יש שתי סיבות לייחל שהדיכאון ייגמר:ריעות.
אחת, הוא כואב נורא, שתיים, הוא מפריע לחיים. למובן הטכני שלהם, כלומר. להצליח לפתח קריירה ומערכות יחסים ולהתחן יום אחד ולגדל ילדים. לא שזה לא אפשרי, רק שזה קשה יותר, רגשית אבל גם הרבה מאוד טכנית.

אני צריכה לדבר על זה ואין לי עם מי, אני לא יודעת על איזה עיקרון לוותר. אני לא יודעת אם אפשרי לי להגיע לחיים שאני חולמת עליהם (לחיות אותם אפשר, אבל איך אפשר להגיע אליהם: למצוא אנשים שיילכו איתי לשם, שיסמכו עליי, שיוכלו להכיל כל מה שצריך להכיל).

בכל אופן מה שרציתי לומר הוא שהסיבה הראשונה נסבלת יותר. אני יודעת להרגיש יפה מאוד, אבל לפעול זו כבר בעיה אחרת לגמרי.
איכשהו נראלי שהרבה זמן לא חדו פה חידותמקפיצים נטושים

אולי הגיע הזמן?
קצת,

בין יתר הדברים,
הבאמת מאוד חשובים פה?

מוזמןריעות.אחרונה
בכלל באתי כדי לכתוב שאני רוצה הביתה שליריעות.
אני שוקלת לקבל החלטה מודעת לא להיות אמאריעות.
התעייפתי, נגמרה לי הסבלנות. הייתי אמא בלי החלקים הטובים כבר יותר מדי זמן
אני לא מצליחה למצוא את המספר שלה בשום מקוםריעות.
אם היינו בפעם אז כולם היו ערים עכשיוריעות.אחרונה
אבל אנחנו בעכשיו שבו אני לא מצליחה להירדם (צריכה לקום עוד חמש שעות ליום ארוך מאוד, ויי), ואם יש עוד אנשים ערים זה כי התינוק שלהם בוכה או שהם שתו יותר מדי אקסל היום. למה משני התנאים השני נכון לגביי, ולמה הראשון לא. 
מדי פעם ממש מתחשק לי לעדכן את כולכםריעות.

לא יודעת, היינו חברים מלא זמן

יאללהאנונימי (2)
זה היה מהיר ריעות.

אני בעבודה כל הזמן, שזה מקסים, כי אני בעבודה

יש לי אחיינית

יש לי 608 ספרים

יש לי קעקוע

אני גרה בנחלאות כבר שנתיים וחצי כמעט

אני מסיימת ללמוד עוד חודשיים

 

מדי פעם מתחשק לי לחזור אחורה בזמן לאיזה יומיים שלושה, להראות לי שאני דווקא ממש בסדר

מדהימה!!!1אנונימי (2)

ספרי איך

איך מה?ריעות.
הגעת לזהאנונימי (2)
לאט לאט, אחד אחרי השניריעות.אחרונה
מדהים איך אחרי כל השנים כטלפק עדיין רלוונטי ומדויקריעות.

i keep telling her

dont make yourself small

אז זה מה שנשאר לעשותריעות.

לחזור לגור אצל ההורים

לעבוד עד אוקטובר

להתחיל ללמוד הוראת אנגלית איפשהו בסביבה

לעשות תואר

להתחיל לעבוד בזה


להיות מי שתמיד ידענו שאהיה בסוף

אני לא יודעתריעות.
אם אפשר לדלג שנה קדימה זה יהיה נחמדריעות.אחרונה

אולי יעניין אותך