כידוע אנשים ממש נלחמים כדי להפוך להיות פסיכולוגים או רופאים.
אך כל מי שקצת נתקל באנשים מהמקצועות האלו רואה שאחוז ניכר מאד מהם עם כל מיני בעיות - תשישות נפשית, דכאון, גאווה כזאת (שאפשר להגיד שעם השנים וכל הדברים הקשים הלב נסתם) וכן הלאה*.
אז למה אנשים הולכים ללמוד את המקצועות האלו אם הם יכולים לראות שאלו מקצועות שמובילים לבעיות נפשיות לא קלות.
אז בטח אפשר לענות שכשאתה צעיר אתה לא חושב על זה, שאתה חושב שלך זה לא יקרה, שאתה חושב שתתמודד עם זה וכל מיני תשובות כאלו. אך לפי דעתי התופעה יותר מדי גדולה מכדי שאנשים יענו לעצמם כאלו תשובות (או שאולי אני טועה).
*
,תוצאה למשל מחיפוש ממש מהיר בגוגל
A recent survey by the British Psychological Society found that 46 percent of psychologists and psycho-therapists suffered from depression, and 49.5 percent reported that they felt they were failures. The overall picture is one of burnout, low morale, and high levels of stress (70 percent)
(The most recent major American survey, published in 1994, found 61 percent of psychologists clinically depressed and 29 percent with suicidal thoughts.)
ברור שבכך יש איסור חמור
)