ושמחת בחגך, והיית
אך
היית.
(שתסתיים התקופה הזו
אבל מצד שני התקופה הבאה תהיה מורכבת לא פחות)
זה משהו בתקופה הזו, שמשבש לי את כל המערכות. את המערכות של הגוף ובעיקר את המערכות של הנפש. תקופת החגים, אח. תקופה רעה, התקופה הזו. תקופה של זכרונות דוקרים.
אני יושבת ליד מאור על החול, מולנו ים של שקיעה. ערב חג עכשיו, ערב שנה חדשה. עוד מעט יחשיך הכל, והלב שלי מחשיך ביחד עם הנוף.
מאור לא מבין למה כל כך קשה לי עם זה, מה לא טוב בימים של חופש עם המשפחה. הוא לא מבין שכל הפרטים הכי קטנים מזכירים לי. הם מזכירים לי ילדות נשכחת, הם מזכירים לי בית שכבר מזמן לא קיים. הם מזכירים לי למה אני בעצם מתגעגעת, ולמה הנשמה הרדומה שלי פתאום מתעוררת מעלפונה בתקופה הזו.
השופר, הרימון, הסוכה. אין משהו שלא מביא איתו אלף זכרונות וגעגועים. ואולי זה חלק מהטראומה, אולי זה מראה לי שאף פעם לא אשכח, שתמיד הדברים הקטנים האלו יעוררו בי רגשות.
לאט לאט אני לומדת שזה לעולם יהיה חלק ממני, כל העולם הישן שברחתי ממנו כל עוד נפשי בי. עד הסוף אני אסחב איתי את ההשלכות של עול התורה והמצוות שזרקתי מאחוריי.
זה זמן של משפחה, משפחה שאין לי. בזמנים האלו אני רק רוצה כבר לבנות משפחה משלי, רק שיהיה לי עם מי להיות ביחד. לא להיות לבד, די כבר עם הלבד הזה. נגמר לי ממנו.
המשפחה שלי תהיה משפחה של אור. כמו השם שלי, אור. משפחה שבה מקבלים את כולם כמו שהם. שלא מנסים לכפות על אף אחד שום דבר.
משפחה של בית חם עם סירים על הגז, ועציצים ומקרמה על הקיר. עם שטיח רך בסלון וחצר ירוקה ועצי פרי, והמון קנבסים וצבעים וחומרי יצירה. ונהיה תמיד ביחד, ואף אחד לא ירגיש לבד אף פעם. הספיק לי הלבד הזה, לכל החיים.
ועד שזה יקרה, יש לי את מאור. ואת בר. מאור הוא כמו אח שאף פעם לא היה לי, אח שהוא חבר ומקבל אותי כמו שאני. שלא שופט ולא מכריח שום דבר.
בר היא חברה, חברה הכי טובה שיש. ונכון שאנחנו יכולות לפעמים לא לדבר במשך חודש, ואז פתאום להיפגש ולבכות ולצחוק ולעשות שטויות ביחד, ושוב להתנתק ולהתחבר מחדש שוב. היא מי שתמיד נמצאת שם שכשאני צריכה עצות, וגם סתם לדבר את מה שיש בפנים.
היא כמעט תמיד רחוקה ממני, אבל היא בלב.
ואז מה שעכשיו ראש השנה וזה מזכיר לי את פעם, אבל אני צריכה להתרכז בזה שאני עם אנשים טובים, שאני אוהבת, ושהם מחזקים אותי. ואני נמצאת במקום טוב, ואני הולכת לקראת הטוב הזה שמגיע לי. הוא מגיע לי, כי אני אני, בזכות ולא בחסד. ואני מביאה את האור הזה על עצמי, כי אני אור, ומגיע לי אור. מגיע לי כל הטוב שבעולם.
הים מולי שחור, וגלים מתנפצים אל החוף בקצף לבן. הכוכבים בשמים לוחשים לי, שנה חדשה, שנה טובה. השנה, יבוא אלייך טוב. השנה, יבוא אור. יהיה אור. אור גדול.
