כמו כולם .. נראלי..

שיש שתי דרגות וחייב את שתיהםם וכול פעם מה שיותר מתאים לך באותה תקופה בחיים שלך

נראה לי כמעט תמיד הייתי נוטה לצד של האהבה וזה לא נכון...

ממש שימח אותי לראות אותה, הלוואי שלכולנו יהיו התלבטויות כאלו...

התשובה היא כפי שבוודאי כבר ניחשת היא גם וגם ברצוא ושוב כי אי אפשר רק אהבה וכמובן שעם היראה קשה מאוד ולכל אחד יש את הדרך המיוחדת שלו לשלב ולאזן ביניהם והדרך היחידה להגיע לאיזון והשילוב הנכון בלי סטיות היא- חיפוש.

לחפש ולבקש עוד פעם ועוד פעם אפילו שמידי פעם קולטים שמה שעשינו לפני היה לא מדויק בכלל, אין זו סיבה להפסיק לחפש אלא אדרבה! לחפש יותר חזק כיוון שהנה! התקדמנו! קלטנו שלא היינו בסדר...

אין שום ייאוש בעולם כלל וגם אם נראה שאין שום איזון ויום הולך ויום לא, הגאולה תגיע, ובקרוב מאוד ובלבד שלא נתייאש ולא נרים ידיים.

מרוב שהנושא עמוק ורחב לדעתי אם את רצינית, כדאי לך לקחת את מאמר ה' בליקוטי מוהר"ן קמא ("בחצוצרות") וללמוד אותו היטב במשך תקופה עם פירושיו בליקוטי הלכות ותפילתו בליקוטי תפילות.

כל הישועות

וגם לא בגלל שכר ועונש.

מיראה זה כי אנחנו מכירים את ה', ויודעים עד כמה הוא גדול, ושאין כמוהו בשמים ובארץ, ושכל מה שיש בעולם תלוי בו, ושהוא נצחי ומושלם, ואנחנו בשר ודם - כענן פורח. ולכן אנחנו מתבטלים אליו. מתבטלים באמת, מרצון, ובלב שלם ושמח.

וזה לא בדיוק כמו מאהבה, כי כשמדברים על אהבה, אז יש מקום לאישיות שלי, ולהבנה שלי, ולחיבור שלי. אז אמנם גם יראה צריכה לבא מלב שלם ומתוך הכרה בריאה- אבל ממקום של ביטול, אני לא השיקול כאן, זה לא אני שבמרכז- אני מבוטל לה'. מה שהוא אומר- אני עושה.

זה נכון שיש גם צד של יראה של שכר ועונש שצריך לזכור. וזה נכון שגם כשלא מחוברים רגשית צריך להמשיך לעבוד. אבל הדברים האלה הם רק המנגנון הנמוך שאמור להחזיק אותנו כשאנחנו בחושך. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....