לעילוי נשמת סניגרום של ישראל רבי לוי יצחק בן שרה סשה מברדיטשב זצ''ל
יום גדול
מה הדבר הראשון שעשיתם אחרי החגים?

אבל קודם פירקנו את הסוכה ביחד
ואז בין לבין הפעלתי כמה מכונות, רק היום הגיע גם התור לכביסה שלי(;
)
וואי השיר הזהה
יצא לי רק לפני כמה שנים להכיר אותו והוא אחד העמוקים והמצחיקים...
אני מדמיינת בני אדם במשברים אומרים את זה למי שסביבם "כשאני יוצא מזה, אני קונה מתנות לכולם.."
המשבר והאופטימיות בו זמנית חח.
אגב, אנדרדוס עשו על זה בדיחה בשיר "סנדלים",
"כשאני יוצא מזה אני קונה סנדלים לכולם" (;
רבן של ישראל מרן החתם סופר. כמדומה שלצד חותנו הגרע"א והנודע ביהודה הוא משלושת האחרונים שהשו"תים שלהם הכי משמעותיים בפסיקה, והם מהווים אבן דרך משמעותית ביותר בעולם ההלכה היהודי בכלל, ובמשקל האחרונים בפרט. אולי האחרון שנחשב ל"פוסק על" בעולם היהודי.
מגן היהדות הנאמנה בעוז, באומץ ובתקיפות איתנה. שומר הגחלת וחותם פך השמן הטהור. ולולי ה' אלוקינו הותיר לנו אותו שריד כמעט, כסדום היינו לעמורה דמינו.... מפחיד לדמיין את העולם היהודי עובר את תלאות השנים ההם בלעדיו. הלוואי שילמדו ממנו בדור ה"אהבה ואחווה ושלום ורעות" שלנו...
[על רבנים שנתנו לגיטימיות לרפורמים כתב: "אילו היה דינם מסור בידינו היה דעתי להפרישם מעל גבולינו. לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו, כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו. ויהיה עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול", אך כמובן מדובר רק על הרבנים הקדמונים אשר היו מאמינים בכוכבים ולא על הרבנים שבדורינו יר"ה שהם אוהבי ישראל וכל איזכור "רבנים" שכאן אינו בהם אלא בקדמונים, ושומע לנו ישכון בטח ושאנן....
אגב, באותה תגובה הוא גם כותב שלא כל רב יכול לעשות מה שבאלו, אלא הדברים מסורים רק לגדולי הדור, (לרגע בדקתי שהוא לא כותב "רעבאלאך" ...🤭) (לא להאמין איזה שוטה הוא היה שהוא חשב שיש לו דתומטר וגדולדורמטר.... חה חה חה)]
אפשר לומר שהוא היה הציוני דתי הראשון (אולי השני, אחרי מרנא הגאון החסיד מוילנא), בשני פרמטרים עיקריים שמזוהים עם דרכנו בעקבות מרן הרב זצ"ל שהעמידם עשרות שנים אחריו בביסוס גדול. - לימוד האמונה וארץ ישראל.
הרבה והגדיל את חשיבות לימוד אמונה מקיף, ואף הנהיג בישיבתו הרמה בפרשבורג ללמוד אמונה כל יום, כשהוא עצמו מוסר השיעור באמונה טרם השיעור העיוני שלו.
והיה מגדולי גדולי אוהבי ארץ ישראל וכוספיה, והסביר שלא רק מצוות התלויות בארץ בלבד, אלא כל המצוות כולן עניינן הוא דווקא בארץ ישראל, "ואפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל אינו כק"ש שקורא בארץ". על מי שלא עוסק ביישוב ארץ ישראל בגלל לימוד תורה כתב: "כאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה". ואת המעדיפים להישאר בחו"ל ולא לעלות לא"י כינה "שונאי ציון". כמו"כ פעל למען יישוב הארץ, חקלאות וחידוש השפה העברית.
סבר שניתן לחדש את עבודת הקרבנות, או לכל הפחות קרבן פסח.
אמנם בגלל מלחמתו על הדת אולי לא היו אוהבים אותו היום, ואף היו מערערים על הקביעה שהוא ציוני דתי, או לכל הפחות מכנים אותו "חרדלניק"... היו כותבים טורים ותגובות עליו שהוא חצוף ולא אוהב ישראל ולא מבין מורכבויות ולא מכיל... ואיך הוא מדבר על רבנים ויש לו שיח מתלהם ופוגעני ושמאיפה לו בכלל לקבוע מי גדול דור ומי לא ואיפה בעצם העצמאות של כל אחד לעדות מה שהוא מבין בלי להתחשב ברבנים....
אבל מזל, מזל שבכל זאת הוא לא היה פראייר ולא פשרן ולא "מכיל", וב"ה היה גם "ציוני דתי" אוהב העם והארץ, וגם ירא שמיים אמיתי הקנאי לאמת התורה ללא משוא פנים וללא מגור ופחד.. אשרי חלקו ואשרי ההולכים בדרכו...
@חסדי הים איפה אתה?
זה מה שציינתי, שיש עוד יארצייט מעניין שאפשר ללמוד ממנו משהו....
והא קמן שהחת"ס רק רצה ולא עשה.
אבל היסוד הוא האכפתיות...
(אמרו בשם הגרי"ז מבריסק, שמי שלא מפחד בכלל בר"ה שלא יספר סיפורים על "סמוכין ובטוחין"... הסמוכין ובטוחין זה למי שמשקשק מפחד, ועם זאת מתאזר בביטחון ביושב מרום.... מי שלא מרגיש פחד הוא סתם פושע....
