ביצר הרע! 

סתם

רוצה תשובה של כן ולא או את התשובה המלאה?

התשובה הקצרה היא שכן, אבל אמונה מורכבת ולא בביטחון מלא (או מספיק, 3-4 במדד דוקינס).

בקצרה:

הבסיס הקשה של האמונה בקיום האל היא ההוכחה (השימוש במילה הוא רק בגלל ניסוח השאלה שם אבל הוא לא מדויק, כי זו לא באמת הוכחה שכן יש בה כשלים כמו משפט הקוף המקליד, אבל היא עדיין גורמת לי לנטות להאמין).

האמונה ביהדות, כלומר בתורה, היא כבר יותר מורכבת ורעועה. אבל היא מתבססת (בצורה לא ישירה וחלקה אמנם) על האמונה באל ועל ההנחה שיש מטרה בבריאה (ובאין אחת אחרת אמינה יותר), וגם על אמון, ובאריכות.

זה בגדול לגבי האמונה, ההלכה זה נושא נוסף שקשור בחלקו.

ההלכה היום שונה מאוד ממה שהיא אמורה היתה להיות במקורה.

היא עברה הרבה שינויים - חלקם 'לגיטימיים' ומקובלים וחלקם לא, חלקם רלוונטיים וחלקם לא.

בכל אופן ובלי להיכנס מדי לפן האישי בפורום הזה,

אני כבר הרבה שנים (אפילו כשהייתי ממש דוס) לא רואה את עצמי מחויב למיינסטרים ההלכתי (לא שבאמת יש כזה, ובכל זאת), ואיך שזה בא לידי ביטוי מושפע גם מהמקום האמוני כי יש לי פחות סובלנות לעיוותים שחלו.

ואיך אני מחליט זו שאלה טובה, שבשביל לענות עליה צריך להרחיב באיפה בעצם הבעיה.

בגדול כשיש הסתעפות עם הרבה שגיאות אז הפתרון הוא לחזור למקור (מהסיבה הזו מעשית אני כבר הרבה שנים נוהג לרוב לפי הרמב''ם, שזה פתרון חלקי).

נתחיל מזה שיש כמה פסיקות הלכה שונות - זה כבר מראה שמשהו השתבש בדרך.

עכשיו אם את רואה שההלכה X, ואת פותחת את המקור של ההלכה וכתוב שם Y אז זה מראה שמשהו השתבש או לכל הפחות השתנה מסיבה כלשהי אז צריך לבדוק למה (הרבה שינויים נוצרו בגלל פרשנות, חלק בגלל שינוי במציאות, חלק בגלל טעויות אנוש ועוד ועוד).

למה השאלה על ההסטוריה והתנ"ך היא דווקא אם נניח שלא?

אני חשבתי מהכיוון ההפוך - גם מי שמאמין באלוקים עדיין אפשר לשאול אותו את השאלה הזאת.

מי שמאמין באלוקים ובתורה מן השמים, לא בהכרח מאמין שכל מה שכתוב בה הוא תיאור הסטורי.
לדוגמא, הרבה מאוד מהציבור הדתי לא מאמין שתיאור הבריאה בספר בראשית הוא כפשוטו.

אם מישהו מפרש זה אוטומטית נכנס לקטגוריה של תורה שבע"פ?

אז אם מישהו מפרש את סיפורי האבות כמשל (היתה קבוצה כזאת בזמן הרשב"א, הם היו הסיבה לחרם שלו על לימוד פילוסופיה). זה נכלל לדעתך בתורה שבע"פ?

בשאלות הסטוריות? אם זה נכון, לא משנה מי אמר את זה. ואם זה לא נכון, גם.

בשאלות הלכתיות יש מימד של סמכות - כי הפוסק יכול גם לקבוע את ההלכה. מה זה שייך בשאלה עובדתית הסטורית?

איך נקבעת סמכות בתחום הזה לדעתך?

הרמב"ם כתב שכל דבר שכתוב בתורה ולא נוגע לעיקרי הדת אפשר לפרש שלא כפשוטו אם יש צורך חיצוני.

על מי מותר לחלוק, איך מכריעים מחלוקת וכו'. בפרשנות סתם - אין.

הכוונה ראיה מספיק חזקה לכך שאי אפשר לפרש כפשוטו. הרמב"ם בעצמו התייחס לפסוקים שהפשט שלהם הוא שלהקב"ה יש גוף, מה שלא אפשרי פילוסופית.
ולשאלת קדמות העולם (אם העולם נברא (פשט התורה), או נוצר מחומר שתמיד היה (דעת אפלטון)).

אבל יש לה כללים הרבה יותר ברורים ומוגדרים (ושלב הפרשנות די נגמר כבר).

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה