אז החזרה לשגרה נורא מלחיצה אותי, ובעצם השנה המתרגשת.
התחלתי ביצפר חדש שמאד דורש וברמה גבוהה-לקחתי משרה מלאה עם יום אחד חופש בלבד (בקשתי יומיים-לא נתנו)
בנוסף, אני עם תאומים קטנטנים בני 10 חודשים שמתחילים לאתגר (בדיוק עכשיו זה הגיל שמשתוללים בו, מסתובבים, נוגעים בכל דבר וצריך לעקוב אחריהם במיליון עיניים וזה מתיש) ולא ישנים בלילה או מקיצים מלא.
הילדים נכנסו למטפלת חדשה (הקודמת הייתה אובר יקרה אז העברנו למישהי זולה ומומלצת אבל היא עוד רק לומדת אותם ועוד לא לגמרי מסתדרת).אין לי מושג איך אעשה את זה ואצליח לשלב בין כל זה לבין בית דורש עם מטלות, הביצפר מצד אחד, התפתחות ילדיי וההשקעה בהם מצד שני ובתווך הבית עם כל מה שבתוכו כשרק עברנו לדירה חדשה וחסרים דברים והכל הפוך.
בעלי תומך ועוזר ממש אבל עדיין צריך מיליון ידיים לעזרה. ובכלל, מה זה זוגיות? או זמן לעצמי? איזו תקופה לחוצה.
מרגישה שהזמן שלי הולך ומצטמק והמשימות רבות. פעם הזמן שישנו בו איפשר לעשות משהו, היום כבר לא. יאבל'ה.
איך אתן מג'נגלות בין כ"כ הרבה דברים? מרגישה שנופלים לי מהידיים הכדורים...ובא לי להשלים שעות שינה.
אני בכלל טיפוס של דבר אחד בנחת ולא מליוני דברים בו זמנית.
לומדת להיות אמא. במשרה מלאה.
תודה על התגובה!