחות דומותיעל...

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה לא קשור לחינוך תורניאמאשוני

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

רק לגבי הצ'אטבאתי מפעם

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

מתחברת לנושא הלחץ. כך חוויתי כילדהירושלמית במקור

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

אנחנו לא מהסוג המלחיץ בכלל, להפך יש בנו אדישותירדנית

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

בעיני זה כן מחלחל, ויתבטא בבגרותירושלמית במקור

מצטרפת. בסוף זה ההשפעה.אונמר

אין צפייה שהילד יראה אותנו מתפללים ויגיד 'יואו זה נראה מגרה להתפלל. אני ינסה גם'

יש ציפייה שהוא יראה שטוב לנו עם השמירה והתפילה והמצוות. ויחלחל לו להבנה ששווה לו גם בעתיד להידמות לזה.

לגבי חינוך תורנידיאן ד.

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

זה משהו שאני לא מצליחה להביןירדנית

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

לדעתי כן להציעצלולה

אבל הצעה, לא דרישה.

שמעתי פעם ממישהו שאמר שבחינוך אנחנו יכולים להתעקש על דברים שלא קשורים דווקא למצוות. את המצוות להשאיר לבחירת הילדים.

בעלי פגש מישהי ממשפחה עם כמה ילדים שכולם דוסים. שאלו אותה איך ההורים שלה הצליחו ככה. היא ענתה שכל המצוות אצלם היו בחוויה ולא בכפייה.

אני ממש מנסה להחזיק את זה בראש אבל באמת קשה ביומיום. והלוואי שאצליח לתת דוגמא אישית כמו שאת מתארת.

(ומשהו נוסף כי הזכרת חזרה בתשובה, גם ההורים של בעלי חזרו בתשובה, אבל כשהוא כבר היה גדול. אחד הדברים המדהימים שהם עשו זה שהם לא הכריחו את הילדים לחזור איתם בתשובה. נגיד לפני שבת הם השאירו לו כסף לבילוי בליל שבת, או אמרו לילדים להיות בפלאפון בחדרים. זה אחד הדברים שאיפשרו לילדים לחזור בתשובה גם בהמשך. אז בכללי נשמע לי שאפשר להיות בנחת לגבי זה ולתת לילדים את הזמן...).

אני כן מציעה ומדרבנת. וגם עושה להם מבצעים על תפילויעל...

אצלנו גם מחלקים בשבת בבית הכנסת ממתק לכל ילד שהגיע לתפילה, זה גם מדרבן אותם להגיע

תלוי באיזה גילדיאן ד.

דיברת על גיל 10, זה גיל גדול.

בית כנסת בכללי אני חושבת שצריך להיזהר מלהכריח ילדים ללכת לבית כנסת.

בגיל צעיר יותר אפשר להציע וגם להעיר ולעשות מבצעים וכדו'.

גם אני הילדים שלי קטנים ואני בחופש מתפללת איתם.

אבל כשיהיו גדולים, אם אני אזכיר להם להתפלל אז אני לוקחת את האחריות על המצוות שלהם במקום שזה יהיה אחריות שלהם.

רוב הילדים הנורמלים לא ירצו ללכת לתפילהאפונה

אני מורידה בפניך את הכובע על 3 תפילות ביום.

תפלה זה לא דבר פשוט וקל

זה דורש מאמץ מנטלי או לחילופין סתם משעמם.

בפרט בדור כזה שבו אין לנו רגע מנוחה עם עצמנו בלי גירויים מבחוץ, מאד קשה להתכנס פנימה לתפילה.

כשאנחנו רוצים לגרום למישהו לצאת מהעולם שלו ולכוון אותו לעשות משהו מהעולם שלנו, או אפילו משהו בשבילנו, אי אפשר פשוט לקרוא לו ולצפות שהוא יעזוב הכל ויגיע.

קודם כל אוספים, אחר כך מכוונים.

אם הבן שלי קורא ספר על הספה, ואני מהמטבח אומרת לו: "סגור את הספר ולך להתקלח" את כבר יודעת מה יקרה, נכון?

אם אני רוצה שהוא אכן ילך להתקלח, אני צריכה להשקיע דקה מעצמי, להתקרב אליו, להכנס רגע לעולם שלו (ספר טוב? על מה זה?) ואז לכוון אותו לעולם שלי (כבר מאוחר, סיים את העמוד ולך להתקלח).

את רוצה שהילדים שלך יטעמו מהעולם שלך - מדרשה, תפילות.. נסי לטעום מהעולם שלהם קצת יותר - להצטרף אליהם למשחק ולפעילות שהם בוחרים, לשמוע מה מעסיק אותם כרגע, מה המחשבות, חלומות שלהם וכו'.

בהצלחה!!

לגיטימי?אנונימית בהו"ל

הבת שלי עברה פרוצדורה רפואית לא נעימה יחד עם אשפוז של כמה ימים

חמי וחמותי מתקשרים שלושה ימים אחרי שהילדה כבר בבית

לגיטימי להתעצבן מזה?

הכי פשוט? כןעדינה אבל בשטח

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

קרה לנו בהרבה יותר גרועשואלת12

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

תמיד אפשר להתעצבןהשם שלי

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

לצערי זה דפוס שחוזר על עצמואנונימית בהו"ל

אצלם

אז מראש על תצפיהשם שלי

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

כןןן מזדהה מאוד ואני יוצאת מדעתי כשזה קורהדיאן ד.

היום אחרי כמה ימים מתקשריםאנונימית בהו"ל

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אני מאוד מבינה אותךדיאן ד.

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

תודה ,זה בול אני מה שתיארתאנונימית בהו"ל

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

בעיני יכול לקרותחילזון 123

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

הם כל הזמן על הפלאפוןאנונימית בהו"ל

פשוט לא בראש מעייניהם

לגיטימי להתעצבןנעמי28

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

השאלה למה התקשרו אחרי 3 ימים.?ממתקית

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

לא יודעת למה , אלפי סיבות יכולותאנונימית בהו"ל

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

זה ממש מובן שקשה לך לענות לה עכשיו כשאת טעונה עליהבארץ אהבתי

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

שהתקשרו מוקדם מדי או מאוחר מדי?אמאשוני

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

כןעלמא22

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

יעזור לך לדעת שלמשל אצלי הדבר האחרון שאני מצפה לוחילזון 123

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

קשה לדעת בלי להכיר את הסגנון שלהםרוצה לשאול שאלה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

בסדר אבל אחרי לידה זה משהו אחר לגמרי...אנונימית בהו"ל

האמתבאתי מפעם

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

כל רגש הוא לגיטימישיפור

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

יואוו אני עברתי פרוצדורה כנ''לגפן36אחרונה

והערצתי את חמותי שלא התקשרו עד שהתקשרתי אני כדי שיהיה לי זמן להתאושש.

זה כנראה מאוד תלוי פרשנות