והכי נמי לדידן... מי שמרגיש את הקנאות, ומתוך הבנת מהות עמ"י מתאזר בכח רב לחשוק שפתיים - הוא הוא ההולך בדרך הרב. אבל מי שמסתכל על זה כפנאטיות וחוסר הכלה וחרדלניקיות.... ה' ירחם בעדו.
ולא בכדי דווקא הרב הוא זה שכותב ע"ע באיגרת שבצעירותו היה קנאי עצום והיה יכול לקרוע מחללי שבת כדג... )
ויותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים....
בוא נתחיל מזה שהרב לא עקר שום מצווה מהתורה.
לקחת משפט אחד כזה ולבנות ממנו תילי תילים - זה צעד אחד יותר מידי.
(את האגרת על נורדאו כולם מכירים, נכון?)
והדוגמה שלך, במחילה, "היא הנותנת"... לא רוצה לפתוח כאן עוד תיבת פנדורה, אבל לצערנו העובדות הן לא ממש כפי שאתה מציג.
לנו הרב בשיעור ג' הביא את האגרת הזאת, ויחד איתה את המאמר של הרב צבי יהודה: שנורדאו היה בעל תשובה במלוא מובן המילה. וגם את הסיפור עם רחל אימנו
אפשר להזכיר גם את ברנר, שכתב דברים שזעזעו את כל היישוב; והרב לא הגיב ולא הרחיק אותו, רק כתב באותה תקופה ביומנים שלו פסקאות על כופרים שהם בעצם מאמינים יותר 'מאלפי מאמינים קטני אמנה')
זה שהוא היה בעל תשובה לא משנה את מה שכתב הרב לפני שהוא נהיה בעל תשובה.
העיקר זה להבין שאין מצווה להיות נאיביים, וגם הרב לא היה כזה..
הדברים מורכבים, והרב דאג להדגיש פנים שנשכחים לעיתים. אבל לקחת את זה רחוק כ"כ - כבר יוצר סתם קרירות. שכאמור - לדעתי דווקא רואים אותה בשטח.
לדעת שאפשר להיות לא-נאיביים, ויחד עם זאת להיות מלא אור לכל. במובן המעשי ביותר
בהחלט אפשר לאמץ את העמדה המתנגדת לרב קוק. כמו הרב הוטנר והרב'ה מגור, שהעריכו עמוקות את הרב, אבל טענו שהרב היה תמים ושאהבתו גרמה לו לעבור את הגבול
(בשוליים אעיר שהאגרת על נורדאו נכתבה לפני עליית הרב לארץ. במובן הזה היא שייכת לתורת חו"ל - באותה תקופה יש לרב גם ביטויים חריפים נוספים כלפי החילונים, והרב והרציה הגדירו אותם מאוחר יותר כ'מבחן' ו'גישושים'. בסוף לנבוכי הדור, הרב רחמני מרחיב על המהפך שהרב עבר ביחס לחילונים)
אני יודע שאפשר, הרב הוא הראיה הכי גדולה... הבעיה באלו שמתיימרים לומר שהם עושים מה שהוא אומר, אבל הם פשוט כן נאיביים...
ישנתי

סנגורם של ישראל ישר כוח.
מה הלאה בחיים?
תנסו להרוויח יותר?
תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?
תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?
בעו"ס, היינו לימוד תורה.
עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב
חשוב לא להתרגש
כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.
בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.
הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך
מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.
בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.
לא?
היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.
מפה לשם.
בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.
החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.
היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂↔️
ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)
כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..
קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?
או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂
גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,
די דעך.
הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים. כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'
"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון
ואת אשריהם תכרותון."
יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים
מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום
ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.
מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.
ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.
ובכל זאת אסור להחזיק פסל
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍
תרגישו התחדשות? או שגרה משעממת?
מה עושה את ההבדל?
אה.. וחודש טוב! 😊
אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער
נעשה לו קוקיות, שיהיה בת
איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉
"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?"
"ראש עיר או ראשת עיר?"
כן ראשת זה חארטה..
מחבבת שגרה
היא לא חייבת להיות משעממת
בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה
שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי
לא שזכרתי את זה
אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום
אבל למעשה בד"כ הדרך הכי טובה להשתנות זה ע"י ייסורים, הם הכי פותחים את הנפש והכי מפתחים אצלנו עומק רגשי ואמוני.
אבל יש דרך נוספת. ללמוד להקשיב ולהרגיש את העולם. להרגיש שאתה חלק ממשהו ענק-חלק מהבריאה של ה', וגם חלק מעל ישראל, ואז יוצאים מהאגו ואין כ"כ צורך בייסורים.
"לא הן ולא שכרן" לענ"ד זה לא רק בגלל הקושי שבייסורים, אלא גם בגלל האמת שהם מכסים-שראוי שהעולם של ה' יהיה מושלם, בפרט כלפי אנשים שמחוברים אליו.
חשבתי השבוע שזו הנקודה של שבט בנימין- נס בשביל הטבע, בשביל שהטבע יהיה שלם כי ראוי שהבריאה של ה' תהיה שלמה. וזה סוג של חיבור בין קדושת הטבע (נס בתוך הטבע) לקדושה שמעל הטבע (נס ששובר את הטבע). וזו מעלתה השלמה של א"י שהתבטאה בניסי כיבוש נחלת שבט בנימין ובמקדש ובפרט בקודש הקדשים. וזה שייך כמובן רק למי שמחובר לכלל באופן מהותי, ולמי שמפריעים לו הייסורים בעיקר בגלל האמת שהם מסתירים ולא בגלל הסבל שלו.
יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי
)
שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!
חודש טוב!
לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.