אך
היית.
(שתסתיים התקופה הזו
אבל מצד שני התקופה הבאה תהיה מורכבת לא פחות)
זה משהו בתקופה הזו, שמשבש לי את כל המערכות. את המערכות של הגוף ובעיקר את המערכות של הנפש. תקופת החגים, אח. תקופה רעה, התקופה הזו. תקופה של זכרונות דוקרים.
אני יושבת ליד מאור על החול, מולנו ים של שקיעה. ערב חג עכשיו, ערב שנה חדשה. עוד מעט יחשיך הכל, והלב שלי מחשיך ביחד עם הנוף.
מאור לא מבין למה כל כך קשה לי עם זה, מה לא טוב בימים של חופש עם המשפחה. הוא לא מבין שכל הפרטים הכי קטנים מזכירים לי. הם מזכירים לי ילדות נשכחת, הם מזכירים לי בית שכבר מזמן לא קיים. הם מזכירים לי למה אני בעצם מתגעגעת, ולמה הנשמה הרדומה שלי פתאום מתעוררת מעלפונה בתקופה הזו.
השופר, הרימון, הסוכה. אין משהו שלא מביא איתו אלף זכרונות וגעגועים. ואולי זה חלק מהטראומה, אולי זה מראה לי שאף פעם לא אשכח, שתמיד הדברים הקטנים האלו יעוררו בי רגשות.
לאט לאט אני לומדת שזה לעולם יהיה חלק ממני, כל העולם הישן שברחתי ממנו כל עוד נפשי בי. עד הסוף אני אסחב איתי את ההשלכות של עול התורה והמצוות שזרקתי מאחוריי.
זה זמן של משפחה, משפחה שאין לי. בזמנים האלו אני רק רוצה כבר לבנות משפחה משלי, רק שיהיה לי עם מי להיות ביחד. לא להיות לבד, די כבר עם הלבד הזה. נגמר לי ממנו.
המשפחה שלי תהיה משפחה של אור. כמו השם שלי, אור. משפחה שבה מקבלים את כולם כמו שהם. שלא מנסים לכפות על אף אחד שום דבר.
משפחה של בית חם עם סירים על הגז, ועציצים ומקרמה על הקיר. עם שטיח רך בסלון וחצר ירוקה ועצי פרי, והמון קנבסים וצבעים וחומרי יצירה. ונהיה תמיד ביחד, ואף אחד לא ירגיש לבד אף פעם. הספיק לי הלבד הזה, לכל החיים.
ועד שזה יקרה, יש לי את מאור. ואת בר. מאור הוא כמו אח שאף פעם לא היה לי, אח שהוא חבר ומקבל אותי כמו שאני. שלא שופט ולא מכריח שום דבר.
בר היא חברה, חברה הכי טובה שיש. ונכון שאנחנו יכולות לפעמים לא לדבר במשך חודש, ואז פתאום להיפגש ולבכות ולצחוק ולעשות שטויות ביחד, ושוב להתנתק ולהתחבר מחדש שוב. היא מי שתמיד נמצאת שם שכשאני צריכה עצות, וגם סתם לדבר את מה שיש בפנים.
היא כמעט תמיד רחוקה ממני, אבל היא בלב.
ואז מה שעכשיו ראש השנה וזה מזכיר לי את פעם, אבל אני צריכה להתרכז בזה שאני עם אנשים טובים, שאני אוהבת, ושהם מחזקים אותי. ואני נמצאת במקום טוב, ואני הולכת לקראת הטוב הזה שמגיע לי. הוא מגיע לי, כי אני אני, בזכות ולא בחסד. ואני מביאה את האור הזה על עצמי, כי אני אור, ומגיע לי אור. מגיע לי כל הטוב שבעולם.
הים מולי שחור, וגלים מתנפצים אל החוף בקצף לבן. הכוכבים בשמים לוחשים לי, שנה חדשה, שנה טובה. השנה, יבוא אלייך טוב. השנה, יבוא אור. יהיה אור. אור גדול.
