כל היום חושבת על חתונה ועל בעלי

אבל לא באלי לפני גיל עשרים להתחתן

היא לא מתי להתחתן אלא מתי להתחיל להיפגש. כי אף ףעם אי אפשר לדעת מתי תמצאי את החתן שלך. אבל השתדלוץ ורצון שזה יקרה זה בלהתחיל להיפגש. אז לדעתי נכון יותר לשאול: מתי היית רוצה להתחיל להיפגש?

אני, ברגע הראשון שאהיה מוכנה, נפשית, בגרותית וכו' מכל הבחינות ואגמור בגרויות.

למה? כי זה מתנה משמיים להיות נשואים ולהקים ביית, ואני לא חושבת שזה נכון לוותר על מתנה רק כי "אין כסף" או כי קשה. אם לא מוכנים זה משהו אחד, אבל ברגע שמוכנים...

כשזה יבוא זה יבוא. עד אז, אין לי מושג..

על כל פנים, לא לפני 20 [עד אז צריך עדיין להשקיע בבניין האישיות וכו'..]

ו..לא, אני לא ממש בל"ח.

ואם השאלה הייתה נשאלת לפני שנתיים היית מקבלת את אותה התשובה, ואני משער שגם שנה הבאה התשובה תהיה "שנה הבאה".

נראה לי ככה 22 אגיד חלאס ופשוט אעשה את זה.

הסדר או לומדים שנה שנתיים בישיבה, זה אומר שמתחילים לצאת רק בגיל 26, אתה מאמין למה שאתה כותב?

לא בלחית, ומתי שאני ארגיש מוכנה לחתונה, לבנתיים נראלי שרק אחרי שאני אתחיל ללמוד מקצוע ואחרי שירות לאומי אז בערך ב20 פלוס... 

נראלי גיל מעולה

ואם אין לי ממש ברירה אז אני מניחה ש-22, אחרי שאני כבר עובדת ומרוויחה, זה הרע במיעוטו

לא התכוונתי להיות בקשר ללא נישואים כדת משה וישראל (גילוי נאות, אני חרדית חסידית)

אלא מה? בתנאים של החיים שלי ושל העולם שלי קצת קשה לי לרצות עשות את הצעד הזה, כי בטבלת ה"למה לי להתחתן" בעמודת ה"נגד" יש לי יותר מדי שורות לעומת עמודת ה"בעד" ..

ובכל זאת, אני אצטרך להתחתן מתישהו, וככל הנראה אני לא אוכל לדחות את זה מעבר לגיל 22 .הידד.

חברות שלך טוענות פה שני דברים, 1. צריך קודם להנות מהחיים ואז להתחתן. 2. צריך קודם להיות מבוסס ואז להתחתן.

עם הטענה הראשונה אני באופן אישי לא מתחברת כי אני מרגישה שהמהות שלי זה לגדל ילדים ולחנך אותם, לכן החיים שלי עוד לא יתחילו באמת עד שאני אקים את ביתי בעזרת השם... יש בנות שמעדיפות קודם לעשות שירות או לטייל בעולם ולהנות וכו ואם הם יתחתנו לפני הם לא יהיו מספיק שלמות עם עצמם וזה בסדר בעיניי כאילו זה גם כבר מתחבר לטענה השניה של חברות שלך שאיתה אני מסכימה, שצריך להיות מבוסס, אבל השאלה היא מאיזה בחינה, מבחינה נפשית ורוחנית בוודאי, אבל אני לא חושבת נגיד שמבחינה לימודית למשל לסיים תואר או בגרויות זה משנה כל כך.. כמובן שצריך אבל לא לחיות באשליות...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....